מדרש תנחומא, בא ב

1‎ נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ. מֵהֵיכָן הָיָה אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֹשֶׁךְ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ (תהלים יח, יב) . רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מֵחֹשֶׁךְ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ עֵפְתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל (איוב י, כב) .

2אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת שָׁמַעְנוּ שֶׁאָדָם מַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדוֹ סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ. מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ (משלי כב, כא) . וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְגוֹ' (קהלת יב, יג) . וְכָאן: צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים. כֵּיוָן שֶׁאָדָם נָטָה לְצִלָּהּ שֶׁל מִיתָה, הוּא סוֹדֵר תַּלְמוּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים. רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהִסְתַּלֵּק, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים. הֱוֵי, אֶרֶץ עֵפְתָה כְּמוֹ אֹפֶל,

3וַי לוֹ לְבַיִת שֶׁחַלּוֹנוֹ פְּתוּחָה לְתוֹךְ חֹשֶׁךְ. וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל, אוֹר שֶׁלָּה מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹקִים, בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה, הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים (יחזקאל לא, טו) . רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר: בַּמֶּה הָרְשָׁעִים מִתְכַּסִּים בְּגֵיהִנָּם? בַּחֹשֶׁךְ. חִזְקִיָּה בֶּן רַבִּי אָמַר: הַגִּגִּית הַזּוֹ בַּמֶּה מְכַסִּין אוֹתָהּ? בִּכְלִי חֶרֶשׂ מִנָּהּ וּבָהּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא שֶׁל חֶרֶס, כָּךְ מְכַסִּין אוֹתָהּ בִּכְלִי חֶרֶס. כָּךְ הָרְשָׁעִים, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם (ישעיה כט, טו) . לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַסֶּה עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א, ב) . זֶה גֵּיהִנָּם. הֱוֵי, חֹשֶׁךְ שֶׁהֵבִיא עַל הַמִּצְרִים מִתּוֹךְ גֵּיהִנָּם הָיָה. וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. כַּמָּה הָיָה אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עָבֶה כְּדִינָר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.