מנחת חינוך רסג:יב
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 263:12
Open in the reader →1ורוב מניינו כו'. במשנה ובר"מ פ"ב מבואר סתם דקכ"ה עצמות הם רוב מנין. אך כונת הרהמ"ח כמבואר בר"מ שם מהגמרא בכורות דאם א' חסר באבריו דאין לו אלא מאתים או יתר שיש לו ר"פ מכל מקום המנין הוא קכ"ה אם אין לו אלא מאתים אף דרוב הוא ק"א מכל מקום אינו מטמא עד דהוי קכ"ה וכן ביתר אף דרוב הוי יותר מקכ"ה מכל מקום קכ"ה עצמות מטמאין דאזלי' בתר רובא דאינשי כמבואר בבכורות דף מ"ה וז"ל הר"מ פ"ב ה"ח אף על פי שהיה זה יתר או חסר באבריו אין משגיחין בו אלא על מנין רוב ב"א אלא אם כן יתר אצבע שיש בו צפורן או שהיתה נספרת ע"ג היד שהיא עולה למנין כמו שביארנו עכ"ל וסיום דבריו לא זכיתי להבין דכ' אלא אם כן כו' נראה דאם הי' לו אצבעות יתירות בצפורן או נספרת ע"ג היד אין קכ"ה עצמות שלו מטמאין ובאמת בגמר' אמרינן דזיל בתר רובי דאינשי אפילו הו"ל אברים גמורים יתרים כמו בחסרו אברים גמורים אמרינן להקל דאין רוב שלו עולה למנין וטהור מכ"ש ביתרים אפילו אברים גמורים דלהחמיר ל"צ יותר מקכ"ה אך דין דעולה למנין המבואר בגמ' היינו אם עצם היתר עולה למנין קכ"ה דאם יש צפורן או נספרת עולה למנין אם יש עם אותו היתר קכ"ה עצמות מטמאין באהל ואם אין בו צפורן ואינו נספרת אינו עולה למנין קכ"ה ואם יש קכ"ד עצמות ועם אותו עצם היתר [יש קכ"ה אינו] עולה למנין ואינו מטמא באוהל ע"ש בש"ס ותראה אבל לענין יתר אברים באדם אין שום חילוק דאפילו יתר באברים גמורים מכל מקום קכ"ה עצמות מטמאין כרובא דאינשי וצ"ע. וראיתי בתי"ט פ"ב דאהלות סוף מ"א ד"ה כמה היא מביא ד' הש"ס דבכורות דאין משגיחין אלא על רוב ב"א ומסיים ג"כ אלא אם הי' בו צפורן שהיה עולה למנין ואיני מבין ד"ז ובפרט כיון דמעתיק מהש"ס ובש"ס אין שם סיום זה ועי' בלשון הש"ס כולן עולין למנין קכ"ה דהלשון ק"ק וע' רש"י אבל הדין נראה כמ"ש וד' הר"מ ז"ל צ"ע: