תנחומא בובר, בלק יג

1ויפתח ה' את פי האתון (ש ם שם כח). להודיעך שפה ולשון ברשותו שאם ביקש לקלל פיו ברשותו.

2ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים (שם) . רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה.

3ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי (שם שם כט) . אע"פ שהיה עובד כוכבים היה מדבר בלשון הקודש. עובד כוכבים לשונו סרוח.

4לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך (שם) . משל לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך הנחש בדרך, ראה אנקה בדרך, התחיל מבקש מטה להורגה, אמרו לו זה אין אתה יכול ליטול, האיך באתה לרפאות בלשונך נשוך נחש, כך אמרה האתון לבלעם לי אין אתה יכול להרגני, אלא אם כן יש חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלימה, שתק ולא מצא תשובה, התחילו תמיהים שרי מואב, שראו נס שלא היה כמותו בעולם. ויש אומרים שאמר להם אינה שלי, השיבתהו הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה (במדבר כה ל) , הא למדת שלא היה זקן, שהיתה גדולה ממנו.

5ההסכן הסכנתי לעשות לך כה (שם) . כיון שדיברה מתה, שלא יהו הבריות אומרים זו היא שדיברה ועושין אותה יראה.

6ד"א חס הקב"ה על כבוד של אותו רשע, שלא יאמרו זו היא שסילקה את בלעם.