מנחת חינוך קמד:ז

1ומ"מ אינו לוקה מפני שאב"מ. קשה הא הר"מ פ"א מהא"מ פסק דהמקדיש בע"מ למזבח לוקין וכ' הרהמ"ח לקמן סי' רפ"ה דטעם הר"מ אף על פי שאין בו מעשה מכל מקום בדיבורו עביד מעשה דנעשה הקדש ע"כ לוקין וכ"כ הלחם משנה אם כן כאן דנפסל הקרבן ה"ל ג"כ מעשה. הן אמת שהר"מ פ"א דתמורה כתב דלוקין על התמורה דכל לשאב"מ אין לוקין חוץ מממיר כו' ולא כ' הטעם דמבואר שם דלא תתני מימר דבדיבורו עביד מעשה ותמה שם הכסף משנה אך באמת כתבו האחרונים דהר"מ צריך לטעם זה מחמת דצבור ושותפין עוברים בלאו זה ולוקין ובהם ל"ש טעם זה כי הצבור והשותפין אין התמורה קודש ע"ש. על כל פנים הרהמ"ח בעצמו כ' דהר"מ ס"ל כן אם כן אמאי אין לוקין הא בדיבורא אתעביד מעשה דנפסל הקרבן וכ"כ הר"מ פי"ב דשכירות אם כן למה אין לוקין כאן וע' לח"מ הל' שכירות וצ"ע. והנה דעת הרהמ"ח יש ליישב דהוא סובר בכ"ד דאם יוכל לעבור בלי מעשה אף אם עשה מעשה אין לוקין והובא כ"פ בח"ז אם כן כיון שיוכל לפגל במחשבה לדעת הרהמ"ח ועל המחשבה אף דאתעביד מעשה אין לוקין ע"כ לא אמרי' סברא זו דהוי מעשה אם בדיבור נתעביד מעשה ודוקא בדיבור דהוי עקימת פיו ג"כ אבל במחשבה ל"מ וה"ל לשאב"מ אם כן אפילו בדיבור אין לוקין. אך לשיטת הר"מ ה' שכירות הוא להיפך אם יכול להיות במעשה אף בל"מ לוקין אם כן כאן נהי דעל המחשבה אין לוקין כי מאן דאכל תמרי בארבלאי לא לקי אבל על כל פנים כדיבור דאתעביד מעשה הו"ל ללקות לדעת הר"מ וא"ר להאריך. ומצאתי בפ"י לסוגיא דכהנים שפיגלו שעמד בזה. ולאו זה דפיגול הוא ככל הלאוין שיש בהם כרת ובשוגג חטאת קבוע ובמזיד אם אתרו בו למלקות חייב מלקות ונוהג בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן. והנה אם אכל מהלבונה כתב הרב המחבר דלוקה משום לאו דפסולי המוקדשין וכן נראה מדברי הר"מ אף על פי שאין ראוי לאכילה ע' מ"ל שהבאתי לעיל אם כן אפ"ל דהוא חידוש כמו גה"נ דעץ הוא והתורה אסרתו. אם כן להפמ"ג ביו"ד דגה"נ חלקו פטור כיון דחידוש הוא ה"נ כאן בלבונה. וע"ש בפרי מגדים חקר אם ח"ש אסור ה"נ דחידוש דעץ הוא והתורה חייבה עליו ויבואר אי"ה לקמן. ובמשנה למלך כאן פח"י מביא בשם הרמב"ן דהמחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים עובר על לאו לא תזבח לה' אלהיך כל דבר רע וגם עובר בעשה דאך ביום ההוא יאכל ואין ס' המצות בידי. ובתו' פסחים כ"ד הקשו דפגול ונותר דיליף הלאו מר"א דלא יאכל כו' הא הוא לאו שבכללות והנה דעת הר"מ בשמ"ק שלו כ"ה דהעונש מפורש מוציאין האזהרה אף מלאו שבכללות ואפשר עוד לומר לסברת הרב המגיד בדעת הר"מ ה' מ"א אף דאין מזהירין מן הדין מכל מקום אם יש בלאו הכי לאו הבא מכלל עשה מזהירין ע"ש והד' עתיקין. אם כן אפ"ל ג"כ דאם יש לאו הבא מכלל עשה שוב לוקין אף אם אזהרה נפ"ל מלאו שבכללות דמ"ש אך בסוגיא לא משמע כן. ובפיגול ונותר דמצות עשה בשרפה והאוכל עובר בעשה גם כן אם כן שוב מזהירין מלאו שבכללות. והנה כה"ד שביארנו בחוץ לזמנו הוא ג"כ בחוץ למקומו אך בחוץ למקומו רק פסול ואין בו כרת ובזריקת הדם דוקא חוץ לעזרה אבל הניתנים בפנים [וחישב שיתן] בחוץ על המזבח או בחוץ חישב שיתן בפנים או הניתנים למעלה וכו' לא הוי חוץ למקומו. ובמשנה למלך מסופק אי בחוץ למקומו חייב מלקות באוכל מהמתיר עצמו וכתב שדעת הר"מ דחייב מלקות וע"ש עוד שכתב דאפשר בחוץ למקומו אין צריך זריקה למקבעי' כמו בפיגול דהרצאה כו' ובחוץ למקומו דרק פסול אפשר אפילו בלא הזריקה חייב מלקות. ויש לפלפל בענין חוץ למקומו אך אין ביכלתי לברר כי הפסקתי בין הפרקים ואם ירצה השם בסוף הספר אכתוב דין מחשבת שלא לשמה וחוץ למקומו בעזרת הש"י. וכבר כתבתי לעיל דבלאו זה אם אכל חוץ מה דעובר על לאו של כרת עובר גם כן בעשה דשרפה וכ' לעיל דפיגול בשריפה הוא בכלל נותר והוי כמפורש בתורה עיין שם: