מנחת חינוך רסג:ח
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 263:8
Open in the reader →1ואבר נקרא כו'. כ"ה ג"כ לשון הר"מ ולאפוקי כוליא ולשון אף על פי שהם אברים מכל מקום אין בהם עצם אין לו דין אבר ועיין כסף משנה כאן ובהאה"ט גבי אברי נבלה שתמה על הר"מ למה לא פסק כר"ע פ' העור והרוטב דקכ"ח גבי בהמה ושרצים דאף ארכובה הנמכרת עם הראש דאין בה בשר מכל מקום דינה כאבר ומ"ש דלר"ע כל האברים דיש בהן רק גידין ועצמות דינם כאברים (ור"ע) [ור"מ] ס"ל בהא ג"כ כר"ע וע' תוס' שם דגבי ארכובה כיון שנולד בלא בשר אף ר' מודה דמטמא אף בלא בשר כי פליגי בהי' בשר על איזה אבר והוסר דלר"ע גידין ועצמות הוי אבר ע"ש. ולא זכיתי להבין קושיתו דאף אם יהי' פלוגתי' במת מכל מקום סתם משנה פ"א דאהלות דחשיב רמ"ח אברים באדם וחשיב חמשה בארכובה נראה דפי' הארכובה הנמכרת עם הראש ואף אם הפי' בדרך אחר מכל מקום סיים המשנה אימתי בזמן שיש עליהם בשר כראוי אם כן למה לא יפסוק הר"מ כסתם משנה והו"ל סתם ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם משנה ובפרט דפלוגתי' מבואר ורק לענין נבלה ושרץ יוכל להיות דוקא מן הלימוד דשם די בגיד ועצם אבל מן הלימוד דחלל חרב דנלמד אבר מן האדם צ"ל דוקא בשר ג"כ ועתי"ט שפי' דארכוב' היינו מקום חיבור השוק בירך וקרסול מקום חיבור שוק ברגל ועתי"ט פ"ד דחולין מ"ש בשם תשובת הרא"ש דארכובה דהיינו הפרקים המחברים השוק והירך ועס"י נ"ה ביו"ד אם כן אפשר דלהכי לא חשיב במשנה ארכובה הנמכרת עם הראש דמחמת דלית בי' בשר ואם הפי' דהיא ארכובה הנמכרת עם הראש אפשר באדם יש בשר הכלל הר"מ פסק כאן כמשנתינו ואין קושיא כלל עליו אך בה' אה"ט גבי אברי נבילה שם הקושיא של הכסף משנה במק"ע כיון דבמשנה אינו מבואר האברים בבהמה ע"כ הו"ל לפסוק כר"ע אבל כאן ל"ק כלל כנ"ל. ודע דבאשה איכא אברים יותר עיין ר"מ דהוא רנ"א ועיין כסף משנה מכל מקום האברים היתרים באשה אין להם דין אברים וכ"פ שם הר"מ והוא מש"ס בכורות דמ"ה. ואם יש באדם אצבע יותר הדין הוא כך אם יש בו צפורן הרי הוא כאבר לכ"ד ומטמא במו"מ ובאוהל ואם אין בו צפורן אם עומדת בשורה בין האצבעות ג"כ מטמא במו"מ ובאוהל ואם אינה עומדת בשורה בין האצבעות מטמא במו"מ ואין מטמא באוהל וטומאת מו"מ הוא רק מדרבנן גזרה אטו עומדת בשורה ע"כ אינו מטמא באוהל דלא ישרפו עליו תרומה וקדשים עבדו רבנן היכירא. ודינים אלו מבוארים בר"מ והוא מהש"ס דבכורו' ונדה וערש"י בכורות דמ"ה ד"ה מטמא כו' וכתב דע"כ מיירי דליכא כזית בשר דאי איכא כזית בשר אף באין עצם ואינה נספרת מטמא באוהל כדין כזית בשר ובאמת אין צריך לכ"ז דדינים אלו מיירי גם כן אף באבר מן החי ובאמה"ח אין בשר מטמא אם אינו אבר כמו שכתבתי לעיל רק באמת פרש"י דאף באבר מן המת משכחת לה דינים אלו ועיין רש"י בנדה. והנה למה גזרו אינה נספרת שם בגמרא שני אוקימתות דר"ה בן מנוח אמר דמשום עצם כשעורה נגעו בה ור"פ מתרץ דגזרו אטו נספרת ולכאורה למ"ד דמשום עצם כשעורה אם כן ביתרת מן החי למה גזרו ובגמרא סתמא איתא משמע אף מן החי ולמה גזרו כיון דעצם מן החי הוא טהור כמבואר בר"מ פ"ב ואי באמת אינו מטמא במו"מ להך מ"ד רק ביתרת מן המת אם כן למה אמר נגעו בה משמע דהוא רק גזרה הא לא גרע משאר עצמות דעצם כשעורה מטמא אף דאינו אבר ולא מצטרף לרוב מנין כמבואר לקמן בעזה"י מכל מקום עצם כשעורה בפ"ע בודאי מטמא במגע ובמשא אפילו יתר עצם בכל הגוף ולא שמענו חילוק בין עצם לעצם יתר ואם לו' דאף אם עצם פחות מכשעורה גזרו אטו כשעורה לא ידעתי למה לא גזרו על כל פחות מכשעורה אטו כשעורה וצל"ע בזה. והר"מ נקט רק אוקימתא בתרא דגזרו אטו נספרת אם כן אף מן החי מטמא במו"מ כי גזרינן אטו נספרת והוי אבר גמור מה"ת: