מנחת חינוך שב:ד
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 302:4
Open in the reader →1יש לנו לכותבה בחשבון כו'. ונ"מ דאם לא הקריבו העומר או הכבש קודם תמיד של בה"ע יכולים להקריב אח"כ כי עשה דרבים דוחה עשה דהשלמה כמ"ש התוס' בר"ה סוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר. אבל לכתחלה ל"מ מנחת העומר שצריך להקריבו קודם התמיד של בה"ע כמבואר בר"מ כאן ולד' הכסף משנה דהיא קודמת לכבש וכבש אסור לכתחלה להקריב אחר תמיד של בה"ע אלא אפילו לד' המבי"ט הובא בלחם משנה שם וכן כל המנחות אסור להקריבן אחר תמיד של בין הערבים כמבואר בתוס' מנחות דכ"ו ע"ב ד"ה אלא כו' אם לא שנקמצו קודם התמיד מותר להקטיר הקומץ אח"כ ע"ש והובא דבריהם במ"ל פ"א מהל' תו"מ ה"ו בד"ה ודע דמתוך ואין כאן מקומו. אבל בדיעבד בודאי יקריבו אח"כ כי הוי עשה דרבים כמ"ש לעיל. ומדי עברי בזה ראיתי בת"כ פ' העומר פ"י ה"ה והניף את העומר כו' לרצונכם אין כופין את הצבור בע"כ והוא חידוש גדול. דבודאי כל קרבנות הצבור בודאי אם יש ביכולת לכוף אותם בודאי כופין כמו כל מ"ע וכל הקרבנות כופין עד שיאמר רוצה אני כמבואר כ"פ בש"ס ובר"מ פי"ד מה' מעה"ק נראה דכאן גזירת הכתוב דאין כופין. ונראה דהנה גבי כל הקרבנות דרשינן יקריב אותו בע"כ וכתיב לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ומובא ברייתא זו בכ"מ. אבל כאן דכתיב לרצונכם לחוד אם כן נראה דבעינן רצון גמור. על כל פנים תמיה לי על הר"מ שלא הביא זה כי הוא ברייתא ערוכה אף שאינה מובאה בש"ס דילן מכל מקום הבקי בספרי הר"מ הרבה פעמים מביא ברייתות דספרא וספרי אפילו היכי דהגמרא דידן חולק ובפרט כאן אשר אין מבואר בש"ס ההיפוך וצריך עיון גדול. אח"ז ראיתי בזית רענן עמד בזה וכתב אף דעל תו"מ כופין מכל מקום כיון דמתיר חדש לא יתרשלו כמבואר בערכין והיינו כמו חטאת דהוא לכפרה וצ"ע דהוא שעה מועטת דלאחר היום יהי' מותר חדש בלא העומר ובעזה"י יבואר עוד לקמן. ונ"ל פשוט לשיטת התוס' דנקצר ביום פסול אם כן אם לא קצר העומר בלילה דאם לא יביא העומר תיכף שהאיר השחר הותר לקצור בשדה ואינו תלוי בחדש אם נאמר דכל היום אסור חדש כמבואר לקמן מכל מקום הקצירה אינו תלוי בהבאה כמבואר לעיל אך העומר צ"ל ראש לכל הנקצרים אם כן כיון דלא נקצר העומר מותר לקצור כיון דודאי לא יביאו עומר כיון דלא קצרו בלילה. ולשיטת הר"מ דנקצר ביום כשר בודאי אסור לקצור אף ביום קודם שיקצרו העומר ולא אמרינן דזמן הקצירה יתיר הקצירה כמו דיום הנף מתיר חדש אף בלא עומר דשם יש פסוקים עד הביאכם כו' אבל כאן כ"ז שלא נקצר אסור לקצור דהעשה יוצא מכלל העשה דראשית קצירכם וצ"ל העומר ראשית הקציר כנ"ל פשוט. ועיין במנחות דף ה' ע"ב גבי עומר בשביעית לר"ע דס"ל ספיחים אסור מן התורה אמרינן שם דבא להתיר לאו שבתורה וע"ש ברש"י דוקא לאו דחדש הוא מתיר לאכול השיריים אבל לא איסור שביעית. נראה מדבריו דלר"ע דאם הוא בשביעית אסור לאכול השיריים. וע"ש בתוס' שכתבו דמתיר לאו שבתורה אף לאו דשביעית עיין שם ולדעת רש"י מתקיימת מצות העומר כי אכילה אינה מעכבת בקרבנות וגם לדעת התוס' אלא מטעמא אחרינא [דחו] דברי רש"י ע"ש ונראה דלדעת הר"מ פ"ג מהלכות שמיטה דספיחין אסורין מדרבנן מכל מקום אפ"ל דלא היו אוכלין השיריים מדרבנן כי הרבה גזירות מצינו גם באכילת קדשים מדרבנן וצ"ע. ובאמת אפילו לר"ע יש לחקור אמאי לא נתאכלו השירים הא אכילת קדשים מ"ע וידחה האיסור דספיחים ואין להאריך כאן. ומכל מקום אם אירע טומאה בעומר בשביעית אף דליכא שיריים לאכילה אומר ומביאין אחרת תחתי' כי אנן פסקינן כר"ש דטומאה דחויה בצבור אף בדליכא שיריים לאכילה כמבואר ביומא ובר"מ פ' ד' מהב"מ. ומה שמבואר כאן דבא מג' סאין ע' ש"ס ור"מ פרק ח' דזה אינו מעכב דאם ריבה בסאין או מיעט כשר: