תנחומא בובר, בלק ד

1ויאמר מואב אל זקני מדין (במדבר כב ד) . מה טיבן של זקני מדין כאן, אלא שהיו רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הנוצחין, אמרו מנהיג שלהם במדין נתגדל נדע בהם מה מדתו, אמרו להם זקני מדין אין כחו אלא בפיו, אמרו להם אף אנו נביא אדם כנגדן שכחו בפיו.

2ויאמר מואב אל זקני מדין. והלא אתה מוצא שמדינים נלחמין עם המואבים, שנאמר המכה את מדין בשדה מואב (בראשית לו לה) , והשנאה ביניהם מעולם, משל [לשני] כלבים שהיו צהובין זה לזה, בא זאב על אחד מהם, אמר חבירו אם איני עוזרו, היום הורג את זה, למחר יבא עלי, לפיכך נתחברו מואב עם מדין.

3עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור (במדבר שם) . מה שור כחו בפיו, אף הם כחם בפיהם, מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל מה שמלחכין, אין בו סימן ברכה, מה שור מנגח בקרניו, אף אלו וקרני ראם קרניו (דברים לג יז) .

4ובלק בן צפור מלך (מואב) [למואב] (במדבר שם ד) . והלא מתחלה נסיך היה, שנאמר את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון וגו' (יהושע יג כא) , אלא כיון שנהרג סיחון המליכוהו תחתיו.

5בעת ההוא (במדבר שם) . שנזדמנה לו אותה שעה.