מנחת חינוך יח:יא

1ודין בכור השותפים וכו'. ע' ש"ס דבכורות וחולין פ' רה"ג דבכור השותפי' ישראלים חייבים בבכורה ושותף עכו"ם הן באם הן בוולד אפילו חלק א' מני אלף פטור מבכורה ואם יש לו שותפות באיזה אבר רואין אם נחתך ויהי' בע"מ פטר ואם לא יהי' בע"מ חייב ע' דינים אלו בר"מ כאן פ"ד וא"צ להאריך ע' דינים אלו בטויו"ד סי' ש"ך. ומבואר בש"ס דממעטין שותפות עכו"ם מבקרך ועיין בסוגיא פ"ק דבכורות דממעטינן מבישראל פרט לשותפות עכו"ם וע' תוס' שם ובחולין פרה"ג דר' אלעי סובר דגם שותפות ישראל פטור ויליף מבקרך דהיינו שלו לבד ולפי זה צ"ל דוקא שלו כמו גבי לולב דהתורה כתבה לכם ושותפת ל"ה לכם כמבואר בסוכה וגם הפקר ל"ה שלו וכן בחמץ דנפ"ל חמץ של אחרים מלך אם כן בהפקר א"ע דלאו שלך הוא [ועיין לעיל ובס' פ"י לענין חמץ הפקר שהבאתי לעיל] אם כן כיון דצ"ל שלו בודאי בהמת הפקר שילדה בכור אינו קדוש ופטורה מבכורה דלאו שלו היא אבל לרבנן דפסקינן כוותי' דדוקא שותפות עכו"ם פטור אבל שותפות ישראל אינו פוטר אע"ג דל"ה בקרך וכו' כמו לולב דל"ה שלו בשותפות אם כן מיעטה התורה דוקא עכו"ם וגם הקדש כמבואר בש"ס אבל הפקר אף דל"ה שלו מכל מקום חייב והוי כמו חלה דממעטינן ש"נ ושל הקדש מעריסותיכם תרי זמני ושותפות ישראל וכן עיסת הפקר שנתגלגלה בעודה הפקר לא מצינו שיפטר מהחלה כיון דא"צ לכם לא נתמעט הפקר רק הקדש ועכו"ם דאיכא קראי וזה לכאורה פשוט אם כן נראה בפשיטות לדידן בהמת הפקר שילדה בכור ואח"כ זכה אחד בודאי הבכור קדוש כמו כל הבכורים ואפילו בעודו הפקר אסור לשחטו בחוץ ולגוז ולעבוד כמו בכור גמור ולא ראיתי בש"ס שום רמז דיהי' בהמת הפקר פטורה מבכורה וגם בר"מ ובש"ע ואילו הי' הדין כן לא אשתמטי כל גדולים להביא ד"ז ועיין במהריט"א פ"ק דמביא תוספתא בכורות ז"ל בהמת הפקר וגר שמת ואין לו יורשים פטורים מבכורה ופלפל בארוכה מנ"ל לתוספתא זה ולדידי אפשר דהאי תוספתא אתי כר' אלעי דבעינן בקרך אם כן הפקר ל"ח שלו אבל לרבנן דא"צ שיהיה שלו רק עכו"ם או הקדש פוטר דילפינן מקראי אם כן א"צ שיהי' שלו ובהמת הפקר ג"כ חייבת ע"כ לא הביא הר"מ ושום ראשון תוספתא זאת וע' טו"א ר"ה י"ב ע"ב בפסק' המתחלת קצירכם שכ' כדברינו אע"ג דממעטינן עכו"ם מבישראל מכל מקום דוקא עכו"ם לא הפקר דבהמת הפקר חייבת בבכורה וה"ר מר"מ בר רחל דהיה מקנה חיותא לנכרי פ"ק דבכורות ולמה לא הפקיר אע"כ דהפקר אינו פטור מבכורה ולא הביא תוספתא הנ"ל וגם אינו מוכרח דהיה ירא להפקיר שמא יזכה בו אחר אך מצד הסברא כמו חלה דממעטינן של הקדש ועכו"ם כמו כן כאן אבל לא הפקר ול"ד לחמץ דגם של אחרי' ממעטי' מתי' לך וגם גבי לולב [מתי' לכם] ואפילו שותפו' ל"מ לכם עתו"ס פ"ב דסוכ' בפלוגתא דר"א ורבנן לענין סוכה שאולה אבל כאן אינו פטור רק שותפות עכו"ם והקדש אבל הפקר חייב דכל כי האי חידוש הו"ל להפוסקים להשמיענו ד"ז ע"כ שהי' פשוט להם שחייב בבכור' ועיין בשאג"א החו"מ מה שתירץ לק' התוס' דבעינן תרי ערסותיכם פלפול ארוך ומכל מקום צ"ע.

2והנה בהמת הקדש כגון פסה"מ שנפדו וילדה זכר פטור מן הבכור' עש"ס הטעם דהוא כצבי וכאיל ואם היה בה מום קודם שהקדיש והו"ל קדושת דמים כ"ז שלא נפדה פטורה מן הבכורה ע' בכורו' י"ד וברש"י. והתוס' פירשו דנלמד מישראל ולא הקדש ודינים אלו עיין ר"מ כאן פ"ה ואין כאן מקומו וע"ע בר"מ כאן ספ"ה הלוקח בהמה ממעות מע"ש בירושלים חייבת בבכורה והוא מהירושלמי עכ"מ ובמהריט"א ה' חלה האריך לפלפל דבירושלמי מבואר דתלוי בפלוגתא לר"מ דסובר מע"ש מ"ג פטורה מן הבכורה כמו בהמת הקדש ולחכמים חייבת בבכורה דהוי ממון הדיוט [ועצל"ח פסחים דף ז' שנסתפק אי במעות מעשר שני אמרינן ממון גבוה ושייך לההוא פלוגת' ואשתמיטתי' הירושלמי הזה ושו"ר שבמכ"ה אשתמטתי' נמי ש"ס ערוך מנחות דף פ"ב במתפיס שלמים על מעות מע"ש דמפרש הש"ס דתלוי בפלוגתא אי מע"ש מ"ג ע"ש דמבואר למ"ד מע"ש מ"ג ה"ה מעות מע"ש וכן מבואר בר"מ פ"ג ממע"ש הט"ז עי"ש] והר"מ ה' מע"ש פוסק דמע"ש מ"ג ואיך פסק דחייבת בבכורה אך באמת הר"מ לשיטתו דבגמ' דידן מבואר דמצה ולולב של מע"ש לר"מ אינו יוצא בה ופטור' מן החלה דה"ל מ"ג והר"מ ה' ביכורים לענין חלה פוסק דחייבת בחלה וכן בהחו"מ פוסק דיי"ח מצה וכן בה' לולב פוסק שאדם יי"ח אתרוג ועיין כסף משנה הלכות ביכורים מיישב ד' הר"מ ובלחם משנה ה' חו"מ ופ"ה מאישות וכבר האריכו כל האחרוני' ואין כאן מקומו להאריך על כל פנים הר"מ לשיטתו אזיל וע"ש באורך. וע"ש עוד שפלפל דמד' הירו' נראה שם אף דמע"ש ממון הדיוט וחייבת בבכורה מכל מקום אין מקריבין הבכור ע"ג המזבח כי מבריחין האימורין מאכילתו ומע"ש ניתן לאכילה וא"ד להא דלוקחין שלמים ממעות מע"ש ע"ש בירושלמי והר"מ סתם הדברים וע"ש שכ' דבאמת אם לקח בהמה מעוברת ממעות מע"ש דקדושת מע"ש חלה על הולד ג"כ דהוי ממון הדיוט וקדוש בקדוש' בכורה אם כן אין מקריבין האימורים דלא ניתן מע"ש אלא לאכילה וכן אם קנה בהמה ממע"ש ונתעברה אצלו מזכר שקנה ג"כ ממע"ש אם כן הולד הוא מע"ש ג"כ אבל אם קנה פרה ממעות מע"ש ונתעברה אצלו מזכר של חולין אם כן אצל הוולד הו"ל זוז"ג דהזכר הוא חולין הוא גורם ג"כ לוולד אם כן גורם חולין ומע"ש וזוז"ג שרי כמבואר בתמורה ור"מ פ"ג מהא"מ אם כן אין על הוולד קדושת מע"ש ומותר להקריב האימורין ואע"ג דזוז"ג מדין ביטול הוא ובכ"מ פ"ה מה' נדרים מבואר דדשיל"מ כמו דל"ב ה"נ ל"א זוז"ג ער"נ בע"ז ומע"ש הו"ל דשיל"מ מכל מקום כתב דזה ל"ה דשיל"מ שימתין עד שיפול בו מום ע"כ בטל שפיר אם כן בנתעבר' אצלו מזכר חולין מותר להקריב האימורין והר"מ שכתב הלוקח בהמה וכו' סתם משמע שנתעבר' אצלו מזכר חולין ע"כ סתם הד' וע"ש עוד באורך.

3עוד מבואר בר"מ שם דהלוקח בהמה מפירות שביעית ה"ז פטור' מן הבכור' שהרי נאמר לאכלה ולא לסחורה ואם תהי' חייבת בבכורה ה"ז משתכר וד"ז מבואר בבכורות די"ב ע"ב דר"ח אמר דבהמת שביעית פטורה מן הבכור' דלאכלה א"ר ולא לשריפה כ"ה הגירסא לפנינו ואם יהי' חייבת בבכורה ישרפו האימורין לגבוה ומקשה שם הש"ס מחלה ע"ש ולזה השיג הראב"ד על הר"מ שכ' לאכלה ולא לסחורה דבש"ס מבואר הטעם דלאכלה ולא לשרפ' ועיין כסף משנה שלהר"מ הי' לו גירסא לאכלה ולא לסחורה ומאי דמקשה הש"ס דלאכלה ולא לשרפה היינו כי היכי דדרשינן לאכלה ולא לסחורה ה"נ דרשינן לאכלה ולא לשריפה ע"ש הקושיא מחלה עיין בלחם משנה שכתב כן ועיין במהריט"א הנ"ל שפלפל דסברת הר"מ דל"ש לאכלה ולא לשריפה אם נתעברה אח"כ מטעם זוז"ג אם כן אין על הולד קדושת שביעית אבל מחמת סחורה האיסור שמשתכר באם ע"ש ולענ"ד סברת הר"מ דאדרבא לפי גירסתינו אינו מובן כיון דעיקר הטעם דפטור מבכורה מחמת הקטרת האימורין דאל"כ למה סובר ר"ח דפטורה מן הבכורה למה יפטר מן הבכורה לגמרי הל"ל דלא יקריב הבכור אבל משהי ליה עד שיפול בו מום וכן מצינו בכור ח"ל דמגזירת הכתוב דאין מקדישין אותו מכל מקום קדושת בכור עליו עד שיפול בו מום וינתן לכהן רק דאין מקריבין למזבח וכן בירושלמי גבי מע"ש שסובר שם חד תנא דאין מקריבין אותו למזבח ומכל מקום כל קדושת בכור' עליו וינתן לכהן ואסור בגו"ע אם כן אמאי סובר ר"ח דפטורה מן הבכורה מבואר דאין בו דין בכורה כלל אבל לגירסת הר"מ ניחא דאדרבא בבכור בע"מ מותר סחורה כמבואר בכ"מ ע"כ פטרה הכתוב לגמרי אבל לגירסתינו וכן גירסת הראב"ד צ"ע מאד למה פטורה מבכורה הל"ל רק לא יקריבנו למזבח אבל כל קדושת בכור עליו אבל לגירסת הר"מ ניחא מאד וצ"ע וע' ס' הנ"ל שהאריך מאד. ועבכ"מ ה' ביכורים וה' חו"מ דהר"מ סובר כי האי תנא בסוכה דעיקר תלוי בהיתר אכילה אבל דין ממון לא בעינן ע"כ יי"ח אתרוג במע"ש אם כן לכאורה בכור שנולד מבהמה טרפה שנטרפה אחר העיבור יהי' פטור מבכורה כיון דאין האם ראוי לאכילה ל"ה בקרך או כל מקנך דל"ה שלו כיון שאין בו היתר אכילה ע' סוכה ל"ה אע"כ כמ"ש דכאן לא בעינן כלל שלו רק עכו"ם והקדש ילפינן מקראי אבל לא בעינן לכם שיהא היתר אכילה ולא מצינו שבכור שנולד מטרפה לא יהיה קדוש בבכור' אע"כ כמ"ש אם כן בהמת הפקר נמי חייבת דלא בעינן לכם רק הקדש ועכו"ם אתמעטו כנלע"ד ברור ויש לפלפל בענין מע"ש בפסחים וכ"מ ואין כאן מקומו ומ"ש הרהמ"ח באיזה ענין נפטר' עפ"ד מה' בכורות ובטויו"ד ואין להאריך בדיני' המבוארי' בש"ע: