מנחת חינוך יא:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 11:3
Open in the reader →1ונוהגת וכו'. כבר הארכתי לעיל בלאו שאב"מ אם נשים חייבות אך כאן לאו שיש בה מעשה ע' בהרהמ"ח בסמוך והנה כל החייבים במצות חייבים בלאו זה ועבדים ג"כ כיון דנשים חייבות אך כבר כתבתי לעיל גבי מצה לכאורה כל היכי דלכם בעינן לא שייך גבי עבד אם כן ה"נ דכל מה שקנה עבד קנה וכו' אם כן לא משכחת לה שיהא לו חמץ ואפילו בנותן לו לדבר מיוחד כמבואר בסי' רס"ז ביו"ד ואפשר כיון דל"ה שלו אלא לאותו דבר לא מיקרי שלו אך כאן אפ"ל דעכ"פ הוי מצוי בידו אם כן עובר מטעם הזה אם נותן לו לדבר מיוחד ועדיף מקע"א אף דל"ה שלו מכל מקום מחמת דהוי מצוי בידו עובר מכ"ש דנותן לו לדבר מיוחד הוי מצוי בידו אף דכ"ז דאינו עושה הדבר הזה ל"ה שלו כמו מה שאתה נותן לפיך דל"ה שלו רק אם נותן בפיו ע' ביו"ד אם כן כ"ז שאינו נותן לפיו ומונח ברשותו ל"ה שלו מכל מקום כיון שיש לו רשות לאכול או להשתמש בו דבר שנותן לו ע"מ כן הוי מצוי בידו. אך לכאורה אינו מונח בביתו כלל כיון דאין לו רשות כלל ול"ש דחבירו השאיל לו מקום דגם דבר השאול הוי לבעלים אך אם שאל לו לדבר הזה וכ"ז צ"ע היטב.
2וחרש שוטה וקטן אינם בני מצות כלל ל"ש לומר דעוברים בב"י ואם יש חמץ ברשותם אין ב"ד מצווים להפרישם כמו דקיימא לן קטן אוכל נבלות אין ב"ד וכו' והנה קי"ל דבידים אסור להאכילם מלא תאכלום ע' ביבמות ובה' שבת סי' שמ"ג אך כאן ל"ש זה דקודם זמן איסורו ודאי מותר ליתן להם ואח"ז איסורו דאם א' נותן להם חמץ במתנה אף דבקטן דעת אחרת מקנה קונה וכן חרש חוץ משוטה עיין ר"מ וח"מ סי' רמ"ג מכל מקום לא שייך כאן דעת אחרת מקנה נהי דלדעת הריטב"א אה"נ יש להם בעלים היינו דנקרא גזלן אבל מכל מקום אינו ברשותו אם כן א"י למכור ול"ה דעת אחרת מקנה אך הוי כמו הפקר אם כן אין קטן זוכה מן התורה [ואף אם נימא דהפקר מדעת חשיב דעת אחרת מקנה עמ"ל ה' זכיה ומתנה כאן ל"ה הפקר מדעת כי אינו שלו רק הוי הפקיר' דרחמנא] אך קטן זוכה בהפקר מדרבנן כמו מציאת חרש שוטה וקטן משום דרכי שלום אם כן איסור דרבנן מותר ליתן להם אפילו בידים כדעת הרבה ראשונים ע"ש ובמ"ל המ"א אך אם נימא דאף אם אינו שלו רק דרבנן מכל מקום עובר בב"י מן התורה או מחמת ס' האחרונים דמדרבנן נעשה דאורייתא [ועי' במק"ח שהביא דברי הג"פ שאין כח ביד חכמים רק להפקיר ממון אבל שיהיה ברשות חבירו לא ועיין בתוס' ב"ק ס"ט ד"ה הוא מבואר דאוקמוה ברשות אחרי' ועיין ביש"ש יבמות פ' האשה רבה דזה תלוי במחלוקת ולמאן דיליף מפסוק יחרם כל רכושו ס"ל דאי"ל ברשות השני ולמ"ד מאלה הנחלות יכולין גם בזה] או לפמש"ל דע"י דרבנן על כל פנים הוי מצוי בידו לענין לאו דב"י וב"י מכל מקום כאן אפ"ל דאינו קונה כלל כיון דהוי רק קנין דרבנן ובמקום איסורא לא תיקנו חכמינו זכרונם לברכה קנין עח"מ סי' רל"ה דקטנים במקום שעשו שלא כהוגן לאו כלום הוא דקנין הפעוטות הוא רק דרבנן ובמקום איסורא לא תיקנו ועמ"ל פ"ט מה' זכייה ומתנה ועש"ך סי' רמ"ג דעתו דאף מציאה קונה הקטן מן התורה וגם אפ"ל דאיסורא לא ניחא ליה למקני אף שהקטן רוצה לאו בן דעה הוא ובח"ז אין מקום להאריך. אך בחימץ עיסה של הקטן שייך שפיר ד"ז דאסור להאכילו בידים דבר האסור וצ"ע. ואם קנה חמץ בפסח מן העכו"ם בכסף להסוברים כרשב"ל אם כן בעכו"ם קונה בכסף ע' בהזהב ובבכורות אפילו לא נתן רק פחות מפרוטה קונה אף דבישראל אם כסף קונה צריך פרוטה דפחות מזה לאו כסף הוא עח"מ וביו"ד מכל מקום בעכו"ם הוי כסף אפילו פמ"פ ע' עירובין דשוכרין מעכו"ם אפילו פחות מש"פ דב"נ נהרג על פמש"פ ואין כאן מקומו ויבואר במקומו בישע אלקים. וגוף דין קנין חמץ בפסח אי אמרי' כמדארל"ת אעל"מ עח"מ סר"ח ויו"ד סי' ר"ל וס' כתובה ושאר אחרונים: