מנחת חינוך קפח:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 188:3
Open in the reader →1מן האם כו'. לא הביא אם מותר להתייחד עם אחותו וגם הר"מ השמיט אחותו ויש פוסקין דגם אחותו מותר ביחוד אבל לא דירת קבע אבל האם עם בנה והאב עם בתו מותרים לדור אפילו בקביעות עיין אה"ע סי' כ"ב. ומ"ש הרהמ"ח שמאי והלל גזרו על יחוד עכו"ם עב"ש כתב שלא היו בכלל גזירות בנות ישראל פנויות דגבי ב"י גזרו משום ששייך בהו עריות אבל גבי עכו"ם ל"ש בהו עריות לא נכללו בגזר' זו עד שגזרו שמאי והלל ע"ש ונ"ל פשוט דלהפרישה שכתבתי לעיל דגם ח"ל הם בכלל עריות ואסור מן התורה אם כן כהן אסור מן התורה להתייחד עם עכו"ם משום זונה עיין ר"מ פח"י מהא"ב רק דגזרתם הי' בישראל אבל דעת התוס' דעכו"ם שלא זינת' א"ח משום זונה ואין כאן מקומו. ודוקא על עכו"מ פנוי' הוא בכלל גזרתם אבל אם היתה א"א הוא חייב בעשה ודבק באשתו ע' תוס' וב"ש סי' ט"ז ג"כ מן התורה אסור יחוד ושפחה אינה מבואר בכלל איזה גזירה הית' והנה לדעת אונקלס ודעימי' דשפח' היא בלאו אם כן היחוד מן התורה ולהר"מ דהיא רק איסור דרבנן נרא' דנכלל בגזירת שמאי והלל דליכא בהו עריות כמו עכו"ם ואין סברא דלא יהי' בכלל גזירה כלל כנ"ל. ואנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים ואם עבר אין מכין אותו מכל מקום כי הוא ספק (וטומטום א"י לבעול כלל וז"פ) ואיש מתייחד עם הטומטום ואנדרוגינוס כי אין מתאוה להם מכל מקום נראה לענין הלאו דקירוב בשר אפשר דעובר מספק ואפשר דאינו עובר וצ"ע. ודינים אלו עם כמה אנשים מותרים ושאר דינים עיין ר"מ ובאה"ע ובדבר המבואר בש"ע אין להאריך רק הערות שנתחדשו וע"ל פרשת ואתחנן בד' הרהמ"ח גבי לאו דלא תתאוה כתב דכל באי עולם מצווין בזה שהוא ענף מלאו דגזל ע"ש נרא' דגם הלאו דקריבה שכתבנו לעיל דמצווים בעריות שלהם וא"כ נהרגים ע"ד אברים ומכ"ש על הנשיק' אך באמת מבוא' בסנהדרין נ"ז דאם ב"נ בא על אשת חבירו שלכ"ד פטור וכ"פ הר"מ בה' מלכים ואם על שלכ"ד פטור מכ"ש דרך איברי'. הן אמת שדעת הכסף משנה שם בפ"ט מהלכות מלכים דדוקא באשת חבירו פטור על שלכ"ד מפסוק ודבק אבל על העריות האחרות האסורות ב"נ חייב על שלכ"ד נוכל לומר דג"כ חייב על הקריבה בשאר עריות חוץ מא"ח. ובעיקר ד"ז נלע"ד דמבואר בסנהדרין דנפקא ג"ע דב"נ מוזהר מויצו כו' לאמר ומקשה ש"ס הא מרבינן מאיש איש דכתיבא גבי עריות ומתרץ כאן בעריות דידהו כאן בעריות דידן וער"מ שם פסק דאם בא על אשת חבירו שלכ"ד פטור אבל אם בא על אשת ישראל שלכ"ד חייב וכתב הכסף משנה דדעת הר"מ כיון דערות ישראל נפ"ל מאיש איש דינו כישראל אם כן י"ל דב"נ בעריות דידי' שמוזהר ואזהרה נפקא מתיבת לאמר אם כן דוקא ג"ע ממש אבל לא קריבה אבל לגבי עריות ישראל דנפק' מאיש איש וכאן בפסוק הזה דאיש איש נכתב הלאו דקריב' אם כן בודאי מוזהר ב"נ על הקריבה ואפילו על נשיק' או דרך אברים חייב ב"נ אם בא על אשת ישראל אבל בעריות דידי' א"ח ע"ז כנ"ל. ואני כותב זה במעט עיון בסנהדרין וצ"ע. וע' תוס' סנהדרין דנ"ו ד"ה ואליבא דר"מ כתבו דאע"ג דב"נ אזהרתו זהו מיתתו מכל מקום אזהרה דנפ"ל ונכלל עם ישראל בפסוק א' כגון איש איש גבי ברכת השם אינו דין שיהרג הב"נ כיון שהישראל לא מוזהר בפסוק זה אלא על מלקות ע"ש אם כן ה"נ גבי איש איש דהכא כיון דילפינן מפסוק א' אין ב"נ נהרג על הקריבה כיון שאין ישראל נהרג וג"כ אינו מוזהר ע"ז וצע"ק בסוגיא שם: