מנחת חינוך קכה:א

1שלא ישים הכהן שמן במנחת חוטא כו' ומצוה קכ"ו שלא לתת לבונה במנחה זו כו'. שני המצות אלו נכללו כא' ודינים אלו הם בר"מ פי"ב ממעה"ק ופי"א מה' פסהמ"ק ונבאר כיצד היה מעלה מנחת חוטא בקצרה. ומ"ש הרהמ"ח ב' טעמים שאין טעון שמן ולבונה ט"א שלא יהי' קרבנו מהודר והב' לחמלת העני. ובאמת צ"ע דבפירוש מבואר במנחות כ"ו וסוטה ס"ו רש"א בדין הי' שיהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה כדי שלא יהי' חוטא נשכר אלא כדי שלא יהי' קרבנו מהודר מבואר בפי' דלאו מחמת חמלת העני דאדרבה רק כטעם א' שלא יהי' קרבנו מהודר. והנה החוטא הי' צריך להביא עשרון סולת חטים לא פחות ולא יותר והוא לכל הדינים כמו מנחת הסולת שביארתי לעיל בדיני המנחות וע' לעיל הדינים רק לא הי' בה שמן ולבונה. וע' פי"א מה' פסהמ"ק בר"מ שכ' דאם גבלה במים וקמץ כשרה לא נאמר חריבה אלא משמן וכל הדינים תעיין לעיל במצות מנחות וה"ה כאן והיתה מנחת סולת רק יש עוד דינים לענין שלא לשמה ויבואר לקמן פ' צו. והנה הר"מ כ' פי"ב ממעה"ק דהקמיצה כשרה בכ"מ וא"צ צפון ולא הוציא מנחת חוטא נראה דאף מנחת חוטא אינה טעונה צפון. וע' זבחים ס"ג ע"ב מה חטאת טעונה צפון אף מנחת חוטא טעונה צפון אם כן מבואר דטעונה צפון אך ע' רש"י שם שמחק הגי' וגורס גי' אחרת וכ' ג"כ דאינה טעונה צפון ועיין תוס' ד"ה מה בסוף בשם ר"ב נראה דמספקים בדבר דאפשר מנחת חוטא טעונה קמיצה בצפון ע"ש. אבל דעת הר"מ בודאי כמ"ש שלא הוציא מנחה זו מכלל וסובר דאינה טעונה צפון. ואסור ליתן שמן על מנחה זו הן על המנחת סולת קודם הקמיצה והן על הקומץ לאחר שנקמצה. ופשוט דקודם הקמיצה היינו משנתן המנחה כולו לכ"ש דנתקדש בכלי אבל קודם שניתנה בכ"ש בודאי אינו עובר דעדיין לא נתקדשה קה"ג עיין ר"מ פי"ג ממעה"ק ופ"ו מהא"מ דמנחת חוטא קודם שנתקדשה בכלי הוא רק קדושת דמים ונפדית כשהיא טהורה ע"כ. אך בודאי א"ע רק לאחר שנתקדשה בכ"ש דהיא קה"ג אסור ליתן עליה שמן ואם נתן שמן לוקה וגם נפסלה המנחה ודוקא אם נתן כזית שמן על כזית מנחה. אבל אם נתן שמן על פחות כזית מן המנחה לא פסלה דכתב עליה עד דאיכא שיעורא. ופשוט דג"כ אינו לוקה דא"ע כלל ואפשר איסורא איכא כמו ח"ש. גם נראה דמצטרף אפילו לאחר שעה אם נתן על ח"ז וחזר ונתן על ח"ז עובר דל"ש בכא"פ כיון דלאו איסורי אכילה הם מצטרף אף ביותר כמבואר כ"פ ואם נתן פחות מכזית שמן על כזית מן המנחה הוא ס' פסול דאפשר דשימה כ"ש או דומיא דנתינה דהוא כזית ע"כ פסולה מס' ובודאי אינה לוקה מס' ולאחר שקמצה אם נתן שמן על שיריה א"ע בלאו ואינו פוסל. נתן כלי שיש בו שמן על המנחה אינו לוקה ואינו פוסל וע' לח"מ פי"ב והדין כן. וע' מנחות ס' תוס' ד"ה יכול מבואר דאף אם נפסלה המנחה מחמת איזה דבר מכל מקום אם נתן עליה שמן אח"כ עובר בלאו הזה ואח"כ הביאו ד' ר"ת דא"ע במנחה פסולה ואפילו נתן שמן אחר לבונה או לבונה אחר שמן א"ע דעליה משמע דוקא כשרה ולא פסולה. אבל הר"מ פ' דלוקה על השמן ועל הלבונה במנחה א' מבואר בדבריו דחייב במנחה פסולה גם כן כס' התוס' ולא כר"ת וע' משנה למלך מביא דר"ת אלו.

2והנה הבאתי לעיל ד' הר"מ פי"א מפסולי המקודשים שכתב גבלה במים כשרה לא נאמר חריבה אלא משמן ובכ"מ לא הראה מקורו והוא במנחות דנ"ד פלוגתא דרבי אילא סובר דחריבה מכ"ד אף ממים ורבי יצחק סובר דמגבלה במים דחריבה היינו משמן ופוסק הר"מ כר' יצחק. אח"כ מצאתי בבה"ז שכתב זה ע"ש. אך קשה קצת דר"י אומר מגבלה במים כו' נראה דאף לכתחלה ולשון הר"מ גבלה במים כשרה נראה דוקא בדיעבד וצע"ק. ואסור ליתן על המנחה לאחר שנתקדשה בכלי או על הקומץ לבונה ואם נתן עבר בלאו לא יתן כו' ועל השיריים אינו עובר כדלעיל. ודוקא כזית לבונה אפילו על משהו מן המנחה עובר בלאו ופוסל כ"ז שהלבונה עליה אבל אם רוצה מלקט הלבונה וחזרה המנחה להכשירה ואם נתן לבונה שחוקה שא"י ללקט ה"ז פסולה מספק כיון דלא מיבלעי במנחה. אבל לוקין דעבר על הלאו תיכף בנתינה אף שלקט אח"כ. אבל פחות מכזית לבונה א"ע ואינה פסולה. ואפשר אסור ליתן אף בפחות מכזית מטעם ח"ש ואפשר דכאן ובשמן לעיל כיון דלאו איסורי מאכלות אין ח"ש אסור ובודאי מצטרף אם נתן ח"ז וחזר ונתן ח"ז אפילו בזמן מרובה כיון דלאו איסורי מאכלות נינהו מצטרף ביתר מכא"פ. ופשוט דכאן ולעיל אם א' נתן ח"ז והשני נתן ח"ז והשלימו בודאי אף השני פטור דלאו קאי על האיש וצריך שיעור שלם אך בודאי המנחה פסולה די"ל דאף אם נפל כזית לבונה או שמן מעצמו על המנחה מכל מקום פסולה דלא תלוי דוקא אם עבר בלאו רק המנחה פסולה בכ"פ כנ"פ. ואני מסופק אם נתן ח"ז לבונה ואח"ז לקט הח"ז וחזר ונתן עוד ח"ז אם לוקין כיון דגזירת הכתוב דלא יתן כזית לבונה אם כן עבר אף שהח"ז הראשון לא הי' בשעה שנתן השני א"ד דצריך שיהא הכזית בב"א ודוגמא לזה מצינו במאכלות אסורות דאכל ח"ז והקיאו. ובפרי מגדים בפתיחה להל' שבת חקר גבי שבת כה"ג אם לא הי' הח"ש הראשון בעולם כשעשה ח"ש השני ע"ש. ה"נ אני מסופק אפשר דחייב בכ"ע כיון דהי' כזית א"ד כזית בב"א בעינן היינו שיהי' כל הזית מונח וצ"ע. והנה במנחה פסולה אם עובר הדין כמו בשמן להתוס' והר"מ עוברים ולהר"ת א"ע ואם הי' על המנחה שמן ונתן לבונה או הי' בה לבונה ונתן שמן א"ע להר"ת. ונראה דלר"ת אף שמן אחר שמן או לבונה אחר לבונה א"ע ול"ד למחמץ אחר מחמץ ע"ש בתוס' ד"ה יכול. ונ"פ להר"ת אם נתן שמן על המנחה שהי' עליה לבונה דפטור אף שחזר בעצמו וליקט הלבונה מעלי' ל"א כיון דחזרה להכשירה מחמתו יהי' עובר בלאו למפרע ז"א כיון דבשעת נתינה היתה פסולה ולא עבר א"ע עתה ג"כ וז"פ. וא"ד להניח שאור על גבי עיסה לענין חמץ במנחות וא"צ לפרש כי ז"פ. ואם נתן כלי לבונה על גבי המנחה א"ע כמו גבי שמן: