מנחת חינוך לה:ג

1ושם נתבאר וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ פ"ג מהא"ב ואכתוב בקיצור כדרכי בעזה"י. הנה הלאו הזה כולל כל א"א הן ארוסה הן נשואה והן בת כהן אך בעונשים יש חילוקים אם היא א"א אפילו אם היא קטנה או נערה ונכנסה לחופה אפילו לא נבעלה עדיין ואפילו לא נכנסה לחופה ג"כ רק מסרה האב לשלוחי הבעל או שהיא בוגרת מאורסה או שהיא בעולה בכל אלו עונשים הבועל והנבעלת בחנק אך אם היא קטנה הבועל חייב חנק והיא פטורה מכלום כי קטנה היא לאו בת עונשין וכן אם היא גדולה והבועל קטן בן ט' שנים ויום א' הבועל פטור והיא חייבת אבל ביאה פחות מט' שנים לאו ביאה היא כלל והיא ג"כ פטורה וכן אם היא פחות' מג"ש וי"א הבועל ג"כ פטור אף דהוא גדול דלאו ביאה היא כלל ודברים אלו מבוארים בנדה ור"מ פ"א מה' הנ"ל והוא הל"מ עיין בנדה ובתשובות הרא"ש. ואם הזונה היא בת כהן אף דנפסלה מן הכהונה כגון שנבעלה מקודם לפסול לה או הבעל הוא פסול מכל מקום החמיר התורה בבת כהן שחייבת שריפה ודוקא הנבעלת אבל הבועל הוא בחנק כמו כל א"א ושריפה חמורה מן חנק כמבואר בש"ס דסנהדרין פ' ד"מ סקילה שריפה הרג וחנק ע"ש באריכות וא"כ הכלל כל היכי שבת ישראל בחנק אם היא ב"כ בשרפה כגון נכנסה לחופה או בוגרת כל הנ"ל בבת כהן בשרפה (דפטור). אבל נערה או אפילו קטנה מאורסה כגון שקיבל בה אביה קידושין ולא נכנסה לחופה ולא נמסרה לרשות הבעל והיא בתולה הבא עלי' אם היא נערה שניהם הבועל והנבעלת בסקילה אם היא קטנה הבועל בסקילה והיא פטור' ואין חילוק אפילו אם היא ב"כ הוו בסקילה כי סקילה חמורה משרפה ולא יצאה ב"כ להקל לפ"מ דקיימא לן סקילה חמורה משרפה כמבואר בפ' א"מ ובר"מ כאן ה"ה ודברי הרהמ"ח שכתב כאן דנערה המאורסה ב"כ היא בשרפה והבועל בחנק הם תמוהים דלא קי"ל כן ע"ש בש"ס וגם אפילו לר"ש דשרפ' חמורה מכל מקום כולם מודים דהבועל לא נשתנה מיתתו כלל בב"כ ודאי ט"ס יש כאן וקאי על נשוא' ב"כ דהיא בשרפה והבועל בחנק ופשוט:

2ויש נערה המאורסה אף על פי שהיא מאורסה גמורה בתולה מכל מקום היא בחנק כגון גיורת ומשוחררת אף על פי שנתגיירו ונשתחררו פחותה מבת ג"ש וי"א ונתארסה כשהיא נערה הבא עלי' הם רק בחנק דהיא גזירת הכתוב ע' כתובות מ"ד ודוקא נערה אבל קטנה גיורת לא משכחת לה מאורסה כיון שאין אביה זוכה בה לקדשה והיא בעצמה בקטנות' אין לה קדושין מן התורה כמבוא' כ"ז בר"מ ואה"ע ה' קדושין. ואם הי' הורתה שלא בקדושה ולידת' בקדוש' אם היא נערה מאורסה הם בסקיל' עיין בכתובות דמרבינין זה מקרא אבל קטנה מאורסה לא משכחת לה כיון דהורתה שלא בקדושה אם כן אין לה אב ואין לה קידושין מן התורה רק בנערה היא בעצמה מתקדשת שייך שפיר מאורס' ונידונים בסקילה ואם נכנסה לחופה דהיינו שאביה מסרה לחופה ולא היתה אז בת ג"ש וי"א אם הוי חופה לידון בחנק אם בא עלי' מג"ש ומעלה או לא נחשבה חופה כלל או במסר אז לשלוחי הבעל או שאר חופה דלא חזי' לביאה עמ"ל פ"ג מה' אישות הי"א אריכות בדין חופה פחותה מבת ג"ש וי"א וגם שאר חופה שא"ר לביאה צריך אריכות גדול בדיני חופה ואין כאן מקומו. ואם הי' הדבר ע"י הוצאות ש"ר דעת הר"מ דאפילו אם הביא עדים שזינתה אחר החופה וכ"ש ברשות הבעל אף דבעלמא בחנק מכל מקום במש"ר גלי קרא דהם בסקילה והראב"ד השיג עליו בזה דאף במש"ר ג"כ בחנק לאחר החופה ע' שיטות אלו בתוס' כתובות סוגיא דתני שילא ע"ש ואין כאן מקומו.

3והנה בכל העריות וכן כאן בא"א א' המערה וא' הגומר וחייב ג"כ על הכנ"ע עיין ר"מ פ"א וכן חייבים על שלא כדרכה כמבואר שם ובש"ס. ונערה המאורסה דכתבנו לעיל דבעולה הוא בחנק אם נבעלה אפילו בהכנ"ע הוי ג"כ בעולה וא"ח סקילה ואפילו לא השיר בתולי' כלל מכל מקום כיון דהביאה ראוי להשרת בתולים יצאה מכלל בתולה והוי בעולה עיין בזה פטו"ב מה' הנ"ל במ"ל הי"ג אך אם נבעלה של"כ לא יצאה מכלל בתולה ואפילו באו עלי' עשרה של"כ כולם חייבים סקילה כחכמים וכ"פ הר"מ כאן ועמ"ל. ובכל המנאפים א"צ שיראו העדים במכחול בשפופרת אלא משיראו כדרך המנאפים הרי זה בחזקת שהערה בה כ"ה ל' הר"מ פ"א הי"ט וז"ל ל"ד בחזקה שהערה אלא הוא ג"כ בחזקת שגמר הביאה דאלת"ה אם כן בשפחה חרופה שא"ח אלא על גמר ביאה כמבואר בר"מ כאן פ"ג והיא חייבת מלקות אם כן לא יתחייבו אלא אם כן ראו העדים הביאה ולא מצינו שום חילוק בין ש"ח לשאר עריות א"ו אם הם כדרך המנאפים הוא בחזקת גמר ביאה ג"כ כנלע"ד פשוט.

4וז"פ דבכ"ע וכן כאן דחייב על העראה חייב גם על ג"ב כמבואר בירושלמי גבי קלבד"מ והדברים עתיקין אך אין נ"מ בזה דתרי זימני לא קטלינן לה והוא חייב על תחלת ביאה עפ"י לכתובות בפתיחה לחתן הגאון המחבר שהביא ד' הירושלמי ומכל מקום כאן נראה דיש נ"מ בזה אף על פי שאם בא על נערה המאורסה וגמר ביאתו והוא חייב על העראה סקילה ואחר העראה ממילא נעשית בעולה כמש"ל ומבואר בקידושין גבי כ"ג דמקדש בביאה ע"ש וחייבים על גמר ביאה חנק ונידון בסקילה כדין מי שנתחייב שתי מיתות דנידון בחמורה ה"ה כאן מכל מקום נ"מ נהי דפסקינן דא"צ להתרות בהעובר משום איזה מיתה הוא חייב רק במיתה לחוד סגי כרבנן בסנהדרין עיין ר"מ פי"ב מה' סנהדרין מכל מקום אם עבר עבירה שיש בה סקילה ומתרינן בי' מיתת חנק ודאי אינו התראה כי מותרה לקל א"מ לחמור ואפילו איפכא מותרה לחמור א"ע לקל ע' כתובות פא"נ וסנהדרין ד"פ ע"ב אם כן כאן בבא על נערה המאורסה והתרו בו העדים לא משום סקילה אלא משום חנק בודאי סקילה א"ח כיון דלא התרו בו לחמור אך על כל פנים חנק חייב כיון דהתראה מישך שייך על גמר ביאה דעל ג"ב באמת חייב חנק ואם התרו בו סקילה או אפילו סקילה וחנק מכל מקום כיון דנידון בסקילה אין נ"מ אך אם התרו בו לחנק לחוד אי הי' כאן סקילה לא הי' מהני התראה כי לא מותרה לסקילה אבל באמת דכאן חייב סקילה על העראה ועל הגמר חייב חנק מהני התראה וחייבים חנק כנלע"ד ברור. וכן מאורסה בת כהן על תחלת ביאה חייבים שניהם סקילה כמש"ל ועל הגמר ביאה דנעשית בעולה בהעראה אם כן על הגמר היא חייבת שרפה והוא חייב חנק אם לא התרו לסקילה רק לחנק ושריפה חייב חנק והיא שריפה כי על הג"ב חייבים ג"כ בכל העריות ועיין סנהדרין ע"ג ע"ב תוד"ה ממונא לא משלם וגם נלע"ד פשוט לפ"ז דמבוא' בש"ס דשבועות דהי' משמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי דאם פי' באבר חי חייב כרת וכ"פ הר"מ פ"ד מה' הנ"ל הי"א וכ' דכ"ה בכל עריות אם כן בבא על נערה המאורסה בשוגג ואח"כ התרו בו לפרוש באבר מת ופי' באבר חי א"ח סקילה על הפרישה רק חנק כיון דבשעת הבעילה דנתחייבת הרי היא בעולה ואינם חייבים רק חנק וכן בב"כ חייבת היא שרפה והבועל רק חנק. אך בהגהת רמ"א סי' קפ"ה מבואר שם דאין האשה חייבת על הפרישה וכבר תמהו בזה על הרמ"א ואין כאן מקומו. על כל פנים נ"מ לבועל דהוא א"ח סקילה רק חנק דעתה היא בעולה ופשוט ויש לפלפל בזה הרבה בש"ס. אך כונתי בחיבורי רק לעורר קצת וישמע חכם וכו'. ובכל העריות וכן כאן אם בא עליה באבר מת פטור וכן אם היא מתה פטור גם כן אך אם היא טרפה ואפילו נשחט בה רוב סימנים חייב אלא אם כן הותז ראשה כמבואר הכל בר"מ פ"א ועמש"ל פ' אחרי בעניני העריות ותלמד לכאן והנה לעיל כתבנו בשם הר"מ דבעולה שלכ"ד אפילו עשרה בב"א הוי בתולה ועמ"מ דפוסק כחכמים ועמ"ל שדעת רש"י כרבי דיש לה דין בעולה אף שלכ"ד ובשטמ"ק לכתובות מביא גירסא אחרת בר"ם דהיינו כרבי ע"ש. והנה ק"ל לפי גי' המ"מ דהר"מ פוסק כחכמים מכל מקום מבואר בקדושין ט' ע"ב דאף רבנן מודים דבעל עושה בעולה שלכ"ד עי"ש אם כן אמאי השמיט הר"מ ד"ז וצ"ע. אח"ז מצאתי בשער המלך פ"ו שעמד בזה ואין כאן מקומו להאריך כי הענינים עמוקים וע"ש בשער המלך שכתב דאפשר אין הבעל עושה בעול' שלכ"ד רק אם קידשה בביאה כיון דאהני הביאה לקנותה מהני גם כן לעשותה בעולה אבל בעילה שלא לשם קידושין אף הבעל אינו עושה בעולה וע"ש שדחה זה מדה"ת כתובות דף מ"ח ע"ב ד"ה היינו.

5ואיזה נקראת א"א המקודשת לאיזה איש מישראל אפילו לח"ל כל שאינה ערוה דהיינו ח"כ ה"ז מקודשת והוי א"א וער"מ וש"ע אה"ע באיזה אנשים תופסין קידושין וחרש אין לו קדושין מן התורה וגם אם היא חרשת א"ל קדושין מה"ת. אך אם אביה קיבל בה קדושין בקטנותה או בנערותה הוי א"א גמורה וכן שוטה ושוטות אין להם קידושין רק דהיא שוטה אם קיבל בה אביה קדושין הוי א"א וקטנה בין שיש לה אב ולא קיבל אביה הקדושין או אפילו אין לה אב ונתקדשה אין לה קדושין מן התורה וקטן שקידש אין לו ג"כ קדושין מן התורה ויבם קטן בן ט' שבא על יבמתו יש הרבה שיטות דהיינו שיטת רש"י והרמב"ן והר"מ דקנאה מן התורה עפ"ה מהל' יבום בר"מ ובקדושין די"ט מכל מקום אין עליה משום א"א דגזירת הכתוב הוא אשת איש ולא אשת קטן ע"ש בש"ס והד' עתיקין. וכן לשיטת ר"י ברזילי דקטן שקידש לו אביו אשה מקודשת מכל מקום א"ח עליה משום א"א מחמת גזירת הכתוב ולא אשת קטן ע' באחרונים. וטומטום שקידש היא ספק א"א אך כשביציו מבחוץ נראה מהש"ס יבמות וחגיגה דהוא ודאי זכר. אך כבר כתבתי לקמן פ' אמור דהר"מ אינו מביא זה וכתבתי שם דבר חדש עיי"ש. ואנדרוגינוס לשיטת הר"מ דהוי ס' זכר אם כן הוי ס' קידושין אך הרבה שיטות סוברים דהוי ודאי זכר אם כן הוי ודאי א"א. ולשיטת הראב"ד הוי חציו זכר אם כן הוי ג"כ א"א וכבר כתבתי כ"פ בחיבור זה דיני אנדרוגינוס וטומטום אף דא"ר לביאה מכל מקום חופה אית ליה אפילו נימא פחותה מג"ש ל"ל חופה מכל מקום כיון דראוי לקרוע הוא בר חופה כ"כ התוס' יבמות דף ע"ב ע"א ד"ה מבחוץ ע"ש ומשכחת לה ארוסה וגם נשואה בטומטום ואנדרוגינוס. וסריס בין סריס אדם בין סריס חמה קידושי' מן התורה ואיילונית ג"כ קדושין מן התורה בהכיר בה ובלא הכיר בה עבשו"ע סי' מ"ד. ואם א' קידש קטנה וקיבל עליו אפילו אם תהא איילונית ע' בסנהדרין ואביה קיבל בה קדושין ואחר י"ב שנה בא עלי' א' ואח"ז הביאה סימני איילונית לדעת הר"מ פ"ב מהלכות אישות דפסק גבי איילונית דמקטנותה יצאה לבגר ואם נימא כרב ביבמות דנעשה גדול למפרע אם כן למפרע היא בוגרת וא"ח אלא חנק וה"ס לא הוי ע' תוס' ד"פ ביבמות והדברים עתיקין. אך דעת הר"מ לא ברור ענוב"י ק' אה"ע סי' ו' דעתו דהר"מ פוסק כשמואל דלא נעשה גדול למפרע אם כן הו"ל קטנה מאורסה וחייב סקילה והיא פטורה. וכן אם זכר מבן י"ג ומעלה קידש ואח"כ הביא סימני סריס לרב הוי קדושין למפרע והבא עליה נידון משום א"א ולשמואל אין קידושי' קידושין כי עדיין הוא קטן. ועכו"ם ועבד לאו בני קדושין הם וחידוש ברש"י סנהדרין נ"א דאי' התם ובת כהן א"ל אלא שניסת לכהן לעכו"ם לחלל וממזר מנין ופרש"י עכו"ם וחלל אף על פי שאסורין לבא בקהל יש להם קדושין והרי היא אשת איש דקדושי' תופסין בחייבי לאוין וכן עכו"ם איכא לאו לא תתחתן והוא תמוה דמשום לאו דל"ת תחייב שריפה וא"א לא הוי דא"ק תופסין בעכו"ם. וח"ע וחב"ח שקידש אשה היא ספק א"א דהיא אבעיא בש"ס וישראל שקידש ח"ש וחב"ח הוי ש"ח והבא עליה א"ח מיתה רק אשם ומלקות ואם נשתחררה אי גמרו קידושי ראשון עיין כל הדינים בר"מ ה"א ואה"ע סי' מ"ד ותדע איזהו א"א ואיזה ספק. ורשע שקידש קידושי' קידושין וצריך אריכות בזה ואין כאן מקומו עיין הלכות יבום. ואשת אלי' הנביא וריב"ל יצאו מכלל א"א. ויבמה לשוק הוי ס' קידושין. וקטן שקידש את הקטנ' לאחר שיגדלו עמ"ל מהלכות אישות פלפל בזה אם חלו הקדושין בגדלותן ואם חופה קודם קדושין מהני להחשיבה נשואה עיין ג"כ במ"ל והד' עתיקין.

6וע' קדושין פ' האומר גבי מקדש מעכשיו ולאחר ל' יום ובא א' וקידש' מעכשיו ואחר כ' יום דר"י סובר דקדושי כולם תופסין בה וברשב"א שם פוסק כר"י ור"י סובר דלא מטעם ספק רק הדין הוא כך דקדושי כולם תופסין עי"ש ברש"י ותוס' ורשב"א ור"נ. ובקידושין ס"ד מבואר הא דאין קדושין תופסין בא"א היא מהקישא דר"י דהוקשו כל העריות והקישא הוא על עריות שיש בהם חיוב מיתה ע"ש. אם כן כאן לר"י דתופסים בה קדושין אחרים אם כן אפשר ג"כ דאינה א"א גמורה כיון דאפילו קדושי מאה תופסין בה אם כן א"ח מיתה הבא עליה. אך מכל מקום יש לחלק דבאמת הוי א"א גמורה רק לענין זה דקדושין חלין מחמת דהוי קצת שיור. וגם מבואר שם ברשב"א ור"נ דאם קידשו אותה שני אחים ומת אחד דלא נפלה לפני האח הב' ליבום מחמת קידושי האח ואי דאינם קדושין גמורין לענין ח"מ אפשר דאינ' זקוקה ליבום כלל כאשר יבואר לקמן דגם ארוסה דמתיבמת ילפינן מריבוי דקרא ביומא אם כן אפשר דקידושין שאין בה מיתה אינם קדושין גמורין לענין יבום ואם אפילו זקוקה ליבום למה נעכב חלק האישות שמקודשת לשני כיון דאינה במיתה רק בלאו אם כן יבא עשה וכו' וגם על כל פנים תחלוץ ככל ח"ל יע"ש שמביאין ירושלמי דאותו אח שנתקדשה לו גם כן אסור ליבמה דחלק הקדושין שלו ה"ל כערוה ופוטר חלק השני נראה דהקדושין הם גמורים וה"ל ערוה. אך קדושין של אחר תופסים מטעם שיור ועאה"ע סי' מ"ם והוא ענין עמוק ואין כאן מקומו. והנה בלאו הזה במזיד בלא התראה חייבים כרת ובשוגג חטאת קבוע ובלא הודע אשם תלוי כמבואר בכריתות ור"מ ה' שגגות וע"ל מצות לא תקרבו וכו' בפ' אחרי כתבתי דלשיטת הר"מ דלוקין על חיבוק ונישוק וכן נשיקה נהי דאין בה כרת מכל מקום לוקין על לאו דקריבה אם כן מכ"ש בביאה ודאי עובר על לאו דקריבה ג"כ אך כאן אם התרו בו משום לאו דלא תנאף אם כן חייב מב"ד ופטורים ממלקות אבל אם לא התרו בהם למיתה נהי דמשום הלאו הזה לא מהני התראה למלקות דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין אבל אם התרו בהם על הביאה משום לאו דקריבה בודאי לוקין כי אין לך קריבה גדולה מזו וז"ב. ויישבתי שם קושית התוס' סנהדרין סוגיא דחוששין ללעז ע"ש וח"מ שוגגין אין פטורים ממלקות כמ"ש כ"פ בח"ז.

7גם נ"ל פשוט אם שגג בהעראה והיה מזיד בסוף ביאה או שפי' באבר חי במזיד חייב קרבן וגם כרת או מיתה וא"ד להא דמבואר בשבת דא"ח קרבן עד שיהא תחלתו וסופו שגגה ואם הי' סוף במזיד או תחלתו במזיד א"ח קרבן ומבואר זה ג"כ בר"מ פ"ב מה' שגגות עיי"ש לא דמי בשלמא שם גבי שבת דעקירה בלא הנחה או הנחה בלא עקירה אינו מלאכה רק המלאכה הוא עקירה והנחה כאחד אם כן אם היה מזיד במקצת א"ח כי לענין חטאת בעינן שיהא כולו בשוגג אבל כאן העראה וג"ב כ"א ענין בפ"ע העראה הוי ביאת איסור וכן ג"ב אם כן אין זה שייך לזה והוי כמו שעושה עקירה והנחה בשוגג ואח"כ עושה עוד עקירה והנח' במזיד דזה כ"א ענין בפ"ע בודאי חייב חטאת על השוגג ה"נ ואף אם הי' בתחל' במזיד וג"ב היה בשוגג חייב על ג"ב כי הוא ענין בפ"ע כי היה יכול לפרוש ואין מיתה פוטרת קרבן חדא דאין באים כא' ואפילו בבאין בב"א דעת תוספות פסחים כ"ט ע"א ד"ה ר' נחוניא וכו' דאין מיתה פוטרת מקרבן וגם לא שייך אינו שב מידיעתו עיין בשבת דצ"ג כי כ"א ענין בפ"ע ואם היה יודע לא הי' עושה ע"כ בודאי חייב קרבן וגם מיתה או כרת וז"פ. והנה מ"ש בשם הירושלמי דחייב על ג"ב גם כן הוא פשוט כיון שהיה יכול לפרוש אם כן היא עבירה בפ"ע ואם בעל בשוגג מכל מקום אינו חייב אלא חטאת א' כמו שבא על הערוה בשוגג כ"פ אם אינם גופים מחולקים בהעלם א' א"ח אלא חטאת א' ה"נ אם הי' שוגג מתחלה וסוף א"ח אלא חטאת א' וכן אם בהעלם א' פירש באבר חי ג"כ א"ח אלא חטאת א' כמבואר להדיא בר"מ פ"ה מהלכות שגגות. אך לכאורה צ"ע עמ"ל פח"י מה' מעה"ק דפלפל שם באורך וכתב דדעת הר"מ כר"ל פ"ק דכריתות דשני עבירות אף שהם בלאו א' מכל מקום כיון שחלוקים במיתה אם עושה אותם בהעלם א' חייב שני חטאות דחלוקה דמיתה שמה חלוקה אם כן כאן בבא על נערה מאורסה וגמר ביאתו אף בהעלם א' והם בלאו א' כי לאו דלא תנאף כולל הכל כמ"ש מכל מקום חלוקים בעונש דעל תחלת ביאה דהיא בתולה בעונש סקילה ועל גמר ביאה גזרה התורה חנק או שריפה אם כן בבא על נערה המאורס' וגמר ביאתו בהעלם א' חייב שני חטאות או שפירש באבר חי בשוגג ולא ראיתי זה בר"מ וגם צ"ע בכריתות שם וצל"ע הרבה בזה ואי"ה אשנה פ"ז. וכ"ז דוקא באשת ישראל אבל אשת ב"נ ועבד אין ישראל חייב דלא הוי א"א. ולענין ב"נ יתבאר בעזה"י. וכל אישי ישראל מוזהרים על לאו זה הן איש והן אשה. וגם עבד כנעני חייב על א"א מישראל וער"מ פי"ד מהל' הנ"ל שכתב דעבד חייב על הזכר והבהמה כתב הרה"מ דה"ה על א"א והקשה על הר"מ דהשמיט זה עי"ש והאמת כ"ה ומכ"ש ח"ע וחב"ח דודאי חייב וטומטום אינו בן ביאה ואנדרוגינוס לדעת הסוברים דהוא זכר ודאי חייב על א"א אבל להר"מ דהו"ל ספק א"ח דלמא הוא אשה. וחרש שוטה וקטן אינם חייבים בכל המצות שאינם ב"ד אבל האשה נהרגת על ידם אם הקטן למעלה מבן ט' וגם אם האשה חרש שוטה וקטן שקיבל בה אביה קדושין והיא מבת ג"ש ומעלה הבועל חייב והיא פטורה וכן עכו"ם שבא על אשת ישראל היא חייבת אם מאורסה סקילה וב"י חנק וב"כ שריפה ולענין הבועל שהוא עכו"מ עמש"ל: