מנחת חינוך רמו:יא
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 246:11
Open in the reader →1ועובר כו' משומר הפרי כו'. וכן אם אכל משקים מזתים וענבים חייב אבל משקים היוצאים משאר פירות אין לוקין כמבואר בדברי הר"מ פ"י מהמ"א ושיעור שתי' אם כזית או רביעית הארכתי לעיל ומצאתי בפ"י לפסחים מביא בשם הירושלמי דמשקים היוצאים משאר פירות עובר בעשה כס' התוס' ב"ק. ומדי עברי ראיתי בצל"ח שם דעתו דבח"ל אינו אסור שומר לפרי דבא"י נתרבה שומר מאת הטפל אבל בח"ל דהלכה לא אסרה רק הפרי אבל לא השומר ע"ש. ודע דבש"ס ברכות וביומא ובסוכה הובא ברייתא הי' ר' מאיר אומר ממשמע שנא' כו' מלמד שהפלפלין חייבים בערלה וע"ש ברש"י ותוספות ועיין בקונטרס תויה"כ ובכפות תמרים פלפל דהר"מ השמיט דין זה כי בברייתא דין זה משמי' דר"מ ורבנן פליגי ע"ז ע"כ אינו מביא הר"מ דין זה ע"ש באורך. ודע דהרהמ"ח אינו מודיע לנו השלשה שנים של ערלה אי בעינן ג' שנים מיום ליום או לא ועיין במס' ר"ה שם מבואר דלשנות עולם מנינן ול' יום בשנה חשוב שנה והנוטע ל' יום קודם ר"ה עלתה לו שנה א' ומונה עוד ב' שנים ומכל מקום נמשך זמן איסור עד ט"ו בשבט שאותם הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט בשנה הרביעית עדיין אסורין משום ערלה ועיין ר"מ פ"ט מה' מע"ש ונ"ר ובש"ע יו"ד סי' רצ"ד יש שני שיטות די"א דווקא בנטיעה זו דהקלנו עליו בתחלתה דנחשב שנה אז נמשך איסור הפירות עד ט"ו בשבט אבל אם נוטע פחות מל' יום דאז צריך ג' שנים שלמים תכף לאחר ר"ה השלישית מותרים הפירות מיד וי"א דתמיד אסורין הפירות עד ט"ו בשבט עבש"ס ותוס' ור"נ ובר"מ ואין להאריך. והשיטה הא' הוא דעת הר"מ ג"כ ועש"ך יו"ד סי' הנ"ל ס"ק י"א שכתב דלשיטה זו דווקא בנוטע סמוך לר"ה בפחות מל' יום אבל אם נטעו לאחר ר"ה כיון דבר"ה הבאה עלתה שנה הוי הקלנו עליו בתחלתה ונמשך עוד זמן הערלה עד ט"ו בשבט של הרביעית וער"מ כ' בהי"ב שם דאם נטע בין ר"ה לט"ו בשבט מונים מיום ליום ותיכף מותרין הפירות לאחר ג"ש מבואר דלא כהש"ך אף דר"ה של שנה א' תיכף נחשב שנה לשנת עולם והוי קולא מכל מקום אין מונין עד ט"ו בשבט. והנה באמת ד' הר"מ צ"ע מ"ל אם נוטע קודם מ"ד יום או הרבה קודם כגון אם נטע בכסלו כיון דיש קולא מהראוי שימשך האיסור עד ט"ו בשבט וצ"ל סברת הר"מ בפשיטות דדוקא לקולא דהיינו שלא הי' ג"ש שלימות עד ט"ו בשבט מכל מקום מקילין ע"כ נמשך עד ט"ו בשבט כיון דאפילו בזמן היתר לאחר ט"ו בשבט עדיין לא מלאו ג' שנים שלמות אבל אם מלאו ג"ש שלמים קודם ט"ו בשבט לחומרא ל"א דיהא נמשך עד אחר ג' שנים שלמים ותמהני על הש"ך שכ' שלא כדבריו ולא הביא דברי רבינו הר"מ. ואם נוטע לאחר ט"ו בשבט היא לקולא דתיכף בט"ו בשבט השלישי' דלא מלו עדיין השלימות מכל מקום שריין הפירות ופשוט. ויש עוד שיטה דאם נטע לאחר ר"ה קודם ט"ו בשבט יצא מידי ערלה בר"ה של שנה השלישית קודם ט"ו בשבט וקודם שמלו לו אפילו שלמים כיון דעברו ג"פ ט"ו בשבט אבל דעת הר"מ ושאר ראשונים אינו כן ע' בס' ט"א באורך. ויש עוד שיטה והיא שיטת הר"מ דאם נטע בפחות מלמ"ד יום קודם ר"ה כגון ב' ימים באלול כשמגיע ב' אלול בשנה השלישית אף שמלו ג' שנים מיום ליום מכל מקום הפירות שיגדלו (י"ב) (ב)אלול אסורים ואינו בא לכלל היתר עד ר"ה כיון דהג"ש נתמלאו פחות מל' יום קודם ר"ה וע"ע בט"א באורך. ודע דמ"ש לעיל דל' יום עולה לשנה למנין שנות ערלה זה דווקא לענין המנין אבל באמת צריך לנטוע מ"ד יום קודם ר"ה שתעלה שנה בר"ה דמ"ד יום צריך לקליטה כמבואר בש"ס דר"ה ובר"מ פ"ט מה' הנ"ל ובש"ע סי' רצ"ד וער"מ שם ובש"ע דהעתיק לשונו שכ' אם נטע בט"ו באב עלתה לו שנה בר"ה אבל אם נטע בט"ז באב ומשם ואילך לא עלתה לו ע"ש. ולדידי צ"ע מאוד הא מבואר פ' מקום שנהגו דלר"י דקליט' הוא ג' ימים והרבה אמוראים סוברים דאמרי' אף תרי מקצת היום ככולו ורבינא מסיק לענין השרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן תרי ל"א חזינן דכ"ע סוברים דלא בעינן מעל"ע וא"כ גם לדידן דפסקינן כר"י דשתי שבתות לקליטה מכל מקום מן התורה דבעינן מעל"ע וחד מקצת היום ככולו בודאי אמרי' אם כן נהי דלענין ל' יום בשנה חשוב שנה אפשר דבעינן מעל"ע מכל מקום לענין קליטה לא בעינן מעל"ע אם כן אם נטע בליל ט"ז באב או ביום אותו היום נחשב נשארו י"ג מעל"ע שלמים עד ליל א' דר"ח אלול כפי חדשים שאנו מונין א' מלא וא' חסר עש"ך שם וא"כ נקלט תחלת ליל ר"ח אלול ומליל א' דר"ח אלול עד ר"ה יש ל' ימים מעל"ע ונחשב שנה אם כן אמאי לא עלתה לו ואפ"ל כיון דרגע א' מליל א' דר"ח אלול נקלט כי בסוף היום דער"ח נקלט ונכנס רגע א' מליל ר"ח אם כן ל"ה ל' יום מעל"ע עד תחלת ליל ר"ה. אך קשה כיון דבגמ' אמרי' בר"ה דלר"מ בעינן ל' יום לקליטה ויום א' נחשב שנה יום האחרון מקליטה עולה לכאן ולכאן אם כן מכ"ש דרגע א' של הקליט' תעלה לחשבון הל' אדרבא מן התורה דפליג ר"י בזה דאפשר דיום הקליטה עולה לכאן ולכאן מודה ר"י אם כן אפילו נטע בי"ז באב ואמרי' חד מקצת היום ככולו אם כן יום אחרון של הקליטה הוא ביום א' דר"ח אלול והיום הזה עולה לקליטה וג"כ יעלה לחשבון הל' יום כמו לר"מ דיום הקליטה עולה לחשבון וצ"ל דהש"ס דחיק לאוקמי כר"מ עכצ"ל דיום הקליטה עולה לכאן ולכאן אבל לדידן אין עולה לחשבון אם כן ג"כ אם רגע א' חסר אינו נחשב שנה ע"כ אם נטע בט"ז באב כיון דנכנס רגע א' בליל א' דר"ח אלול דאז זמן הקליטה שוב לא הוי ל' יום עד התחלת ליל ר"ה היינו שלמים. וערש"י בר"ה במשנה דפי' ולנטיעה אם נטע באב כלתה שנתו כו' ועפ"י נראה דלר"מ אף בא' דר"ח אלול דהיינו סוף אב נחשב עם ימי הקליטה שנה נרא' דמקצת היום ככולו ואין להאריך. ולדידי נראה דהר"מ דחה הסוגיא דפ' מקום שנהגו וס"ל דבעינן מעל"ע ויצא לו מסוגיא מפורשת במנחות ד"ע ע"ב דאיתא שם פלוגתא על דאם השרישו קודם לעומר העומר מתיר ח"א קודם קצירת העומר וח"א קודם הבאת העומר ע"ש מבואר שם דמשכחת לה שישריש בין הקציר' והבאה עכצ"ל דבעינן מעל"ע דאי לא אלא אפילו חד מקצת היום ככולו אמרי' לא משכחת לה דבליל ט"ז בניסן לא נקלט וביום ט"ז נקלט דעכצ"ל דזרע בתליסר קודם הלילה וא"כ ארביסר וחמיסר ותחלת ליל ט"ז מקצת היום ככולו כלתה ג' מעל"ע. ואי דזרע תחלת ארביסר אם כן לא כלתה הג' ימים עד תחלת ליל י"ז דיום הראשון מקצת היום ככולו וב' ימים בעינן מעל"ע. ולומר כגון דזרע בי"ד בחצי הלילה אם כן בליל ט"ז בחצי הלילה הוי שני מעל"ע ואח"ז עוד שעה הוי מקצת היום ככולו אם כן בשעת קצירה לא הי' ג"י ובשעת הבאה הי' ג"י זה לא שמענו דבאמצע היום יהי' מתחיל מקצת היום דוק ותשכח. ע"כ משם מוכח דבעינן מעל"ע אם כן אם זרע בחצות ליל י"ג כלו הג' מעל"ע בחצות ליל ט"ז לאחר קצירה וקודם הבאה ומכאן הוכיח הר"מ ד"ז ובזה ניחא ד' הכסף משנה פ"י מהמ"א שכ' דר"מ פוסק דאם השריש קודם הבאה ע"ש דאזיל לשטתו דבעינן מעל"ע משכחת לה דהשריש בין קצירה והבאה כנ"ל. אח"ז פתחתי ס' טורי אבן וראיתי שפלפל בענין זה בסוגיא דמנחות ובעזה"י הרבה כיונתי לדעתו ולא עיינתי בד' ע"נ אך לפ"ר ואי"ה אשנה פ"ז. ומדי עברי בס' ט"א ראיתי שהקשה שם על הש"ס דמבואר שם דמרכיב ג"כ ל' יום עלתה לו שנה המ"ל הא אם הרכיבו בזקנה אינו נוהג ערלה דילדה בזקנה בטלה ואי ילדה בילדה לכי מטי ג"ש לנטיעה הראשונה עלתה כמבואר בר"נ ואי אפילו הרכיב באילן הנטוע לסייג מכל מקום עיקר הטעם דאי אימלך כמ"ש לעיל הא אפילו מימלך על האילן הנטוע לסייג מכל מקום מונין לו ערלה משעת נטיעה הראשונה וא"כ היאך משכחת לה דמונין להרכבה לעצמה ע"ש שמביא ד' הירושלמי ובאמת לדברי הר"נ בע"ז שכתב לעיל דהנוטע לסייג לא בטלה הילדה דהוי כמו שחוטה בנבלה ע"ש אם כן אין הילדה תלוי באילן הסייג כלל רק דלא בטלה אבל באמת מונין לעצמ'. והר"מ לא הביא לענין מנין שני ערלה רק נוטע אבל לא הברכה ולא הרכבה אפשר כדעת הט"א אך מכל מקום קשה למה השמיט הר"מ הברכה ואפשר כיון דע"כ מיירי דנפסק מהאב אם כן אין כאן דבר חדש דודאי דינו כנטיע' חדשה ויש לי עוד הערות אך כ"ז למדתי בחפזי אקוה להשי"ת שיעזרני ואשנה פ"ז בעומק העיון. ומ"ש הרהמ"ח ואכל כזית היינו בא"י ואם שתה משקין היוצאין א"ח רק על זיתים וענבים אבל על שאר משקים לא כמבואר בר"מ המ"א ושיעור שתיית משקים אי צריך רביעית אי סגי בכזית ע"ל בדיני דם: