מנחת חינוך רצח:ט

1ונוהגת כו'. מבואר במס' מכות ופסחים דיש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט וז"ל הר"מ פ"א מה' הנ"ל ה"ג העושה אבות מלאכות הרבה בי"ט בהתראה א' כגון שזרע ובנה וסתר בהתראה א' אינו לוקה אלא א' חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט עכ"ל. והנה הענין דחילוק מלאכות לשבת הוא זה דבכל חייבי חטאת אם עשה עבירה א' כ"פ בהעלם א' כגון שאכל חלב כמה זתים כיון דהכל הוא מש"א דהוא לאו א' א"ח אלא חטאת א' אם לא שהיתה ידיעה בינתיים לחלק אבל אם אכל חלב ודם כיון שהוא שני שמות חייב ב' חטאות וכן אם איסור א' שיש בו ב' שמות ג"כ חייב שני חטאות כגון א"א ונדה או כדומה היכי דאחע"א. והנה בשבת יש ל"ט מלאכות אבל הכל מש"א כי באו בלאו א' לא תעשה כל מלאכה אם כן אם עשה כל המלאכות כא' ה"ל כאילו עבר על לאו מש"א כ"פ דאינו חייב אלא חטאת א'. אך הוא גזירת הכתוב גבי שבת וילפינן פ' כ"ג דחילוק מלאכות לשבת דהיינו דהל"ט מלאכות דינם כשמות מחולקים ע"כ הוי כחלב ודם ואם קצר ובנה בהעלם א' חייב שני חטאות כמו חלב ודם. וכן אם עשה מלאכה שיש בה הרבה מלאכות כמבואר פ' כ"ג כגון זומר וצריך לעצים דחייב שנים דהוי כמו אחותו ונדה וכדומה אבל בעושה מלאכה א' שני פעמים או אב ותולדה שלו הוי כאלו אכל חלב ב"פ וא"ח אלא א' וזה גזירת הכתוב בשבת או דילפינן מלא תבערו דלחלק יצאה או מן הפ' ועשה מאחת מהנה כמבואר בשבת. והנה גבי י"ט דליכא ילפותא, מחדש הש"ס דאין חילוק מלאכות והוי כל הל"ט מלאכות מלאו א' ומש"א. אך גבי י"ט ל"ש לענין העלמות כי בשוגג בי"ט פטור לגמרי דאין חיוב חטאת בי"ט ע"כ דברי רש"י במכות דכ"א ע"ב ד"ה ואין חילוק מלאכות לי"ט שכתב דאם עשה שנים ושלשה מלאכות בהעלם א' כו' הוא גמגום דבי"ט בשוגג פטור מכלום אך דין זה הוא במזיד לענין מלקות. והנה בכל ח"ל אם התרו בו פ"א ועשה כ"ה אינו חייב אלא א' כמו נזיר שהי' שותה יין כ"ה א"ח אלא מלקות א' ואם התרו בו בכ"פ חייב כ"פ כפי התראות ואם עשה מש"א שני איסורים בפ"א כגון שקרח בראשו בב"א חמשה קרחות והתרו בו התראה א' ע"ש בד"ך דחייב ה' פעמים מלקות וערש"י וע"ש בתוס' דזה דוקא בקרחה דהוא גזירת הכתוב ובשאר לאוין נראה דאם עושה בב"א א"ח רק אחת וע"ש בתוס' שכתבו וכי אדם אוכל ב' זתים בב"א ובחדא התראה מי מחייב שני מלקיות דהתראה קאי על כ"א ותירצו דגבי קרחה גזירת הכתוב הוא. נראה מדבריהם דאם אכל ב' זיתי חלב בפ"א והתרו בו בפי' על שניהם שאמרו לו דלא יאכל שני זיתים כי על כ"א יחייב וקיבל התראה חייב שני מלקיות ואם כן בלע חלב שני זיתים כא' דבית הבליעה מחזיק כביצה דהוי שני זיתים מחייב שני מלקיות וד"ז צ"ע מאוד דזה הוי רק ריבוי בשיעור כמו המבשל ביום טוב במקום דלוקין ואם בקדירה שמבשל יש הרבה גרוגרות דזה שיעור בישול לחייב והתרו בו על מאה שיעורים כא' יחייב כמנין השיעורים זה דבר שאין הדעת נוטה כלל וכן ד"מ חורש חייב בכ"ש והוא חרש ברגע א' ועקר מן הארץ תל גדול יהי' חייב מלקיות בלי מספר כי כמה כ"ש איכא ע"כ לדעתי פשוט דבב"א א"ח בכ"ע רק מלקות א' ואפשר גם דעת תוס' כן ולבאר כוונתם וגם לשון הש"ס אין כאן מקומו:

2והנה בח"ל אף דהם מש"א רק דהם גופים מחולקים כגון אלמנת ראובן ואלמנת שמעון חייב שני מלקיות בהתראה א' כמבואר בקדושין אף דהשני' הוא לאחר כ"ד מהתראה מכל מקום כיון דהתחיל תכ"ד חייב עכאו"א ואם היו שני שמות כגון א' אלמנה וא' גרושה בודאי צריך שני התראות על כ"א התראה אחרת ול"מ שני התראות בפ"א דהראשונה לא מקרי התחלה כיון דהוא לאו בפ"ע וכן לענין חייבי חטאות אמרינן גופים מחולקים כמבואר בר"מ ה' שגגות ואם היה שני איסורים בפ"א כגון אלמנה וגרושה והתרו בו משום שני לאוין חייב שני מלקיות דהם שני שמות כמבואר בש"ס. ועתה נחזי גבי י"ט נהי דאין חילוק מלאכות לומר דכל מלאכה הוי שם בפ"ע או גופים מחולקים מכל מקום בודאי כמו בח"ל וכל המלאכות הם בכלל שם א' כל מלאכת עבודה לא תעשו. והנה אם בישל הרבה פעמים פעם אחר פעם ולא התרו בו אלא בפ"א א"ח אלא א' כמו נזיר שהיה שותה יין כ"ה. ואם התרו בו קודם כל בישול ודאי חייב כמנין התראות כמו נזיר שא"ל אל תשתה אל תשתה וכן אם קצר ובישל הוי כאלו קצר שני פעמים כי הכל נכנס בכלל מלאכה אבל אם התרו בו בכ"פ ודאי חייב הרבה כמו אם קצר כ"פ והתרו בו בכ"פ ואם בדבר א' יש שני מלאכות כגון זומר וצריך לעצים דחייב משום זורע וקוצר מכל מקום כאן הוי בכלל א' דהוי כמו אלמנה א' מכמה אנשים דלא תוסיף תת כח מה שיש בה עוד שם זה ה"ה כאן וגם כאן יש גופין מחולקין אף בש"א כגון שחט שלש בהמות בזאח"ז בהתראה א' חייב ג' מלקיות (כגון בנו"נ) כי בבע"ח אמרינן ג"כ גופין מחולקין לרבינו ישעיה עמ"ל פ"א מהמ"א על כל פנים זה נ"פ דאם עושה אפילו מלאכה א' כ"פ ובכ"פ התראה חייב בודאי דלא גרע מכל ח"ל. ולפי זה איני מבין כלל דברי הגמ' גבי מבשל גה"נ בחלב ואכלו דחייב משום מבשל ביום טוב ומבשל בב"ח ואוכל גיד ואוכל בב"ח ומשום מבעיר. והנה מבשל ואוכל אינו בפ"א והם משני שמות ע"כ מיירי דהתרו בו קודם הבישול וקודם האכילה דשני שמות א"א לחייבו על התראה הקודמת דלאו תכ"ד הוא כמו שכ' לעיל. וא"כ כיון דהברייתא מיירי ל"ד בחדא התראה בפ"א אם כן מאי קאמר דעל הבערה א"ח דאין חילוק מלאכות דחייב על הבישול ע"כ אפיק הבערה הא הבערה עם הבישול הוא בזאח"ז או דנימא דמיירי בכה"ג כגון דהבעיר אש ואח"ז נתן הקדרה על האש והתרו בו מקודם על הבערה ואח"ז קודם שנתן הקדרה התרו בו משום בישול ולמה לא יתחייב שנים כמו דאם הבעיר ואח"ז הבעיר עוד או נתן קדרה לבשל ואח"ז נתן עוד קדרה אחרת והתרו בו כ"פ חייב כמו כל ח"ל כמו נזיר שהי' שותה יין וא"ל אל תשתה אל תשתה וא"כ מאי זה דאין חילוק מלאכות נהי דהוי כולם כמו מלאכה א' מלאכה [א'] נמי חייב בכ"פ וכי גריעי מכל ח"ל וצ"ע. ומצאתי בפ"י בפסחים סוגיא דהואיל נראה דהרגיש בזה והניח בצ"ע ואני הרחבתי הדברים וקצתן מגומגמים כי כ' בחפזי. ודע דנ"ל דאף לדעת ר"י דאמרי' בבע"ח גופים מחולקים ואם אכל חלב או אמ"ה מה' בהמות חייב ה' מלקיות עמ"ל שם דוקא בזאח"ז רק הי' בהתראה א' אבל אכל שני מיני אמ"ה בפ"א דבלע כא' נראה דלא שייך בזה מחולקין וא"ח אלא א' ומכל מקום צ"ע דאפשר דגופין מחולקין הוי כשני שמות רק דסגי בהתראה א' דלא יכול לומר שכחתי כמו שכ' התוס' במכות וביארתי לעיל אבל לענין שאר דברים הוי כשני שמות והוי כמו שבלע חלב ודם בפ"א והתרו בו משום שניהם דחייב שני מלקיות וכמו אלמנה וגרושה אף דהוי פ"א כיון דהיו שני שמות אם כן ה"נ וצ"ע וע' זבחים ע"ח הפגול והנותר שבללן כו'. ודע דאף אין חילוק מלאכות ליו"ט היינו הל"ט מלאכות ותולדותיהם דכולן הם בכלל הלאו דמלאכת עבודה אבל למ"ד תחומין דאורייתא בי"ט נמי כמ"ש לעיל וזה לא הוי בכלל מלאכה אף בשבת רק לאו בפ"ע אל יצא כו' אם כן חוץ לתחום ועוד מלאכה מהמלאכות בודאי הוי שני שמות ואם עמד בסוף התחום והתרו בו משום ח"ל וגם הוציא איזה דבר שלא לצורך כלל או שאר מלאכה בודאי חייב שנים כי הוי שני שמות כמו בכל ח"ל וז"פ. ולענין אי יש חילוק מלאכות ביה"כ ושמיטה יבואר כ"א במקומו בעזהשי"ת.

3וער"מ פ"ד מהמ"א כלל שם דאם אכל ח"ש מש"א וח"ש משם אחר כגון ח"ז חלב וח"ז דם אין מצטרפין והוי כמו ח"ש אבל ח"ז נבלה מנבלת שור וח"ז מנבלת שה וכדומה כיון דהם מש"א מצטרפין. והנה כאן גבי יום טוב פשוט אף דכל המלאכות תחת שם א' מכל מקום ד"מ אם קצר חצי גרוגרת ובישל חצי גרוגרת ודאי אין מצטרפין בשלמא גבי אכילה שייך שפיר דאכל כזית והוא בכלל לא תאכל ואכל אבל גבי מלאכה דפחות משיעור לא חשוב ואינה בכלל מלאכה. והנה חצי גרוגרת קצירה אינה חשובה וגם בבישול אינה חשובה וגם ע"י הצירוף לא נקרא מלאכה כלל כי גם ע"י הצירוף אינה חשובה אבל באכילה ע"י הצירוף נקראת אכילה אבל מלאכה לא נקראת אפילו בצירוף וז"פ מאוד. והנה לשיטות רוב ראשונים דהוצאה מרשות לרשות לוקין בי"ט שלא לצורך כלל כיון דהוי בכלל מלאכה בשבת. והנה בפ' הזורק מבואר שם דהוצאה והכנסה ילפינן שם מקראי. ואח"ז מפלפל שם הש"ס המעביר ד"א בר"ה מהיכי ילפינן ומסקינן דמעביר ד"א בר"ה גמרא גמירי להו דהיינו הל"מ אם כן אפ"ל דביום טוב לאו הלכה היא. ואין איסור העברה בר"ה בי"ט אך נרא' מהר"מ פי"ב משבת דהוי תולדת הוצאה וע"ש בס' המאור שכ' דגמרא גמירי ז"ל וכולן תולדות הוצאה מרשות לרשות הם דד"א של אדם קונות לו והוי ברשות שלו וכשמעביר יותר מד"א הוי כמוציא מרשות לרשות עכ"ל אם כן כיון דהוי תולדה נוהג גם כן בי"ט שלא לצורך כלל כנלע"ד. וזה זמן ראיתי באיזה ספר נסתפק בזה ואיני זוכר כעת מקומו והנלע"ד כתבתי. והנה במ"ש לעיל דאוכל ביצה בשבת לאחר י"ט או י"ט לאחר שבת נראה מהש"ס דלוקין משום ל"ת כל מלאכה ונסתפקתי השיעור בכמה ונראה כיון דחזינן בקוצר וטוחן ומוציא אם הם לאכילה שיעורו כגרוגרת חזינן דלענין שבת שיעור גרוגרת חשוב אם כן ה"נ דבאכילה עושה מלאכה ועובר משום מלאכה השיעור כגרוגרת ועי' בה' שבת כמה השיעור הזה ובמג"א סי' תנ"ו אי גרוגרת יותר מזית או פחות ע"ש. והנה אם אכל פחות מכשיעור ואחר כא"פ חזר ואכל נראה דחייב אף דבאיסורי מאכלות גמירי לן א"פ אבל כאן הוא משום מלאכה ומלאכה מצטרפת אפילו ביותר כמבואר בשבת כותב אות א' שחרית ואות א' בה"ע מצטרף ע"ש ובפרי מגדים בפתיחה לה' שבת נסתפק אם צריך ח"ש הראשון שיהא קיים בעת שעושה הח"ש השני ע"ש. אך מסיק דא"צ להיות קיים ובפרט כאן דאכילה היא המלאכה בודאי מצטרף כנ"ל. ודע דעל מ"ש דהכנה דרבה לוקין דוקא ביום טוב דלוקין על כל המלאכות אבל בשבת אין לוקין כיון דהוא בכלל ל"ת כל מלאכה אין לוקין דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד דאין לוקין כמבו' בשבת גבי מחמר ואנן פסקינן כן דלאו שניתן לאמב"ד אין לוקין עיין ר"מ פח"י מה' סנהדרין ומכל מקום צ"ע לשון הגמ' פסחים דנפקא לי' אזהרה מל"ת כל מלאכה. ובאמת מזה לא נשמע י"ט דבי"ט מלאכה מותרת רק מלאכת עבודה כמבואר בדברי הרהמ"ח בשם הרמב"ן בתחלת המצוה. אך נראה כיון דבחג המצות כתיב ג"כ כל מלאכה אם כן אסור בחג המצות והמועדים הוקשו זל"ז ואי דכאן כתיב אשר יאכל לכל נפש מכל מקום כאן אסרה התורה האכילה ולאו בכלל או"נ היא ומכל מקום צע"ק.

4ואם מותר לעשות מלאכה בי"ט לצורך שבת ע' בפסחים ובתוס' ובר"ן ובבעה"מ ובמלחמות דעתם דמה"ת אין צרכי שבת נעשים בי"ט והוי כמו דעושה לחול רק מטעם הואיל נפקע איסור תורה ומדרבנן מותר משום עירוב תבשילין ועי' בב"י סימן תכ"ו דעתו דגם רבה מודה דצרכי שבת נעשים בי"ט מן התורה ובמג"א שם השיג עליו ואי הטעם רק מחמת הואיל צריך לבשל מבע"י שיהא ראוי לאורחים ע"ש והדברים ארוכים. ועיין בפסחים שם מבואר למ"ד צרכי שבת נעשים בי"ט מן התורה היא אפילו לשבת רחוקה מותר בי"ט לעשות אפילו מה שצריך לשבת רחוקה דהיינו סמוך לי"ט רק גבי שבות מבואר דשבות קרוב' התירו רחוקה לא התירו. וע"ש ברש"י דמותר לעשות בי"ט עבור שבת דהוי כמו שעושה ליומו ולפי זה פשוט דיוה"כ נמי הדין כן אם בישל בר"ה לצורך יה"כ כגון עבור קטנים אינו עושה איסור תורה כלל כי אף שהוא צורך ליה"כ הוי כמו שצריך לו היום ומה"ת אין חילוק בין שבות קרובה או רחוקה רק מדרבנן אסור כי שבות רחוקה לא התירו וז"פ. ונ"פ כמו דמותר לעשות בי"ט מה שצריך בשבת לא"נ דהוי כמו שצריך ליומו ה"נ אפילו מה שאינו א"נ לצורך שבת כגון הוצאת ס"ת בי"ט לצורך שבת ג"כ מותר דהוי כאלו עושה לצורך היום והיום בשביל י"ט מותר מטעם מתוך כיון דהוי לצורך קצת ה"נ כיון דעל שבת הוי צורך קצת מותר כנ"פ. והנה לפי שיטות רוב ראשונים ואחרונים דצרכי שבת אינם נעשים בי"ט ולוקין במקום דל"ש הואיל נ"ל מכל מקום אם הדביק פת בתנור בי"ט ע"ש סמוך לחשיכה ולא נאפית כלל בי"ט רק בשבת בודאי פטור כי על מלאכת י"ט א"ח כי אין עושה מלאכה כלל כמ"ש לעיל אך בשבת סמוך למוצאי שבת אף שנתן בתנור בשבת מכל מקום על האפיה חייבה התורה דאפילו בשבת עצמו אם לקח מן התנור קודם שנאפה לא עשה מלאכה כלל אם כן מ"ל אם לא נאפה או אם נאפה בחול כן ה"נ על כל פנים בי"ט לא עשה מלאכה כלל ועל מה שנאפה בשבת לא מחייב כי עשה מבע"י כמו כל ע"ש שמותר לדבק פת כיון שלא עשה מעשה בשבת וא"ע משום מלאכה אם נעשה בשבת מעצמה (ואם מדרבנן אפשר דאסור) אם כן בודאי כה"ג לא עשה איסור דאורייתא כלל. וכן נמי בשבת ויוה"כ סמוכים זל"ז ועשה מלאכה בא' מהם ולא נגמרה או לא התחילה כמו בנידון שביארתי דהדביק פת ולא נאפה עד הלילה ודאי פטור, מטעם שבת פטור כי לא הי' מלאכ' ומטעם יה"כ פטור כי לא עשה ביה"כ והוי כאלו עשה מבע"י דאין איסור ביה"כ וכן איפכא ביה"כ קודם לשבת ועי' בכריתות דף י"ט דר"י ס"ל דאם עשה מלאכה בה"ש בין יה"כ לשבת פטור דאמרינן חצי עשה ביום זה וחצי עשה ביום זה ואינו מצטרף אך שם בודאי אסור מטעם ח"ש אך כאן נ"ל דאינו איסור דאוריי' כלל ומכל מקום צ"ע ד"ז וא"ד לכלאים וכדומה אם הי' תחלת עשי' באיסור או אפילו בהיתר חייב לבסוף אפילו בלא מעשה דוקא שם דהלאו אפילו בל"מ אבל גבי שבת לא אסרה תורה כלל והוא היתר גמור אם אינו עושה מעשה בשבת ופשוט. ועי' מנחות דף צ"ח גבי שעיר יוהכ"פ דהבבלי' אכלוהו חי בחל יוהכ"פ ע"ש משום שלא היו יכולים לבשלו לא ביו"כ ולא בשבת צ"ע לכאורה למה לא עשו באופן שכתבנו לעשות תחלת הבישול ביוהכ"פ ויוגמר בשבת דליכא איסור מן התורה על כל פנים וצ"ע ובאתי לעורר ויש עוד הרהורי דברים בענין יום טוב ויבואר במק"א אי"ה: