מנחת חינוך קמו:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 146:3
Open in the reader →1וכל העצמות כו'. כן לשון הר"מ כאן ונראה מדבריהם דאפילו לא הי' בו מוח מעולם הוא חילוק בין כל הקדשים ובין פסח וע' פסחי' פ"ג סוגיא דעצמות מבואר להדיא דעצמות שלא הי' להן מוח מעולם אף בפסח אין טעונין שרפה ומשליכם ואי בעצמות שהי' בהן מוח ונתותרו עם המוח אף אחר שחלץ המוח מתוכן טעונין שרפה אף בשאר קדשים דפסקינן דשימוש נותר מלתא הוא אף דעתה אינו משמש כיון ששימשו פ"א רק נ"מ במצא עצמות חלוצים ממוח בעצמות קדשים אמרינן דנחלצו קודם שנעשה נותר כדי לאכול אם כן לא שימשו נותר ובפסח כיון דאסור לשבור עצם לאחר שנעשה נותר חלצינהו וטעונין שרפה מחמת שימוש נותר כ"ה אוקמתי' דרנב"י ור"ז אוקי באוקמתא אחריתי ע"ש ואיך חילק הר"מ בסתם וזה כונת (הר"מ) [הראב"ד] בהשגו' שהשיג על הר"מ וכ' שמצאם חלוצים ועבכ"מ. והנה אף בחלוצים נראה שם בגמ' דוקא לר"ש דס"ל בפסול אינו נוהג שבירת עצם ע"כ אמרינן דלאחר שנעשה נותר חלצינהו כי קודם הי' אסור מחמת שב"ע ולאח"כ שרי אבל למאי דפוסק הר"מ כר"י דבהי' לו שעת הכושר נוהג שב"ע אף בנפסל מן התורה לומר דלאחר שנעשה נותר חלצינהו יותר מקודם ובמ"ל עמד בזה ובר"מ פ"י מהק"פ כתב שם דשרפינן עצמות הפסח מפני התקלה ע"ש במ"ל במגי' מה שהקשה והנה באמת ד' הר"מ צ"ע דהוא נגד סוגית הש"ס שם בפסחים. והנה מכל הסוגיא משמע דשימוש נותר מלתא היינו אפילו אם עתה אינו משמש כיון שפ"א שימש וכ"כ התוס' חולין פ' העור והרוטב דבמשנ' שם מבואר דשימוש נותר מלתא היינו בעוד שמשמש הנותר דהנותר עדיין בתוכו אבל אם אינו משמש עתה רק ששימש כבר ז"א מוכח מהמשנה וזה מחדש רב מרי וכל הסוגיא שם בפסחים הולכת ע"ד זה דאפילו שימשו כבר מלתא הוא. והר"מ פ"ח מה' שאה"ט כ' שם כלשון המשנה קולית הפיגול אף על פי שהיא סתומה מטמא כו' שהעצמות של קדשים ששימשו נותר כו'. נראה מדבריו דוקא בעוד המוח בתוכו דהי"ל לכתוב אפילו אם אין המוח עתה בתוכו נראה דסובר דדוקא בהמוח בתוכו והוא נגד סוגיא דכאן ובצל"ח הרגיש בזה וגם ד' הרהמ"ח שכ' הטעם לזה ג"כ אין עולה לסוגית הש"ס ועבמ"ל פ"י מהק"פ. וראיתי בס' מגלת ספר לגאון ספרדי על הסמ"ג מצוה שנ"ז האריך הרבה בדברי הר"מ והרהמ"ח והוא קונטרס גדול ולא עיינתי בדבריו היטב. ולפום ריהטא שדעתו דהם סוברים דשימוש נותר דמעיקרא לאו מלתא רק שימוש נותר דעכשיו כמבואר בדבריו בה' שאה"ט שהבאתי ע"כ כל עצמות הקדשים אף שהי' בהן מוח כיון דליכא עכשיו א"צ שרפה רק עצמות הפסח מפני התקלה אף דא"ח על עצם שאין בו מוח משום שב"ע מכל מקום אסור כמ"ש המ"ל ג"כ וכתב דהר"מ והרהמ"ח סמכו על ירושלמי וצריך אריכות לפלפל בזה ואין זה כונתי בחיבורי. ונראה דשימוש נותר ל"ד נותר אלא ה"ה כל שנפסל כגון דנטמא העצם בעוד המוח בתוכו דמקבל טומא' אף בחולין משום שומר ואח"ז נחלץ המוח אם נאמר דשימוש נותר מלתא הוא אף שהי' בו כבר ולא עכשיו ה"ה בנטמא אף שהוציא המוח מתוכו מכל מקום צריך העצם שרפה משום שימוש טומאה אך אם נאמר דלאו מלתא הוא יכול לשבור העצמות ולהוציא המוח ולשרוף והעצמות א"צ שרפה. אך לסברת הגאון הספרדי שכתב דאסור לחלוץ המוח ע"ש על כל פנים בנחלץ המוח אין טעון שרפה ולא שייך חיבת הקודש בעצמות כמש"ל כיון דקיימי להשלכה. ואין ראיה ממנחות דמבואר שם דאף פיגול ופרים ושעירים הנשרפים אף דאינן אכ"א ולא אכילת מזבח מכל מקום שייך חיבת הקודש כמבואר בצל"ח שם מכל מקום שם מחוסר מצות שרפה ועדיין קדוש אבל בעצמות דמותר להשליכן אין שייך חה"ק כלל ואין טעונין שריפה רק בגונא דשייך שימוש כנ"ב: