מנחת חינוך יג:ב

1ואין בו מלקות וכו'. באמת בר"מ אינו מבואר טעם זה והכסף משנה נתן טעם כמש"ל ואיני מבין ד' הרהמ"ח אמאי ל"ה מעשה אם מאכילו בידים שתחב לחבירו בבית הבליעה ובל"ז לא הי' אוכל למה לא נחשב מעשה ואפילו רק אם נותן לו לאכול ג"כ חשיב מעשה ואפשר בנותן כיון דעוד הברירה בידו שלא לאכול עדיין ל"ה מעשה כשנתן לו כי אז לא עבר על הלאו ואח"ז כשאוכל אוכל ע"ד עצמו אבל אם תחב לו למה לא נחשב מעשה ולמה לא ילקה כדין המלביש לחבירו כלאים דה"ל מעשה ולוקין להר"מ ולומר לדעת הרהמ"ח כיון דמשכחת לה בלא מעשה שיניח לפניו אם כן אפילו בעשה מעשה אין לוקין כידוע דעת הרהמ"ח ז"א חדא דהלאו הוא במאכילו בידים כמש"ל ועוד כתבתי כ"פ בשם השעה"מ דאם עושה מעשה בענין שא"א באופן אחר ה"ל מעשה אם כן למה לא ילקה כאן ולמה לא חשיב מעשה וצ"ע כעת. עוד נלפע"ד פשוט דאין חילוק בין אם מאכילו בליל פסח או בער"פ או אפשר אפילו לאחר שנעשה נותר בכ"ע עובר ע"ז וגם הב"נ מצווה. ובנא ומבושל מפורש בגמר' הטעם דער"פ פטור דכתיב כ"א צלי בשעה שמחויב לאכול צלי אש עובר בנא ומבושל עיין ר"מ אבל כאן לא מצינו זה ע"כ בכ"ע עובר דאל"ה הו"ל להר"מ לפרש מכל מקום בפסח שנפסל כגון שנשחט שלא לשמו או באיזה פסול אחר אפשר דא"ע ולא ראיתי כעת ד"ז ואפשר דעובר בכל גוונא אף בנפסל וע' פסחים צ"ו וביבמות דדרשינן לא יאכל בו המרת דת פוסלת בפסח ואינו פוסלת בתרומה וכן ומלת וכו' בו אבל לא בתרומה ובשבירת עצם דרשינן בו בכשר ולא בפסול וע' פכ"צ ד' פ"ג ופ"ד ור"מ פ"י שפסק דאם הי' לו שעת הכושר כגון שנפסל ביציאה או נא ומבושל יש בו משום שבירת עצם רק אם לא הי' לו שעת הכושר כגון שנתפגל או שינוי השם אין בו משום שבירת עצם ע"ש וזה דרשינן מן בכשר ולא בפסול וחזינן דחז"ל דרשו זה בשבירת עצם ולא בבן נכר ובתושב ובשכיר ובערל אלא לדרשא אחריתי אם כן אפילו נפסל בנתפגל דלא הי' לו שעת הכושר מוזהר אלאו הזה ובודאי הי' קבלה בידו ד"ז וכן הר"מ סתם בלאוין אלו ובשבירת עצם כתב הדינים דבפסול ל"ש שבירת עצם מבואר דכאן בכל גווני נוהגים לאוין אלו כנלע"ד ברור ועמ"ל פ"א מהק"פ ה"ה לענין שוחט את הפסח על החמץ מסופק אי נפסל הפסח אי עובר על לאו זה והיינו משום דכתיב זבחי ע"ש אבל היכא דלא גלי קרא ודאי בנפסל ג"כ עובר כנל"ב בעזה"י. וע' סמ"ג מצוה שנ"ג בלאוין שכתב שלא יאכל רשע בפסח שנאמר כל בן נכר נראה מדבריו דלרשע אזהר קרא ולא למאכיל ולא הביא ד' הר"מ כלל ועמש"ל דגם הר"מ מודה דהוא בעצמו עובר אך ודאי מצא באיזה מקום דגם המאכיל מוזהר ע"ל ובודאי כיון דמוזהר שלא לאכול ה"ה אה"נ בכלל כמש"ל לדידן דקיימא לן כר"א כ"מ דכתיב ל"ת כנ"ל.

2והנה לאו זה נוהג בכל החייבים במצות הן אנשים וכו' וכל הנחשבים למעלה חוץ מחרש שוטה וקטן דלאו בני מצות נינהו ככל הל"ת שבתורה. אך לדעת הרהמ"ח דהוי לאו שאב"מ חקרתי לעיל אי נשים מצווים על לשאב"מ וא"צ לכפול. וגם נ"ל דאם הבן נכר הוא קטן ודאי לאו בכלל ב"נ הוא דאין לו דעת וכן אפילו הוא רשע ומרשעת מכל מקום הו"ל כתינוק שנשבה לבין העכו"ם כיון שאינו עושה בזדון מרצונו דהוא קטן ומכ"ש ח"ש שהרשיעו א"ע המאכיל בלאו זה כ"נ פשוט ע' בה' ריבית ובה' מילה וראיתי בסמ"ג מצוה שנ"ד מביא המכילתא ל"ל קרא דעכו"ם אסור בפסח ת"ל מקרא דב"נ ואר"י דמיירי דקיבל עליו ז' מצות חזינן דאם קיבל עליו ז' מצות אינו ב"נ ואני כתבתי לעיל דמח"ש ג"כ בכלל. זה טעות דעכו"ם אינו מצווה על שבת אבל ישראל שמצווה על שבת אם מח"ש ג"כ הוא בכלל ב"נ וז"פ. ולענין תשובה על לאו זה גם אם צריך לבזבז ממונו מבואר לעיל ע"ש וא"צ לכפול הדברים: