מנחת חינוך רמו:ג
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 246:3
Open in the reader →1וחזר וחישב עליו למאכל כו'. כ"ה ג"כ לשון הר"מ והפוסקים ומבואר שם דה"ה אם נטעו למאכל ואח"כ חשב לסייג ג"כ חייב כיון דעירב מחשבת חיוב וער"ש וטיו"ד ובש"ע דאם נטעו לסייג ואח"כ חישב למאכל דנוהג ערלה מכל מקום מונין משעת נטיעתו ולא משעת המחשבה למאכל ונ"ל דאם חישב בשעה שהי' פירות על האילן דהפירות שהי' קודם המחשבה מותר וזה שהוסיפו אסורים ואם הוסיפו מאתים אסורים ואם לא הוסיף מותרין כדין אילן שנעקר ולומר דאם התחילו הפירות לא מהני המחשבה על פירות אלו אפילו מה שיוסיף אח"כ אין נרא' כיון דסתמו דמחשב' מועלת נראה דאף בכה"ג מועיל המחשבה. והנה אם נטעו לסייג להפוסקים והר"מ והרהמ"ח מכללן דאף בלא שינה רק במחשבה די אם צריך דוקא דיבור או מחשבה לבד נ"ל דתליא בפלוגתת הראשונים גבי פיגול אם במחשבה לבד או דוקא דיבור עיין במס' זבחים ובב"מ גבי החושב לשלוח יד בפקדון ועתי"ט בכ"מ ג"כ דינא הכי. ולכאורה אם קטן נטע אילן ודעתו לסייג ולא עשה מעש' המוכיח ג"כ אפשר דתליא בשיטות בחולין אי קטן יש לו מחשבה ומחשבתו מוכיח מתוך מעשיו עיין בחולין דף י"ב ואם קטן אין לו מחשבה אם כן חייב בערלה והדברים ארוכין עמ"ל פי"ד מה' כלים מברר קצת לענין מעשה ומחשבות חרש שוטה וקטן לענין להקל ולהחמיר ומעשה רבה ומעשה זוטא ומחשבה ניכרת מתוך מעשיו ונוכל ללמוד דינים לכאן וכאן הוי להקל ואי"ה אשנה פ"ז באורך. והנה אם חישב אח"כ למאכל אף שאין מחשבה מוציא מידי מחשבה ומכ"ש מידי מעשה כמבואר כ"פ בש"ס לענין טומאה מכל מקום כאן נ"ל דאף לשיטת הפוסקים הנ"ל דבעינן מעשה לסייג מכל מקום מחשבה מוציא אף מידי מעשה דגזירת הכתוב ואין הירושלמי ת"י כעת ואם א' נטע לסייג ואח"ז נפל לפני קטן בירושה והקטן חישב עליו למאכל והמחשבה הזאת היא להחמיר ע"ש בתוס' חולין ובראשונים ותלמד לכאן. והנה לשון הר"מ שם דהדבר תלוי בדעתו של נוטע נ"ל פשוט דל"ד נוטע רק כוונתו הבעל האילן ואפילו אם נטע אחר העיקר המחשבה תלוי בבעל האילן כנ"ל פשוט. ואם גזלן נטע לסייג ואח"ז בעל הבית חישב עליו למאכל אם חזר הגזל ליד בעה"ב קודם בודאי מחשבתו מהני אך אם הוא עדיין ביד הגזלן והבעל הבית מחשב עליו לאכילה צע"ק. ואם א' נטע אילן לסייג ואח"כ הפקיר האילן ובא אחר וחישב עליו למאכל אם זכה באילן קודם בודאי מהני מחשבתו אך אם לא זכה בו נראה דאין מחשבתו מועלת ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו במחשבה והפקר ג"כ הוי שאינו שלו ואין אדם אוסר דשא"ש עיין ר"מ הלכות כלאים ועיין בב"ק פ' מרובה בגנב וגזלן אי מחשבה מטמאה א"ל: