מנחת חינוך יח:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 18:1
Open in the reader →1שנאמר וכו'. הדינים מבוארים באריכות בראשונים ואחרונים ואין דרכי בחיבור זה להאריך בענינים כאלה רק לעורר. הנה ד"ז דמצוה להקדיש הוא בר"מ פ"א ה"ד ועלח"מ ומ"ל דפוסק כחכמים בערכין ע"ש. והרא"ש פוסק כר' ישמעאל שם דא"צ להקדישו ערש"י בחוקותי פסוק אך בכור שור מבואר דפסק כרבנן והרמב"ן שם רצה להשיגו ותמיהני שדברי רש"י הם כרבנן ועיין במזרחי שהעיר בזה ע"ש. ומלשון הרהמ"ח נראה דנלמד מפסוק זה דכתיב קדש ובאמת פסוק זה נאמר על אדם ובכור בהמה טמאה ג"כ רק הלימוד הוא מפסוק תקדיש לה' אלהיך וכ"ה בש"ס דערכין כ"ט ובר"מ כאן והפסוק הוא בפ' ראה ושם נאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך וכו' היינו דוקא בכור בהמה טהורה. ומסידור ד' הר"מ שכתב קודם לזה בה"ג דין בכור בעל מום בין שנולד במומו ואח"כ כ' ד"ז נראה דאף בכור בע"מ שנולד במומו מכל מקום מצוה להקדישו כי באמת גם בכור בע"מ הוא קדוש לכ"ד לענין גיזה ועבודה ועוד עניני ה' בכורות וגזירת הכתוב הוא דמצוה להקדישו בפה ואין זה מקדיש בע"מ למזבח דעובר בלאו עש"ס ור"מ ה' איסורי מזבח דדוקא למזבח דאין בע"מ ראוי למזבח אבל כאן דאומר ה"ז קודש היינו לבכור דגם בע"מ יש לו קדושת בכור לכמה ענינים וגם בח"ל אף דלא חזי להקרבה כמבואר לקמן בעזה"י מכל מקום מצוה זו להקדיש בפה הוא תמיד כנלע"ד פשוט: