מנחת חינוך יח:י
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 18:10
Open in the reader →1ראוי להורות וכו'. ער"מ כאן פ"ג דצריך מומחה שנתן לו הנשיא שבא"י רשות ואפילו במום גלוי וגדול צריך דוקא מומחה ואם אין שם מומחה ניתר ע"י ג' בהכ"נ ודוקא במום גלוי ומובהק כגון נשברה רגלו וכן בכור שיצא ח"ל ונפל בו מום מובהק ניתר ע"י ג' בה"כ עכ"ל ועלח"מ הקשה שנרא' מד' הר"מ דבכור בארץ וח"ל שוים דאם יש מומחה צריך מומחה דוקא ואם אין מומחה ניתר ע"פ ג' בני הכנסת וא"כ כיון דהר"מ מתחיל דניתר ע"י ג' בהכ"נ ומשמע אף בא"י אם כן למה כתב אח"כ וכן בכור שיצא ח"ל דהוא כ"ש מא"י ועיין במהרי"ט בסוגי' האריך לפלפל בד' הר"מ ובדהתו"ס בסוגיא אם יש חילוק בין זמן הזה לזמן המקדש ובין א"י לח"ל וכ' שנראה לו עיקר הגירסא בר"מ וכן בכור שנולד בח"ל והגירסא הכתובה לפנינו הוא כפי הגירסא הראשונה שהיו לראשונים בר"מ פ"א דבכור הנולד בח"ל הוא חולין ע"כ צריך לגרוס כאן שיצא ח"ל דאם נולד בח"ל ה"ז חולין גמורים אבל לגירסא שמצא הכסף משנה דהר"מ סובר דגם בכור הנולד בח"ל הוא בכור גמור רק דאין מקריבין אם כן כאן הגירסא בכור שנולד בח"ל ע"ש שביאר הדינים. וכל הבכורות אדם רואה חוץ בכור עצמו כ"ה במשנה פ"ב דנגעים ובבכורות בש"ס דל"א וכ"כ הר"מ כאן ודוקא ביחיד מומחה אבל בתלתא רשאי להיות א' מהם הבעלים כמבואר שם דתלתא לא חשידי. וערש"י בכורות ל"א נראה מדבריו דכהן ה"ל בעלים ואסור להורות לעצמו וכ"נ פשוט דישראל לאו בעלים הוי אפילו בעודו ברשותו דאפילו אם יש בו מום צריך ליתנו לכהן. אך לפ"ז בס' בכור אם נולד בו מום או שנפל לישראל בכור תם מאבי אמו כהן דלא יתן הוא לכהן אחר אסור הוא להורות דעל של עצמו אינו נאמן וער"ש שם שהקשה מכ"מ דמבואר דחכם מותר להורות לעצמו וע"ש בתוס' ותי' דוקא היכא דאתחזק איסורא אסור להורות לעצמו אבל היכא דלא אתחזק מותר להורות וכאן הוי איתחזק איסורא ועט"ז כאן סימן שי"ב וסי' י"ח ביו"ד אם כן נראה דס' בכור ביד ישראל או ס' בכור כהן שנולד אצלו כיון דלא אתחזק איסורא יכול לראות המום ולהורות. וגם נראה דאם נולד הבכור במומו גם כן מותר להורות לעצמו כיון דלא אתחזק איסורא ע' ביצה בסוגיא דבכור שנפל לבור. ויש לפלפל בזה ולא ראיתי בש"ע שום חילוק. ולכאורה איני מבין לדברי הר"ש דאינו מורה לנפשיה באתחזק איסורא אם כן היאך חכם מורה לאחרים באתחזק איסורא דע"א א"נ במקום חזקה אם לא שהוא בידו כ"ה דעת רוב הראשונים. אך לשיטת המרדכי איש כשר נאמן אבל כל הראשונים לא חילקו בזה. וגם דעת הרשב"א דע"א נאמן אפילו באתחזק חוץ מדשב"ע והדברים ארוכים עסי' קכ"ז ודעת הרבה ראשונים דהבעלים נאמנים על של עצמם אפילו במקום חזקת איסור ע' בדבריהם אם כן למה חכם נאמן להורות לאחרים במקום חזקה וגם אם מורה לאחרים מהראוי שכש"כ לעצמו ואין רצוני להאריך אך דרך רמז ודעתי אי"ה לחבר קונטרס מיוחד בעניני ע"א נאמן באיסורין. אך כעת באתי קצת לעורר למה כשר יחיד מומחה לראות בכורות אחרים כיון דאתחזק איסורא ויבואר במק"א אי"ה. ולומר הא דרואה ופוסק לאחרים דהוי מלתא דעל"ג אולי ישאלו הבעלים חכמים אחרים אבל בדידי' אולי לא ישאל מכל מקום צ"ע ואין כאן מקומו להאריך: