מנחת חינוך רסו:ב

1וכן תקרא כו' לאפוקי אלמנה כו'. הדינים מבוארים בר"מ פח"י מהא"ב והנה ענינים אלו עמוקים מאד והסוגיות ארוכות עין ביבמות דף ס"ח ודס"ט ובתוס' ובדף מ"ט ובדף מ"ד ע"ב ובדל"ה ובדט"ו ע"ב ובקדושין פ' עשרה יוחסין והדברים צריכין ביאור גדול. אך אכתוב בקיצור כדרכי הנה הר"מ כ' איזהו זונה מפי השמועה למדו וחשיב גיורת ומשוחררת ונבעלה לאדם שהיא אסורה לו בין ח"ל בין ח"מ כגון מצרי ואדומי כו' וחלל אף שמותר לה דלא הוזהרו כשרות כו' מכל מקום הוי זונה וכן יבמה לשוק וכהן הבא על א' מאלו לוקין משום לאו דזונה ומכ"ש הנבעל' לא' מעריות או לעכו"ם ועבד הכל הוא בכלל זונה דאסרה התורה בלאו זונה לא יקחו. והנה בגמרא הנ"ל מבואר שם בברייתא דגם עמון כו' וח"ע פוסלין לכהונה אמרינן שם מה"מ ויליף בגמרא מן ובת כהן כי תהי' לאיש זר כיון דנבעלה לזר אצלה נפסלת מן התרומה אשכחן לתרומה לכהונה מנלן ואמרי' דילפינן ק"ו מגרושה דכשרה לתרומה ופסולה לכהונה אלו שפסולות לתרומה מכ"ש דפסולות לכהונה ומקשינן והלא אין מזהירין מן הדין ואמרינן שם דגילוי מלתא בעלמא היא ע"ש ברש"י ופריך שם ואימא ח"כ ומשני כי תהי' דאית בהו הוי' ומקשה שם עכו"ם ועבד מנ"ל ואמרי' דילפי' מאלמנ' וגרושה מי שיש אלמנות וגירושין ע"ש כל הסוגי'. והנה לדעת הר"מ דכל אלו שנבעלו לפסול היא בכלל זונה דקרא מאי מקשה הש"ס מנה"מ דפסולות לכהונה הלא הם בכלל זונה כמבואר שם דס"א דפלוגת' דתנאי היא וחכמים סוברים דזונה היינו שנבעלה בעילת זנות דבר זה הקשה הרשב"א בחידושיו שם ומתרץ דהש"ס קאי לר' אליעזר שם שסובר דזונה כשמה היינו א"א ובענין אחר לא נקראת זונה ובאמת בברייתא מבואר דכל אלו הפסולין פוסלין ע"כ ילפינן מקרא אחר דהיינו ובת כהן כי תהיה לאיש זר ועוד תי' דהסוגי' אזלא אליבא דרבה פ' הבע"י דאשת כהן שנאנסה אין לוקין עליה משום זונה דבאונס אינה נקראת זונה ע"כ [היכא] דנבעלו באונס לאלו הפסולים דיהיו נפסלות לכהונה ילפי' מקרא זה דכי תהי' לאיש זר ובק"ו מגרושה ע"ש. והנה לתי' הא' של הרשב"א דהש"ס קאי אליבא דר"א דזונה כשמה אבל אליבא דחכמים א"צ ללימוד הזה רק דהיא בכלל זונה דקרא אם כן נוכל לומר דעת הר"מ דכל אלו הוי בכלל זונה כפירש"י ג"כ והבאנו לעיל דנבעלת בעילת זנות היינו נבעלה לפסול לה אפילו לח"ל ולדידי' א"צ ללימוד מקרא וכי תהיה לאיש זר אם כן שפיר פסק הר"מ דלוקין כהן הבא על זונה מאלו לוקין משום זונה לא יקח. ול"ק קושית הב"ש סי' ו' ס"ק ט"ז שתמה על הר"מ שפוסק דלוקין ובש"ס שם יליף כהונה מתרומה ומקשה והלא אין מזהירין מה"ד ומתרץ דגילוי מילתא בעלמא היא ובאמת בסנהדרין פליגי אביי ורבא אם לוקין על גילוי מלתא ורבא ס"ל אין לוקין והלכתא כרבא וא"כ היאך פסק דלוקין ע"ש דבאמת לאו מלימוד הזה לוקין רק מקרא דזונה והיא בכלל זונה דר"א ס"ל אפילו פנויה נקראת זונה. ומיושב ג"כ קושית הרב המגיד דהר"מ סתם דנבעלה לאדם האסור לה היא זונה ולא הוציא מחזיר גרושתו דמבואר שם בש"ס דלא נפסלה לכהונה כי לא נפסלה לתרומה דלאו בכלל זר הוא כיון דלא הוי אצלה זר מעיקרא וכ' כיון דלכהונה אין נ"מ וכתב דמ"מ הו"ל לבאר דהיינו דחייב אף משום זונה כמבואר בר"מ ולקמן דאיסור זונה חל על איסור גרושה וא"כ הו"ל לבאר דמחזיר גרושתו אין לוקין משום זונה כיון דלאו זר מעיקרא הוא. ולפמ"ש אין קושי' כי באמת זונה הוי ואסורה לכהונה משום זונה רק לתרומה כשרה דתרומה נפקא מאיש זר והאי לאו זר מעיקרא הוא וכמו גרושה דפסולה לכהונה וכשרה לתרומה. וכ"ת כיון דהוי זונה פסולה לתרומה דמבואר בכ"מ בש"ס דזונה פסולה לתרומה עתו"ס יבמות מ"ד ד"ה ה"נ הקשו היאך למדין דזונה נפסלה מתרומה ותי' דמקר' דכי תהיה לאיש זר כו' ע"ש באריכות אם כן מחזיר גרושתו דלא הוי זר מעיקר' כשרה לתרומה אבל מכל מקום לכהונה פסולה משום זונה. (אך צ"ע אמאי לא הביא הר"מ בה' תרומות ד"ז דמחזיר גרושתו כשרה לתרומה ע' באחרונים ואי"ה במצות ובת כו' יבואר). וע"ש בתוס' עוד תירוץ בשם ר"י דזונה נפסלה לתרומה משום דכללה בהדי חללה ועתו"ס שם דל"ה והר"מ סובר כתי' הראשון דנפקא מאיש זר וכ"ה דלאו זר הוא כשרה לתרומה ומכל מקום פסולה לכהונה ויותר מסתבר דהר"מ סובר כתי' ר"י דזונה אסורה בתרומה מדכללה רחמנא בהדי חללה אם כן הסוגיא דילפינן מאיש זר ומחזיר גרושתו לא הוי זר וכשרה דשם אזלא הסוגיא דלא הוי זונה אבל לפסק הר"מ דהוי זונה אם כן באמת פסולה לתרומה ג"כ ע"כ לא כ' הר"מ בה' תרומות דמחזיר גרושתו כשרה בתרומה דבאמת כיון דהוי זונה פסולה לתרומה לדעתו כסברת ר"י בתוס' שם. ובזה נמי ניחא מה דחשיב הר"מ כאן פצוע דכא וכ"ש שבאו על ישראלית דפסולה לכהונה וכן לתרומ' אע"ג דלא הוו זר אצלה מעיקרא כי פ"ד וכ"ש הוא ב"א ועי' במשנה דאם לא ידעה אוכלת בתרומה רק אם ידעה אינה אוכלת והוא בש"ס פ' הערל וברשב"א שם הקשה מאי טעמא אינה אוכלת והלא אינו זר מעיקרא ולשיטת הר"מ ניחא נהי דלא הותר מעיקרא ואינו מוכח מקרא דאיש זר מכל מקום פסולה לכהונה מטעם זונה כיון דחייבי לאוין היא נקראת זונה נפסלה ג"כ לתרומה כסברת ר"י כיון דכללה בהדי חללה עם זונה פסולה לתרומה ג"כ. וכן מיושב מה שפסק הר"מ דיבמה לשוק הוי זונה. ובאמת לכאורה תמוה מסוגית הש"ס יבמות דט"ו גבי שאלו מר"י בני צרות למפשט בן מחזיר גרושתו כו' א"ד שאני אלמנה לכה"ג דהיא עצמה מתחללת מבואר שם בהדיא דמחזיר גרושתו ויבמה לשוק אין מתחללין דלא הוי זר מעיקרא ע"ש ברש"י ובתוס'. ולפמ"ש ניחא דסוגיא זו ג"כ אזלא כר"א דלא הוי זונה באלו רק מקרא דכי תהי' לאיש זר ואלו כגון מ"ג ויבמה לשוק אין זרים אצלה מעיקרא אבל לדעת הר"מ הוי בכלל זונה אם כן נפסלה לכהונה ולתרומה מטעם זונה ולא מטעם זר ונפסלה אף על פי שאינו זר מעיקרא. אחר כתבי כ"ז פתחתי הס' שעה"מ בפרק הנ"ל וראיתי שכ' ככל מ"ש והנאני וחיי הכותב שכיוונתי לדעתו בזה בעזהשי"ת. והנה הר"מ הוציא מדין זונה איסור שאינו שוה בכל כגון אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד וכ"ה בדברי הרהמ"ח ובש"ע סי' ו' אף על פי דכהן חייב עליו נוסיף על איסור גרושה או באלמנה לכה"ג ואח"כ בא הדיוט עלי' חייב עלי' משום חללה כמבואר בש"ס ור"מ פי"ט מהל' הנ"ל וכן פסולה לתרומה כמבואר ביבמות וקדושין מטעם דהוי חללה מכל מקום דעת הר"מ דזונה לא הוי ולא לקי משום לאו דזונה. ולכאור' מהיכן יצא לו זה דאפשר לומר דגם היא זונה ג"כ ונהי דלא בכלל זר הוא משום דג"כ לא הוי זר מעיקרא כיבמה לשוק הואיל ומקודם הותרה לו וכאן נמי קודם דנעשית אלמנה וגרושה או קודם שנעשה כה"ג הותרה לו אלמנה מכל מקום כבר כתבנו דלהר"מ אף לא מטעם זר חייב משום זונה וכן נפסלה לתרומה ואפשר לומר כיון דסתם גמרא בקדושין דע"ז דמבואר שם דהיא עצמה דהיינו אלמנה לכה"ג מנין וילפינן מלא יחלל שהיתה כשרה ונתחללה ע"ש וסובר הר"מ דקאי לכ"ע אף אליבא דחכמי' דכל חייבי לאוין הוי זונה מכל מקום כיון דמצד הסברא אפשר לחלק כיון דקילי דאינם שוים בכל לא הוי זונה ע"כ אינו חייב משום זונה כמבואר בש"ס לר"ע אף דסובר אין קדושין תופסין בח"ל מכל מקום אלמנה לכה"ג כיון דקיל תופסין לחד מ"ד ואף דראי' מקדושין יש לדחות אך אין מקום להאריך ואפשר יש עוד ראיות ואיני לומד כעת בעיון לברר וללבן.

2ועי' פ"ד מה' איסורי מזבח ה' ח' ט' גבי אתנן כ' הר"מ בין באיסור ערוה בין בח"ל הוי אתנן ועי' מג"א סי' קנ"ג כ' דהר"מ לשיטתו אזיל דס"ל גבי ח"ל לכהונה הוי זונה וא"כ לענין אתנן ג"כ ולפי זה היאך סתם הר"מ וכ' גבי אתנן ח"ל ולא הוציא אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד דס"ל כאן לענין כהונה כיון דאינו שוה בכל אינו בכלל זונה ובפרי מגדים הקשה על המג"א אמאי לא חשיב הר"מ שם חייבי עשה דכאן סובר דהוי זונה כמבואר כאן. והנה עניני' אלו צריך אריכות ואני לעורר באתי. והנה לפמ"ש דלהר"מ בכל הני לקי משום לאו דזונה ולא משום איש זר דאין מזהירין מה"ד אף דהוי גילוי מלתא מכל מקום אין לוקין כסברת רבא בסנהדרין כמבואר בב"ש ונראה מדסתם הר"מ וכתב דלוקין נראה דאין לוקין אלא א' משום לאו דזונה ולכאורה בזר מעיקרא ה"ל ללקות ג"כ משום לאו זה כי תהי' לאיש זר ואי דאין מזהירין מה"ד לסברת הרב המגיד פ"ב מהמ"א דהיכי דאיכא עשה מזהירין מן הדין אם כן כאן דאיכא לאו אפשר דמזהירין מה"ד עוד לאו אחר ועי' בשער המלך פי"ז מה' הנ"ל כ' סברא זו ונראה מכאן דחילוק יש בין עשה ללאו וע"ש בשער המלך שדחה ג"כ סברא זו. ולפמ"ש דלהר"מ בכ"ע נקראת זונה אף באין זר מעיקרא אם כן אין נראים דברי המ"ל פי"ט מהלכות הנ"ל שהקשה שם ע"ד הר"מ לפי' הרב המגיד דכ' הבא על יבמה לשוק עשאה זונה בא עליה ביאה שניה הבן חלל ע"ש בהה"מ דהוא גמר' בקדושין ורצה רבינו ללמוד הכשר מדין זה ולא מצא אלא יבמה לשוק. והקשה המ"ל דהא דין זה יוכל להיות במי שכנס יבמתו ואחר כך בא הוא או האחים על צרתה דהיא איסור עשה וכמבואר בר"מ פ"א מה' יבום ולהר"מ באיסור עשה עשאה זונה כי אינו זר מעיקרא דאי בעי להאי מיבם ע"ש. ולפמ"ש להר"מ אף בכה"ג הוי זונה נהי דאינו איש זר מכל מקום הוי בכלל זונה ומיושב שם קושיתו על הר"מ שכתב בפח"י דנושא חלוצתו לא עשאה זונה כי היא איסור דרבנן ול"ל לטעם הזה אפילו הוי מדאוריי' מכל מקום לא זר מעיקרא כיון דהיתה ראוי' קודם חליצה ולפמ"ש דלהר"מ אף בכה"ג זונה היא ל"ק כלל. והנה הרהמ"ח חשב כל אלו הפסולין ולא חשב יבמה לשוק וצ"ע למה ובאמת הו"ל לאשמועינן שהוא חידוש כקושיתם דלא הוי זר ומכל מקום פסולה ולומר דס"ל כסברת התוס' שיבואר לקמן דכולם אינם בכלל זונה רק מחמת איש זר ויבמה לא מיקרי זרה כמבואר לעיל קשה קצת שנטה מדרך הר"מ. וגם למה הוצרך לומר דאלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד דלא נעשה זונה מחמת דלא הוי איסור השוה בכל ת"ל דלא הוי זר אצלה מעיקרא קודם שנתגרשה וקודם שנתאלמנה כמ"ש לעיל וקצ"ע. והנה בר"מ ובהרהמ"ח מבואר דגם נבעלה לחלל נקראת זונה והוא גמרא מפורשת שם ביבמות ויליף לה דכתיב ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא מחלל כמו שכה"ג פוסל את האלמנה בביאתו מן הכהונה ומן התרומה כן זרעו פוסל את האשה מן הכהונה ומן התרומה. ולכאורה באמת צ"ע כיון דהיא בעילת היתר כמבואר שם דלא הזהרו כשירות להנשא כו' ולא הוי זר מעיקרא אצלה רק אסור מגזירת הכתוב מה כה"ג מחלל אלמנה אף בנו החלל מחלל אשה אם כן ילקה משום בועל חללה כי החלל חללה כמו אביו הכה"ג שבא על אלמנ' לא נעשית זונה רק כה"ד הבא עליה לוקין עליו משום חללה. וזה דעת הראב"ד פח"י בהשגות כמו שביאר הרב המגיד והמ"ל שם ודעת הר"מ שם בזה צ"ע דלמה תקרא זונה כיון דהיא בעילת היתר לגמרי רק חללה מגזה"כ.

3והנה כ"ז שיטת הר"מ והרהמ"ח אבל הראב"ד בהשגות ודעת התוס' והרא"ש דזונה לא הוי אלא מח"כ או מעכו"ם ועבד שאין קדושין תופסין בהם אבל מח"ל אינה זונה ועי' בטור אה"ע סי' ו' הקשה על דעתם היאך אפשר לדחות הברייתא ביבמות שמבואר דכל אלו פוסלין לכהונה והנה ע"ש בח"מ וב"ש ומ"ל כולם הסכימו דכולם מודים דגם בביאת אלו הפסולים נפסלה אך לא מטעם זונה דזונה לא הוי אלא מח"כ ומעכו"ם ועבד רק דנפסלה בביאת אלו הפסולים מחמת הפ' כי תהיה לאיש זר והנך זרים אצלה. ועי' ב"ש שם כ' דאין לוקין כהן הבא על הנבעלה לא' מאלו כי מאיש זר נפקא תרומה אך לכהונה ילפינן מק"ו מחמת גילוי מלתא ואנן קי"ל כרבא דגם הילפותא בגילוי מלתא אין לוקין ובא לידי ס' אבני מלואים ע"ש שמביא מדהתו"ס יבמות דף מ"ד ודל"ה דלוקין על הגלוי מלתא וע"ש בתוס' דעל הזונה מח"כ לקי תרתי מחמת זונה ומחמת איש זר ועל הזונה מעכו"ם ועבד לא לקי משום איש זר כמבואר ביבמות דס"ח דאיש זר הוא דוקא במי שקדושין תופסין אבל עכו"ם ועבד לא נפסלו משום איש זר כי תהי' כתיב אותן דבני הווי' ועכו"ם ועבד יליף מר' ישמעאל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין כו' וע"ז לא לקי כי הוא לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין הנבעלה לעכו"ם ועבד רק משום זונה דקרא וגם גיורת ומשוחררת אין לוקין אלא משום זונה ודעת רש"י דגם ח"כ אינו בכלל איש זר כיון דלא הוי בני הווי' רק משום אלמנות וגירושין ע"ש ג"כ להסוברים זה כרש"י אין לוקין על הנבעלת מח"כ אלא משום זונה עי' באריכות בתוס' בכ"מ שם ועיין בדף ל"ה בתוס' דעת ר"י כדעת התוס' דח"כ הוא בכלל זר אך ח"כ שע"י קדושין לא הוי בכלל איש זר כיון דלאו זר מעיקרא הוא והתוס' חולקין כיון דחמירי אף על פי דלא הוי זר מעיקרא הוי בכלל הלאו דאיש זר. והנה דעתם נראה דלוקין מחמת איש זר ומכל מקום נ"מ בין שיטת התוס' לשיטת הר"מ חדא דלהר"מ צריכים להתרות משום לאו דזונה ולשיטתם צריכין להתרות בו משום לאו דאיש זר. וגם נ"מ לפמ"ש לעיל במחזיר גרושתו או בנושא חלוצתו דהוי איסור דאוריי' לשי' רוב הראשונים שחולקים על הר"מ כל אלו בכלל זונה ולוקין כהן הבא על אשה הנבעלת לאלו אבל לשיטתם שאינה בכלל זונה רק משום איש זר והנהו אינם בכלל זר כי לא הוו זרים מעיקרא כי כולם היו ראויים להם קודם אם כן אין לוקין כהן הבא על א' מאלו ואפשר דאף איסורא ליכא ע"כ ל"ק קו' הח"מ שם בסי' ו' למה הביא המחבר דעת התוס' כיון דהאידנא ליכא נ"מ למלקות וגם הם מודים דכל אלו פוסלים מכי תהי' לאיש זר. ולדידי ל"ק כלל כי נ"מ באותם דלא הוו זרים מעיקרא אף דמחזיר גרושתו וכן נושא חלוצתו לא נ"מ כי בלאו הכי הם אסורים לכהונה מכל מקום נ"מ גם האידנא בנושא צרת יבמתו דלא נעשית זונה ואיש זר נמי לא שייך גבה. וגם פ"ד וכ"ש לאחר שנולד דלא הוו זרים מעיקרא אינם פוסלים לדעת זו. ודעת הרשב"א בחידושיו פ' הערל דפ"ד וכ"ש וכל פסולי קהל פוסלין אף דלא הוי זר מעיקרא. אך נושא צרת יבמתו בודאי אינו פוסל אם כן נ"מ בין שיטתם לשיטת הר"מ. אך מה שסיים המחבר לשיטה זו דהבא על יבמה לשוק עשאה זונה אף דלא הוי זר כמ"ש דלא הוי זר מעיקרא מכל מקום כיון שאין קדושין תופסין אם כן הוי בכלל זונה כמו עכו"ם ועבד ולוקין משום זונה. ועוד נ"מ לענין אם לוקין פסול לעדות ואם אין לוקין אין פסול לעדות כמבואר בח"מ סי' ל"ד ומבואר נ"מ זו כ"פ בפרי מגדים יו"ד ואכתוב בקיצור שיטות אלו למען ירוץ קורא בו. שיטת הר"מ והרהמ"ח דכל הנבעלת לאיזה פסול בין מח"כ בין עכו"ם ועבד ובין מח"ל וח"ע השוים לכל, הכל היא בכלל זונה דקרא ולוקין אם התרו בו משום זונה ואפילו מחזיר גרושתו ויבמה לשוק ונושא צרת יבמתו כולם הוי בכלל זונה אף על פי דלאו זרים מעיקרא נינהו ואין לוקין אלא מלקות א' משום זונה (אבל לא מאיש זר כי אין מזהירין מה"ד) אע"ג דהוי גילוי מלתא כמ"ש הב"ש ואם דג"מ (כ"ה) [ג"כ] לוקין עיין בס' אבני מלואים דזה לא מיקרי מילף כלל אם כן בקצת זונות כגון עכו"ם וגיורת ומשוחררת או אשה הנבעלה לעכו"ם ועבד דזה לכ"ע לאו בכלל זר הוא דכי תהיה כתיב הנהו דבני הווי' רק מפסוק אלמנות וגירושין וליכא אלא עשה אם כן אין לוקין אלא משום זונה. ואם נבעלה לא' מן הפסולים כגון ממזר מצרי כו' אפשר דלקי תרתי משום זונה לשיטתו ומשום איש זר. והנבעלה לח"כ אם הר"מ יסבור כשיטת רש"י כיון דלאו בני הווי' נינהו ג"כ לא ילפינן מאיש זר רק משום אלמנות וגירושין אם כן ג"כ אין לוקין אלא משום זונה ושיטת רש"י הוא ביבמות שם דף ס"ח. ואם יסבור כשיטת התוס' דח"כ לכ"ע הוי בכלל זר ולא משום אלמנות וגירושין כיון דהוי אלמנות וגירושין לאחריני ובכלל איש זר הוי כיון דחמירי אם כן לוקין שנים משום זונה ומשום איש זר לרש"י לא הוי בכלל זר ולתוס' דח"כ הוי בכלל זר גם ח"כ כי הנהו דלאו זרים מעיקרא הם מכל מקום כיון דחמירי הוי בכלל זרים עיין בדבריהם שם אבל שיטת ר"י בתוס' דח"כ ע"י קדושין לאו בכלל זר מעיקרא הוא וא"כ אין לוקין רק משום זונה ולא משום איש זר ואותם ח"ל כגון יבמה לשוק או נשא צרת יבמתו והם ח"ל ועשה לא הוי זרים מעיקרא לכ"ע אין לוקין משום איש זר רק משום זונה. אך באמת נראה דשיטת הר"מ דאין לוקין אלא א' משום זונה ולא משום איש זר בשום ענין כדעת הב"ש דזה ג"כ הוי ג"מ כמו בסנהדרין ורבא ס"ל אין לוקין זה דעת הר"מ.

4והנבעלת לחלל אף על פי שהיא ביאת היתר מכל מקום לוקין ג"כ לכהן משום זונה. ועכו"ם ושפחה כבר כ' לעיל. ואלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד כיון דלא הוי שוה לכל לא נקראת זונה וגם זר ליכא כי לא הוי זר מעיקרא. אבל דעת תוס' והרא"ש והראב"ד דמשום זונה אין לוקין אלא לח"כ ועכו"ם ועבד דאין קדושין תופסין וגם אי יבמה לשוק אין קדושין תופסין ואם נבעלה לא' מהם לוקין לכהן משום זונה ודעת תוס' דח"כ לוקין ג"כ משום איש זר וכל ח"כ אפילו ע"י קדושין כי בח"כ א"צ להיות זר מעיקרא ולדעת ר"י כל ח"כ שע"י קדושין אין לוקין אלא משום זונה לבד כי גם בח"כ דחמירי צריך להיות זר מעיקרא ללקות משום הלאו דאיש זר. והנבעלת לעכו"ם ועבד ג"כ אין לוקין משום איש זר כי אין בהם הוויה לא שייך איש זר ולדעתם יבמה לשוק כיון דאין קדושין תופסין גם כן אין לוקין משום איש זר רק משום זונה ואם נבעלה לח"ל וח"ע אין לוקין משום זונה רק משום איש זר ודוקא בזר מעיקרא כגון ממזר כו' אבל מחזיר גרושתו או נושא חלוצתו או נושא צרת יבמתו דאלו אין זרים אצלה מעיקרא והנבעלת להם אין לוקין לא משום זונה ולא משום איש זר וא"י אם איסורא איכא. ודעת הרשב"א דפסולי קהל כגון פ"ד וכ"ש אף שלא נולדו כך או לאחר נשואין דלאו זר מעיקרא הוא מכל מקום כיון דפסולי קהל הוא הוי כמו זר מעיקרא ולוקין משום איש זר והנבעלת לחלל בודאי לאו איש זר הוא כי היא ביאת היתר וג"כ לאו זונה היא רק משום חללה כסברת הרב המגיד ועיין בתחלת ד' הרב המגיד דרוצה לומר כסברת הראב"ד דהנבעלת לחלל אינה פסולה לכהונה רק לתרומה וע' מ"ל פלפול עצום בזה ובשער המלך. והנה בס' אבני מלואים מצאתי דברים ממ"ש. וע"ש עוד שמביא בשם ס' יראים להר"א ממיץ שכתב דאותן עריות ע"י קדושין כגון א"א דלא הוי זר מעיקרא מכל מקום לוקין משום איש זר דדוקא מחזיר גרושתו דלא משכחת לה בשום אופן שיהיה זר מעיקרא אינה נפסלת משום איש זר אבל א"א כיון דמשכחת לה שיהי' זר מעיקרא כגון שנעשית א"א פחות מג"ש וי"א אף דעתה נתקדשה ביותר מג"ש מכל מקום כיון דמשכחת לה זר מעיקרא הוי בכלל ובת כהן כי תהיה לאיש זר ומביא ראיה מפ"ד וכ"ש דמבואר במשנה דאם ידעה לאחר שנעשה פד"כ פסלה אף דלא הוי זר מעיקרא כקושית הרשב"א לעיל אלא כיון דמשכחת לה שהוא אצלה זר מעיקרא דנעשה עוד בקטנותו הוי זר ובגמ' לא אמרינן אלא מחזיר גרושתו דלא משכחת לה זר מעיקרא ולדבריו יבמה לשוק נמי הוי זר מעיקרא בנתקדשה פחותה מג"ש וע"ש בס' א"מ ובעזהשי"ת הרבה כוונתי לדבריו. ואלמנה לכה"ג לדעת התוס' אם בא כהן עליה חוץ מלאו דחללה אם לוקין משום איש זר דלהר"מ אין לוקין משום זונה כיון דאינו שוה לכל לא מיקריא זונה אבל לדעת התוס' דלאו משום זונה אלא מחמת איש זר אפשר הוי בכלל איש זר. אך באמת לדעת התוס' לאו בכלל איש זר הוא דלא הוי זר מעיקרא דקודם שנתאלמנה ונתגרשה (דהיינו קודם שנשאה) לא היה זר אצלה. אך לדברי הספר יראים דרק מחזיר גרושתו לא הוי זר מעיקרא אבל ע"י קדושין משכחת בפחותה מג"ש הוי זר מעיקרא אם כן אלמנה לכה"ג וגו"ח לכה"ד נמי קרינן איש זר אם כן כהן הבא עליה אח"כ לוקין משום איש זר. ולכאורה נראה להביא ראיה מדהתו"ס שם דף ס"ט ד"ה כי תהי' כו' שכתבו א"נ לא משמע לי' לאוקמי איש זר בכהן אם כן נראה דכהן לא איקרי זר כלל ע"ש. אבל באמת אין ראיה מתוס' דכוונתם לאוקמי הפסוק איש זר רק באלמנה לכ"ג אין סברא כיון דהוי כהן לא קרי לי' התורה איש זר אבל באמת לדידן דהכתוב מיירי בכל הזרים דהיינו הפסולים אם כן כהן נמי בכלל ול"ש לאוקמי הפסוק איש זר רק בכהן אבל בכלל הוא נכלל ג"כ כי הוא פסול לה כנ"ל וצ"ע להס' יראים מה דינו: