מנחת חינוך, קומץ מנחה יא

1מצוה י"א בדין חמץ שקיבל עליו אחריות הישראל נשאלתי איך יבער החמץ הישראל דהא גוזל העכו"ם ובפרט להני שיטות דגזל עכו"ם מה"ת ואפי' ישלם חשוב גזל. והשבתי דכה"ג ל"ה רק מזיק עכו"ם ובזה לא מצינו לכ"ע איסור בעכו"ם דגם בישראל נראה דל"ה רק מכח דהתורה ציותה להשיב אבידתו מכש"כ שלא להזיקו אבל בעכו"ם ל"ש זה. ואף דבישראל אפי' רוצה לשלם לו אסור להזיקו היינו משום מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ומה דסני עליך וכו' אבל בעכו"ם ל"ש זה ופשוט.

2שם בענין הקונה חמץ לזמן מ"ש. ולענין המוכר חמץ לזמן הנה לשיטת הר"מ פכ"ב ממכירה דהמוכר לזמן יכול הלוקח לבנות ולהרוס וחשוב כשלו עד הזמן ה"נ אין המוכר עובר וכמ"ש הקצה"ח סי' רמ"א סק"ו ע"ש. אמנם לשיטת ר"י הובא בחוה"מ סי' שמ"ו דהמוכר בהמה לשלשים יום הו"ל הלוקח שומר ע"כ דס"ל דמכירה לזמן ל"ה מכירה וכמ"ש הקצה"ח שם. א"כ ה"נ המוכר עובר עליו. ויש לתמוה במ"ש המ"א סי' תמ"ח גבי מתנה עמ"ל דאם אמר ותחזירהו לי לכ"ע מהני. וע"ש בח"י שהקשה הא מבואר ביו"ד סי' ש"ה דאם אמר ותחזירהו לי גרע מעמ"ל ותי' בדגמ"ר דכוונת המ"א שנתן מתנה על זמן קצוב יעו"ש. והוא תמוה הא לשיטת ר"י הנ"ל כה"ג חשוב של מוכר ועובר בב"י וגרע ממתנה עמ"ל דאינו רק משום חומרא דחמץ וצ"ע. אכן לדעת הר"מ י"ל דמהני במוכר לזמן. ובזה י"ל מ"ש הר"מ ז"ל בפ"ז מה' שאלה ה' א' המפקיד אצל חבירו פירות אם חסרו יותר מכדי חסרונן מוכרן בב"ד וכ"כ בה' ב' המפקיד פירות והרקיבו כו' מוכרן בבית דין. ובה' ג' כ' המפקיד חמץ אצל חבירו והגיע פסח לא יגע בו עד שעה חמישית מכאן ואילך יוצא ומוכרו בשוק לשעתו. וכן הוא בש"ע חו"מ סי' רצ"ב. וקשה למה לא ביאר גם בחמץ שצריך למוכרו בב"ד כמו בפירות והרקיבו. ובירושלמי מבואר להדיא דצריך למכור בב"ד ועי' תוס' ב"מ. ע"כ נ"ל דהר"מ לשיטתו דס"ל מכירה לזמן מהני כמש"ל א"כ גם בחמץ כיון שאפשר למוכרו לזמן אסור לו למכור לחלוטין דאכתי יש בו משום השבת אבידה דשמא לא יאכלו העכו"ם ויחזיר לו לאחה"פ לזמן שקבע. דהמוכר לזמן אם נשאר החפץ בעין אח"ז שייך להמוכר כמו באחריך לפלוני. וכיון שאינו מוכר רק לזמן וקרוב הדבר שהעכו"ם יחזיר לו אחה"פ א"צ למכור בב"ד כנ"ל וז"ש הרמב"ם יוצא ומוכרו בשוק לשעתו דתיבת לשעתו אינו מובן. ולמ"ש א"ש דר"ל דמוכרו לזמן ויגיד עליו ריעו שכ' בפכ"ו מה' מלוה העושה שדהו אפותיקי ומכרה ה"ז מכורה בד"א שמכרה לשעתה אבל מכר ממכר עולם אינה מכורה הרי דלשעתו היינו מכר לזמן וה"נ כאן. וכבר נשאלתי מח"א על הר"מ הנ"ל והש"ע שלא כתבו דצריך ב"ד גבי חמץ ולפמ"ש אתי שפיר וק"ל. ובעמדי בזה תמהתי עמ"ש האחרונים בשם הב"ח דראוי להחמיר שלא למכור כותח לעכו"ם תוך שלשים יום לפסח ותמוה שלא הביאו הירושלמי בפ"ק דפסחים דמבואר דר"ח ציוה לישראל למכור כותח שהפקידו אצלו בשעה חמישית וצ"ע:

3שם ע' רשב"ץ בס' זוהר הרקיע בסוף הספר שכ' דבחמץ בפסח איכא גם עשה על אכילתו דהיינו לאו הבא מכלל עשה ע"ש ובאמת שכן מבואר בירושלמי פ"ק דפסחים במשנה דאוכלין כל ארבע כו' דבחמץ בפסח באכילה איכא עשה ול"ת ע"ש דמפיק לי' מקרא דשבעת ימים תאכלו מצות ולא חמץ ונ"מ לכמה דברים דאסור אפי' בכ"ש דהא לא כתיב בי' אכילה רק לענין רשות ע' פמ"ג בפתיחה לה' שחיטה. וא"כ אסור ג"כ מכח העשה שלכד"א לדעת מהר"י בן לב ומהרש"ל בשבועות פ"ג. והאחרונים לא הביאו זה וצ"ע: