מדרש תנחומא, בא א

1‎ וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחֲשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ (תהלים קה, כח) . חֹשֶׁךְ שֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים, קָשֶׁה הָיָה. לָמָּה? עַל שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מָרוּת דְּבָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָכִים: הַמִּצְרִים רְאוּיִין לִלְקוֹת בַּחֹשֶׁךְ. מִיָּד הִסְכִּימוּ כֻּלָּן כְּאַחַת וְלֹא הִמְרוּ אֶת דְּבָרוֹ. שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחֲשִׁךְ, אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ נָתַן בּוֹ מַמָּשׁ. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁסָּרַח עָלָיו עַבְדּוֹ. אָמַר לְאֶחָד: לֵךְ וְהַכֵּהוּ חֲמִשִּׁים מַגְלְבִין. וְהָלַךְ וְהִכָּהוּ מֵאָה, וְהוֹסִיף לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שָׁלַח חֹשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים. וְנִתּוֹסַף הַחֹשֶׁךְ מִשֶּׁלּוֹ. הֱוֵי, שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחֲשִׁךְ.