תנחומא בובר, בלק יד

1ויגל ה' את עיני בלעם וירא (שם שם לא) . וכי סומא היה, אלא להודיעו שאף העין ברשותו.

2ויקד וישתחו (על אפיו) [לאפיו] (שם) . שדיבר עמו.

3ויאמר אליו מלאך ה' וגו' (שם שם לב) . עלבון של אתון בא המלאך לבקש מידו, אמר לו ומה האתון שאין לה זכות, ולא זכות אבות, נצטויתי לתבוע עלבונה מידך, אומה שלימה שאתה בא לעקור על אחת כמה וכמה.

4הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי (שם) . יראתה ראתה נטתה.

5ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים, אולי נטתה מפני כי עתה גם אותכה הרגתי ואותה החייתי (שם שם לג) . מיכאן אתה למד שהרג את האתון.

6ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי (שם שם לד) . להודיע כי הוא רשע גמור, ידע כי אינו עומד בפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שיחטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו.

7כי לא ידעתי (שם) . אע"פ שמשבח אותו רשע ויודע דעת עליון, פיו העיד ואמר לא ידעתי.

8ועתה אם רע בעיניך אשובה לי (שם) . אמר לו אני לא הלכתי עד שאמר לי הקב"ה קום לך אתם (שם שם כ) , ואתה אומר שאחזור כך אומנותו, לא כך אמר לאברהם להקריב את בנו, ואחר כך ויקרא אליו מלאך ה' [וגו'] ויאמר אל תשלח ידך (בראשית כב יא יב) , למוד הוא לומר דבר, ומלאך בא ומחזירו, הוא אמר לי לך אתם, ועכשיו אם רע בעיניך אשובה לי.

9ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים (במדבר כב לה) . שחלקך עמהם וסופך ליאבד עמהם מן העולם.

10וילך בלעם עם שרי בלק (שם) . [מלמד שכשם שהם שמחים לקלל, כך הוא שמח.

11וישמע בלק כי בא בלעם (שם שם לו) ], מלמד ששלח שלוחים אל בלק לבשרו.

12ויצא לקראתו אל עיר מואב (שם) . אל מטרפולין שלהן, מה ראה לקדמו לגבולין, א"ל הגבולין הללו שנקבעו מימי נח שלא תיכנס אומה בגבול חבירתה, אלו באין לקלקל, והיה מראה לו היאך פרצו ועברו גבול סיחון, כאילו קובל עליהן.

13ויאמר בלק אל בלעם הלא שלח שלחתי אליך וגו' (שם שם לז) . נתנבא שסופו לילך בקלון, ואף בלעם השיבו בענינו, ויאמר בלעם אלבלק הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה (שם שם לח) . שאין בידי רשות לומר מה שאני רוצה.