מנחת חינוך קה:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 105:2
Open in the reader →1שמוסיף כו' ולפיכך כו'. הנה בר"מ אינו מבואר זה בנותן כסף או פרוטות דנותן קלבון רק בנתנו שניהם שקל אך הרב המחבר כתב כן מסברת עצמו והכלל לדעתם דאם נותן מחצית השקל אין צריך ליתן הוספה כי נותן כמו שחייבה אותו התורה רק בשנים שנותנים שקל שלם כיון דאם היו מחליפין על חצאי שקלים אצל שולחני היו מוסיפין שכר השולחני ע"כ נותנים גם כן להקדש זו ההוספה אם כן בנותן פרוטות ג"כ סברא זאת דהשולחני משתכר קצת ע"כ נותן זה להקדש ועיין ר"מ דכהנים פטורין מקלבון וכל הפטורים מהשקלים כגון נשים כו' פטורים מקלבון וחייב השוקל על ידי הפטור כגון איש ששקל שקל שלם בשבילו ובשביל אשה אפילו הלוה לה מכל מקום פטור מקלבון ואם שוקל משלו ע"י אחר בר חיוב ושוקל שלם אם הלוה להם חייב בקלבון ואם נתן להם במתנה פטור כיון דמרבה בשקלים וע"ש הדין באחים ואין להאריך בפרטי הדינים. וע"ש דמבואר כמה שיעור הקלבון ומבואר דמספק מהקלבונות צרכי המקדש וע' ראב"ד וכ"מ. ונ"ל דקלבון אינו מן התורה רק מדרבנן דחזינן דפטרו הכהנים אף שחייבים בשקלים וכן השוקל ע"י חבירו שנתן לו במתנה ואי היה מן התורה לא היו מקילין בזה ע"כ נראה דהוא מד"ס. והנה מש"ל דאיכא שע"נ בשקלים ואפילו מת גובין מיורשים עיין ר"מ פ"ג הי"ב דהפריש שקלו ומת יפול לנדבה הרי דאפילו אם הפריש אינו ניתן בתוך השקלים ומכ"ש בלא הפריש ומת דא"צ ליתן כלל ואפ"ל הטעם דאין כפרה למתים עיין סוף ב"ק אך בחיי' רק שאינו כאן דהוי שלא בפניו אפשר דיש שע"נ ויורדין לנכסיו דשד"א. ומחצית השקל בכ"מ באיזה משקל שהיו שוקלין היו כל ישראל שוקלין בשוה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. וברמב"ן עה"ת הקשה על מוני המצות שלא מנו זה בלאוין ע"ש התי'. ומבואר בר"מ דהדל הי' צריך למכור אפילו כסותו ואינו נותנה בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נותנה כולו בפ"א. והכסף משנה לא הראה מקורו. וזמני הנתינה בא' באדר משמיעין על השקלים בט"ו בו יושבים במדינה וגובים ואין ממשכנין. בכ"ה באדר ישבו במקדש מכאן ואילך ממשכנין ואין ממשכנים הכהנים מפני ד"ש. ומכל מקום נ"ל באם אינו רוצה ליתן כופין אותו עד שת"נ כיון שחייב במצוה זו ככל מ"ע שבתורה רק דאין ממשכנין מפני ד"ש כנ"פ. ומצוה זו נוהגת בזה"ב אפילו בח"ל ובזמן שאין בית אינו נוהג אפילו בא"י. ומבואר בסוף שקלים המקדיש שקלים וביכורים ה"ז קודש רש"א האומר ביכורים קודש אינו קודש. וברע"ב פי' דקאי על המקדיש שלא בפני הבית אם כן המקדיש שקלים קדשי לד"ה אפילו לר"ש דכולם מודים בשקלים והר"מ אינו מביא זה כאן דיש לו פ"א במשנה דמקדיש שקלו וביכורים לב"ה ומביא ד"ז בפ"ו מערכין. ונ' דגם האידנא קדשי דע"ז לא יחלוק מן התורה לא יקדשו ככל הקדשות אך הרע"ב פוסק שם הלכה כר"ש דביכורים לא קדשי כיון דכתיב בהדיא תביא בית והר"מ אינו מגלה דעתו בה' ביכורים אי מפריש ביכורים בזה"ז מה דינו וצ"ע. ואם הפריש שקלו ונאבד חייב באחריות. ומ"ש הרהמ"ח דנותן בכל שנה לכהנים ל"ד רק לגזברים ואפילו ישראלים ופשוט דהמפריש שקלו אף אם נתרמה התרומה דמועלין בה עיין ר"מ כאן מכל מקום יכול לשאול ככל הקדשות אם לא בא ליד גזבר. והר"מ סובר הא דחייב באחריות קודם שבא ליד גזבר אם שלחו שקליהם ביד שליח ונגנב מיד השליח אם לא נתרמה התרומה חייבים בני העיר באחריות ונותנים שקלים אחרים ואם נתרמה התרומה יש חילוק דאם מסרו לש"ח חייבים באחריות ואם מסרו לש"ש א"ח לאחר שנתרמה התרומה ואין כאן מקומו להאריך ובח"ז לא באתי לבאר רק עיקרי המצות ואם אאריך בפרטיהן צריך חיבור מיוחד לכל מצוה לכל תכלה כו'. והנה מה היו עושין מהשקלים והלשכה ושירי הלשכה ומשקלים משנה העברה ע' הכל בר"מ. והמצוה הי' בכל שנה בא' בניסן היו מקריבין מתרומה חדשה ואם לא הי' חדשה לוקחין מן הישינה ובפ"י בר"ה שם באחד בניסן ר"ה לתרומת שקלים כתב דתיכף בליל ר"ח מתחילין מתרומה חדשה כגון עצים שצריך בלילה צ"ל מת"ח ובט"א פלפל באורך דל' של אדר אף דרוב שנים אין אדר מעובר כמבואר בירושלמי כ"ז שלא באו עדים ביום ל' ולא קדשו את החודש לוקחין מתרומה ישינה אף שבאו עדים בסוף היום וקדשו החודש והקריבו למפרע מן הישינה מכל מקום ל"ל בה כמבואר דכשרה מן הישינה ואין מביאין מהחדשה כ"ז שלא באו עדים ע"ש באריכות. ומכל מקום ד' הפ"י נכונים אם אירע שלא באו עדים ביום הל' אם כן לא יתקדש בודאי דכבר קדשוהו שמים בודאי בלילה כל מה שצריך כגון עצים מת"ח. ועמש"ל מצות קה"ח. ועובר ע"ז ולא נתנו בטל עשה וכ"נ ודינו ככל עשה ויותר חמור כ"ד הרהמ"ח ועיין ספ"א דשקלים שאין ממשכנין את הכהנים מפני ד"ש ופי' הרע"ב לפי שעבודת קרבנות עליהם כו' ע"ש אם כן אפשר דכהנים בע"מ שאין עובדין ממשכנין אותם: