מנחת חינוך קכה:ב

1ונוהגת כו' בזכרי כהונה כו' וכהן לוקה. ואח"ז בלבונה כ' ז"ל כל הענין כמו בשמן. ואיני מבין ול"מ בשום מקום דלאו זה יהי' רק בזכרי כהונה חדא דהא כבר כ' לעיל דיציקות כשרים בזר ואפילו את"ל דפסולים מה ענין זל"ז בודאי מי שנותן השמן פוסל ולוקה ולעיל גבי הלאו דלא יבדיל אף שהעבודה בכהנים מכל מקום כתב דנוהג בכל אדם ומ"ש כאן. ולפ"ד נוהג בכל אישי ישראל ככל הלאוין כנ"פ ועיין ר"מ פי"ט דסנהדרין חשיב הלוקין ואינו מזכיר כהן וז"פ ודברי הרב המחבר צ"ע וגם בפ' נשא גבי מנחת סוטה כתב כן ובאמת לא ידעתי זה וצ"ע. ובלשון המשנה מבואר נתן שמן על שיריה א"ע בל"ת נתן כלי ע"ג כלי לא פסלה נראה דלכתחלה אסור וגם הר"מ כ' לשון דיעבד נראה דלכתחלה אסור ומכל מקום צ"ע מן התורה לא מצינו גזירה בזה. ופשוט מש"ל דנפסלה המנחה היינו זה הסולת שיש עליה השמן או הלבונה אבל אם לוקח זה הסולת מתוך המנחה ונותן סולת אחר להשלים העשרון בודאי כשר דלמה יפסל כל המנחה ובתוס' כ' דאפילו נתן מצ"א שמן ומצ"א לבונה פטור על הלבונה כיון דמנחה פסולה. ולפמ"ש הסולת שאין עליה השמן אינה פסולה אך באמת עתה היא פסולה דנחסר שיעור העשרון אבל בלוקח הקמח ונותן אחר תחתיו להשלים העשרון כשר וז"פ. ועיין ר"מ כאן גבי עשרון שחלקו. ולאו זה הוא ככל הלאוין שבתורה לענין כה"ד. ולכאורה ק"ל דאמרינן בזבחים ס"ה ראב"ש סובר מאי לא יבדיל הנאמר בחטאת העוף א"צ להבדיל וא"ע על הלאו כי אינו לאו אלא שלילה ואמרינן שם אלא מעתה כו' ומסקינן מכדי כתיב והקריבו כו' ש"מ לא יבדיל א"צ להבדיל. וע"ש בתוס' ד"ה אלא מעתה וכו' שכתבו מכל הלאוין שבתורה כגון לא תחסום לא תאכל נבלה לא תלבש שעטנז לא קשיא לי' למאי כתבי' אם לא ללאו אבל הא דמסברא ה"א דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב לא יבדיל א"צ להבדיל וכו' וכן גבי בור נמי מסברא כו' אם כן חזינן דנוכל לדרוש הלאו שהוא שלילה ואינו לאו אם יש סברא ששולל הדבר והי' צריך לכתוב אם כן כאן באלו הלאוין דשמן ולבונה מנ"ל לחז"ל דהם לאוין כיון דר"ש אומר בדין הוא שיהא טעון שמן ולבונה כו' אם כן כיון דכל מנחות טעונין שמן ולבונה התורה כ' כאן לא יתן כו' היינו שא"צ ליתן שמן ולבונה ואפשר מחמת חמלת העני כסברת הרהמ"ח או מטעם אחר. הכלל אם יש איזה סברא למה נכתב כמו כאן דנכתב לשלול שמן ולבונה מנ"ל לחז"ל דהם לאוין וחייבים דלמא הוא שלילה וא"צ ליתן שמן ולבונה. אך באמת ראב"ש סובר כן אבל לרבנן הוא לאו ולא דרשינן שלילה. אך קשה על כל פנים למה לא פליג ראב"ש כאן כמו גבי לא יבדיל. וברמב"ן בס' המצות על הר"מ פלפל הרבה מענין זה דלאו ושלילה אך אינו ת"י כעת ע"כ כתבתי דברים אלו למזכרת.

2ומבואר בש"ס ור"מ פי"ד ממעה"ק דחייבי חטאות אין ממשכנין הטעם כיון דכפרה הוא ניחא ליה בכפרה אין חוששין להם שמא יפשעו וכו' אם כן פשוט דגם מנחת חוטא כיון דלכפרה הוא אין ממשכנין אותו וז"פ. אך אם הפריש מנחה ומת דמביאים היורשים את המנחה נראה דממשכנים את היורשים כיון דלא מכפר עליו וגם על אביהם אינו מכפר דאין כפרה למתים אם כן חיישינן שמא יפשעו ובודאי ממשכנין כנ"פ. ואין לומר דהיורשים פטורים משום דמתקריא חטאת וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא ז"א דדוקא חטאת ואשם הלכתא גמירי לה ע' ש"ס כ"פ ובר"מ פ"ד מה' פסה"מ ובמנחת חוטא לא מצינו זה. ומבואר סתם בש"ס ור"מ פי"ד ממעה"ק הניח מנחה לבנו יקריבו. ובזבחים ס"ג מבואר דחטאת איקרי מנחה ומנחה איקרי חטאת ע"ש ברש"י ותוס' ולא מצינו שיהיו שוין לענין זה אם מתו בעליה נראה דלזה דין מנחה יש לו. וע' מנחות ק"א לענין מותרו דאזלא לנדבה דין חטאת יש לו מבואר באיזה דבר דין חטאת יש לו וכאן דאינו מבואר נ' דאין לו דין חטאת רק דין מנחה וכ"ת כיון דאין כפרה למתים אם כן למה היא באה ז"א דיש קרבנות דכשרים אף על פי שאינם מרצון עיין זבחים ה'. אך אם לא הפריש נראה דאין היורשים חייבים להביאה ואין הדין כמו עולה דאשה כו' מביאין יורשים עולתה כו' כיון דאין כפרה למתים אין היורשים חייבין להביא ע' בב"ק דק"ד ע"ב לענין חומש ויבואר במק"א באריכות. ונראה דאם הוא רשע לא' מעבירות הללו דאין מקבלין חטאת על שגגתם כמ"ש בר"מ פ"ג מה' שגגות וכתבתי הדינים לעיל גבי חטאת. לזה נראה דמנחה זו יש לה דין חטאת כיון דאלו היה עשיר לא הי' מביא חטאת אם כן גם אם הוא עני אינו מביא עשירית האיפה כי היא במקום הבהמה בעשיר והיכי דעשיר אינו מביא העני גם כן א"מ ע"כ בודאי כמו דעשיר אין מביאים יורשים חטאתו כמו כן עני אין יורשין מביאין כמש"ל. ומכל מקום בהפריש חטאת אף דאם הי' עשיר הי' אזיל למיתה כדקי"ל חטאת שמתו בעליה כו' מכל מקום במנחה זו לא מצינו בש"ס ואפשר דוקא שם הל"מ אבל לא גבי מנחת חוטא ומכל מקום צ"ע: