מנחת חינוך רס:ד

1אבל המקללן בכינוי כו' ולוקין כדרך שלוקין כו'. כ"ה ג"כ בר"מ ונלע"ד פשוט דאף אם קללם בשמות המיוחדים ולא אתרו בו למיתה רק למלקות חייב מלקות כי הוא מחמת לאו אחר ככל איש מישראל והלאו לא הוי לאו שניתן לאמב"ד ע"ש בלחם משנה הטעם ועיין בסנהדרין דמ"א דמבואר שם דעידי נערה המאורסה אין נהרגין ומפלפל הש"ס לריבר"י לא משכחת חבירה דא"צ התראה למקטל' דיכולים לאמר לאוסרה באנו עי"ש דמשכחת שזינתה מקרוביה. ולכאורה לפמ"ש גם דין זה דמקלל או"א חייב לא משכחת בחבר אליבא דר"י בר"י דיכולים לומר להלקותו באנו ובפרט לדעת הראב"ד פכ"ו מהלכות סנהדרין דגם מקלל חבירו א"ח מלקות רק בשם המיוחד בודאי יכולים לומר להלקותו באנו כשאר מקלל אחד מישראל ע"ש בסוגיא ותבין. אך לפמ"ש התוס' סנהדרין דף ט' דכל היכי דע"י אמירתן מוכרח להיות וזה בלא זה לא משכחת לה באמת חייבים ולא יוכלו להנצל משום דבר אחר באנו אך שם מיירי דלא ידעו שהוא חבר עיין שם בתוס' אם כן כאן כיון דלהלקותו באו ידעו שהוא חבר ולא משכחת לה מלקות בלא מיתה ולא יוכלו להתנצל להלקותו באו. והנה לעיל בהר"מ ה' סנהדרין כ' דאם הקללה באה מכלל ברכה א"ח על קללת א' מישראל ועי' שבועות דף ל"ו ע"ב דמבואר שם לשיטת רש"י דבאיסורא גרידא אמרינן לד"ה מכלל הן אתה שומע לאו וחייב בקללה אם באה מכלל ברכה כי הוא איסור גרידא ולדעת התוס' דוקא באיסור חמור דהיינו ח"מ או שבועת שוא אם כן נהי דהר"מ אפשר סובר כשיטת רש"י מכל מקום גם מקלל או"א הו"ל להר"מ להביא ד"ז דקללה מכלל ברכה חייבים עליו כי הוא ח"מ וע"ש בר"נ ובנדרים ואחרונים ובשער המלך הלכות אישות בדיני תנאים. ושוב מצאתי בתומים הקשה זאת על הר"מ בסי' כ"ז והרגיש בקושיא שהקשיתי לעיל דמנ"ל אזהרה לאח"מ אביו ואמו והניח קושיות אלו בצ"ע והנאני שכיונתי לדעתו. והנה במצות המקלל איש מישראל כתבתי לעיל דודאי אם קלל כלל מישראל או כל ישראל בכלל בודאי חייב והנה אם קילל בלשון יכה ה' פלוני ופלוני נ"ל פשוט דתלי' כמו גבי שבועות העדות ופקדון דהיא פלוגתא אם הוי כלל וא"ח אלא א' או פרט' וחייב עכאו"א עי' שבועות דל"ח ודעת הר"מ פ"ז דשבועות גבי שבועת הפקדון ופ"ט גבי שבועת העדות דהוי פרט' ועלח"מ שם כתב דדעת הר"מ דאפילו בוא"ו כגון לא לך ולא לך ג"כ הוי פרט' וע"ש בר"מ פ"ד מה' נדרים דדעת הר"מ דבוא"ו הוי כללא ובלחם משנה השיג עליו מה' שבועות שמבואר בדבריו דהוי פרטא אפילו בוא"ו וא"כ כל היכי דהוי פרטא חייב מלקות על כל איש ואיש מישראל. וע"ש בכ"מ שהק' דהר"מ סובר בה' אישות דא"ח אלא באומר שבועה לכ"א וע"ש מה שיישב וכאן נ"ל דתליא בהא אם כללא הוי א"ח אלא א' ואם פרטא חייב עכאו"א. ונראה דוקא כשהרבה אנשים עומדים לפניו וקיללם בפרט דאי בעי הוי כולל בכלל ע"כ הוי פרטא וחייב על כל או"א אבל אם קילל קצת מהם לא הוי פרט דלא רצה לקלל כולם עי' בשבועות דכ"ג גבי שלא אוכל פת חטים ושעורים ע"ש ואין כאן מקומו: