מנחת חינוך יח:ט

1ואם נפלו או נעשה לדעת. עש"ס בכורות ל"ד ור"מ כאן ובטוי"ד שי"ג דאם עשה בידים כיון דעבר על לאו דהט"מ אסור לשוחטו על מום זה עד שיפול בו מום אחר והוא מחמת קנס ולא קנסו בנו אחריו ואפילו לא עשה בידים רק לדעתו הכל אסור מחמת גזירה ואסור לשחטו על מום זה ואפילו בזה"ז דאינו חזי להקרבה וסוברים הרבה ראשונים דאין איסור תורה בהט"מ עיין ר"מ פ"א מהא"מ ולקמן בח"ז פ' אמור הארכנו תלי"ת בענינים אלו מכל מקום קנסו חכמינו זכרונם לברכה שלא לשחוט הבכור על מום זה ופרש"י במשנה דצורם אוזן בכור פירוש דהיינו הכהן שהטיל בו מום ועיין במהריט"א עמד בזה למה דוקא כהן גם אם ישראל עושה מום למה לא קנסו. וע"ש שכ' דבעודו ברשות ישראל ועשה מום ל"ש לקונסו כי הוא צריך ליתנו לכהן ולמה יקנסו לכהן על עבירה שעשה הישראל ולמה נפסיד הכהן בחנם אבל באמת בכור שאינו נותנו לכהן במומו וכן אם נפל לישראל בכור מאבי אמו כהן דא"צ ליתנו לכהן אחר במומו בודאי אם עשה בו מום קנסו לישראל וע"ש שפלפל בזה לדעת הר"מ דסובר ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא אם כן אינו אסור להטיל בו מום אם קנסו גם בכה"ג. אך נראה מסוגית הש"ס דאף בדרבנן קנסוהו אף בזה"ז דרוב הפוסקים סוברים דהוא רק איסור דרבנן הט"מ וע"ש. עוד כתב שם דאפילו מכרו לאחר או נתנו לאחר מכל מקום אותו האחר אסור לשחטו דיש להנותן הנאה מזה או להמוכר אך אם מכר לחבירו בזול כמו בכור תם אם כן אינו נהנה מותר לאחר לשחטו וע"ש שפלפל בד' הר"ן בחמץ שעעה"פ ופרטי הד' צריכין חיבור מיוחד ובאתי רק לעורר. ועש"ך סי' שי"ג סק"ב כתב דוקא לכתחלה אסור לשחוט על מום זה אבל אם עברו ושחטו מותר הבשר לאחרים ולא לעצמו ועיין בס' הנ"ל שפלפל בד' הש"ך למה יהי' מותר לאחרים כיון שיש לו הנאה רק אם מכרו בזול וגם גוף הדין שכ' הש"ך שאסור לעצמו פלפל הוא באורך דד"ז אינו ברור דאפשר אם עבר ושחט מותר ומביא ירושלמי דשביעית גבי נטייבה בשביעית ופלפל באריכות דאפשר דמותר בדיעבד ולא העלה דבר ברור. עוד פלפל שם במהריט"א כמו דלא קנסינן בנו אחריו רק להלוקח או למקבל מתנה דמטי הנאה להנותן או המוכר כמש"ל מהו הדין אם הפקיר הבכור או גר שעשה מום בבכור שלו דגם לישראל קנסו כמש"ל בס' בכור ומת ואין לו יורשים וזכו אנשים מן ההפקר אפ"ל ג"כ דלא קנסו הזוכים כמו דלא קנסו בנו או אפשר דוקא בנו דנפל לי' בירושה בע"כ אבל הזוכים מן ההפקר כיון דמדעתם זוכים שייך קנס וע"ש שה"ר מירושלמי והניח בצ"ע ומכל מקום אני לך.

2והנה כאן בש"ס מבואר דאיסור זה אינו רק קנסא דרבנן ולא קנסו בנו ועבתו"ס הקשו מספרי דמבואר שם דמה"ת אסור מהלאו דל"ת כל תועבה ותי' דרבנן לא ס"ל כן ודרשו הפסוק לפסה"מ ולבב"ח וכ"ד הר"מ כאן וכל הראשונים ועפ"ד מה' בכורות במ"ל בפיסקא המתחלת ודע השיג על הרא"מ שתמה אהר"מ שסובר דאין איסור רק מדרבנן מהאי דספרי. ובאמת בש"ס דידן מבואר כן ומביא בשם ס' פר"ח שהשיג ג"כ אהרא"ם בזה. אך ד' הר"מ סתרי אהדדי דכאן פסק כש"ס דילן דאינו אסור אלא מדרבנן ובפח"י מה' פסה"מ פסק דקדשים שהוטל בהם מום אסור מן התורה לאכול ולוקין מלאו דל"ת כל תועבה ולחלק בין בכור לקדשים מנלן ע"ש וע' חולין קט"ו וכאן במהרי"ט האריך גם כן מאוד בזה ומביא בשם ספר בני יעקב שמיישב דברי הר"מ. דפח"י מה' פסה"מ מיירי בזמן המקדש ע"כ אסור משום לאו דתועבה אבל בה' בכורות מיירי בבכור בזה"ז ע"כ לא אסור משום לאו רק משום קנסא וע"ש שהטעים הדבר והניח בקושיא כיון דהוא לאו מאי חילוק יש בזמן המקדש לזמן הזה הא לא דרשינן טעמא דקרא. ולכאורה דברי הבני יעקב פשוטים דבזמן המקדש עוברים בלאו אם מטיל מום בקדשים עש"ס ור"מ פ"א מהא"מ אם כן שייך שפיר הלאו דכל שתעבתי אבל בזה"ז דמטיל מום בקדשים הוא רק דרבנן כיון דלא חזי להקרבה ע' בע"ז דף י"ב ע"ב אם כן אינו אסור מדאורייתא דלא נעשה בו תועבה דמותר מן התורה להטיל בו מום רק מדרבנן אסור ע"כ לא אסור אלא משום קנס. אך באמת הר"מ מדויל ידו משתלי' דהוא סובר דאף בזמן הזה מטיל מום בקדשים עובר בל"ת רק דאין לוקין ע' בדבריו להדיא פ"א מהא"מ ה"ז ועלח"מ שתמה עליו על כל פנים דעת הר"מ כ"ה אם כן גם בזה"ז שייך לאו זה דתועבה כיון דהוא איסור דאורייתא ומכל מקום באמת ניחא ד' הר"מ ע"ל מצוה רפ"ז הארכתי בעזה"י ואכתוב בקיצור. ע' זבחים נ"ט בסוגיא שם ובתוס' ובסוגיא דמגלה שמעתי שמקריבין בבית חוניו ובשבועות בסוגיא דמוסיפין על העיר הכלל בקיצור דהר"מ סובר פ"ו מה' בהב"ח דקדושה ראשונה דירושלים והמקדש לא בטלה בשום פעם ע"כ מקריבין אף על פי שאין בית ובפי"ט מהלכות מעה"ק פוסק דהשוחט והמעלה בזה"ז בחוץ חייב משום שחוטי חוץ כר"י בזבחים דנ"ט כיון דראוי לבא לפנים דמקריבין היום ג"כ אף על פי שאין בית ודעת הראב"ד שם בה' בהב"ח אינו כן אלא סובר דקדושת המקדש בטלה אפילו קידוש עזרא ע"ש.

3והנה סובר הר"מ דבע"ז דרבא סובר דליכא איסור תורה בהט"מ בזה"ז כיון דל"ח להקרבה ע"כ סובר דקדושת המקדש בטלה ע"כ אינו ראוי להקרבה אבל לפי הפסק שלו חזי היום גם כן להקרבה כמו שחייב משום ש"ח כיון דראוי לפתח אה"מ אף בזה"ז אם כן ג"כ חייב בהט"מ אף בזה"ז כיון דראוי להקרבה ע"כ סובר הר"מ שפיר פ"א מה' א"מ דעובר בל"ת על הט"מ אף בזה"ז כיון דראוי להקרבה והא דאין לוקין דלא ברירא לי' דאפשר דמ"מ כיון דמחוסר לבנות מזבח הו"ל קצת מחוסר מעשה והר"מ לא מצא ד"ז מפורש ע"כ פ' דאין לוקין אבל לענין איסור תורה ברור ליה כיון דחזי להקרבה הוא איסור תורה ול"ק קושית הלחם משנה. וכ"ז בכל הקדשים חוץ מבכור אבל בכור כיון דקיי"ל דבכור בח"ל אין מקריבין בבהמ"ק אף שיש לו כל קדושת בכור מכל מקום אין מקריבין אותו עיין ר"מ ה' בכורות פ"א לגירסת הכסף משנה ודעת כל הראשונים כר"ע דמקיש בכור למעשר מה מעשר אין מביאין מח"ל דח"ל פטור מן המעשר כמו כן בכור אין מביאין ומקריבין מח"ל עכ"מ וסוגיא דתמורה כ"א ובזבחים. והנה ידוע דעת הר"מ פ"א מהלכות תרומות דבזה"ז אף בא"י תרומות ומעשרות אינו נוהג מן התורה דבעינן ביאת כולם ואף בזמן בית שני לא נוהג בא"י תרומות ומעשרות אם כן כיון דמקיש בכור למעשר אם כן אין מקריבין בכור ג"כ בזה"ז אפילו הנולד בא"י כמו שנולד בח"ל כיון דאינו נוהג מעשר ואף בזמן בית שני לא היו מקריבין בכורות כלל אם כן עתה אף על פי שמקריבין כל הקדשים דק"ר לא בטלה וגם כשיבנה בה"מ ב"ב מכל מקום כל הבכורים אין מקריבין אפילו שנולדו בזה"ז בא"י דינם כמו שנולדו בח"ל כיון דאינו נוהג מעשרות בכור ג"כ א"נ בזה"ז אף בא"י וכיון דל"ח להקרבה כלל אין איסור תורה בהט"מ דלא קרינן ביה תמים יהי' אם כן הר"מ כאן ה' בכורות מיירי בזה"ז ואין אסור כלל מן התורה ול"ש לאו דתועבה ע"כ אסור לאכלו רק משום קנס וא"כ אין סותרים דברי הר"מ דבפסה"מ מיירי בכל הקדשים אם כן אף בזה"ז לשיטתו עובר על הט"מ בלאו ע"כ לוקין האוכלו משום לאו דתועב' אבל כאן בה' בכורות דמיירי מבכור דאף בזמן בית שני אין איסור להטיל בו מום אלא מדרבנן ע"כ ל"ש הלאו דתועב' רק קנס דרבנן. ומה שדקדק המהריט"א אמאי לא כ' הר"מ בפירוש בזה"ז אין זה דקדוק כ"כ דבאמת בכור בכלל כל הקדשים וכבר כתב בהפסה"מ דעובר על לאו ובכל הקדשים הוא תמיד דתמיד הוא איסור תורה להטיל מום וכאן כתב דיני בכור הנצרכים דבכורים שנולדו בזה"ז אינם אסורים בשום פעם מטעם תועבה כי ל"ח להקרבה רק מטעם קנס שעבר על דרבנן קנסו חכמינו זכרונם לברכה ועיין בכל הסוגיא תראה שדברי נכונים. ויצא מזה להר"מ גם בכור בזה"ז בא"י ג"כ אינו נקרב לא היום ולא אפילו כשיבנה בה"מ ב"ב כיון דתו"מ אין נוהגין האידנא ולקמן במצות מומין הארכתי בענינים אלו קרובים לאמת והשם אמת יאיר עיני בתורת אמת. והנה בש"ס דילן דמבואר דהוא מטעם קנס אפשר ג"כ מיירי בזה"ז אף דמבואר בגיטין ובמ"ק את"ל צורם אוזן בכור דאורייתא היינו שיש לו עיקר מן התורה ועיין במהרי"ט בסוגיא דג' בה"כ מתירין בכור מביא שם בשם הרגמ"א דמשניות דפירקין מיירי בזה"ז ע"ש אם כן המשנה דצורם אוזן בכור הפלוגתא דר"א וחכמים ג"כ מיירי בזה"ז והגמרא הנשנית על המשנה ג"כ מיירי בזה"ז ע"כ הוא רק משום קנסא כמש"ל: