מנחת חינוך רצח:ח

1ודין זימון כו' לכם ולא לעכו"ם. כ"ה ג"כ דעת הר"מ פ"א מה' יום טוב הי"ג ויש חולקים בענין זה ופסקו דלכלבים שרי. וז"ל הר"מ בהט"ו המבשל ביום טוב לעכו"ם או לבהמה או להניח לחול אינו לוקה שאלו באו לו אורחים הי' אותו התבשיל ראוי להם כו' והיינו משום הואיל ומיירי באוכל הראוי לאדם אבל אם אין ראוי לאדם נראה מדברי הר"מ שלוקה ובלחם משנה שם כתב אף דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך (היינו כדברי המ"מ דהר"מ אית לי' בכל המלאכות מתוך) מכל מקום לכם ולא לעכו"ם אהדרי' לאיסורא קמא ולוקין ולא כסברת התוספו' בסוגיא שם דלא אהדרי' לא"ק רק ה"ל לאו מכלל עשה ואין לוקין ועיין בפר"ד דרך מצותיך עמד בזה על הר"מ ונראה מדברי הרהמ"ח מדסיים והעושה מלאכה לוקין נראה דגם ע"ז לוקין כהר"מ והנה הרהמ"ח אינו מביא הדרוש דלכם ולא לגבוה דנו"נ אין קרבים ביום טוב דמבואר שם בסוגיא דביצה ובסוגיא דבש"א אין מביאין עולות כו' והר"מ כאן הל' יום טוב אינו מביא דין זה דנו"נ אין קרבים ביום טוב אך בהל' חגיגה פ"א ה"ח וה"י מביא זה דאין מקריבין בי"ט נו"נ אך לא כ' דלוקין אם עבר והקריב כמו כאן דאהדרי' לא"ק ואפשר דפשוט הוא וסמך אמ"ש כאן כיון דלאו אוכל נפש והואיל ל"ש ע"כ לקי. ומכל מקום צ"ע אמאי לא כתב הדין בפירוש. ולכאורה נראה דגם בנו"נ אם עבר והקריב שייך הדין דפטור מחמת הואיל, דהואיל ואי בעי מיתשל עליו וה"ל חולין וחזי לי' עיין בפסחים סוגיא דכיצד מפרישין כו' אם כן יהי' פטור על השחיטה. אך לכאורה אם יתשל ה"ל חולין בעזרה אם כן אסור באכילה והוי שלא לצורך יו"ט. אך באמת לפי שיטת התוספות חולין דאחרישה לא לחייב מלקות הואיל וחזי לדם צפור אף דיהי' עובר בעשה מכל מקום בלאו לא יעבור אם כן שייך הואיל כיון דע"י הואיל יפטור ממלקות אף דעבד איסורא מכל מקום פטור ממלקות מטעם הואיל והד' עתיקים אין כאן מקומו. אם כן אפילו למ"ד חשנב"ע מן התורה מכל מקום אין לוקין כיון דבא מכלל עשה עיין ר"מ פ"ב מהלכות שחיטה ובכ"מ ובלחם משנה שם אם כן שייך הואיל ובפרט אי נימא חשנב"ע הוי רק איסורא דרבנן ע"ש בכ"מ ולחם משנה דלא ברירא להו בדברי הר"מ איך דעתו דאפשר הוי רק דרבנן ע"ש ואם כן בודאי שייך הואיל כמבואר ברש"י פסחים מ"ז ע"ב ד"ה כלאחר יד כו' על ידי שינוי דשבות בעלמא הוא וכיון דמדאורייתא שרי פקע להו מלקות עכ"ל. מבואר להדיא דהמלקות נפקעין אף דע"י הואיל ישאר איסור דרבנן אם כן (למה) [לא] ילקה על השחיטה של נו"נ רק בדבר דליתא בשאלה. אבל עולות כמבואר בברייתא דשוחט עולות נדבה דאיתא בשאלה למה ילקה אף אם לא נימא מתוך מכל מקום הואיל אמרינן לכ"ע כמבואר בתוס' פסחים בסוגיא שם וכן כאן מדברי הר"מ עיין באריכות. אך אם חשב"ע דאורייתא ל"ש לומר כן דאף אם רוצה לאכלו נראה דלא הוי או"נ רק דהוי צורך קצת ע' תוס' גבי מבשל גיד בחלב אך באיסור דרבנן אפ"ל דהוי או"נ. ומצאתי לפמ"ג בפתיחה נסתפק בזה במבשל בשר עוף בחלב בי"ט אי הוי או"נ. ואם אמרינן הואיל ומקלעי וכתב דל"ש הואיל כיון דהוי איסורא. ואפ"ל לדעתי כיון דלרוב ראשונים מותר להאכיל בידים איסור דרבנן לקטנים ע' לעיל ובסוגיא דמופלא סל"א ומ"ל פי"ז מהמ"א אם כן אפשר אמרינן הואיל ומקלעי קטנים הואיל דהיתר גמור הוא אח"ז מצאתי קושיא זו בט"א לחגיגה שם בפיסקא עולות נו"נ הקשה קושיא זאת אמאי נו"נ אין קרבים ביום טוב נימא הואיל אי בעי מתשל עליו אי אמרינן חשב"ע ל"ד והניח בקושיא וכתב שהאריך בזה במס' ביצה ולא זכינו לחידושיו על ביצה ע"ש בדף ז' ע"ב. וא"א לומר דמיירי בסמוך לחשכה דהרי איכא פלוגתא אם זרק הדם ודם נפסל בתחלת שקיעה לשיטת התוס' במנחות ואכתי איכא זמן רב עד הלילה ע"ש. ואפשר דע"כ הר"מ סותם הדבר וכתב דאין קרבים ביום טוב ולא כ' דלוקין מטעם הואיל ומתשל עלה רק בקרבנות דל"ש הואיל לוקין וצ"ע. ואפ"ל דזה כוונת הש"ס דתני תנא קמי דר"י בר אבדימי השוחט עו"נ ביום טוב לוקה א"ל דאמר לך מני ב"ש הוא דל"א מתוך דאי ב"ה הא ס"ל מתוך ובתוס' הקשו דהו"ל לומר ר"ע הוא דל"ל מתוך בפסחים וי"ל דה"ק דלב"ש הברייתא ניחא בלא שום קושיא דאי אליבא דר"ע מכל מקום קשה נהי דל"ל מתוך מכל מקום אמאי לקי נימא הואיל ובעי מתשל ולדחוקי דחולין בעזרה דאורייתא או סמוך לחשכה הוא דחוק ע"כ מוקמי כב"ש וניחא מאוד דמתוך ל"ל דלא ס"ל מתוך וגם הואיל ובעי מתשל ל"ל לב"ש דב"ש ס"ל אין שאלה להקדש כמבואר בנזיר ובכ"מ בש"ס אם כן לב"ש ניחא הברייתא אלא לב"ה נימא מתוך נהי דאפשר דל"ל הואיל כר"ח מכל מקום מתוך ס"ל כאן במשנה מפורש ע"כ כב"ה ודאי לא אתי וכב"ש אתי בכל אופן דל"ל מתוך וגם הואיל כזה ל"ל לב"ש אבל אי כר"ע לא אלים הקושיא כולי האי דלר"ע נמי צ"ל או דל"ל הואיל כר"ח או מחמת חשב"ע ע"כ נקט ריב"א בפשיטות דלב"ש בודאי ניחא הברייתא ולב"ה לא אתיא הברייתא בשום אופן כנ"ל. אך הדברים ארוכים ועמוקים עיין בספרן של צדיקים דבש מצאת כו'.

2והנה בהיותי בזה נזכרתי ששמעתי קושיא ומטו בה משמיה דהגאון מוה' יונתן בעל או"ת וכו"פ על המשנה דמכות יש חורש תלם א' וחייב משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור כו' וכלאים בכרם ויו"ט ומקשה שם הש"ס ולחשוב נמי זורע ביום טוב ומשני אין חילוק מלאכות ביום טוב מאי מקשה דיתחייב ביום טוב משום זורע הא מבואר במשנה דהי' כלאים בכרם וכה"כ אסור בהנאה אם כן א"ח על זריעה ביום טוב דה"ל מקלקל דאוסרו בהנאה וכל המקלקלין פטורין בשויו"ט. ותירץ דהנה מבואר במשנה דכלאים דהזורע כרמו בשביעית לא נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכ"פ הר"מ פ"ה מה' כלאים ה"ח אם כן במשנה מבואר דמיירי בשביעית וא"כ אין נאסרין משום כה"כ ע"כ מקשה שפיר יתחייב משום זורע דאינו מקלקל כך שמעתי בימי חורפי ואח"ז שמעתי בשם אחרונים שהקשו גם על ברייתא דהמבשל גיד בחלב חייב ה' מלקות משום בו"ח ומשום מבשל ביום טוב למה יתחייב משום בישול הא בב"ח נאסר בהנאה דהברייתא סובר' יש בגידין בנו"ט ע"ש. אם כן אוסר זה בהנאה וה"ל מקלקל ולמה יתחייב על י"ט ופלפלו בזה והנה באמת קוב"ה חדי בפלפולא. אבל לפ"ד הקושיא מעיקרא ליתא דנראה דלא הוי מקלקל בשוי"ט רק אם הוא דרך קלקול והשחתה כמנהג של עולם כמו חובל וא"צ לדם ומבעיר וא"צ לאפרו כי הוא משחית ומקלקל דרך מנהג העולם וכן קורע בגדים ושובר כלים ודומיהם אבל מה שמתקן על פי מנהגו של עולם אף דאיסורא רביע עליו מכל מקום לא נקרא מקלקל ולא מצינו זה ובתוס' חולין הקשו על השוחט בשבת למה יתחייב דהא מבואר שם דמקלקל הוא ותירצו דגבי שבת תיקון כל דהו סגי ע"ש ושם ג"כ מקלקל ע"ש כי גוף הריגת בע"ח הוי מקלקל אם א"צ לו ואף אם אינה עומדת לג' דברים דהגמרא מקשה שם על הברייתא דשוחט בשבת חטאת עוף בחוץ לעכו"ם מאי תיקן. אף דאינה עומדת לג' דברים כי הוא עוף ואסורה בהנאה כי הוא הקדש מכל מקום השחיטה עצמה הוי מקלקל אך בשבת תיקון כ"ד סגי ע"כ מקשה מאי תיקן וא"כ אם לא תיקן בדרך העולם וגוף השחיטה הוי קלקול. ומתרץ הש"ס דיש תיקון כל דהו לתקן לב"נ אבל היכי דבגוף הדבר אינו מקלקל בדרך העולם אדרבא הוא מתקן דזורע ויגדלו הפירות או מבשל דקודם לא היה ראוי לאכילה ועכשיו ראוי לאכילה אף דאסור מחמת איסור דרביע מכל מקום לא הוי מקלקל. וקצת ראיה לזה דר"י הסנדלר סובר דמעשה שבת אסור דכתיב כי קודש כו' אי מה קודש אסורה בהנאה ת"ל לכם כו' אם כן ל"ל לכם בלאו הכי בודאי אינה אסורה בהנאה דאי אסורה בהנאה ה"ל מקלקל ומלאכת מחשבת אסרה תורה עכצ"ל דזה לא נקרא קלקול. וידעתי כי יש לדחות בנקל מכל מקום מצד הסברא נ"ל כן. ובפרט לפי מה דמסיק הש"ס דתיקון כ"ד סגי בשוי"ט דמתקן אצל ב"נ בודאי ל"ק כי כאן ג"כ מתקן עם הבישול לב"נ דלא הוי ראוי לאכילה קודם לב"נ ועכשיו ראוי לאכילה ולא הבאתי בכור הבחינה ע' בשבת פרק האורג והם ענינים עמוקים. עוד יש ליישב דרך פלפול עשעה"מ המ"א שכ' דאף דאין בגידין בנ"ט מכל מקום חייב משום נבלה וכאן משום בב"ח דהתורה אחשביה לענין גיד חשוב נמי לענין איסור אחר ודומה למ"ש רש"י ביצה בשרפת קדשים דהתורה אחשביה ע"ש פ"ו מהמ"א אע"ג דלהשליכו לבהמה אינה מלאכה כלל מכל מקום כיון דהתורה אחשביה ה"ל מלאכה אם כן כאן נמי אף דהוי מקלקל מכל מקום כיון דחייב משום זריעה מחמת כלאים חשיב נמי לגבי יום טוב וכן לענין בישול בב"ח כיון דחשוב לענין זה חשוב נמי לענין יום טוב אף דהוי דרך קלקול וזה דרך פלפול:

3והנה במ"ש לעיל בשם הגאון מוהר"י כיון דמיירי בשביעית אם כן אינו נאסר כר"ע ער"ש פ"ז דכלאים מ"ה כתב הטעם דתנאים אלו ס"ל כן דכתיב כרמך וטעמא דת"ק מפורש בירושלמי דמרבה אף כרם אחרים ע"ש אם כן להני תנאים דדרשו כרמך ולא של אחרים אם כן אינו חייב מלקות על זורע בשדה אחרים או כיון שהנטיעות אינם שלו אם כן הדרא קושיא לדוכתא אם כן אי כהנהו תנאי אמאי חייב מלקות על כה"כ ועיין מ"ש פ' קדושים דגם דעת הר"מ כן גבי כלאי זרעים פ"ג הט"ז וכבר תמהתי שם ע"ז וכעת אני רואה שהוא בירושלמי אך לפי תי' הש"ס יבמות דפ"ג ומובא בר"ש ג"כ נראה דמטעם אחר הוא אבל בכרם חבירו שייך ג"כ כלאים וצ"ע בזה. ובאמת דברי הר"ש תמוהים לפ"ד דהטעם של ר"ע דאינו כלאים כלל בשדה אחר חוץ מה שתמהתי לעיל פ' קדושים דמבואר להדיא בע"ז דס"ג דאין עודרין עם הנכרי בכלאים ורוצה הש"ס לאוקמי כר"ע דמחייב במקיים כלאים מפורש דסובר ר"ע דאף המקיים בשדה נכרי מחייב מכ"ש בזורע ע"ש אך מגמרא דידן במכות מבואר שם דר"ל אמר אי לאו דקלסי' ה"א ר"ע היא דמחפה חייב משום מקיים בכלאים חזינן דחייב משום כלאים לר"ע אף בשביעית וחייב במחפה אף דאינו אוסר אליבא דר"ע מכל מקום חייב מלקות. ולומר דהר"ש נמי סובר הדרש דכרמך דוקא לענין קידוש אבל לא לענין מלקות מנא תיתי דתיבת כרמך אצל הלאו כתיב כרמך לא תזרע וגבי הקידוש כתיב ותבואת הכרם ולא כתיב כרמך וצ"ע. ועוד חזון למועד לברר כי אין הירושלמי ת"י כעת. עוד נלע"ד דל"ק קושית הגאון הנ"ל דהנה ידוע דכל מלאכות שבת א"ח על מלאכה רק בנגמר המלאכה כגון אופה דהוא חייב משום מבשל או (אופה או) מבשל א"ח עד שנאפה או נתבשל אבל על הדבקה בתנור ולא נאפה א"ח ואם הדביק פת בתנור ואח"ז רדה מן התנור או הוא או אחר ולא נאפה אינו חייב כמבואר להדיא במס' שבת ד' גבי התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה כו' ואם הדביק בתנור ונאפה חייב חטאת על האפייה או סקילה אף דבשעת האפייה אינו עושה כלל מעשה מכל מקום חייב כיון דעשה מעשה בתחלה וע"י מעשה נתעבד המלאכה ולא הוי התראת ס' בשעת הדבקה דלמא יקח אותו מן התנור קודם האפיה והטעם מבואר שם בתוס' ד"ה קודם שיבא. על כל פנים חזינן דעל המעשה לא נתחייב כ"ז שלא נעשה המלאכה אך אם נעשה המלאכה חייב על העשיה ועל המלאכה בלא העשיה אינו חייב ג"כ דמותר להדביק בתנור עם חשכה אף על פי שנאפית בשבת כמבואר שם בשבת דכל המלאכות מותרים קודם חשיכה אף על פי שנתעבד בשבת רק קצת מלאכות אסורים מדרבנן משום גזרה כגון פת בתנור שמא יחתה בגחלים כמבואר בשבת ד' וז"פ והוא דבר שתשב"ר יודעין וכן איפכא אם הדביק פת בתנור בשבת סמוך לחשכה ולא נאפית כלל מבע"י רק משחשיכה ליל מ"ש בודאי ג"כ פטור כיון דנאפה ליל מ"ש כמו דאם לקח מן התנור קודם האפיה דפטור אם כן בודאי אם נאפית בחול ג"כ הדין כן כי בחול אינו איסור כלל. הכלל דחייב על העשיה והמלאכה כא' אם נעשה בשבת אבל בא' מהם אינו חייב בשבת וז"פ. והנה זורע בשויו"ט הוי אב מלאכה ומבואר בפסחים דכ"ה גבי כה"כ דזרוע מעיקרא אינו נאסר אלא בהשרשה והיינו דנקלט בארץ. וע"ש ברש"י דקודם השרשה הוי כמונח בכדא ולא הוי כלאים כלל. וכן מבואר במס' מנחות דס"ט לענין עומר ולענין אונאה ושבועה הוי אבעיא שם אי כמנח בכדא דמי. אם כן אפ"ל דגם בשויו"ט א"ע על הזריעה רק אם נשרש בקרקע וא"ח על העשיי' רק אם נשרש אח"כ כמו אופה דא"ח על דבוקו בתנור רק אם נאפה אח"כ ה"נ דבנשרש חייב על העשייה ואם תיכף לאחר שזרע נטל הזרע מן הארץ ולא הניח לשרש אפשר דאינו חייב. אך ז"א דאם נאמר דעיקר הזריעה היינו בהשרשה אם כן אם זרע בשבת ונשרש אח"כ בחול לא יהיה חייב כמו אופה לעיל אם כן אמאי מבואר במשנה הזורע חייב וכן בגמרא הנוטע והמבריך והמרכיב עיין בשבת פ' כ"ג הא קי"ל בר"ה ובפסחים פלוגתא ח"א דלקליטה צריך למ"ד יום וח"א י"ד יום. ור"י ס"ל ג"י בעינן. ואנן פסקינן י"ד לקליטה עיין ר"מ המע"ש ונ"ר וש"ע סי' רצ"ד אם כן היאך חייב משום זורע דממ"נ אם זרע בחול וזמן הקליטה יהיה בשבת ודאי פטור אליבא דכ"ע כמו כל המלאכות דמותר מבע"י אף שהמלאכה נעשית בשבת כמ"ש לעיל ובודאי מיירי בזרע בשבת אם כן היאך חייב הא אינו נקלט הזריעה אליבא דכ"ע פחות מג"י וא"כ נקלט בחול אמאי חייב ועיין ר"ה דף י' ובפסחים נ"ה אם כן נפל ד"ז דזורע ונוטע בבירא היאך משכחת לה דחייב הא נשרש בחול. עכצ"ל דיש חילוק בשלמא מבשל או אופה גמר האפיה או הבישול נקרא בשם אפיה או בישול אבל קודם שנאפה לא נקרא בשם אפיה כלל אף דנתן לתוך התנור אבל לשון זריעה חל תיכף כשמנפץ הזרע ע"ג קרקע הוי זורע אף דהוי כמאן דמנח בדיקולי היינו לענין המוזכר לעיל דלא מבואר בקרא זריעה אם כן אף דהוי זריעה מכל מקום אפשר דהוי כתלוש לענין עומר אבל לשון זריעה שייך שפיר תיכף קודם שנקלט ע"כ חייב תיכף בשויו"ט אם כן לפ"ז אם לקט מן הארץ תיכף אחר הזריעה בודאי חייב דהרי נגמרה מלאכתו בזריעה לחוד וע"ז חייבה התורה והוי כמו כותב ומוחק תיכף או אפילו כותב ע"מ למחוק תיכף בודאי חייב ה"נ חייב וכ"נ נמי לענין איסור זריעת כלאים לענין לחייבו מלקות על הזריעה חייב תיכף עד שלא נשרש כי עבר על לאו דלא תזרע רק נתקדשו לענין איסור הוי בהשרשה אבל לענין חיוב מלקות הוי תיכף בשעת הזריעה דהא דמבואר שם בפסחים דדרשינן מהזרע דזרוע מעיקרא בהשרש' ע"ש ברש"י דסובר לענין להתקדש הוי מצד הסברא כמונח בכדא אבל לענין חיוב מלקות אין תלוי בהשרשה. ומכל מקום צע"ק כיון דרש"י כתב דלא נאסר תיכף מחמת דהוי כמאן דמנחי בכדא ולא הוי תערובות כלל אם כן אמאי מחייב משום זורע כלאים אך מכל מקום נ"ל דהדין כן בשויו"ט אין ספק אצלי כמ"ש דאל"ה לא יהיה חייב על זורע ונוטע בשבת ע"כ בודאי חייב תיכף אף בלא הקליטה ואף לקט תיכף מן הארץ מכל מקום חייב דהמלאכה כבר נגמרה וגם בכלאים אם לא יהי' חייב רק אם נשרש הו"ל להר"מ להביא דין זה בכלאים כמו שמביא לענין דנאסרין. שוב האיר השי"ת את עיני וראיתי דמבואר כן להדיא בד' הרהמ"ח מצוה תקמ"ח בסוף המצוה כ' להדיא כדברינו. ועובר ע"ז וזרע כה"כ לוקה מדאורייתא מיד שזרען אבל לענין שיאסרו בהנאה אין אסורין מיד שזרען עד אחר השרשה וכמו שאמרו ז"ל כו' עכ"ל. מבואר להדיא כדברינו לענין כלאים. ובשויו"ט הדבר ברור כמ"ש לעיל אם כן כיון דעל הלאוין דזריעה חייב תיכף אבל לענין איסור הנאה אין נאסרין אלא בהשרשה אם כן ממילא ל"ק קושית הגאון הנ"ל דע"כ חייב משום זורע ביום טוב כמו אם לקט אותם מן הארץ תיכף מכל מקום חייב ה"נ כיון דחייב תיכף ולא הוי מקלקל ואחר ג' ימים נאסרו אבל תיכף לא נאסרו אם כן כמו דלקט אותם תיכף אף דלא נתגדל כלל חייב דכך חייבה התורה אם כן מאי איכפת לן דלאח"ז נתקלקל כמו בנה וסתר תיכף אפילו בונה ע"מ לסתור חייב ה"נ כיון דבשעת החיוב אינן נאסרין כלל ע"כ שפיר דחייב משום י"ט. ולענין איסור הנאה בודאי אינן נאסרין אלא בשעת השרשה כמבואר בפסחים ובר"מ ואף דוודאי על כל פנים צריך לזרוע שיהיה ראוי להשרשה וכאן יהיה מקלקל ז"א דראוי לשרש בהיתר דאם תיכף אחר הזריעה יקח מין א' מן הקרקע אם כן לא יהיה נאסר ועל הזריעה חייב בכ"ש אם כן בשעת זריעה אינו מקלקל כלל. ועבמ"א סי' של"ו ס"ד וסי"א ובמג"א שם ודו"ק שם היטב. שוב בינותי בספרים ומצאתי בס' הלכות קטנות למהר"מ חאגיז סי' רס"ו רס"ז מביא זה בפירוש דחילוק יש בין מבשל לזורע דזורע [חייב] תיכף אף דלא נשרש בקרקע ע"ש החילוק ולא הביא הראיות שהבאתי והנאני. והנה אף שכתבתי דעל זריעה חייב תיכף אף בלא נקלט מכל מקום נראה דגם הקליטה הוי זריעה והיכי דא"ח על הזריעה כמו שיבואר מכל מקום חייב על הקליטה דהקליטה הוי ג"כ זריעה. והנה בשויו"ט כבר כתבתי דלא משכחת לה דין זה דאי זרע בחול אף דנקלט בשבת והוי זריעה מכל מקום בשויו"ט קי"ל דכל שהמלאכה נעשית מאליו מותר בשבת לכתחלה כמבואר פותקין מים לגינה כמ"ש בשבת ואם זרע בשבת ממילא אינה נקלטת בשבת ואפ"ל אף דהנהו מ"ד סוברים ונותנין זמן לקליטה מכל מקום סוברים דאפשר דנקלט בתוך זמן זה רק לחומרא לא סמכינן רק באלו הזמנים נקלט בוודאי אך רש"י ביבמות פ' הערל לא כתב כן ע"ש אך בכלאים אפ"ל דעל הקליטה ג"כ חייב ואם התרו בו על הזריעה אף דזרע ונקלט אח"כ מכל מקום א"ח אלא א' דהוי משם א' דאם עושה כ"פ בהתראה א' א"ח אלא א' כידוע וא"צ להאריך. אך אם אחר הזריעה התרו בו שילקטנו מן הקרקע כדי שלא יקלוט אפשר דחייב ג"כ על הקליטה דבשני התראות חייב כמו נזיר ששתה יין ואמרו לו אל תשתה חייב על כל שתיה ושתיה מכל מקום נ"ל דא"ח כיון שאח"ז אינו עושה שום מעשה אף דהי' ע"י מעשה מכל מקום ל"ד לשעטנז דחייב בכל רגע אם התרו בו אם יכול לפשוט וללבוש כמבואר במכות מכל מקום אפשר לחלק בזה אם תעיין בשכלך. ומכל מקום צ"ע דאפשר דאה"נ דחייב. אך מנא אמינא לך דקליטה גם כן נחשב זריעה ממשנה מפורשת במס' שביעית שהנוטע והמבריך כו' פחות מל' יום קודם ר"ה בערב שביעית ואם נטע יעקור והיינו משום דנקלט בשביעית (לשיטת ר"ת שם בר"ה ד"י ולשיטת רש"י אף אם נקלט בתוס' שביעית ואין כאן מקומו) חזינן אף דנטע קודם שביעית דהיינו זריעה מכל מקום כיון דנקלט בתוס' שביעית או בשביעית עצמה יעקור מחמת האיסור זריעה בשביעית עיין בגיטין אם כן מבואר בהדיא דאף הקליטה הוי זריעה ע"כ יעקור כמו הזורע והנוטע בשביעית עצמה ואם כן אם זרע בשביעית עצמה אפילו בסוף שביעית ונקלט (בשביעית) [בשמינית] מכל מקום לוקין על הזריעה כמ"ש לעיל דעל הזריעה חייב בלא נקלט ג"כ (אף דלענין קדושת פירות שביעית יש להם דינים אחרים מכל מקום לענין הלאו בודאי עבר כמ"ש) ואם זרע באמצע שביעית ונקלט ג"כ בשביעית והתרו בו קודם הקליטה אפשר דחייב שנים כמ"ש לעיל דחזינן לענין קודם שביעית דהקליטה הוי ג"כ זריעה ע"כ יעקור בנקלטה בשביעית. והנה להבין החילוק מה בין שוי"ט שמותר לעשות מלאכה מבע"י אף שהמלאכה נעשית בשבת ובשביעית אסור כמו שמבואר כאן הוא הדבר אשר ביארתי למעלה בח"ז פ' משפטים מצוה כ"ד כמו דאנחנו מצווים בשבת על ש"ב דאם הבהמה עושה מלאכה עובר בעשה כן בשביעית חוץ מה דכתיב לנוכח לא תזרע עובר ג"כ בעשה עיין ר"מ ה' שמטה ויובל ובעשה כתיב ושבתה הארץ שבת כו' אם כן אנחנו מצווים על שביתת הארץ בשביעית ע"ש שהבאתי גמ' מפורשת בע"ז. והנה בש"ב אף שאינו עושה מעשה רק בהמתו עושית מלאכה עובר אם כן ה"נ דהארץ אסורה לעשות מלאכות הללו ע"כ אפילו נטע קודם שביעית דודאי א"ע על הלאו דשדך לא תזרע דהוא אינו זורע בשביעית רק עובר על עשה דשביתת הארץ דהארץ עושה מלאכה בשביעית כמבואר להדיא בשבת דח"י ע"כ אוסרים ב"ש ליתן אונין של פשתן וצמר ליורה כו' משום שביתת כלים דאית להו והכלי עושה מלאכה בשבת ע"כ אסור אפילו קודם שבת וב"ה ל"ל שביתת כלים ע"כ מותר לעשות כל המלאכות מבע"י אף דהמלאכה נעשית כיון דהוא אינו עושה ע"ש אם כן הנוטע קודם שביעית בודאי אין לוקין רק עובר על עשה דשביתת הארץ. והנה מכאן ג"כ ראי' דאנחנו מצווים על שביתת הארץ בשביעית כמ"ש לעיל ולא ראיתי לשום א' מאחרונים שדברו מזה ובעזהשי"ת הוא אמת וברור. ואל יקשה לך ד' הר"מ ה' שמיטה ויובל פ"ג הי"א שכתב אף בזה"ז כו' וד"ז אסור לעולם מפני מראית עין נראה דמדרבנן אסור. ז"א דשם מיירי לענין קליטה בתוס' שביעית בזה"ז ז"א אלא מדרבנן ע' פ"י בר"ה דף יו"ד. ומצאתי בט"א לר"ה סוגיא דאין נוטעין מביא ירושל' דזמנים הללו המבוארים במשנה לקליט' בסתמא אי לא ידענו אם נשרש אם לא, בזמנים הללו נשרש הא דבר שנשרש קודם לזמנים הללו מותר ע"ש נראה כמ"ש לעיל דיכול להיות דיקלוט באותו היום אם כן נ"מ נמי לענין שבת אם זרע בשוגג ונקלט באותו יום ובין זריעה לקליטה היתה ידיעה לחלק ואח"ז שכח אפשר דחייב שני חטאות משום זריעה ומשום הקליטה אח"כ אף דבשעת קליטה לא עשה מעשה מכל מקום כיון דתחלה הי' ע"י מעשה כמו אופה אף דאח"כ לא הי' מעשה כיון דהתחלה הי' ע"י מעשה אף דשם על התחלה לא הי' חיוב אבל כאן על התחלה נתחייב מכל מקום מ"ל אם הי' בהיתר תחלה או ע"י איסור אדרבא גרע אם הי' המעשה תחלה ע"י איסור והד' עתיקין עמ"ל הב"מ כמו כלאים בלבישה אף שבתחל' חייב מלקות מכל מקום חייב בכל פעם דהוי מעשה אם כן ה"נ וכן ביום טוב אם התרו בו קודם הקליטה גם כן חייב שני מלקיות כמו נזיר שא"ל אל תשתה אל תשתה וכן לענין כלאים ושביעית כיון דזריעה היא לאו אם כן תחלת הזריעה הוא בלאו וגם הקליטה הוי זריעה אם כן הוי כמו שעושה שני פעמים ועובר בכ"פ כנ"ל אך לא ראיתי לשום ראשון או אחרון שיתעורר בזה ע"כ צ"ע והשי"ת יאיר עיני בתורתו הקדושה ואשנ' פ"ז: