מנחת חינוך כב:ב

1ונוהגת וכו' ולא בכהנים וכו'. ע' בכורות ד' ור"מ כאן והטעם דכתיב אך פדה וכו' בכור אדם ובכור בהמה טמאה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בה"ט וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בה"ט וכהנים ולוים פטורים מפה"ב כמבואר בש"ס. והנה לכאורה נשים דאינם בבכור אדם כמבואר בקידושין וש"ע אינם מצויין לפדות בכור אדם ומכל מקום הבכור אדם קדוש וחייב האב או הוא בעצמו לפדות ע"ש דף כ"ט ה"נ אפשר דנשים אינן מצווין לפדות בכור בה"ט גם כן מהקישא אבל מכל מקום הפ"ח קדוש אבל באמת אינה מצווה לפדות כמו בכור אדם ע"ש במקנה כ' דלא מצא ד"ז מפורש דאשה יהי' פטורה מפ"ח ומד' הרהמ"ח מפורש יוצא דנשים חייבים ג"כ במצוה זו וע"כ צ"ל כסברתו דההיקש דוקא כמו כהנים לוים שאין בהם קדושת בכור אדם כלל דאף בעצמו אינו בן פדיון כ"כ פ"ח אינו קדוש כלל וממילא אינו בר פדיון אבל נשים דהם אינם מצווים לפדות ומכל מקום הבכור קדוש ה"נ גזירת הכתוב דבכור הוא קדוש וכיון דהוא קדוש מצות פדיה נמי חל דכאן תלוי אם הוא קדוש חל עליו מצות פדיה וע"ש במקנה ואין כאן מקומו להאריך בפלפול. ומבואר בש"ע בשם הרשב"א דמהך היקישא כהנת ולוי' נמי פטורות מפ"ח דהם פטורות מבכור אדם כמו כהנים ולוים זכרים ע' בבכורות וש"ע יו"ד סי' ש"ה כמה דינים לענין פה"ב ותלמד משם לכאן ושם מבואר דחלל חייב בפה"ב וכן כאן בפדיון פ"ח. וכהנת שנבעלה לעכו"ם נתחללה והבן חייב בפדיון או אם היה לה בכור אח"כ מישראל כיון דנתחללה נפקע קדושתה לגמרי אף לענין ה' סלעים אבל בת לוי לא נתחללה ולא פקעה קדושתה והבן פטור מה' סלעים ע"ש בתוס' פ' יש בכור הטעם אם כן ה"נ כהנת שנבעלה נתחללה וחייבת בפ"ח אבל לא בת לוי ול"ד כהנת שנבעלה לעכו"ם או לעבד אלא כל דנבעלה לפסול דנפסלה לתרומה משום כי תהי' לאיש זר בודאי נתחללה וע"ל מצות פדה"ב ומצות בת כהן. ודעת הטור דכמו ששותפת עכו"ם פוטר בפ"ח כמו כן שותפת כהן ולוי וכן שותפת כהנת ולוי' כיון דפטורים פוטרים השותפת ג"כ ומובא בש"ע דכהנת ולוי' שבעליהם ישראלים הבעלים חייבים אך הנשים בנ"מ שלהם פטורים דל"ג משותפת כהנת ולוי' ונ"ל דישראלית אשת כהן שיש לה נכסים שאין לבעלה רשות בהם אין נוהג אצלה פ"ח לא מטעם שבנה פטור מפדיון דבאמת הפטור מחמת בעלה הכהן ואם נתגרשה או מת הכהן חייבת בבכורה של בן אם כן ל"ש לו' שאינו נוהג אצלה פדה"ב ולומר דבזמן תליא מילתא בזמן שהיא חייבת בפה"ב נוהגת ג"כ פ"ח ובזמן שאינו נוהג פה"ב אינו נוהג פ"ח זה אין סברא כלל. רק נ"ל כיון דאשת כהן אוכלת בתרומה ולכל הדברים דינה ככהן אם כן פטורה מפ"ח וע' סוטה כ"ג ור"מ פי"ב מה' מעה"ק מבואר דמנחת הנשיאים לכהנים אינם נשרפים מחמת חלק האשה וכו' אם כן חזינן דאינה כבעלה ע"ש. אלא באמת יש חילוק דשם כהנת בת כהן דינה כישראלית לענין מנחה דמנחתה נאכלת אם כן ל"ה לגמרי כבעלה כיון דאפילו קדושת אביה לית לה ה"ה ג"כ קדושת בעלה אין עליה ע"כ חלק דידה בפ"ע אבל לענין תרומה ולענין פ"ח דבת כהן יש עליה קדושת אביה דאוכלת בתרומה ופטורה מפ"ח אם כן כיון דגילתה התורה כמו בת כהן יש עליה קדושה ה"ה דישראלית יש עליה קדושה דבעלה והרי היא כבת כהן לגמרי ע"כ אוכלת בתרומה וקדשים קלים אם כן כיון דאשת כהן דינה כבת כהן ה"נ לענין פ"ח דינה כב"כ אבל לענין מנחות אפילו בת כהן ג"כ דינה כישראלית אם כן לא עדיף קדושת בעלה מקדושת אביה אבל כ"מ שקדושה בקדושת אביה ה"נ נתקדשה ע"י בעלה ולא גרע קדושת בעלה אדרבה עדיף עיין ר"מ הלכות תרומות. הכלל כ"מ שבת כהן יש עליה איזה קדושה מכ"ש הנשאת לכהן אף שהיא בת ישראל יש עליה ג"כ קדושה זו ואם כן ה"נ וז"פ. אדרבה כח הבעל אלים טובא דפוסל אותה מתרומה אף שהיא ב"כ אם כן ה"ה להיפך שדינה ככהן מחמתו כ"מ שבת כהן יש בה קדושה זו כנלע"ד פשוט. והא דכאן אשת הזר פטורה אף דלענין תרומה הרי היא זרה גמורה ש"ה דגזירת הכתוב לענין פה"ב דבפטר רחם תלוי ע' ש"ס וג"כ פ"ח מכח ההיקש אבל זרה אשת כהן בודאי פטורה דלא גרע קדושת בעל מקדושת אביה ועיין בפרשת דרכים בדרך מצותיך וכן נמי אשת לוי נמי פטורה כי קדושת בעלה לא גרע מקדושת אביה וכ"נ דאפילו ארוסה לכהן או ללוי ג"כ האשה פטורה כיון דמה"ת אוכלת בתרומה כמבואר בכתובות רק שם גזירה שמא וכו' אבל כאן פטורה מפ"ח ואין קדוש כמו כהנת כנ"ל. וז"פ אם נתגרשה מבעלה הכהן או מת בעלה ויש לה זרע מכהן דהדין דאוכלת בתרומה בשביל הזרע כמבואר ביבמות ור"מ פ"ו מה' תרומות מכל מקום בודאי חייבת בפ"ח דלגבי תרומה הוא גזירת הכתוב ע"ש אבל אשתו שהיא כגופו הן דאם היא אשת כהן אוכלת והן בת כהן אשת ישראל הרי היא בכלל לאו דזרה ע"ש בפר"ד דרך מצותיך ואין הס' כעת ת"י אם כן הרי היא ככהן עצמו ופטורה מפ"ח כנלע"ד ומכל מקום לא עיינתי היטב.

2ועבד כנעני אם יש לו חמור באופן שאין לרבו רשות בו עיו"ד סי' רס"ד ודאי הפ"ח אינו קדוש חוץ הטעם דהיקש ובפה"ב פטור כאשר יבואר לקמן אי"ה במצות פה"ב אלא כיון דבפ"ח בישראל כתיב כמבואר במשנה א' דבכורות ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו עיין כאן דף מ"ז לר"י דסובר דבעינן פטר רחם בישראל דוקא שפחה ונשתחררה בכור לכהן דלא היתה ישראלית קודם לזה וער"מ בפ"ב מה' חגיגה ה"א בבוא כל ישראל להראות להוציא עבדים וכו' אם כן אף דעבדים חייבים במצות שהנשים חייבות בהם מכל מקום כאן פטור כיון דכתיב בישראל אבל נשים חייבות כמש"ל וכ"ד הרהמ"ח אבל עבדים נראה פשוט דהוו כעכו"ם לענין זה כנלע"ד. ואעפ"י דילפינן ע"כ מלה לה מאשה היינו היכא דלא כתיב בני ישראל ומסברא אמרי' דאין העבדים בכלל ילפינן לה לה מאשה חייבים כאשה עיין טו"א בחגיגה שם אבל במקום דכתיב בנ"י אצטריך לרבות אפילו משוחררים עיין תוס' מנחות ס"א ע"ב ד"ה בישראל אבל וכו' ובמקומות הנרשמים שם מכ"ש עבדים שאינם משוחררים ודאי פטורים ע' בנה"כ יו"ד סי' א' ועפמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת ובפרט שהר"מ כ' להדי' בה' חגיגה אפילו היו נשים חייבות מכל מקום מישראל ממעטים עבדים שאינם משוחררים אם כן כאן בודאי פטורים עבדים אף על פי שהנשים חייבות דכתיב בישראל. וער"מ פ"ג מה' חגיגה לענין הקהל דנשים חייבות ומכל מקום לא הוציא עבדים דכתיב בישראל להוציא עבדים ע"ש בלחם משנה וע"ש בתוס' דמשוחררים אפשר יש איזה פסוק ע"ש במקומות הנ"ל אבל עבדים שא"מ ודאי אתמעטו מישראל אעפ"י שנשים חייבות מכל מקום עבדים פטורים וצריך ביאור רחב ובאתי רק לעורר וכאן דעבדים משוחררים וגרים חייבים כמבואר להדיא מסתמא יש איזה פסוק אבל שא"מ בודאי פטורים כנלע"ד בעזה"י.

3ואם קטן יש לו פ"ח בודאי הוא קדוש אך לפדות הפ"ח בודאי אינו מצווה דקטן לאו בר מצות הוא וגם אם פדה אינו פדוי ל"מ אי אמרינן שזה הוי כמו קנין אצל הכהן אם כן מקחו לאו מקח היא דנתינתו בדמים לאו נתינה היא עיין ר"מ והרב המגיד פכ"ט מה' מכירה ועוד דל"ש כאן דעת אחרת מקנה כי ממי קונה הפ"ח דהכהן לא זכה בו עוד ובאמת אין זה כמו קנין כי תיכף בהפרשת השה נפדה הפ"ח ויצא לחולין ע' מהריט"א ומכל מקום אינו פדוי כי אין מעשה קטן כלום ואפילו אם הגיע לעונת נדרים חדא דאין זה הקדש דיהיה מופלא סמוך לאיש הקדישו הקדש ועוד אף בהקדש דוקא הקדשו הקדש אבל לפדות הקדש אינו יכול אם לא מטעם קנין בדעת אחרת מקנה ואין כאן מקומו אבל כאן ל"ש זה בודאי פדיונו לאו כלום הוא כנלע"ד פשוט. ואם אחר פודה פ"ח של קטן ע"ל אם נאמר דאחר יכול לפדות לא מטעם זכיה ושליחות פשיטא דיכול אחר לפדות אבל אם נאמר דהוא מטעם זכי' כתרומה אם כן קטן לכאורה לאו בר שליחות אך באמת זכין לקטן ד"ז תוכל ללמוד מט"ז סימן ש"ה סקי"א אם פודין הקטן ועיין בנה"כ ובאחרונים באריכות. וחרש דינו כקטן ושוטה גם כן מבואר בח"מ סי' רמ"ג דזכין לשוטה ע"י אחר אם כן דינו כקטן לענין אם אחר רוצה לפדות ועקצה"ח הביא דיעות דחו"ש אין זוכין להם ע"י אחר דלא יבאו לכלל דעת ופלפל בדברי הט"ז לענין פה"ב. ולענין נתינת השה לכהן חרש שוטה וקטן ע"ל מצוה דבכור ועיין בס' המצות להר"מ בשורש י"ב מה שהשיג הרמב"ן על רבינו הר"מ דגבי תרומות ומעשרות דאינו מונה הר"מ כל אחת כ"א מצוה אחת ובאמת יש בכ"א שני מצות היינו הפרשת תרומה או מעשר או חלה דקודם לזה הוא טבל ותיכף שהופרש אף קודם נתינתו לכהן נתקן לאכילה אם כן מצוה להפריש ואחר הפרשה מצוה מיוחדת ליתן לכהן ע"ש שסקל מחשבונו של הר"מ ד' מצות והכניס ד' מצות הפרשת תו"מ חוץ הנתינה לכהן אך במתנות זרוע לחיים וקיבה ורה"ג כתב הרמב"ן שמצוה א' היא ליתן לכהן כי הדברים הללו אינם טובלין ואין מצוה בהפרשתם רק הנתינה לכהן ומביא ג"כ ראיה דבתו"מ מברכין על הפרשה מבואר דהיא מצוה בפ"ע דאי המצוה נגמרת ע"י הנתינה לא היו מברכין על ההפרשה דאין בעשיי' גמר מצוה ע"ש. ולכאורה כאן בפ"ח דאבה"נ עד שיפדה ותיכף בהפדיון נתקיימה המצוה אפי לא נתן ליד כהן ומבואר בש"ע דמברכין תיכף בשעה שמפריש הטלה קודם הנתינה ליד כהן כיון דפדוי תיכף עיין בש"ע אם כן כיון דמברכין על הפרשה ההפרשה בעצמו מצוה ובודאי ג"כ מצוה ליתן לכהן כי הוא מת"כ אם כן ה"ל לרמב"ן לחשוב כאן לפי חשבונו שני מצות מצות פדי' לחוד ונתינה לכהן לחוד. ובאמת כאן מודה שלא חשב זה לשני מצות וצ"ל כיון דאינו מבואר בהדיא בתור' דמצוה על הבעלים ליתן לכהן רק דהתורה אמרה דהוא לכהן והש"י ב"ה יזכה לכהן אם כן אין הנתינה מצוה בפ"ע כי משלחן גבוה קא זכו הכהנים והוי דומיא דמורם בקדשים שאין הנתינה נחשב למצוה כי אין מבואר בתורה שמצוה על הבעלים ליתן ע"ש ברמב"ן שכתב כן ה"נ אינו מבואר שיתן הפדיון רק דהתורה גזרה דזה שייך לכהן אבל בלשון מצוה לבעלים שיתנו אינו מבואר ע"כ אינו נחשב הנתינה לכהן מצוה למנות בענין התרי"ג מצות ע"ש ברמב"ן ותבין: