מנחת חינוך קפח:א

1שלא נתעדן כו' ואם עבר כו' לוקה. כ"ה שיטת הר"מ פכ"א מהא"ב ועמ"מ שם דדוק' בחייבי מיתות וח"כ לוקה על קריבה אבל בחייבי לאוין אינו לוקה רק איסור' איכא ע"ש וכ"נ דעת הרהמ"ח כאן וע"ש עוד במ"מ דמה דאמרינן העראה זו הכע"ט פחות מכאן היא נשיקה ופטור היינו פטור ממיתה או כרת אבל חייב מלקות מהלאו דקריבה א"נ נ"מ לחייבי לאוין דפטור על הקריבה ואינו חייב אלא על העראה ולפי זה נ"ל פשוט דאם א' בא אפילו על ערוה שהיא במיתת ב"ד ולא אתרו למיתה ואתרו בו על הלאו דקריבה חייב מלקות דביאה גופא ודאי בכלל קריבה רק בחייבי מב"ד שהתרו משום הלאו דמית' גם כן דחייבים מיתה אם כן ממילא אין מלקות על הביאה דקלב"מ אבל אם לא התרו בו למית' חייב מלקות על הביאה משום לאו דקריב' דקיל וכ"פ הר"מ דחייבי מיתות שוגגין אין פוטרין ממלקות רק ממון עפי"ב מה' שחיט' וכן נ"ל דאפילו התרו בו משום הלאו דמית' ומשום הלאו דקריב' מכל מקום חייב מלקות ג"כ אם התרו בו בתחלה דתיכף בנשיקת האבר חייב מלקות ומיתה לא נתחייב רק בהכנסת עטרה ואינם באים כא' ואינו פוטר ובח"כ אם התרו בו משום לאו דקריב' גם כן חייב על הביא' שני מלקיות משום לאו דקריבה ומשום לאו דערו' ואם לא התרו בו רק משום לאו דקריב' חייב מלקות ולא נפטר מידי כרת אף על פי שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו דוקא אם נלקה משום הלאו דכרת אבל לא אם נלקה על לאו אחר וז"פ. ולכאורה קשה לשיטת הר"מ והרהמ"ח דמבואר בסנהדרין דמ"א דלר"י ב"י דסובר חבר א"צ התראה אשה חבירה דמקטל' המ"ל הא י"ל לאוסר' על בעלה באנו ותי' שזינתה מקרובי' ע"ש ולשיטה זו הא מבואר בש"ס ור"מ פ"א מהא"ב דאין העדים צריכין לראות העראה רק אם שוכבין כדרך המנאפין ע"ש אם כן היאך מקטלא הא יכולין לומר להלקותה באנו מחמת הלאו דקריב' ואפ"ל דמ"מ משכחת לה שראו העראה והעידו על זה דאי להלקותה די בנשיק' והם העידו בפי' על העראה. וצ"ע דבש"ס דמכות משמע דאין העדים יכולין לראות כמכחול בשפופרת ע"ש גבי ר"ט ור"ע דלא הי' נהרג אדם מעולם וצ"ל כסברת התוס' סנהדרין ד"ט דכ"ה דלא משכחת לה זה בל"ז לא יוכלו להתנצל רק שם מיירי שלא ידעו שהיא חביר' ע"ש. ולפמ"ש נתיישב היטב מה שדחקו רש"י ותוס' סנהדרין ד"ט דמוקי שם פלוגתא דר"מ וחכמים ר"מ סובר מש"ר בג' וחכ"א בכ"ג אמר ר"א כגון דאתרו בו למלקות ולא לקטלא דסובר ר"מ מלקות בג' וחכ"א מלקות בכ"ג ופי' רש"י ותוס' דכל חייבי מיתות יש בו לאו ואתיא כמ"ד לאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו ע"ש והוא דחוק ולשיטת הר"מ והרהמ"ח הוא בפשיטות דאתרו משום לאו דקריבה ולא אתרו בי' לקטלא אם כן על הביאה חייבים מלקות לחוד ולא מיתה דחייבי מיתות שוגגין אין פוטרין ממלקות וחייבים מלקות על הביא' משום לאו דקריב' ויש כאן ראיה לשיטת הר"מ ויש להאריך בזה בכתובות ופ' אלו הן הלוקין והנה בכל חייבי כריתות חייבין מלקות על הקריב' ה"ה בבא על הזכר ובא על הבהמ' חייבים מלקות על הקריב' כנ"ל פשוט ויצא לנו לדינא דעל כל העריות אם התרו בהם משום הלאו הזה חייבים מלקות ג"כ תיכף על הנשיק' ואין כאן מקומו להאריך בזה ישמע חכם כו'. ועיין באה"ע סי' כ' בח"מ הביא בשם הרשב"ץ מסוגיא דיבמות וסוטה דקאמר שם פריצותא מי אסר רחמנא ע"ש ובסוגי' דנראה דנהי דע"ד אברים לא אסרה רחמנא מכל מקום בנשיקת האבר אסור מה"ת. וב"ש שם כ' בשם הר"מ דאפילו אם [אינו] עושה דרך חיבה איסור מן התורה והשיג על הש"ך ביו"ד. ולכאורה אם אפילו שלא כדרך חיבה אסור אם כן איך ישן האב עם בתו בקירוב בשר והאם עם בנה ויש לחלק ואין להאריך כאן ועיין ר"מ פכ"א מהא"ב ובאה"ע סי' כ' כ"א כ"ב: