מנחת חינוך טו:ב

1ודין ההיקף וכו'. זה דעת הר"מ דשני חבורות שאוכלין ב' פסחים צריך כל חבורה לעשות לה היקף והופכים את פניהם כדי שלא יהיו מעורבים ועיין כסף משנה דהוא גורס בגמרא חוצה תן לו חוצה וגם במשנה דב' חבורות דעת הר"מ דחיוב להפוך את פניהם אבל רש"י לא גרס תן לו חוצה וגם במשנה דב' חבורות פירש"י דמיירי דאוכלים פסח אחד ואשמעינן המשנה דרשאים להפוך את פניהם אף דנראים כשתי חבורות דפסח נאכל בב' חבורות ועתי"ט ואין להאריך. וער"מ פ"ו מבואר עוד דינים שבגמרא ועיין כסף משנה שהר"מ פוסק כר"י דהל' כר"י לגבי ר"ש ע"כ הדין כך דחבורה של פסח רשאים לחלק הפסח ולעשות שתי חבורות וכל חבורה אוכלים בפ"ע אבל אין אדם האוכל רשאי לאכול בשני חבורות כגון אם התחיל לאכול בא' אסור לילך לחבורה השנית ולאכול עמהם אף שהפסח הזה הוא נמנה עליו מכל מקום גזירת הכתוב בבית א' יאכל ויש אם למסורת דאינו רשאי לאכול בב' מקומות ושני חבורות כשני מקומות דמי ערש"י. והנה בשני מקומות ודאי צריך מקום חדש בחילוק מחיצות או אפשר אף בלא חילוק מחיצות באויר חדש הו"ל כשני מקומות ויבואר לקמן ב"ה. והנה באוכל בשני מקומות מיירי דלא נפסל ביוצא כגון שנחלק הפסח קודם אכילה אסור לילך מכאן ולאכול חלק הפסח שישנו במק"א.

2ונראה דהלאו הזה דמוציא הפסח אינו אלא בבני החבורה שהתחילו לאכול אסור כ"א להוציא משם או אם אדם אחר בא אסור להוציא ח' פסח אבל אם יש הרבה בני חבורה והתחילו לאכול חוץ מאחד או שנים רשאים אלו השנים ליקח חלקם מהחבורה ולעשות עצמם חבורה אחרת או בבית אחר ולאכול שם דהלאו הזה דוקא באוכלין שהתחילו לאכול או איש זר אסור להוציא מהחבורה שהתחילו לאכול אבל מקצת חבורה שלא התחילו לאכול אעפ"י שמקצת התחילו מכל מקום הם שלא אכלו רשאים ליקח חלקם ולעשות חבורה אחרת במק"א וראי' דמבוא' בגמ' השמש שאכל כזית בצד התנור אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו והטעם דלא יוכל לאכול עם בה"ח דאסור לאכול בשני מקומות אם כן כיון דבני חבורה יאכלו במק"א היאך לוקחים הם הפסח למק"א הא מוציאין אותו לחוץ א"ו בה"ח שלא אכלו עדיין רשאין להוציא והאיסור אינו אלא מי שהתחיל לאכול או איש זר אשר לא מבה"ח הוא אסור להוציא לאחר שהתחילו בה"ח לאכול אבל מקצת בה"ח שלא התחילו רשאים להוציא חלקם למק"א כנ"ל. ומי שהתחיל לאכול אסור לילך לו לחבורה האחרת שלקחו חלקם ולאכול דאסור לו לאכול בשני מקומות ושני חבורות כשני מקומות דמי וכמש"ל וכ"כ התוס' שם דלאחר שלקחו כ"א חלקם אסור להוציא מחלק חבורה זו אך נלפע"ד אף דחלקו מכל מקום כיון דלא התחילו לאכול רשאים להוציא כיון שאם רוצים יכולים עוד אנשים ליקח מחלקם ולילך לחבורה האחרת דמ"ל שהולכים לחבורה אחרת או שעושים חבורה לעצמן ורשאים הם כמ"ש רק בהתחילו לאכול אסורים להוציא ע' בסוגיא. והנה ד"ז דאין האוכל רשאי לאכול בב' חבורות או בב' מקומות נפ"ל מן הפסוק בבית א' יאכל אם כן ה"ל עשה דלא יאכל אלא במקום א' ולא בשני מקומות וכ"ה בפ' מי שהי' טמא בפרטו מאי קממעט לא תוציא וכו' דהו"ל לאו הנל"ע על כל פנים ד"ז הוא דין אחר דאין האוכל אוכל בשני מקומות בלא איסור הוצאה כמ"ש אם כן ודאי האוכל בשני מקומות עובר בעשה זו ולכאורה קשה למה לא מנה הר"מ והרב המחבר עשה זו אך באמת זה היא חלק מחלקי המצוה כמו צלי אש דמצוה לאכול הפסח בדרך זה צלי ובבית א' וכדומה עוד חלקים ע"כ לא נמנה ע' בסמ"ק של רבינו ורמב"ן שם ומ"ל פ"ב מה' בהב"ח גבי בנין המזבח גזית ע"ש ואפ"ל הא דאסור לאכול בב' מקומות דוקא באכל במקום הראשון כזית שיעור אכילה שיוצא בה י"ח אסור לילך למק"א ולאכול עוד אבל באכל פחות מכשיעור אפשר לא מקרי אכילה ומותר לאכול עוד במק"א ואין שייך לח"ש כאן וא"צ להאריך אם כן לא מיקרי אכילה פחות מכזית ומותר לילך לאכול במק"א וזה נראה מל' הברייתא המובא שם מכאן אמרו השמש שאכל כזית בצד התנור אי פקח הוא ולמה נקט כזית הו"ל למיתני השמש שאכל א"ו דוקא באכל כזית אבל פחות מכזית לא מיקרי אכילה ורשאי לאכול במק"א כנלע"ד וצ"ע. אבל ז"פ דאם אכל במק"א כזית אסור לאכול במקום ב' אפילו כ"ש דח"ש אסור מן התורה ושייך חזי לאצטרופי אבל באכל במק"א פחות מכשיעור דל"ה אכילה רשאי לאכול במק"א וע' פ' מי שהי' שהבאתי לעיל פירש"י דאסור לאכול מפסח היוצא מחמת הלאו דבשר בשדה עמש"ל:

3והנה בש"ס מבואר דסובר ר"ש דאין הפסח נאכל בשני חבורות ונאכל בשני מקומות ופירש"י דתחלת אכילתו לא יתחלק לשני חבורות אבל גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא ולכאורה קשה היאך יכול לאכול במק"א הא נפסל ביוצא דמודים בזה כ"ע דהוא לאו מפורש אך באמת מיירי דישבו החבורה לאכול ולא הביאו כלל הפסח לפניהם ושיירו מקצת במקומו שהי' בשעת הצלי' דהי' הרבה פסחים ואח"ז אם רוצים לאכול עוד יביאו הפסח אצלם ולא ילכו למקום הפסח לדברי ר"י דאסור לאכול בשני מקומות ולר"ש יכול כ"א לילך לשם לאכול ול"ה כב' חבורות אם אוכלים שם דזה ל"ה לר"ש אלא בתחלת אכילתו כפירש"י או לפמ"ש משכחת ב' מקומות בלא הוצאה כגון חוץ לחבורה דהו"ל ב' מקומות לענין שהאוכל אסור לאכול שם ומכל מקום אינו חייב המוציא אלא דוקא מחבורה לחבורה ע"ל וברש"י חומש פ' בא מביא מכילתא בבית א' שלא יתחלקו לשני חבורות וכו' היינו כר"ש אף דקיימא לן כר"י אין קו' על רש"י דבכ"מ בחומש אינו מביא כפי הלכה ע' מזרחי ואח"ז כתב אם ישבו ואכלו בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית וכו' ת"ל על הבתים עכצ"ל כמ"ש דרוצים לאכול חלק הפסח הנשאר במקומו אבל להכניס ולהוציא הפסח שאוכלים מרשות לרשות נפסל ביוצא אח"ז פירש"י ולא תוצי' מן הבית מן החבורה נראה מרש"י שפי' מלת לבית חבורה אם כן הלאו אינו אלא להוציאו מחבורה וניחא ד' רש"י לעיל דכל החבורה מותרת לילך למק"א עם הפסח כיון דאינו מוציאו מחבורה אבל באמת בגמ' מבואר א"ל אלא מבית מחבורה מנין ת"ל חוצה אם כן לא נעקר הכתוב ממשמעות דודאי מן בית אסור להוציא אלא מרבינן גם כן מחבורה ואיך פרש"י על תי' הבית חבורה ובאמת מן הבית אסור להוציא לכ"ע וצ"ע כעת ובמזרחי לא פי' כלום.

4והנה בפסחים פ"ו מבואר היו יושבים ונפרצה מחיצה ביניהם היינו שנעשה מחיצה ביניהם ופרש"י כגון חבורה אחת שהיו יושבין ונעשה מחיצה ומפסיק ביניהם אמרינן לדברי האומר הפסח נאכל בשתי חבורות אוכלין לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות אין אוכלין דעשיית מחיצה עושה החבורה לשתי חבורות ופרש"י דאף למי שסובר דנאכל בשתי חבורות סובר דאין הפסח נאכל בשתי מקומות מכל מקום מותר לאכלו דאין כאן ב' מקומות שהרי אינו רואה אויר חדש שלא ראה עד עכשיו. היו יושבין ונסתלקה מחיצה מביניהם. פירש"י שתי חבורות שהיו יושבין ונסתלקה המחיצה אמרינן לד' האומר האוכל אוכל בשני מקומות רשאים לאכול ולד' האומר דאין נאכל בשני מקומות אין אוכלין דסילוק המחיצה עושה שני מקומות יתיב ר"כ קפשיט לי' מיפשט ופירש"י דהי' אצלו בפשיטות דעשיית המחיצה עושה שתי מקומות א"ל ר"א ותבעי לך סילוק מחיצה ועשיית מחיצה אי ה"ל כשתי חבורות וכשתי מקומות א"ל תיקו והיוצא מסוגיא זו דלר"כ דפשיט לי' הי' אצלו בפשיטות דעשיית מחיצה עושה שתי חבורות אבל לא שני מקומות כמבואר בפירוש דלמאן דמתיר לאכול בשני חבורות מותר לאכול אף דהוא אוסר לאכול בב' מקומות וכן סילוק מחיצה פשיט לי' דהוי שני מקומות ולא שתי חבורות ואף ר"א א"ל דהוא ספק היינו עשיית מחיצה אפילו למאן דסובר אין נאכל בשתי חבורות אולי ל"ה עשיית מחיצה כשתי חבורות וכן סילוק מחיצה אולי ל"ה כב' מקומות ע"ש בגמרא ולפי מה שפסק הר"מ כר"י דהפסח נאכל בשני חבורות אם כן בעשיית המחיצה ודאי מותר לאכול כי הו"ל כשני חבורות או ספק שני חבורות דמותר לאכול ובסילוק מחיצה כיון דפסק הר"מ דאין אוכל בשני מקומות אם כן אסור לאכול אך מספק כר"א דספוקי מספ"ל וז"ל הר"מ בפסקי' ה"ה שתי חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם אין אוכלים וכן אם היתה חבורה אחת ונעשית מחיצה ביניהם אוכלים עד שתחשך שאין הפסח נאכל בשתי חבורות. והנה מ"ש שאין הפסח נאכל בשתי חבורות אף דסובר הר"מ כר"י דנאכל בשתי חבורות כוונתו כאן דאינו נאכל בשתי מקומות עכ"מ ה"א אבל זה תמוה מאוד אמאי בעשיית מחיצה אינם אוכלין כיון דפסח נאכל בשתי חבורות עי' בגמ' להדי' דלמ"ד הפסח נאכל בשני חבורות אוכלים בעשיית מחיצה אם כן צ"ע מאוד ד' הר"מ ועיין בצל"ח הרגיש בזה וכתב דהר"מ מפרש דר"א אמר דהוא ספק דהיינו אפילו עשיית מחיצה ואפשר דהוי כב' מקומות או סילוק מחיצה אפשר דהוי כב' חבורות ע"ש ודו"ק. וקצ"ע אי האי מחיצה בין עשיי' או סילוק אי בעינן כדין מחיצות שבת דוקא מחיצה עשרה שיוכל לעמוד ברוח ושאר דינים ואם נעשה מחיצה שבשבת ל"ה מחיצה או שהי' מחיצה ונראה מתוכו אויר חדש ומכל מקום לא בטלו מתורת מחיצה כגון פרצה פחות מעשר וכדומה הרבה אם הוי כמו סילוק מחיצה אף דבשבת הוי מחיצה מכל מקום הרי נראה כאן אויר חדש או אפשר כל היכי דלגבי שבת הוי מחיצה או לאו ה"ה כאן בין לענין עשי' או לענין סילוק. ומכח ד"ז דאין אוכלין הפסח בשני מקומות מבואר במשנה סוף פסחים דבני חבורה שישנו לא יאכלו ודעת הר"מ פ"ח מהחו"מ דאם ישנו מקצתן חוזרין ואוכלין ובישנו כולם דהיינו שנרדמו לא יאכלו ואם נתנמנמו כולם יאכלו והר"מ פסק דר"י אסיפא פליג ופסק כר"י ורשב"ם פי' דר"י ארישא פליג ומחמיר דאפילו מקצתם אם נרדמו לא יאכלו וערשב"ם שכתב שחומרא בעלמא היא דנראה כאוכל בשני מקומות וער"מ והרב המגיד שם.

5וער"מ כאן פ"ט דחלונות ועובי הכתלים כלפנים הגגים ועליות אינם בכלל הבית נראה מדבריו לענין הוצאת הפסח מהבית מיירי דחלונות כלפנים וא"ע והגגים וכו' עובר על לאו זה וע' פסחים פ"ו דמיירי אפילו לענין שאר קדשים קלים לענין אם נתקדשו בקדושת ירושלים ושם מקשה הש"ס על עובי החומה כלפנים הא גגין לא נתקדשו ומשני בבר שורא והר"מ כאן לא הביא זה. וע' הבהב"ח פ"ו ובה' מע"ש. ולקמן מצוה שס"ב הארכתי בענינים אלו ולא הבאתי ד' הר"מ כאן וכשיזכני השי"ת אברר בארוכה. וגם במשנה מבואר עובי החומה נראה דבחומת ירושלים מיירי. והר"מ כ' עובי הכתלים היינו של כל בית ויבואר אי"ה. והנה הלאו הזה נוהג בכל החייבים במצות חוץ מחרש שוטה וקטן ולענין תשובה ושאר ענינים דינו כשאר לאו שיב"מ כמש"ל ולענין הוצאה עמ"ל פ"ה מה' פרה אדומה ופי"ט מה' פסהמ"ק ואין הזמן מסכים כעת לפלפל בזה. ולאו זה דלא תוציא רק בפ"ר אבל בפ"ש אינו נוהג לאו זה כ"פ הר"מ ספ"י מהק"פ ועיין כסף משנה תמה מהש"ס צ"ה וע"ש מה שתי' אבל דין זה היינו העשה דבבית א' יאכל דאין האוכל אוכל בשני מקומות נוהג גם בפ"ש ע"ש בר"מ וז"ל ופ"ש וכו' מוציאין אותו חוץ מחבורתו וטעונין הלל ונאכלין צלי בבית אחד והיינו דלא יאכל בשני בתים כמו פ"ר והיינו שני מקומות ופשוט כיון דמוציאין אותו חוץ לחבורתו אם כן אינו נפסל ביוצא כיון דמותר להוציא כ"נ פשוט. אח"ז ראיתי בצל"ח כתב ככל דברינו הללו ועמש"ל על דברי הצל"ח: