מנחת חינוך, קומץ מנחה רפ
מנחת חינוך · Minchat Chinukh, Kometz Mincha 280
Open in the reader →1מצוה ר"פ עיין בפנים מה שכתבתי לענין אי מהני קנין דרבנן לדאורייתא והדברים עתיקין וכבר האריכו בזה האחרנים והראו פנים לכאן ולא העלו דבר ברור. ואני מצאתי מבואר בירושלמי פ"ג דביצה (שעם פי' מהר"א פולדא ד' אמשטרדם דף י') דקנין דרבנן מהני לשל תורה דאיתא התם פלוגתא דרב ור"י בנתן העבד לאחר במתנת שכיב מרע אי יכול לחזור בו. וקאמר הכל מודים שאם רבו הראשון ישראל שאינו אוכל בתרומה שמא יבריא ומבואר דאי לאו האי חששא שמא יבריא היה אוכל בתרומה אף אם רבו הראשון ישראל נתנו רק במתנת שכיב מרע לכהן. אף על גב דעיקר מתנת שכיב מרע דרבנן הוא ואף דבש"ס דידן ב"ב דף קמ"ט קאמר מנין למתנת שכיב מרע שהוא מן התורה מכל מקום אינו רק לאסמכתא בעלמא כמ"ש התוס' שם. ואם כן אמאי אוכל בתרומה ודוחק לומר דבתרומה דרבנן קאמר דסתמא לא משמע הכי. ועיין ביבמות דף ס"ט גבי העיד ר"י בן גודגדא וע"כ דקנין דרבנן מהני לדאורייתא ולכן היה אוכל בתרומה דאורייתא לולא חששא דשמא יבריא וזה ברור. ומדברי הירושלמי האלו נ"ל לפשוט גם כן מה שראיתי בקצה"ח סי' ר"כ שנסתפק אי מתנת שכיב מרע חיילא למפרע כשמת אח"כ משעת נתינה או רק משעת מיתה והביא שהוא מחלוקת הקדמונים ע"ש. ומדברי ירושלמי הללו מבואר להדיא דחל למפרע. מדקאמר שם היכי עבידא היה רבו הראשון ושני כהן והשלישי ישראל ע"ד דרב יכול לאכול בתרומה ע"ד דר"י אינו יכול לאכול. והרי לר"י ג"כ אמאי לא יאכל נהי דיכול לחזור בו והוי של השלישי דהוא ישראל הרי על כל פנים לא הוי של השלישי רק אחר מיתתו וכ"ז שהוא חי אכתי דידי' הוא של רבו הראשון כהן ואמאי לא יאכל בתרומה וע"כ דהוי קנין למפרע. ומיהו זה יש לדחות דמש"ה לר"י אינו יכול לאכול שמא ימות הרב באמצע אכילת התרומה דהעבד ואז הוי זר והדבר תליא במחלוקת אביי ורבא בגיטין דף כ"ח וע' תוס' מס' קידושין דף נ"ה בשם הר"מ מיוני והדברים עתיקין. מיהו מוכח הכי מהא דקאמר הכל מודים דאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא והרי אפי' אם ימות אינו יכול לאכול כיון דאינו קנין למפרע וע"כ דהוי שפיר קנין למפרע ולכן היה אוכל שפיר משום רבו שני כהן רק משום חששא דשמא יבריא וזה ברור ועיין:
2עוד שם הבאתי דברי הרמב"ם פ"ז מהלכות תרומות הלכה י"ז דעבד של שני שותפים שהי' אחד מהן כהן הרי זה אינו אוכל בתרומה כו' והכ"מ הראה מקורו מת"כ פרשת אמור ומהירושלמי סוף תרומות והפני יהושע במסכת גיטין דף מ"ג כתב דהכי מוכח ממשנה ערוכה ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (יבמות דף ס"ז) ע"ש. והנה מדברי רבינו הר"מ מבואר דדוקא אם כהן וישראל יש שותפות בהעבד אסור העבד לאכול בתרומה מפני חלקו של ישראל אבל אם שני כהנים הם שותפים בהעבד אז העבד אוכל שפיר תרומה דהא בתורת שניהם להם יכול לאכול דלית ביה שום חלק זרות והכי מוכח גם כן ביבמות בברייתא דהניח בנים דאלו ואלו אוכלים בתרומה והיינו דעבדי נכסי צאן ברזל אוכלין משום חלק הבנים ואף על גב דהבנים הם שותפים בהעבדים מכל מקום אכלי בתרומה כיון דאין לזר חלק בהם וקצת היה אפשר לחלק אבל לא נהירא ועכ"פ פשטות דברי הר"מ מוכח הכי. ואמנם קשיא לי בגווה דדברי הרמב"ם סותרין דברי עצמו למ"ש הוא עצמו בפ"ה מה' עבדים ה' ט"ז דעבד שחציו עבד וחציו בן חורין וכן עבד של שני שותפין אינו יוצא בראשי אברים והיינו כדמוקי הש"ס בב"ק דף צ' כר"א שסובר דבעינן כספו המיוחד לו ה"נ בעינן כספו המיוחד לו. וא"כ ה"נ בעבד של שני שותפין כהנים אמאי יאכל העבד בתרומה כיון דבעינן כספו המיוחד לו וכאן אינו מיוחד לשום א' מהם. ולכאורה היה אפשר לומר דהאי דעבד של שני שותפין אינו יוצא בראשי אברים מיירי דוקא בשיש לזה גוף ולזה פירות דומיא דאיש ואשה שמכרו בנכסי מלוג בבבא קמא שם והיינו כמו מוכר עבדו לאחר ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום דבכה"ג לא מיקרי כספו המיוחד לו מה שאין כן כשיש לכל אחד ואחד גוף ופירות. וכן חילקו להדיא התוספות במסכת גיטין דף מ"ב ע"א בד"ה בעבד של שני שותפין ע' בדבריהם. אך דמלבד דסתימת דברי הרמב"ם לא משמע הכי (וע' בלח"מ שם) אך גם דבריו מפורשים במק"א דלא סבר הכי. דהרי בפ"ב מהלכות רוצח הלכה ט"ו פסק גם כן כר"א דבעינן כספו המיוחד לו למנין דין יום או יומים ושם נקט לתרתי גווני בתרי בבא דמוכר עבדו לאחר ופסק עמו ע"מ שישמשנו ל' יום דאינו בדין יום או יומים. וכן עבד של שני שותפין אינו בדין יום או יומים משום דבעינן כספו המיוחד לו ע"ש הרי להדיא דגם בשותפים לגמרי בגוף ופירות לא מקרי עבדו המיוחד לו ואם כן הדק"ל מדוע בכהנים שותפים בעבד ולא שייך ביה צד זרות יאכל בתרומה הא לא הוי כספו המיוחד לו לשום אחד מהם. והת"כ והירושלמי אפשר לומר דאזלי כרבנן דלא בעי כלל כספו המיוחד לו. אבל דברי הרמב"ם סתרי אהדדי. שוב פקחתי עיני וראיתי בהפני יהושע בקידושין ר"פ האומר כתב במקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה תוך שלשים יום דאפי' אם הם שניהם כהנים לא תאכל בתרומה ממ"נ משום דלא הוי קנין כספו של כ"א מהן דל"ה כספו המיוחד לו ע"ש בד"ה מעכשיו. והנה בגוף דבריו אני תמה דאישתמיטתי' ש"ס מפורש בגיטין דף מ"ב בולד כהנת שנתערב בולד שפחה דאוכלין בתרומה ומיקרי שפיר קנין כספו משום דאם יבא אליהו ויאמר בחד מינייהו דהוא עבד קנין כספו קרינן ביה ע"ש בסוגיא. והכא נמי כן הוא דתאכל ממה נפשך ומיקרי שפיר קנין כספו כיון דרק מספיקא אינה מיוחדת לשום חד. וא"כ אמרינן שפיר אם יבא אליהו ויאמר דהיא מקודשת לאחד מהם קרינן ביה קנין כספו והוא פשוט. ואמנם על כל פנים מבואר מדבריו גם כן דבשותפין כהנים דשייך ממ"נ מכל מקום לא יאכל העבד בתרומה משום דל"ה כספו המיוחד לו ולא הרגיש בדברי הרמב"ם דהם סותרין זא"ז וצריך עיון גדול לע"ע: