מנחת חינוך ג:א

1דיני המצוה וכו'. ער"מ פ"ח מהמ"א ובטוביו"ד סי' ס"ה והמבואר בש"ע אין דרכי להאריך אך ב"ה אביא הערות מספרים או מה שחנן אותי השי"ת ואכתוב קצת דיני גה"נ נוהג בבהמה וחי' הטהורים ואפילו בנבלות וטרפות שלהם ואם בהמה וחי' כף יריכם ארוך ולא עגול אבעיא ולא אפשיטא בש"ס אי בתר דידי' אזלינן ואינו נוהג איסור גיד או בתר מינו אזלינן ונוהג איסור גיד וכן עוף אם נמצא שכף יריכו כירך בהמה ג"כ איבעיא כנ"ל ומספיקא אסור ואין לוקין כמבואר בר"ם. ושני גידין הן בירך הפנימי אסור מן התורה והחיצון אינו אלא דרבנן ובין בירך ימין ובין בירך שמאל נוהג איסור גה"נ. ואינו נוהג אלא בבהמה וחי' טהורה אבל לא בטמאים דקיימא לן כר"ש פגה"נ דנפקא לן ע"כ לא יאכלו וכו' מי שבשרו מותר נוהג איסור גיד אבל מי שבשרו אסור א"נ איסור גיד ועמ"ל שם שהביא בשם הרשב"א דגם באדם נוהג איסור גה"נ ונראה דהרשב"א לטעמי' אזיל שסובר דבשר אדם מותר מן התורה והובא דבריו במ"מ פ"ב מהמ"א אם כן נוהג גיד דבשרו מותר אבל לשיטת הר"מ בפ"ב ועוד שיטות דבשר אדם אסור מן התורה בעשה אם כן בשרו אסור והוי כטמאה דאין גיד נוהג וכמש"ל ומה לי שבשרו אסור בלאו או בעשה כיון דהוא מן התורה בשרו אסור קרינן בי' כנלע"ד ושוב מצאתי כן בשער המלך פ"ח מהמ"א וע"ש והנה הר"מ והרבה פוסקי' סוברים דאין בגידין בנ"ט וכ"מ בפ"ד מהמ"א ע"כ לדעתו האוכל גה"נ מטמאה פטור מכלום דמגיד פטור מחמת גזירת הכתוב דכל שבשרו אסור אין גיד נוהג בו ומאיסור טמאה פטור דאין בגידין בנ"ט. והאוכל מן הגידין והעצמות פטור רק איסור גה"נ אף דעץ הוא התורה אסרתו ע"ש פגה"נ ובר"מ פ"ח ואח"ז כתב הר"מ שם דהאוכל גה"נ של נבלה או טרפה או של עולה חייב שתים משום גיד וגם משום האיסור הבא מחמת איסור כולל ובכ"מ תמה בשם הרשב"א כיון דאין בגידין בנ"ט אם כן נהי דחייב משום גיד דהוי גזירת הכתוב אבל איך יתחייב על נבלה וטרפה הא האוכל מגידין פטור כנרא' מהש"ס וגם דברי הר"מ סותרין דלמה בטמאה פטור מה"ט דא"ב בנ"ט ובנבלה יתחייב גם משום נבלה ועיין באחרונים ובכו"פ ושער המלך ולקמן מצוה רפ"א ישובים לקושיא זאת.

2ואם נוהג גה"נ בשליל שנשחטה אמו הנה הרהמ"ח לקמן מקמ"ז גבי חלב הביא שיטת הר"מ והרמב"ן וכאן לא הביאם כלל ודעת הרבה ראשונים דשוה דין גה"נ לדין חלב ודעת הר"מ פ"ד מהמ"א דבן ט' חי אף דניתר בשחיטת אמו מכל מקום חלבו כחלב בהמה גמורה וחייבין עליו כרת וכ"פ בפ"ח דנוהג בשליל דין גיד ולדעתו אין תלוי דין חלב וגיד בהיתר שחיטת האם ועיין בהה"מ שם ודעת הרמב"ן דחלבו וגידו של שליל כמו שניתרים שאר האברים בשחיטת האם ניתרים גם חלבו וגידו ודעת התוס' ורשב"א דחלבו מותר וגידו אסור כדעת הר"מ ע"ש בהה"מ שמביא שיטות אלו ובב"י יו"ד סי' ס"ד וס"ה ובאחרונים בפר"ח ובכו"פ האריכו ואין כוונתי בחיבור זה להאריך בפלפולים במה שהאריכו הם ז"ל וע"ש בכו"פ שכתב טעם נכון לשיטת הסוברים דהחלב ניתר בשחיטת האם אף בכלו חדשיו וגידו אסור וא"נ בשחיטת האם כיון דהא דמותר הכל בשחיטת האם ילפינן מכל בבהמה תאכלו וער"נ פ' בהמה המקשה שכתב דע"כ קורעו ומוציא את דמו דאינו בכלל בבהמה תאכלו דדם לאו אכילה הוא אלא שתיה ע"ש אם כן לפי המבואר בפסחים בשיטת חזקי' ור"א דלמאן דס"ל אין בגידין בנ"ט כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרו דאין בגידין בנ"ט ל"ש לומר לגר וכו' ואכלה כי לאו אכילה הוא וע"ש בתוס' וא"כ כאן דכתיב בבהמה תאכלו וזה לאו אכילה הוא למאי דקיימא לן אין בגידין בנ"ט ע"כ לא הותר הגיד מטעם זה וגידו אסור ע"ש שהאריך והנה לשיטת הר"מ דחלב וגיד משליל בן ט' חי אסור אפשר דגיד דינו שוה לחלב דבן ח' או ט' מת גידו מותר כמו בחלב המבואר שם פ"ז וגם אם תלש הגיד מבן ט' בודאי חייב כמו בתלש חלב מבן ט' קודם שחיטה שחייב אך אם תלש גיד מבן ח' אפשר דשוה לחלב ופטור כמבואר פ"ז שם ולהסוברים דהחלב מותר והגיד אסור דל"ה בכלל בבהמה תאכלו כמש"ל אם כן אפשר אף בנשחטה האם ומצא בן ח' או תלש גיד מבן ח' בכ"ע נוהג איסור גיד תיכף כשנוצר הגיד וא"ד לחלב דנשחטה האם מותר החלב מחמת בבהמה תאכלו ובגיד ל"ש זה וכמ"ש וגם אם תלש חלב מבן ח' מכל מקום לא נקרא חלב שור כמ"ש התוס' סברא זו ובגיד ל"ש זה ועיין בהה"מ פ"ז גבי חלב פרט הדינים דווקא חלב בן ט' אינו ניתר אבל בן ח' ניתר בשחיטת אם גם אם תלש חלב מבן ח' אינו חייב ובפ"ח גבי גיד סתם וכתב כסתם משנה דנוהג בשליל נראה דבכ"ע נוהג בשליל אפילו בן ח' שנשחטה אמו או תלש חלב מבן ח' ועיין בסוגיא פגה"נ דמבואר שם דנוהג בשליל ועתו"ס ד"ה בוולדות קדשים שכתבו שם דלר"מ גיד מותר בשליל בן ח' לאחר שחיטה אבל קודם שחיטה כגון תלש אינו ניתר ול"ד לחלב דאם תלש מבן ח' מותר דלא נקרא חלב שור וכו' ולפמ"ש אפ"ל דגם הר"מ סובר כסברא הנ"ל דל"ש בבהמה תאכלו גבי גיד אם כן נראה דאף לאחר שחיטת האם והוא בן ח' מכל מקום גידו אינו ניתר בכ"ע ועתו"ס ד"צ שם ד"ה הכא במבכרת וברשב"א באריכות ואיני לומד כעת בעיון רק לפום ריהטא. ועיין בשו"ע גבי חלב בסי' ס"ד כתב כל הדינים בפרטות ובסי' ס"ה בדין גיד כתב דעה הראשונה דא"נ בשליל אפילו בן ט' שנשחטה אמו ולסברא זו שוה לחלב בכל הענינים ומכל מקום אפשר גם כן לומר בתלש כיון דלא ניתר בשחיטה אסור הגיד ול"ד לחלב דלא אקרי חלב שור ומביא הסברא אחרונה דאין הגיד ניתר בשחיטה בבן ט' והוא דעת הר"מ והרשב"א ולפמ"ש לדעה זו אפשר דא"נ אפילו בבן ח' וגם אינו מביא כלל דין דתלש דגם כן אפשר דאסור תיכף כי ל"ד לחלב כמ"ש התוס' וע"ש שכתבו עוד תי' בתוס' אם כן נראה דספוקי מספקא להו ע"ש מכל מקום נראה למאן דסובר כסתם משנה דנוהג בשליל נוהג בכ"ע אפילו בבן ח' לאח"ש ומכ"ש תלש והטור והמחבר והרמ"א סתמו הדברים מאוד ולא פירשו הדינים כמו גבי חלב וצ"ע וכתבתי רק למזכרת ואי"ה אשנה פרק זה ואברר ע"נ.

3ועיין כרתי ופלתי סי' ס"ד שכתב דאף להר"מ שחלב של בן ט' אינו ניתר בשחיטת האם וחייב על חלבו מכל מקום זה דוקא חלבו שהי' אז בשעת שחיטה כי החלב הזה חלב גמור הוא רק דניתר בשחיטה והר"מ סובר דלא ניתר החלב בשחיטת האם אבל אם נשחטה האם כיון דעכ"פ מודה הר"מ דגוף הב"פ ניתר בשחיטת האם והוי כשחוט אם כן החלב שגדל אח"כ משיצא לאויר העולם כיון דשור שחוט לפניך אין החלב שגדל אחר כך נאסר דלאו חלב שור הוא כיון דהוא כשחוט וחלב הגדל אח"כ בודאי אינו חלב ע"ש ודבריו נכונים ונראה דגם לענין גיד הדין כן נהי דנוהג בשליל לדעת הר"מ ולהרשב"א וכמש"ל מכל מקום דוקא הגיד מחיים אבל מה שגדל אח"כ אח"ש האם כיון דהוא שור שחוט בודאי ל"ש איסור גיד ועיין תוס' חולין ד"צ ע"א ד"ה קדשים שכתבו דגיד בעינן דוקא מחיים דומיא דיעקב ועי"ש וא"כ לפ"ז בשליל שנשחטה אמו ואחר כך נתגדל והולך אינו חייב על כזית גיד כי יש בו היתר מה שנתוסף אם לא שיראה שיאכל כזית מאיסור עצמו לפי חשבון וכן אם כל הגיד אינו כזית רק מטעם ברי' חייב אם נתוסף אח"כ אם כן א"ח דאינו כולו איסור ולומר דבכל רגע שנתוסף בטל בגיד הקודם כמבואר בתוס' ב"ק ס"ט ד"ה כל הנלקט דהגדולים אח"כ בטלו מן התורה ע"ש אפשר דוקא איסור בהיתר כמו שם בטל אבל לא היתר באיסור כמו כאן דהנתוסף הוא היתר א"ב באיסור כמבואר בפרי מגדים בפתיחה לה' תערובות בשם המנחת כהן דהיתר באיסור א"ב ועיין ב"ק דף ק' ד"ה א"ל גדור וכו' כתבו דבלא הפסק ל"א קמא קמא בטל עוד כתבו דדבר שדרכו בכך אינו בטל. אך זה הוא מדרבנן אבל מן התורה בטל אף דדרכו בכך מכל מקום כאן אפשר אף מן התורה ל"ב מחמת היתר באיסור כס' המ"כ וגם בלאו הכי הא דקמא קמא ודרכו בכך בטל מן התורה היינו בלא נתרבה אח"כ עד מחצה כמו בערלה אם הוא מאתים אסור ורק מדרבנן כי מן התורה בטל ברוב ול"א קמא קמא וכו' זה הוא רק מדרבנן אבל אם נתרבה אח"כ כמו גדולי היתר ודאי אסור מן התורה ול"א קמא קמא וכו' מן התורה דגדולי היתר מעלין ואי אמרינן קמא קמא בטל מן התורה לא הי' מעלין אך אם נתגדל הגיד אח"כ והגידול הוא יותר מהגיד עצמו שהי' בעת שיצא לאויר העולם אם כן אפ"ל דהעיקר בטל בהגידול דהיתר דהוא רוב והוי איסור בהיתר וא"ח כלל אף דאכל הרבה.

4אך לפי סברת אחרונים שהסבירו דעת המרדכי גבי יבמה שרקקה דם דא"ב משום דתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות אין כח בהיתר לבטל ועמ"ל פ"א מה' משכב ומושב ובאחרונים שחילקו בין דין הנ"ל להמבואר ברמ"א יו"ד סי' ק"ב דגיגית יין הענבים הנוטפים בשבת בטלים ול"ה דשיל"מ כיון דהאיסור א"נ בפ"ע בטל וכ' האחרונים דביין ההיתר עמד בפ"ע והאיסור בא בתערובות אם כן אדרבה חשוב ההיתר מאוד ואפילו דשיל"מ בטל אבל אם ההיתר לא עמד שום פעם בפ"ע ובא עי"ת כהאי דהמרדכי אין ההיתר חשוב ואינו מבטל אף איסור שאל"מ אם כן כאן דהתוס' של גיד הוי היתר הבא בתערובות והאיסור עמד בפ"ע ודאי אין ההיתר מבטל את האיסור דמה אם באו שניהם כא' עי"ת א"מ מכ"ש היכי דהאיסור עמד בפ"ע דיפה כחו וההיתר בא עי"ת ודאי אינו מבטל האיסור ודוק. אך כ"ז כתבתי לשיטת האחרונים הנ"ל עיין בנוב"י ת' סי' נ"ד נ"ה ובמשנ"ח ובחוות דעת סי' ק"ו לענין אפשר לסוחטו דאם הי' המבטל בפ"ע א"ב האיסור בו. ובאמת תמוהין הדברים מאוד מסוגיא דנדרים דנ"ח ונ"ט יעו"ש דגדולי היתר מבטלים האיסור ופלא איך אשתמיט לרבינו משלם כל הסוגיא וחס לומר כן על אחרון מכ"ש על הראשונים ע' מנחות דס"ט והמעיין במרדכי עצמו יראה שהקשה מתחלה מש"ז ומיבמה שרקקה. [ומק' המרדכי נראה דלא ס"ל כהמ"כ שהבאתי לעיל דאין היתר בטל באיסור דהרי כאן הרוק הו"ל המצוה וה"ל נגד הדם כמו היתר באיסור ומכל מקום הקשה דליבטל נראה דגם היתר בטל ועיין בנדרים דנ"ט בר"ן שם בסוגיא הנ"ל] ותי' דתחלת ביאתו עי"ת א"ב ואח"ז הקשה מפ' המפלת שליא בבית הבית טמא ויש וולד ור"ש מטהר דנימוק הוולד עד שלא יצא ופרש"י דנעשה דם ונתבטל בדם הלידה וכן מסקינן שם טעמא דר"ש דהטומאה של הוולד בטל ברוב דם הלידה והלא הוי תחלת ביאתו לעולם עי"ת ותירץ וז"ל דהתם נמי הוולד הי' נכר קודם שנימוח עכ"ל ומאי תירץ כיון דדם לידה היינו המבטל בא עם התערובות ובהי' המתבטל קודם גרע כיון שלא הי' המבטל בפ"ע ולומר דבבטן שייך ג"כ תערובות על כל פנים מה מתרץ על דבר הנתבטל העיקר הו"ל לתרץ דהדבר המבטל היה בפ"ע ואפשר כוונתו כיון דהי' הוולד קיים ואז דם הלידה הי' קודם היינו ההיתר הי' בפ"ע בבטן ואח"כ נימוק הוולד אבל מכל מקום היאך יפרנס הסוגיא בנדרים שם דמבואר אף דהמבטל לא הי' בפ"ע אדרבה הנתבטל הי' בפ"ע מכל מקום בטל.

5ע"כ לבי אומר בטח דסברת המרדכי דוקא שבאו שניהם עי"ת אבל אם בא אחד קודם חבירו אפילו אם הנתבטל בא קודם כיון דלא באו עי"ת בטל דכ"ה גזירת הכתוב גבי רוב. ולהסביר קצת הטעם נראה עפ"ד הנוב"י בתשובה שם דלכאורה ד' המרדכי חוק בלי טעם והסביר הנב"י דעיקר הילפותא דאזלינן ב"ר הוא מאחרי רבים להטות אם כן בעינן דומיא דסנהדרין שלא יהי' מעורב בתחלה ע"ש. אם כן בסנהדרין דהמיעוט בטל ברוב וכי יש חילוק בין אם הרוב אמרו דעתם בתחלה דהיינו המבטל או שהמיעוט אמרו דעתם והרוב המבטלים אח"כ ודאי אין חילוק ובכ"ע אזלינן ב"ר אך שיאמרו כולם בב"א לא משכחת לה וה"נ באו"ה אין חילוק רק בבאו לעולם עי"ת ואין סתירה להר"מ מש"ס דנדרים שם כנ"ב. ובזה תראה דהרב הגאון בעל ח"ד סי' ק"ו הביא ק' המרדכי והעתיק תירוצו כיון שאינו ניכר ההיתר קודם ל"ב ומפלפל בזה ובאמת במרדכי שם מבואר לשונו כמו שהעתקתי אם כן אף אם ההיתר א"נ רק האיסור ניכר בטל ובזה נדחו דבריו שם והדברים שכתבתי כנים ואמיתיים ב"ה ועיין תוס' ב"ק ס"ט כתבו דמה שגדל מדרבנן ל"ב דהוי דשיל"מ כהמרדכי וע' סוגיא דביצה דבהמה של שני שותפים דינקי תחומין וכו' מה בין זה למוקצה וביו"ד סי' י"ד ובט"ז ובש"ך ומ"א סי' שי"ח ומ"ל וכו"פ: