מדרש תנחומא, לך לך יז

1‎ הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ (תהלים יח, לא) . מַהוּ תָּמִים? שֶׁחִבֵּב אֶת הַמִּילָה. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, גְּדוֹלָה מִצְוַת מִילָה שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ מִן הַפְּסוּקִין הַמְפֹרָשִׁין.

2וְהָיָה יוֹשֵׁב אַבְרָהָם וְתָמֵהַּ הֵיאַךְ יִמּוֹל. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו. כֵּיוָן שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ מָקוֹם וַעֲקָצוֹ עַקְרָב, וְנִמְצָא מָהוּל. מִנַּיִן? מִן מַה שֶּׁכָּתוּב, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ, הֲרֵי אַתָּה מָהוּל. וּכְתִיב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזּה נִמּוֹל אַבְרָהָם. מָל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא נִמּוֹל.

3מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאוֹהֵב שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְשַׁדֵּךְ בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיאַךְ יוּכַל לְסַפֵּר, אִם לְסַפֵּר בִּלְשׁוֹנוֹ, אִם עַל יְדֵי אַחֵר. הֵבִין הַמֶּלֶךְ מַה בְּלִבּוֹ. אָמַר לוֹ: יָדַעְתִּי מָה אַתָּה רוֹצֶה, הֲרֵי בִּתִּי לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ. כָּךְ אַבְרָהָם, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, נִתְבַּיֵּשׁ וְנָפַל עַל פָּנָיו, בִּנְפִילָתוֹ נִמְצָא שֶׁהוּא מָהוּל. אָמַר לוֹ: הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא) , שֶׁצָּרַף אֶת זַרְעוֹ בִּבְרִית מִילָה, לְפִיכָךְ מָגֵן הוּא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן חוֹסִין בּוֹ. וְלָמָּה

4לֹא נִמּוֹל אֶלָּא לְבֶן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לְלַמֵּד לַגֵּרִים שֶׁאִם בִּקֵּשׁ אָדָם לְהִתְגַּיֵּר, לֹא יְהֵא אוֹמֵר זָקֵן אֲנִי וְהֵיאַךְ אֲנִי מִתְגַּיֵּר, יִלְמֹד מֵאַבְרָהָם שֶׁמָּל בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, לְכָךְ לֹא מָל אֶלָּא בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה.