מנחת חינוך יא:ב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 11:2
Open in the reader →1ודין תערובות וכו'. דעת הר"מ פ"ד מהחו"מ דעל תערובות כשם שנתרבה לאכילה כן אתרבי לענין ב"י וב"י וכ"ד רש"י דפירש במשנה אלו עוברין בב"י אבל דעת ר"ת שם נהי דאתרבי לענין אכילה אבל בב"י א"ע דלא אתרבי לענין ב"י וכן חמץ נוקשה להסוברים דאסור מן התורה תליא ג"כ בשיטות אלו לענין ב"י ואפילו למאן דסובר נוקשה דרבנן מכל מקום יש נוקשה דאורייתא ג"כ כמו מ"פ עם מים דאין חייבים כרת ואסור מן התורה כמש"ל לענין ב"י תלי בשיטות אלו ועיין בהה"מ מביא בשם הרמ"ך דאפילו אין בו כזית בכא"פ מכל מקום מצורף הוא לענין ב"י ועפמ"ג תמ"ב הקשה כיון דלהר"מ ביותר מכא"פ אין איסור תורה באכילתו כמבואר בפט"ו מהמ"א אם כן אמאי עוברין יבש ביבש וצ"ל דלענין משא לא בטל ע"ש באריכות דמביא בשם הר"מ דמה"ת אינו בטל במשא אם כן עוברי' בב"י. ואם נתערב חמץ במצה מב"מ בענין שמותר לאכלו מן התורה ל"ש ב"י ובל"ז גם לענין ב"י נתבטל אף דנבלה בשחוטה מטמא במשא זה רק דרבנן אבל מן התורה בטל עמג"א ופמ"ג סי' הנ"ל. ונראה דה"ה אם נתערב חמץ שקע"א עם מצה אע"ג דממון חבירו ל"ב ע' בביצה בסוגיא דאשה ששאלה מכל מקום ז"א אלא דלא הוי ממון דידי' אבל לענין איסור בטל הוא ואיסור של חבירו שנתערב עם היתר שלו ניתר האיסור אלא שצריך ליתן לחבירו שלו אם כן כיון דמותר באכילה ל"ש ב"י. ואם נתערב חמץ של אחרים שלא קע"א בחמץ שלו ודאי א"ע על חמץ של אחרים דלענין זה ל"ש ביטול דנהוי חמץ אחרי' כשלו כי ממון בעלים ל"ב ואם נתערב חתיכה מצה בחמץ כגון שליש זית מצה בשני שלישי זתים חמץ אי עוברין בב"י עמד על מדוכה זו המ"כ והובא בפרי מגדים י"ד כ"פ אי היתר נהפך לאיסור וע"ל בחיבורינו מצות גה"ג.
2ואם א' גזל חמץ מישראל חבירו ודאי עובר כי הוא חייב באחריות ואם גזל חמץ קודם פסח והי' פחות מש"פ ופמש"פ לא ניתן להשבון עיין ר"מ ה' גזילה פ"א. ובמחנה אפרים ה' גזילה חקר אם הטעם דפמש"פ אינו בהשבה דמחל לי' ישראל ע' בסנהדרין אם כן היכא דלא מחל לי' מחויב להשיב או פמש"פ לאו ממון הוא אפילו בלא מחילה ומביא בשם הראשונים דהטעם משום מחילה וכ"ז שלא מחלו כגון שלא ידעו הבעלים הגזילה ברשות בעלים עומדת ע"ש והובא לקמן בחיבורינו אם כן אי מטעם מחילה ודאי הוי שלו כי מחל לו ואף אם לא מחל לו מכל מקום הרי נתחייב באחריות אם כן בודאי עובר ואם נאמר דלא הוי ממון אם כן אפשר דמ"מ לא הוי שלו ג"כ מכל מקום אף אם יאבד מחויב לשלם רק דאין נזקקין לו אם כן עובר ויש לפלפל בזה ואין כאן מקומו. ואם גזל אצל עכו"ם דג"כ לא ניתן להשבון ע' באחרונים ובאה"ע סי' כ"ח בהגהות רמ"א ובאחרונים אם כן הוי ממון שלו אך לדעת ס' יראים במג"א סי' תרל"ז אף למאן דסובר דגזל עכו"ם שרי מכל מקום לא מיקרי לכם לגבי לולב וסוכה ע"ש אם כן א"ע על ב"י דלא הוי לכם וגם אפילו פחות מש"פ לגבי עכו"ם דלא ניתן למחילה ע' בסנהדרין אם כן אפשר דא"ע דלא מיקרי לך ואפשר מכל מקום על כל פנים הוי מצוי בידו כמו דמבואר כאן בש"ס כ"ז צ"ע רב ואין כאן מקומו להאריך. ואם גזל ישראל מישראל חמץ בפסח להריטב"א דס"ל אה"נ יש לו בעלים אם כן ודאי ל"ה שלו דהוי גזל כי דעת הבעלים מעכב [רק בזוכה מן ההפקר הוי שלו דאה"נ יש לו זכיה כמו בע"ז ומובא לעיל בשם הר"ן] אם כן כיון דל"ה שלו בודאי אינו עובר ואי משום אחריות דגזלן חייב באחריות ז"א דאחריות ל"ש כי כל ישראל מצווים לבערו עי' בב"ק ודאי אם גזל א' מחבירו אה"נ אין לו שום דין ממון עליו ומכל מקום לא הוי שלו כיון דאה"נ יש לו בעלים לשיטת הריטב"א אם כן בודאי א"ע הגזלן דלא מיקרי לך ודו"ק: