מדרש תנאים על ספר דברים יד:ב

1כי עם קדוש אתה לה' אלהיך קדושה היא עליך היא גרמה לך:

2כי עם קדוש אתה לה' אלהיך אתה קדוש לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך:

3בך בחר ה' אל' אין לך אומה ששלחה ידה בישראל אלא והקב״ה פורע ממנה מצרים אמרו (שמות א כב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו כת' בהן (תה' קלו טו) וניער פרעה וחילו בים סוף:

4סנחיריב חירף וגידף שנ' (מ״ב יח לה) מי בכל אלהי הארצות אמר לו הקב״ה (שם יט כב) את מי חרפת וגדפת ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (שם לה) היאך הכם כאדם שהוא שותה כוס וזו היא גבורתו של הקב״ה:

5נבוכדנצר כתיב ביה (יר' נא לד עיי״ש) אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל וכת' בו (שם מד) ופקדתי על בל בבבל:

6אדום שהיא בוזזת את ישראל כת' בה (עוב' א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו אמר הקב״ה לאומות העולם שוטים שבעולם אם נגע אדם בבנו של מלך כלום יש לו חיים בעולם וישראל הלא נקראו בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם נוגעים אתם בהם ואני מניח אתכם והלא כת' (זכ' ב יב) כל הנוגע בכם נוגע בבת עינו לא נאמר אלא בבבת עינו כאדם שאינו לו אלא עין אחת בלבד והיא חביבה עליו ביותר וכל הנגע בה מיצר לו עד נפשו כך אמר הקב״ה כל המיצר לישראל כאלו הוא מצר לפני שנ' (תה' צא טו) עמו אנכי בצרה ואומר (ישע' סג ט) בכל צרתם לא צר:

7להיות לו לעם סגולה אם יכנס אדם לגנו של מלך ליטול סגולתו אין הורגין אותו והם גנו של מקום שנ' (שה״ש ו יא) אל גינת אגוז ירדתי או אם יכנס אדם לביתו של מלך ליטול סגלתו אין הורגין אותו כך ישראל הן סגולתו של הקב״ה שנ' להיות לו לעם סגולה:

8להיות לו לעם סגולה תהא לי לא נאמר אלא להיות אמר להן לא עכשיו בלבד תהיו לי אלא בעולם הזה ולעולם הבא:

9לעם סגולה אימתי הן סגולים בזמן שהוא מכלה אומות העולם מפניהם ומשתיירין בעולם שנ' (מלא' ג יז) והיו לי נאם ה' צבאות ליום אשר אני עשה סגלה:

10ד״א לעם סגלה מה סגלתו של אדם חביבה עליו כך אתם תהיו חביבין לי:

11ד״א בך בחר ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ישראל ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב ואם יעקב בחר ביה ת״ל בך בחר ה' ומנ' שאבינו יעקב בחר במקום שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:

12להיות לו לעם סגלה למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) ישראל לסגולתו ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגולה לישראל ת״ל (ישראל לסגולתו) [להיות לו לעם סגלה]:

13כיוצא בו אתה אומר (בר' י יב) ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדלה ואין אנו יודעין אם רסן היא הגדולה ואם נינוה היא הגדולה ת״ל (יונה ג ג) ונינוה עיר גדולה לאלהים כיוצא בו אתה אומר (בר' י כא) ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול ואין אנו יודעין אם שם הוא הגדול ואם יפת הוא הגדול ת״ל (בר' יא י) אלה תולדות שם שם בן מאת שנה:

14כיוצא בו אתה אומר (בר' כא יב) אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך ואין אנו יודעין אם לשילוח אם למעשה ת״ל (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:

15כיוצא בו אתה אומר (בר' כו לב) ויאמרו לו מצאנו מים ואין אנו יודעין אם מצאו ואם לא מצאו ת״ל (שם לג) ויקרא אותה שבעה מכל מקום:

16כיוצא בו אתה אומר (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו ואין אנו יודעין אם יעקב בכה למלאך ואם המלאך בכה ליעקב ת״ל (בר' לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר:

17כיוצא בו אתה אומר (איו' יד יט) אבנים שחקו מים ואין אנו יודעין אם מים שחקו אבנים ואם אבנים שחקו מים ת״ל (שם) תשטף ספיחיה עפר ארץ:

18כיוצא בו אתה אומר (שם יג טו) הן יקטלני לו איחל ואין אנו יודעין אם איחל אם לא איחל שאם אין אני מיחל לו היאך אני מצוה לו ת״ל (שם כז ה) עד אגוע לא אסיר תמתי ממני:

19כיוצא בו אתה אומר (ישע' ו א) בשנת מות המלך עזיהו וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא ואין אנו יודעין אם הכסא רם ונשא ואם המקום ת״ל (שם נז טו) כי כה אמר רם ונשא:

20כיוצא בו אתה אומר (ש״א ב ג) ולו נתכנו עלילות ואין אנו יודעין אם נתכנו עלילות אם עלילות לא היו מכוונות ת״ל (תה' קג ז) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו אף כאן אמר להיות לו לעם סגולה ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגלה לישראל ת״ל (ישראל לסגלתו) [להיות לו לעם סגלה]:

21מכל העמים אשר על פני האדמה משלפניו ומשלאחריו ולא מאבות הראשונים: