מנחת חינוך קעז:ג

1וכשיראה נגע בבית אפילו חכם כו' כי לכהן ניתן כו'. ע' בתוי"ט נתן עוד טעמים ודעתו דגם נגעי הגוף ונגעי בגדים צריך שיאמר בלשון הזה ולא יחליט לומר נגע וע"ש שכ' דאפשר דוקא בנגעי בתים ע"ש באורך. והנה לכאורה לא ברירא לי אם הוא מצוה שיאמר לכהן כלשון הזה ולא יקרא לו בסתם והכהן יבא ויראה בעצמו או באמת אינו מצוה כלל אלא אם רצה קורא לכהן ואינו מודיע לו כלל ובא ורואה אך אם אומר לו לא יאמר בלשון נגע או כטעם הרהמ"ח או כטעמים אחרים עיין תוס' י"ט. וראיתי בפט"ו מה' הנ"ל מביא המ"ל ברייתא דת"כ שלא ישלח לו על ידי שליח נראה מזה דמצוה הוא שיאמר לו בלשון הכתוב (ולכאורה אם הוא מצוה בלאו הכי א"י לעשות שליח לדעת המהרי"ט דא"י לעשות שליח להקדיש דמילי לא ממסרן לשליח ועיין באחרונים ואין כאן מקומו) דאל"ה לא גרע מאם קרא לו סתם נראה מזה דהוא מצוה עליו לאמר לו בלשון הזה. ומבואר בתורה דכהן מחויב לצוות לפנות את הבית ופלוגתא הוא במס' נגעים דר"י סובר דאפילו חבילי עצים וחבילי קש שאין מטמאין בנגעים מכל מקום מחויב לפנות ור"ש ור"מ סוברים דא"צ לפנות רק דברים המקבלין טומאה דהתורה חסה על ממונן של ישראל ור"מ ז"ל פ' כר"י דאפילו חבילי עצים ובמ"ל כתב דעוד יש נ"מ לר"י דאין הטעם מחמת קבלת טומאה רק הוא גזירת הכתוב אם כן מחויב לפנות הבית דהכהן צריך לראות הנגע בבית פנוי דכן גזרת המלך ב"ה ולר"מ ור"ש הברירה בידו אם אינו רוצה לחוס על ממונו הרשות בידו וע"ש שהקשה על הר"מ דכאן פוסק כר"י ובפ"ט כתב דאין רואין נגעים ברגל שנא' וצוה הכהן אם לדבר רשות המתינה לו התורה ולד' הר"מ אין כאן משום טומאה כלל אלא דגזירת הכתוב הוא ע"ש באורך. וע"ע במ"ל מביא בשם הרבה שיטות דהבית צ"ל בימי הסגרו מוסגר בדלת וע"ש שכ' דדעת הר"מ אינו כן שהבית יש לו דין מוסגר כמו אדם ובגדים ע"ש באורך. ואם הכהן מסגיר או מחליט או פוטר נגעי בתים לא יהי' עומד הכהן לא בבית המנוגע ולא תחת המשקוף של בית המנוגע ולא בביתו רק עומד בצד פתחו של הבית המנוגע וע"ש במ"ל דעתו בדעת רבינו הר"מ אם עמד תחת המשקוף או שהלך הכהן לביתו והסגיר או החליט או פטר בדיעבד מעשיו קיימין ואם בתוך בית המנוגע עמד והחליט או פטר אין במעשיו כלום אפילו בדיעבד ע"ש באורך: