מנחת חינוך יד:א

1שלא וכו' התושב זה שקיבל וכו' ושכיר וכו'. ע' פ' הנ"ל ובפ' הערל ר"ע דריש שם לגר שמל ולא טבל והר"מ אינו מביא כאן גר שמל ולא טבל מכל מקום ודאי הדין כן כיון דקיימא לן דכעכו"ם גמור הוא ועלח"מ פלפל בדברי הר"מ ובכ"מ ואין נ"מ כ"כ לדינא דודאי הר"מ מודה לזה וקצרתי. ובסמ"ג מביא מכילתא דהפסוק הוא לעכו"ם מהול ולעכו"ם שקיבל עליו ז' מצות. ולכאורה נ' שחולק עם הש"ס דידן ומד' המכילתא נראה דאם העכו"ם אינו מהול ולא קיבל עליו ז' מצות עובר בכמה שמות לאו דערל וב"נ ולאו זה ג"כ עש"ס דילן. והנה בסמ"ג נראה דהלאו הוא באוכל אבל הר"מ והרהמ"ח סוברים דהלאו קאי על המאכיל. ובאמת ד' הסמ"ג צ"ע נהי דאפ"ל דעכו"ם ג"כ נצטוו לא כמ"ש הכסף משנה דל"ש זה דלא ציית הא באמת מבואר בסנהדרין דעכו"ם נצטוו על כמה מצות אם כן ה"נ. אבל באמת לא מצינו זה בסנהדרין דעכו"ם יהי' מצווה שלא יאכל הפסח כמו שמצווה על אכילת אמ"ה וכל המצות שלא נצטוו מקודם רק על ידי מרע"ה לא מצינו שיהא העכו"ם מוזהרים ע"ז ע"כ אתי הלאו להמאכיל ע"ש בסנהדרין. והנה כל הדינים שביארנו לעיל במצוה הקודמת שייכים כאן ואסור להנאות את העכו"ם בפסח דקיימא לן כר"א דאה"נ משמע. מכל מקום מ"ש בלאו דלעיל ובלאו זה וגם לקמן הדין כן בערל דאסור בהנאה קשה דפכ"ש כ"ג ע"ב מקשה מכדי אותבינהו כל הנהו קראי ושנינהו חזקי' ור"א במאי פליגי. ולפמ"ש י"ל דבלאוין אלו פליגי דלחזקי' מותר בהנאה ולר"א אסור בהנאה וער"מ במ"א פ"ו ובלחם משנה ויבואר לקמן בחיבורי אי"ה.

2ופשוט המאכיל אפילו לעכו"ם חרש שוטה וקטן ג"כ עובר בלאו הזה דבב"נ ל"ש זה אבל עכו"ם חייב בכ"ע ופשוט. ולכאורה יש רמז ראיה להסמ"ג דעכו"ם בעצמו מצווה דמבואר בפסחים ג' ההוא ארמאה דסליק ואכיל פסחים וכו' בדקו בתרי' ואשכחי' ארמאה וקטלוהו ולכאורה אמאי קטלוהו אם אינו מוזהר ע"ז. אבל לדעת הסמ"ג דהוא עצמו מוזהר ע"ז ואזהרתן לב"נ זו היא מיתתן ע"כ קטלוהו ע"ש בסנהדרין ואינו ראיה גמורה דאשכחי' דעכו"ם הוא ואינו מחזיק בז' מצות גם כן ע' רמב"ן פ' וישלח גבי שכם ומכל מקום נראה דל"ק על הסמ"ג מה שהק' דלא חשיב בסנהדרין מצוה זו יע"ש דקאמר דשוא"ת לא קחשיב אם כן אפשר ג"כ לומר דחשיב רק מצות שלהם שנוהג לעולם בכל מקום ובכ"ז. אבל מצוה זו שאינו נוהג אלא בזמן המקדש ובירושלים לא קחשיב אבל מכל מקום שייך שפיר לומר שנצטווה כמו שנצטווה בז' מצות והוא ציית מדוע יגרע עוד ממצות שנצטווה ע"כ דברי הכסף משנה אינם מובנים ובודאי מצא הר"מ זה באיזה מקום ואפשר דהאוכל ג"כ מוזהר לדעת הר"מ ג"כ וצ"ע. אבל דעת הסמ"ג מבואר בהדיא דאין המאכיל עובר רק האוכל וצ"ל כמ"ש והוא פשטא דקרא. ועי"ל להסמ"ג דלא קחשיב אלא מה שמצווים כישראל אבל מה שישראל אינו מצווה ואדרבא מצוה איכא לאכול רק ב"נ מוזהר לא קחשיב עיין תוס' סנהדרין נ"ט ד"ה ליכא מידעם דבדבר שהוא מצוה לישראל ל"ש להקשות מי איכ' מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור. אך הדרנא בי דמבואר שם דעכו"ם ששבת או שעסק בתורה חייב אע"ג דלישראל מצוה וע"כ כדכתיבנא דאינו נוהג בכ"מ ובכ"ז לא חשיב או אפשר דדבר המפורש בקרא לא חשיב אף דחשיב שם ש"ד דמפורש בקרא יש לחלק. עוד נלפע"ד לדעת רש"י קידושין וב"ק שהבאתי לעיל דקדשים קלים אח"ש אפילו חלק הבעלים גם כן הוי מ"ג רק משלחן גבוה קזכו לאכילה אבל לקדש בו את האשה אינו שלו דהוא מ"ג אם כן נראה דאם עכו"ם אוכל קדשים קלים שלמים או פסח עובר ג"כ על גזל כי ב"נ מצווה על גזל מ"ל גזל הדיוט או גזל גבוה. אך לישראל זכה להו רחמנא לאכול אבל למאן דלא זכה רחמנא הוי גזל גבוה אם כן עכו"ם שאכל קדשים קלים כיון דממון גבוה ה"ל גזל והם מוזהרים על הגזל וחייב מיתה על הגזל אפילו בפמש"פ ע' סנהדרין ור"מ ה' מלכים ע"כ קטלי' לההוא עכו"ם מחמת שעבר על גזל דמצווה ב"נ ע"ז. וע' פ' ויקרא כתבתי כיו"ב לענין מעילה והדין דין נכון אפילו לשיטת התוס' דחלק הכהנים הוי מ"ג אם כן אסור לעכו"ם לאכול מחלק הכהנים דהו"ל גזל גבוה ולא גרע גזל גבוה מגזל הדיוט והוא דבר נחמד ואמיתי בעזה"י. ועיין סוגיא דבכורות ואה"ע כ"ח במקדש אשה בבכור ובח"מ וב"ש.

3והנה לדעת הר"מ והרהמ"ח דאיסור על המאכיל צריך כזית כמו בכל איסורים שהישראל מוזהר וכ"ה בר"מ להדיא כאן המאכיל כזית אבל לדעת הסמ"ג דהאוכל מצווה אם כן העכו"ם מצווה אף על כ"ש דשיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ עיין ר"מ מלכים פ"ט וגם אם נתערב חתיכת פסח ברוב בבשר חולין דמה"ת חב"ת בטל לדעת הר"מ אין מוזהר המאכיל דבטל ברוב ולדעת הסמ"ג דהאוכל מוזהר ולב"נ אפשר ל"מ ביטול עפמ"ג יו"ד סי' ס"ב. ולפמש"ל דעכו"ם מוזהר בכל גוונא שלא לאכול פסח לד' רש"י דהוי ממון גבוה וה"ל גזל וא"כ אסור לאכול אפילו על ידי ביטול אף אם נאמר דגם לב"נ מהני ביטול ע"ש בפרי מגדים מכל מקום כאן ל"ב דממון בעלים לא בטל ע' ביצה ל"ח ומ"ל מ"ג או ממון הדיוט ולקמן ה' מע"ש הבאתי ד"ז בשם האחרונים על תוס' מעילה פרוטה בכיס זה הקדש ע"ל מצוה רמ"ז. ודעת הראב"ד בהשגות דלאו הזה הוא שלא למנויו דמי שאינו מנוי על הפסח ואוכל מן הפסח עובר על לאו הזה ועיין יבמות ע' ע"ב תוד"ה אלמא ומהרש"א שם. ונ"ל ג"כ דאסור בהנאה לדידן דקיימא לן כר"א ולא מצינו שיפרוט הכתוב היתר. אך קשה מהסוגיא שהבאתי לעיל נימא דא"ב בין חזקי' לר"א ולפי זה אף לדעת תוס' שהבאתי לעיל דחלק הבעלים הוא ממון הדיוט ורשאי לקדש בו אשה אם כן בפסח דוקא שקידש בחלקו אשה המנוי' על פסח זה אבל אם מקדש אשה שאינה בחבורה זו כיון דלדידה אבה"נ אינה מקודשת ע' באה"ע: