מנחת חינוך, קומץ מנחה ה

1מצוה ה' מ"ש לענין גר נראה דאסור לאכול שום קדשים עד שיזה ויטבול דכל הפורש מן הערלה כו' ונקט פסח לרבותא דאפי' במקום כרת העמידו דבריהם. וג"כ ל"ד נתגייר ער"פ רק ג' ימים קודם דהכלל גזירה שלא יאמר אשתקד עשה פסח בטומאה. ואפשר בנתגייר ז' ימים קודם וער"פ יום השביעי והוזה וטבל דבט"מ דעת הרמב"ם דאין שוחטין עליו בזה והראב"ד והתו' חולקין א"ל דבגר גם הר"מ מודה כי כשיעשה פסח בשנה הבאה כה"ג מ"מ לא יאכל קדשים בטומאה כי בלילה הוא טהור רק שיאכל פסח שלא למנוי' אבל כרת אין כאן ואף דיתבטל מ"ע של פסח כשלא יעשה פ"ש מ"מ שוא"ת הוא ואפשר דלא העמידו דבריהם רק בחשש כרת בקום ועשה ולא בשוא"ת ואולי אפשר גם בכי האי גוונא גזרו. ונראה דלטעם הר"מ דהעמידו דבריהם משום שאפשר שישהה גירותו ה"ה בכה"ג. אך להראב"ד דחששו שלא יבא לידי איסור כרת י"ל דבשוא"ת לא חששו וגם בלאו הכי איך יעקרו מ"ע דפסח עתה שיש בה כרת מחשש שיתבטל להבא מעשה דכרת בשוא"ת מיהו בתר"י בברכות ד' א' כתבו דחז"ל עקרו עשה כדי שלא יבא לידי ביטול עשה בשוא"ת ע"ש וה"נ י"ל כן אך ראיתי בשו"ת ש"א סי' ד' תמה באמת על תר"י בזה דאיך עקרו ודאי מפני ספק ע"ש וא"כ אנן בדידן תלוי בזה:

2מדי עברי ראיתי דבר תמוה בצל"ח בזה שהקשה על ב"ש דאמרי גר שנתגייר טובל ואוכל פסחו בערב למה טובל דהא בודאי כבר טבל לשם גירות דבלא טבילה ל"ה גר כלל ול"ל טבילה עוד ע"ש מ"ש. ודבריו תמוהים דהא גר צריך להביא קרבן לאחר גירותו וקודם הקרבן הו"ל מחוסר כפרה ואסור בקדשים כמבוא' בכריתות ובר"מ ומח"כ מוסר קרבנותיו לב"ד בער"פ ועושה פסח כמבואר בר"מ כאן פ"ו וא"כ להכי צריך טבילה פ"ש ובודאי מיירי שהביא הכפרה וצריך לטבול אח"כ לקודש כי אונן ומח"כ צריכין טבילה לקודש והוא משנה שלימה בחגיגה ופסקה הר"מ ולהכי טובל והוא פשוט ודברי הצל"ח תמוהים שוב הראה לי ח"א בתוס' חגיגה דף כ"א ד"ה האונן שכ' להדיא דמח"כ דגר א"צ טבילה לקודש רק מח"כ דטומאה ע"ש:

3שם הבאתי בשם הצל"ח דאף דאין חגיגה באה בטומאה היינו משום דאינו יכול לאוכלו בטומאה אבל בט"מ שחל ז' שלו בער"פ דלדעת הר"מ נדחה לפ"ש וא"כ ציבור עבדו בטומאה גם החגיגה באה בטומאה כיון שגם הטמאים יאכלו לערב כי הם ראוים לאכילת קדשים ע"ש. ונראה דוקא בנשים כי אין קרבנם טעון סמיכה אבל האנשים דקרבנן טעון סמיכה אין מקריבין דהא א"י לסמוך בטומאה. ועיין בתוס' שכ' בכ"מ דהא דטמאים משלחין קרבנותיהם היינו נשים או עופות שאין טעונין סמיכה לא זולת אך לפ"ז נדחו דברי הצל"ח דעיין בר"מ סוף ה' ק"פ וה' חגיגה דפוסק דחגיגה י"ד הוא רשות. ועי' תוס' פ' א"ד דלמ"ד רשות הוא רק מדרבנן ע"ש. והלח"מ כ' דהוא מה"ת שנתנה לו רשות ע"ש ולע"ד דמצוה איכא ומצוה לגבי חובה קרי לה רשות דאל"ה כיון שיש לה כל דין שלמים פשיט' דיש לו רשות להביא שלמים כמה שירצה ולענין מה נתנה לו התורה רשות ויש לדחות ומ"מ נראה כן. ולפ"ז אפשר נשים פטורות דהא הוה מ"ע שהז"ג שנשים פטורות וממילא דאין מקום לדברי הצל"ח כלל. ולכאורה יש נ"מ אי חגיגה דרבנן א"כ אם אכלה עם הפסח דהוי רשות לענין דאורייתא לא יצא ידי פסח כי מבטלת אך אם הוא מן התורה מצות אין מבטלין זא"ז מיהו ז"א דניהו דחגיגה דרבנן היינו ההבאה אבל כשכבר הביא הוי שפיר האכילה מ"ע דלא גרע משלמים וע' רש"י בפסחים ד' נ"ט ד"ה בשאר כ' להדיא דאכילת קדשים אף הנאכלין לישראל הוי מ"ע דאורייתא והובא כ"פ בפנים אם כן שוב מצות אין מבטלין זה את זה: