מנחת חינוך רסג:יא

1וגולגולת כו'. כ"ה ל' הר"מ וצ"ע דבפ"י מה' שחיטה פוסק הר"מ דגם לענין טרפה ד"ז לא כהתוס' דצריך דוקא נקיבת הקרום וע"ש בכ"מ דזה מבואר בחולין דנ"ד דאר"נ כסלע כיתר מכסלע וע"ש ברש"י פי' גבי גלגולת שהשיעור כסלע אם נפחתה כסלע טרפה ודינו כיותר מכסלע ובש"ס מסיק שם דכל השיעורין להחמיר היינו אם יש חומרא במצומצם טרפה ואם יש קולא אמרינן דהשיעור הוא יתר ובתוס' שם הקשו דלפ"ז גבי טריפות חומרא הוא אי אמרי' דסלע כיתר מסלע אבל גבי גלגולת קולא הוא אי אמרינן דסלע לא מטמאה וע"ש בחידושי הרשב"א כ' דאמת כ"ה דוקא לענין טרפות די בסלע מצומצם אבל לענין טומאת אהל להקל צריך יתר מסלע אם כן היאך לא ביאר רבינו הר"מ בכאן דאם נחסרה כסלע מצומצם עדיין מטמא עד יתר מכסלע ואפשר הר"מ יש לו שטה אחרת בש"ס שם יתר מכסלע וע"ש ובתוס' ומצאתי בכו"פ הקשה כן על הר"מ בסי' ל' ע"ש מ"ש והנאני שכיוונתי לדעתו ז"ל. ועי' עוד בכ"מ כ' דאם הי' נקבים קטנים מצטרפין לכסלע כו' היינו נקבים שיש בהם חסרון וע' פ"י מה' שחיטה כ' להדיא גבי טרפות נקבים שיש בהם חסרון מכ"ש כאן להקל ואם ניטל רצועה לארכה ג"כ משערין אי מעגלת ליה ע"ש בחולין גבי גלגולת מבואר כן אך דין זה כ"ש הוא מנקבים שמצטרפים כמ"ש שם התוס' ואם נקבים שיש בהם חסרון ואין בין נקב לנקב כמלא נקב דעת הב"י בסי' ל' לענין טרפות דאף השלם מצטרף ובפר"ח ותב"ש הסכימו ג"כ לזה ומכל מקום נ"ל דוקא להחמיר לענין טרפות אבל לא להקל כאן ואין מצטרף השלם שביניהם וע"ש בפרי מגדים שהוא רק חומרא בעלמא. ואם נחסר גלגולת מתחלת ברייתו הבאתי לעיל בשם תה"ד דודאי מטמא ולענין טרפות נחלקו האחרונים בתשובות הללו אוסרין והללו מתירין. והנה גלגולת משני מתים מבואר שם בר"מ דאינו מצטרף אך ממת א' מצטרף ולא מיירי האי דינא דנחסר הגלגולת אלא אם החתיכה חסרה אינה באהל עם הגלגולת אבל אם היא באהל עם הגלגולת בודאי טמא וכ"נ דאפילו אם היה הגלגולת משובר ומפורק לחתיכות גם כן מטמא באהל ואיני יכול ללמוד מחוליא דאם היה משובר רוב דאינו מצטרף רק בקבר דכ"ז אפשר דהוי הל"מ ואין למדין זמ"ז רק במקום שמבואר להדיא כנ"ל פשוט.

2והנה במ"ש הרהמ"ח לעיל דאם א' נוגע במת בשיניו או בצפרניו של חי נגיעה היא דכגופו נחשב וכ"ה ל' הר"מ פ"א מה' ט"מ ה"ג וע' כ"מ שהר"מ למד דין זה מפ"ג דאהלות מ"ג ומובא בנזיר פכ"ג ובנדה דף נ"ה דכל שבמת טמא חוץ מן השינים והצפרנים והשער ובשעת חיבורן הכל טמא וכמו דבמת נחשבים כגופו וכ"כ למד הר"מ בחי ג"כ נחשבים כגופו ע"ש אם כן נ"פ אף דהר"מ השמיט שער מכל מקום בשער נמי דינא הכי כי במת טמא בשעת חיבורו אם כן אם החי נגע בשערו ג"כ טמא דכגופו הוא וכ"ה בר"מ פ"ג הי"ג לענין מת כ' שערו או צפרניו או שיניו כו' כ"ה בודאי ג"כ בחי בנגע בשערו דנטמא דמ"ש. ומה שהשמיט שער גבי חי לא בכוונה מכוונת רק דדינם שוה והרהמ"ח מביא רק מה שחידש הר"מ בחי ובמת לא הביא דזיל קרי בי רב הוא ומשנה מפורשת ועיין ר"מ פ"ג שם גבי שער וצפרנו של מת דאם עומד לגזוז הוי ס' טמא והוא אבעיא דלא"פ בנזיר שם דנ"ב. ונ"פ כיון שמה שחידש הר"מ גבי חי נלמד ממת. אם כן גבי חי אם הי' צפרנו או שערו עומד לגזוז ונגע במת ג"כ הוא רק ס' טמא כמו במת דלאו כגופי' בודאי רק ספק ובחי שייך יותר עומד לגזוז מבמת עיין מפרש שם שפי' העומד לגזוז שהי' בחייו עומד ליגזוז דאחר מיתה ל"ש עומד לגזוז אם כן ה"ה בחי נמי ומה שלא הביא הר"מ אפשר דסמך אמ"ש פ"ג גבי מת מכל שכן גבי חי. אך זה צע"ק דהמעיין שם בסוגיא דנזיר יראה דהבעיא הוא גם כן לענין מלא תרווד רקב דקיימא לן דמטמא כמבואר במשנה ובר"מ אך דוקא אם לא נתערב עמו שום רקב אחר אפילו כל שהוא ומבואר שם דאם גזז שערו והניח בקברו אין לו דין רקב כי נעשה גלגלין ע"ש ומבואר שם דהעומד לגזוז וקברוהו במחובר הוא אבעיא ולא"פ וע' תוס' דנ"א ע"ב ד"ה וסכיא נשא מבואר מדבריהם דאותה סוגיא סוברת דאף אינו עומד לגזוז הוא אבעיא ולא"פ והר"מ פרק ג' הלכ' ה' מביא דין דגזז שערו וצפרנו אין לו רקב ואח"ז בהלכה י"ג גבי חיבורין למת מביא האבעיא דעומד לגזוז דספק הוא ולמה אינו מביא גבי רקב קודם לזה דאם לא גזז ועומד לגזוז אינו טמא בודאי רק מספק דשמא לאו כגופו (וער"מ פ"ז מה' נזירות ובכ"מ ולחם משנה שם) והוי כמו גלגלין דלעיל לענין חיבור בחי דמחדש מדעתו מביא הדין בקיצור אבל רקב וחיבורין במת מבואר בגמרא שניהם ואדרבא ע' תוס' שם ד"ה בעי חזקיה דמביאים יש מפרשים דהאבעיא רק לענין רקב והתוס' דחו דקאי על חיבורין אבל במסקנא מבואר בפי' דלרבבר"י לא גזז מבע"ל גם לענין רקב ולמה לא הביא הר"מ ד"ז שם ג"כ לענין רקב. ועי' בגמרא דמבואר שם גזז שערו וקברו עמו הרי נעשה גלגלין ואינו מבואר צפרנו והר"מ מביא צפרנו ג"כ ובאמת אין חילוק ופשוט. ואפ"ל דבשערו וצפרנו של חי שנגע במת בכל ענין טמא אף שעומד לגזוז כפי המבואר בפ' השולח ופ"ק דסנהדרין גבי אי מועלין בשער של עבד שהקדיש אי כגופו הוא אין מועלין דבקרקע אין מועלין ועבד הרי הוא כקרקע וע"ש בש"ס דמביא פלוגתא דתנאי ואוקמי דפליגי בשערו העומד לגזוז אי כמחובר הוא או כתלוש ומתרץ שם הגמר' דאף ר"מ דסובר בעומדים לבצור כמאן דבצור התם כמה דקיימי אכחושי אכחוש אבל שער כמה דקיימ' אשבוחי אשבח בודאי הוי כגופו אף דעומד לגזוז אם כן דוקא במת כיון דבמת ל"ש אשבוחי בהשערות דאינם גדלים אחר מיתה אם כן הוי שפיר אבעיא אם כגופו הוא אבל גבי חי דפסקינן שם דהוי כגופו וכ"פ הר"מ פ"ה דמעילה דאין מועלין בשערו דהולך ומשביח אם כן כאן נמי בחי כיון דהולך ומשביח הוי כגופו ובודאי נטמא אבל במת ל"ש הולך ומשביח ע"כ הוא ספק. אך צ"ע דידוע הפלוגתא בין הראשונים גבי מחובר לקרקע אי הוי כקרקע והדברים ארוכים וע' ש"ך ח"מ סי' צ"ה באורך ובאחרונים. והר"מ פוסק דחכמים ג"כ מודים דהוי כתלוש אם אין צריכים לקרקע רק גבי שומרים ע"ש ודעת הרבה ראשונים דפסקו כר"מ דהוי כקרקע והדברים ארוכים אם כן אמאי לא הביאו בגמ' כאן לענין האיבעיא דהיא פלוגתא דתנאי וגם דהר"מ סובר שם דלאו כקרקע ה"ל כאן להיות טהור ואמאי לא הביאו הראשונים סוגיא זו דכאן היא אבעיא ולפלפל בסוגיא זו צ"ע רב. והשי"ת יזכני ברוב רחמיו לבאר בהרחבה ועי' ספ"ק דערכין לענין אם מתה אשה אם מותר להנות משערה והר"מ פי"ב מה' אבל פוסק כרנב"י שם דהשערו' מותרים בהנאה ועי"ש בלחם משנה באריכו' והטור בי"ד סובר כהראשונים דפסקינן כרב דאסור דכגופו הוא רק בפאה נכרית אם אמרה תנו לבתי או לאחר הוי כנטולין מחיים ואם לא אמרה גם פאה נכרית אסורה ע"ש באריכות צ"ע דאפשר אף בשערות דידה אם עומדים לגזוז ג"כ לא כגופה הוא אם ציותה ליתן לבתה. אך באמת כיון דכאן אבעיא ולא"פ אם כן הו"ל ס' דאורייתא ולא מהני מה שאמרה תנו לבתי. אך לכאורה דמבואר שם ובחלק בסנהדרין וער"מ דאף פאה נכרית המחובר בגופה כגופה דמי רק אם אמרה תנו הוי כנטולים מחיים ע"ש בערכין אם כן היאך הדין כאן אם קשור במת פאה נכרית. ואמרה תנו לבתי אפשר דלא הוי כגופו כמו שם ואינו מתטמא אחר משערו' המחוברי' מפאה נכרית וצ"ע אמאי לא הביא הר"מ ד"ז כאן. וגם נראה לי פשוט דפאה נכרית בלא אמרה תנו דהוי כגופו ודאי ועדיף משער העומד לגזוז דשם עומד לגזוז אבל כאן עומדת להיות כך ודינים אלו עיין ר"מ הט"ז ג"כ. וע' תוס' פ"ק דב"ק דשער של מת מותר ואין כאן מקומו להאריך. אך כל הדברים שכתבתי כאן לענין פאה נכרית צ"ע ובאתי כאן רק לעורר: