מנחת חינוך קמו:ד

1ואלו הן הנשרפין. מבואר בסוף תמורה ובר"מ כאן ומ"ש וא"ת שנודע לו אחר שנזרק הדם כו' הוא טעות המעתיק וצ"ל קודם שנזרק הדם דאם נודע לו אחר שנזרק הבשר יאכל ע"ש ובר"מ פ"ד מפסהמ"ק רק קודם שנזרק הדם הדין כך וכ"ה בר"מ ובודאי ט"ס כאן. והנה קדשים שנפסלו מן התורה טעון שרפה כמש"ל. אבל א"ת שנודע לו דהוי חולין בעזרה וחשנב"ע פסקינן דהוא בקבורה מכל מקום בא"ת בשריפה ע' בש"ס כריתות הטעם בדכ"ד ע"ב מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדיש ל"ה חשנב"ע אלא ככל הקדשים שנפסלו דבשריפה אם כן נראה דמה"ת בשריפה ואפרו מותר ככל הנשרפין ויבואר אח"ז בס"ד. ומבואר שם בכריתות דאשם ודאי אם הי' בטעות אם נודע קודם זריקה הבשר יקבר דהו"ל חשנב"ע ולאחר זריקה ישרף. ומפרש בש"ס הטעם משום דמתחזי כזבח פסול. אם כן נראה דמה"ת אינו מהנשרפין רק מהנקברין ואפרו אסור אם כן חכמינו זכרונם לברכה עקרו ואמרו שהוא מהנשרפין וג"כ אפרן מותר דלא נתבאר כלל דבכה"ג האפר אסור מוכח דאפר הנקברין אסור רק מדרבנן ועקרו דבריהם אבל אי אפר הנקברין מן התורה אסור היאך מותר אפרן והיאך עוקרין דבר מן התורה בקום ועשה והו"ל לבאר דישרוף וקובר האפר עמג"א סתמ"ה ופלוגתא זו אי אפר הנקברין דאורייתא או דרבנן עפמ"ג בפתיחה לא"ח ובה"פ סתמ"ה. וחטאת העוף הבא על הס' כו' נראה דאם נודע לה שלא הי' ולד אם לאחר הזאה ישרוף כמו אשם ודאי משום דמתחזי כו' וקודם הזאה אם נודע הוא בקבורה כמו חולין שנשחטו בעזרה ולא שייך לומר מחמת ספק גמר ומקדיש דדוקא בא"ת דלבו דוה על העבירה גמר ומקדיש ע' בש"ס ור"מ פ"ד מפסולי המוקדשין אבל חטאת העוף הבא על ס' אינו על חטא לא שייך גמר ומקדיש ועיין מש"ל בח"ז על ענין אחר כן נראה פשוט. ומ"ש דאם נודע קודם זריקה טעון קבורה מחמת חולין שנשחטו בעזרה הוא טעות כיון דנודע והיתה מליקה בעזרה ה"ל כמו נוחר ומעקר בעזרה דהוי ליה רק נבילה ומותרת בהנאה עיין ר"מ פ"ב מה' שחיטה דדוקא שחיטה בעזרה אסור בהנאה ולא המנבל בעזרה ע"ש וכאן הוא נבלה מחמת המליקה מותר בהנאה וז"פ. ושיער נזיר טהור כו' היינו שמשליכו תחת הדוד וער"מ פ"ח מה' נזירות פוסק דמשלח תחת הדוד הן שגילח במקדש והן שגילח במדינה ועבכ"מ ולח"מ. והערלה וכה"כ דרשינן פן תקדש כו' תוקד אש אם כן מן התורה בשרפה וערלה כ' התוס' דצ"ע מנ"ל דהוא בשרפה ומביאים ד' רש"י במשנה דאתקש לכה"כ ועיין סוכה ל"ה תוסד"ה לפי באה"ד כ' בלשון אפשר דאפילו מן התורה ערלה בשרפה נראה דלא ברירא להו ד"ז. על כל פנים מוכח דאפר הנקברין הוא רק דרבנן אסור אם כן נראה דרבנן החמירו בשרפה אף דיצא קולא לענין אפר הם אמרו והם אמרו אבל אי אפר הנקברין מן התורה אסור היאך הקילו ע"ד תורה בקו"ע בלא סייג וגדר כלל (וע"כ הוא מה"ת) אך כיון דאיסור האפר הוא רק מדרבנן יכול להיות שקצת הנשרפין הוא מדרבנן והחמירו בשריפתן והקילו באפרן דהם אמרו כו' וע' ריטב"א שם במשנה כ' דאשרה ועה"נ חייב בשרפה וכן תרומה טמאה וערלה א"ח בשרפה רק דעומד לשרפה. ואיני מבין הן אם הוא מן התורה או מדרבנן על כל פנים בודאי הוא חייב דמצוה עליו לשרוף דבר הטעון שרפה כמבואר כ"פ. ובתוס' כאן כ' דע"כ אפר הנשרפין מותר דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו כו' והנשרפין מצוה לשרפן אך הנקברין ליכא מצוה רק מפני התקלה וד' ריטב"א צ"ע. ומשקים של ערלה וכה"כ שא"י לשרוף נקבר. עוד מבואר במשנה דחמץ בפסח הוא מהנשרפין ודעת הר"מ כחכמים בפסחים דמפרר ויכול לשרוף ג"כ אף דנקברין לא ישרפו עמג"א סי' תמ"ה. עוד מבואר במשנה תרומה טמאה בשרפה ומותר להנות אף בשעת שרפה ועיין שבת כ"ד משמע ברש"י דהוא מפני התקלה וכ"ה בפסחים אם כן ל"ד שרפה אלא ה"ה קבורה והתוס' השיגו שם על רש"י וכ' דדוקא טעון שרפה ומסופקים אם הוא מן התורה או מדרבנן והר"מ אינו מביא כאן וסמך אדינים שכתב בפרק י"א וי"ב מהלכות תרומות עי"ש:

2והנה כל הנשרפין אפרן מותר וס' התוס' כאן כיון דנעשה מצותו כו' ודוקא לאחר שנעשה אפר אבל בשעת ביעור אסור להנות. והנה הר"מ לא ביאר כאן אם גחלים של נשרפין מותר כמו אפר או אסורים. ע' פסחים בסוגי' דתנור חדש ובתוס' ורא"ש וער"מ פי"ז מהמ"א ובטוי"ד סי' קמ"ב וכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מתרומת הדשן ועיין בראב"ד. וע"ז אפרו אסור אף אם נאמ' דע"ז הוא מהנשרפין ע' כאן בתוס' ודעת הר"מ פ"ח מע"ז נראה דפוסק דהוא מהנקברין וע"ש במ"ל על כל פנים אפר ע"ז אסור לכ"ע ונראה מהתוס' כאן דמה"ת אסור אם כן ה"ה אפר הנקברין אך יש סוברים דהוא רק מדרבנן ע' באחרונים ומכל מקום אפשר אפר ע"ז אסור מן התורה עיין בספ"י סוגיא דתנור וע"ש בר"מ בתחלת הפרק שכתב דאפשר ע"ז אסור דלא ידבק כו' כתיב גבי עהנ"ד ואינו מבואר בפירוש בר"מ פ"ד מה' עכו"ם אך ברוב הדברים ע"ז ועהנ"ד כלולים יחד זב"ז וסמך עצמו על שכתב דין אשירה וז"פ. ויש עוד דבר שטעון שרפה היינו בגד המנוגעת דאסור בהנאה וטעון שרפה ועמ"ל פי"ב מהט"צ מסופק אם אפר של בגד הנשרף מותר כמו כל הנשרפין או אפשר דאסור כמו בית המנוגע ודעתו נוטה דהאפר מותר. והנה הא דתרומה טמאה אפרו מותר בודאי היינו אף לזרים דלכהנים מותר אף בשעת היסק ע' במשנה ובר"מ פי"א וי"ב אבל לזרים אסור להנות דהנאה של כילוי יש דיעות שמה"ת אסור לזרים ויש דיעות שהוא רק מדרבנן עמ"ל פ"ט הנ"ל ואין כאן מקומו. על כל פנים לאחר שנעשה אפר מותר אף לזרים דכל הנשרפין אפרן מותר לגמרי: