מנחת חינוך כו:ו

1כי העכו"ם וכו'. ער"מ פ"ט מה' מלכים ה"ב כ' גבי ד"ז דכל שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין ב"נ נהרג ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחים אותו להקים מצבה וכו' ראינו דדעתו דגם אצל ב"נ יש שאינו נענש רק עובר על מצות המלך וכ"כ פ"י ה"ו דעל הרבעת בהמה והרכבת אילן אין הב"נ נהרג ואסור בהם וכ"כ שם דעל הכאה אם חבל עכו"ם בישראל חייב מיתה ואינו נהרג רק לשמים חייב מיתה ע"ש בכ"מ ולחם משנה עוד כ' שם דעכו"ם שעסק בתורה או ששבת חייב ואינו נהרג דעתו דבכמה דברים אינו נהרג ואסור בהם ויבואר במק"א ואין כאן מקומו. ומבואר שם בסנהדרין דנ"ו ונ"ז דבע"ז כל שב"ד של ישראל ממיתין עליהם ב"נ מוזהר ונהרג ע"ז ומוציא שם גיפוף ונישוק בשלא כדרכה דאין ב"נ נהרג כי בישראל ג"כ אינו נהרג ע"ז אם כן נראה פשוט הן בעובד כדרכה או בא' מד"ע אפילו שלא כדרכה כיון דישראל נהרג גם ב"נ נהרג דכללא כייל הברייתא דאם ישראל ח"מ גם ב"נ נהרג. וכ"ה להדיא ברש"י נ"ז ע"א ד"ה בעכו"ם דעל ד"ע חייב אף שלא כדרכה ע"ש וז"ל הר"מ פ"ט מה' מלכים ה"ב ב"נ שעע"ז חייב והוא שיעבוד כדרכה משמע לכאורה מלשונו דדוקא כדרכה אבל שלכ"ד אינו חייב בכ"ע אף בד"ע אך תיכף אח"ז כ' לשון הברייתא דכל ע"ז שב"ד של ישראל וכו' ב"נ נהרג וכל שאין ב"ד ש"י וכו' אינו נהרנ אם כן נראה דאף [שלכ"ד] בד"ע חייב כיון דכללא כייל וצ"ל דתחלת לשונו למעוטי גיפוף ונישוק. ומכל מקום צע"ק לשון הר"מ בתחלה. שו"ר במשנ"ח נסתפק בזה אם ב"נ חייב על ד"ע ומביא ד' הר"מ כאן ובאמת מסוף לשון הר"מ נראה דחייב וגם לשון הברייתא הוא כן ורש"י פי' להדיא כן כמש"ל דחייב הב"נ על ד"ע ומכל מקום לשון הר"מ צ"ע ועיין בסנהדרין ס"ג ע"ב תוד"ה אסור לאדם וכו' ותוס' בכורות ד"ב ע"ב ד"ה שמא נר' מדבריהם דאין ב"נ מצווה לעע"ז בשיתוף וכ"ה בהגהת רמ"א או"ח סי' קנ"ו וכן ראיתי הרבה מחברים תפסו זה לדבר ברור. אך בשו"ת מעיל צדקה ופמ"ג או"ח שם ופמ"ג יו"ד סי' ס"ה כ' דכוונת התוס' רק לענין שבועה אבל על השיתוף מוזהר ונהרג דכללא כייל בברייתא עבודה שישראל נהרג גם ב"נ נהרג ע"כ אין חילוק בזה בין ישראל לעכו"ם ע"ש ואין כאן מקומו להאריך.

2עוד יש חילוק דישראל חייב סקילה בע"ז וב"נ על כל המצות נהרג בסייף וגם אם עע"ז בגיותו ונתגייר פטור ממיתה דאשתני דינא דצריך עדה ועדים והתראה וגם אשתני מיתתו דקודם הי' בסייף ועתה בסקילה ע"כ פטור לגמרי עיין סנהדרין דע"א ע"ב ור"מ פ"י ה"ד וע"ש בש"ס גבי בן סורר ומורה מבואר דאם עד שלא נגמר דינו הקיף זקן התחתון פטור ממיתה כיון דאשתני דהשתא לאו בר קטלא הוא ואם משנגמר דינו הקיף זקן התחתון חייב ומקשה הש"ס על האי דינא דנתגייר פטור הא כאן בנגמר דינו חייב אף דאשתני ומתרץ נגמר דינו קאמרת נגמר דינו גברא קטילא הוא וכ"פ הר"מ ה' ממרים אם כן אפשר כאן נמי אם נגמר דינו בגיותו אינו נפטר בנתגייר כמו בן סו"מ וצ"ע על הר"מ שלא ביאר זה כאן. ואפשר סמך עמ"ש גבי סו"מ אך אפש"ל דדוקא ישראל דנידון ע"פ ב"ד של כ"ג מהני הגמ"ד אבל ב"נ דנידון בע"א ודיין א' אפשר דלא אלים הגמ"ד דליהוי גברא קטילא וכעין ס' זו מצאתי בשו"ת ח"צ סי' פ"ז לענין שור הנסקל דגזירת הכתוב דגמ"ד אוסרו בהנאה זה דוקא בב"ד של כ"ג דאלים כחו וגמ"ד דידהו חשוב למיסר בהנאה אבל שור של ב"נ אם נאמר דשורו ג"כ נידון בע"א ודיין א' לא אלים לאסרי' בהנאה אם כן ה"נ אפשר לא אלים כחו דליהוי גברא קטילא וזה זמן רב כתבתי בגליון הח"צ שלי דמבואר להדיא בש"ס סנהדרין ט"ו ע"ב גבי הארי והזאב דסובר ר' דוקא שהמיתו וא"צ לדון בב"ד ומקשה הא דאר"א כל הקודם להרגן זכה כיון שהמיתו שווינהו רבנן כמאן דנגמר דינייהו ואסור בהנאה וערש"י ד"ה כיון וכו' ואמרו רבנן דא"צ לדונן בב"ד ה"ל כמאן דנגמר דיני' ואסורין בהנאה כדקי"ל שאם שחטו אחר שנגמר דינו הרי מפורש אף שהב"ד לא גמרו דינו מכל מקום כיון שחייב מיתה נאסר תיכף בלא הב"ד וה"ל כאלו דנו הב"ד אם כן אף בשוה"נ של נכרי שצריך לדונו מכל מקום אם נידון כדין שלו ונתחייב מיתה ודאי נאסר כמו שנאסר הארי מעצמו כיון דא"צ ב"ד ה"ל כאלו נגמר דינו ה"ה בזה שצריך דיין א' ונגמר בדיין א' על כל פנים נתחייב מיתה הגמר אוסרו וד' הח"צ צ"ע. אך מכל מקום להרוג נפש מישראל שהוא עתה ישראל צ"ע אם גמ"ד שהיה לו אז הוי כגברא קטילא לחייבו עתה לאחר שנתגייר וצ"ע בזה. ולענין אם ב"נ מחויב למסור נפשו על ע"ז ע"ל פ' אמור מ' קדוש השם כי שם מקומו.

3ואני מסופק הא דב"נ נידון בע"א אם ישראל קנה עבד ולא מל דינו כעכו"ם גמור ע' יבמות ור"מ ה' עבדים ועע"ז או א' מזיי"ן מצות אם נהרג בע"א כיון דהוא ממון של ישראל ואיך נפסיד ממון ישראל בע"א אפשר בכה"ג צריך שני עדים וג' דיינים כדיני ישראל וז"פ אצלי דלא דיינין ליה כממון ישראל כמו שורו של ישראל דצריך כ"ג כמבואר בסנהדרין דהוי כבעלים ז"א דשם השור אינו בר דעת ואינו חייב סקילה רק מגזירת הכתוב וגזירת הכתוב נמי דבעי כ"ג אבל כאן דעבד מחויב מחמת שעבר עבירה ודאי לא תלוי ברבו אך על כל פנים כיון דממון ישראל הוא וע"א אינו קם לממון אצל ישראל היאך נפסיד את הישראל ע"פ ע"א וגם אפשר אינו נהרג ע"פ עדות קרוב של ישראל דקרוב פסול לעדות אצל ישראל וגם היאך נהרג בעדות ב"נ דלישראל לא מהימן עכו"ם לעדות. הן אמת לפ"מ שהביא המרדכי דעכו"ם כשרים לעדות אם הוחזקו בכשרים אף לישראל ועיין בסוגיא דערכאות גיטין י' אם כן ניחא אבל על כל פנים בע"א היאך נפסיד הישראל וגם ע"פ קרוב של ישראל ואפשר דע"פ קרוב של הב"נ אם נאמר דעדות העכו"ם כשרים לישראל נוכל לומר דקרובים נכרים כשרים דהתורה לא פסלה קורבה אלא בישראל ויבואר לקמן אי"ה במצות עדות אך עפ"י קרוב של ישראל היאך נפסיד ממון ישראל וגם אם הודה מעצמו דחייב לשיטת הרהמ"ח א"י אם תיהני הודאתו לחוב לאדון בהודאה דבמקום שחב לאחרים לא מהני אפילו במקום דחובה דידיה ג"כ כמבואר בש"ס כ"פ או אפשר כיון דהתורה גזרה כך והוא בר דעת ועובר נידון כדינו ומכל מקום צ"ע בזה לדינא ובעזה"י יתבארו דיני ב"נ במקומות מפוזרים בחיבור זה. ונראה לה"ר דלענין רבו הוי כממון דידי' מסנהדרין י"ט עבדא דינאי מלכא קטל נפשי' שלחו לינאי תא אנת נמי להכא והועד בבעליו א"ר יבא בעל השור ויעמוד על שורו ופירש"י דעבדו כחמורו והפסד ממון הוא לו לפיכך צריך לדונו בפניו אם כן אף העבד ג"כ הי' שם והוא הי' נידון מכל מקום כיון שהי' ממון ודאי הי' מוכרח להיות שם אם כן ה"נ מחמת דהוי ממון של בעה"ב אין אנו יכולים להפסיד לבעה"ב ממונו בלתי עדים כשרים לישראל. ולכאורה דהתו' שם ד"ה ינאי צ"ע שהקשו למה אמרו הב"ד לינאי שיעמוד הא מבואר בשבועות דאם רצו להושיב שניהם מושיבין ותי' דד"נ שאני ובאמת קשה דאצל ינאי הי' רק דיני ממונות דעבד בודאי עמד ואצל ינאי הי' ד"מ כפירש"י שם אך אפשר כיון דהי' צד ד"נ חמור וגם התוס' תי' שם תי' אחר אם כן נראה דכל היכי דנוגע להרב דהוא ממון שלו דינו כדין ממון של הרב וצריך עדים כשרים ומכל מקום צ"ע.

4והנה מבואר בש"ס ור"מ דאשה פסולה לדון ולהעיד לב"נ ונפ"ל מקרא אם כן גם הרבה נשים ודאי פסולים ג"כ וקצ"ע בפ' שבועות העדות דצריך קרא דנשים פסולים לעדות בישראל מאי צריך קרא כיון דאפילו לב"נ פסולים נשים אין סברא דלב"נ יהיו פסולים ולישראל כשרים אף דלא נאמר סברא מי איכא מידי וכו' מכל מקום אין סברא דלב"נ יהי' נפשו חביב מנפש ישראל וגם לדון אשה פסולה עיין תוס' נדה ד"נ מפלפלים אם אשה כשרה לדון לישראל ובאמת כיון דאפילו לב"נ פסולים אין סברא כלל דיהיו כשרים לישראל ואפ"ל אי לאו קרא בישראל רק מיד איש דפ' נח הו"א דנאמרה ולא נשנית ורק לישראל נאמרה ולא לב"נ ובב"נ כשרים ע"כ צריך קרא שיהי' נאמרה ונשנית ולזה ולזה נאמרה. ועחוה"מ ה' דיינים כמה דינים ותבין מעצמך כאן היאך הדין ואין הזמן מסכים עמדי ישמע חכם וכו'. וער"מ פ"ט מה' עדות דקטנים פסולים להעיד נראה דגם כאן פסולים גבי ב"נ דלאו ב"ד נינהו אך אם הוא ב"ד כשר ואינו תלוי ביג"ש ושערות כמש"ל דזה רק לישראל נאמר ולא לב"נ ועבד ודאי כשר להעידו כיון דאפילו עכו"ם כשר אף דאיתקש עבד לאשה בב"ק פ"ח וכאן אשה פסולה מכל מקום גבי ב"נ ל"ש היקישא ע"ש פ' החובל דפ"ח. ואם בא ע"א והעיד לב"נ ובא אחר והכחישו אם יש חילוק בין באו בב"א ובין באו זאח"ז כיון דמה"ת מהימן וגם אם יש חילוק בין כשרים לפסולים דינים אלו ע' ש"ס יבמות וסוטה ויו"ד סי' קכ"ז ואה"ע סי' י"ח וחוה"מ סי' פ"ז והדברים ארוכים ותלמד לכאן. ואני מסופק אם דנו אותו ב"ד אם אזלינן בתר הרוב דכתיב אחרי רבים להטות זה דוקא בישראל אבל לא בב"נ והנה אם רובם מזכים או אפילו מחצה על מחצה נראה מצד הסברא דאין הורגין אותו מספק דגם בב"נ אמרינן ס' נפשות לקולא וזה מצד הסברא אך אפשר דאפילו רובם מחייבים לא אזלינן בתרייהו כיון דאין לנו ילפותא כמו בישראל ובפרט לפמ"ש בש"מ ב"מ דגם רוב ספק הוא אך דהתורה התירה ספק זה והובא כ"פ בח"ז אם כן בב"נ דלא מצינו זה אפשר דבכ"ע הוי ספק ואין הורגין מספק וכה"ג מסופק בפרי מגדים יו"ד סי' ס"ב לענין ביטול איסורין. ויש עוד כמה דינים בסנהדרין ור"מ עיין בשכלך ותבין וזו המצוה ראשונה שחשב הרהמ"ח שחייבים עליו מב"ד ודין הסקילה מבואר לקמן מתקנ"ה כי שם מקומה. ועע"ז שהוא בסקילה לאחר שנסקל נתלה על עץ ומי הנתלה ואם יש חילוק באנשים וגם דיני התלייה ע"ל מ' תקל"ה. ועע"ז הורגין אותו על פתח העיר שעבד בה אף אם נגמר דינו בעיר אחרת ואם היתה העיר רובה עכו"ם סוקלין אותו על פתח בית דין עש"ס דכתובות ור"מ פט"ו מסנהדרין ובעזה"י יבוארו הדינים לקמן באריכות: