מנחת חינוך לה:ד

1בין עכו"ם וכו'. הרהמ"ח קיצר כאן ואכתוב הדינים בקצרה כדרכי בעזה"י. ב"נ מוזהר על אשת איש ואפילו אשת חבירו ואשת עבד אף שאין אישו' להם דוקא הישראל א"ח על אשת עכו"ם ועבד דמיעטה התורה אבל עכו"ם חייב והוא מז' מצות וילפינן מודבק באשתו ולא באשת חבירו ודוקא שנבעלה לבעלה עכו"ם הוי אשת חבירו אבל קדושין וחופה אין להם. וגם ישראל שבא על אשת העכו"ם אף על גב דאמעוט מאזהרה זו מכל מקום עבר על איסור דאורייתא ודו"ק וכו' כ"כ התוס' קידושין ד' וסנהדרין דף נ"ב ע"ב. וב"נ נהרג ע"ז ומיתתו בסייף כדין מיתת ב"נ וה"ה אם בא על אשת ישראל שנבעלה לישראל גם כן חייב סייף ובבא על אשת חבירו שניהם נהרגין דגם היא מוזהרת כמבואר בסנהדרין. וכן ישראל שבא על אשת העכו"ם אף דהוא אינו נהרג מכל מקום היא נהרגת. וב"נ או ישראל שבאו על אשת עכו"ם פטורים בשלא כדרכה דגזירת הכתוב ודבק ולא שלכ"ד. אבל על העראה נראה דגם ב"נ חייב וע' דינים אלו בר"מ פ"ט מה' מלכים ונראה מד' הכסף משנה דגרסתו בש"ס היתה דעל העראה פטור ובלחם משנה כתב דהגירסא כמו לפנינו דשלכ"ד פטור עי"ש. וב"נ נהרג בע"א ודיין א' בלא התראה כמ"ש כ"פ ושוגג פטור אך אומר מותר חייב כמבואר כ"ז בר"מ והבאנו בכ"מ ועמ"ש לקמן ולעיל בקצרה דב"נ אף אם הוא פחות מט' שנים ובא על אשת חבירו נהי דאפשר דהוא פטור דלאו בר דעת הוא מכל מקום היא חייבת כי ד"ז דפחות מבן ט' ופחותה מג"ש דאין ביאתן ביאה זה הכל הל"מ ע' בנדה ושיעורין רק לישראל נאמרו עיין ר"מ פ"י מה' מלכים. וכאן אם היה הב"נ גדול והיא היתה פחותה מב"ג ונבעלה לבעל מכל מקום נראה דאינו נהרג אע"ג דביאתן ביאה מכל מקום ל"ה א"א דאין לה דעה להקנות עצמה לבעל. וזה נ"פ דאף בב"נ צריך על כל פנים לקנות אותה בביאה מדעתה ואביה אין לו רשות להשיאה כי דוקא בישראל יש לו רשות לאב דנתנה לו התורה רשות כדילפינן מקראי אבל בב"נ לא מצינו זה אם כן אפילו היא גדולה ב"ט או ב"י מכל מקום אין לה דעת אינה א"א כנלע"ד ולקמן בעניני עריות הארכתי בזה.

2ואם ב"נ בא על אשת ישראל הדינים כך הם אם היא אשת ישראל ע"י בעילה ג"כ כיון דגם אצלם יש בעולת בעל אם כן הדין שוה כמו על אשת חבירו דזה נלמד מודבק אם כן אם שניהם גדולים האשה בחנק והבועל בסייף כדין ב"נ. ונ"ל דג"כ פטור בשלכ"ד עיין ר"מ אף דמלשונו לא משמע כן מכל מקום כיון דזה הוי עריות דידהו שוה לכ"ד כנ"ל. אבל היא חייבת ג"כ בשלכ"ד כמו בישראל דהתורה ריבתה לגב' דגם שלכ"ד חייבים. ולענ"ד אם בא עליה שלכ"ד דפטור והיא חייבת דוקא בשוגג שהיא חייבת קרבן או בלא התראה אבל אם התרו בה והיא חייבת מיתה גם הוא נהרג כמו הבהמה שנהרגת משום תקלה וקלון וד"ז מבואר בר"מ פי"ב מהא"ב לענין אם הישראל בא על העכו"ם שנהרגת ע"ש ויליף לה ממעשה דנשי מדין ע"ש אם כן ה"נ נהרגת משום זה. ולפי זה אפילו הי' העכו"ם קטן יותר מבן ט' ובא עליה אפילו כדרכה דהיא חייבת והוא פטור מחמת שאינו ב"ד או שהיה בשוגג והיא מזידה אף דהוא פטור מעונש העבירה מכל מקום נהרג מטעם תקלה וקלון כמו בהמה שאינה בת עונשין ונהרגת כנלע"ד פשוט. ואפילו בא על קטנה ב"י דהיא פטורה מכל מקום נהרג כמו בהמה עיין בר"מ פ"א דיני בהמ' ותלמד לכאן. ונל"ב בעזה"י דזה שכתבנו כאן באופן שהב"נ פטור מעונש מחמת העבירה רק מחמת תקלה כמו בהמה וכן בישראל שבא על העכו"ם שהר"מ כתב שהורגין אותה כמו בהמה אין דינם כבהמה הרובע והנרבע שהם בסקילה דשם גזירת הכתוב הוא דהם בסקילה וגם האנשים בסקילה ע' סנהדרין נ"ד אבל כאן העיקר מחמת תקלה מחויב מיתה אבל לא סקילה מן התורה להחמיר עליו כיון דנהרג אין כאן קלון וגם משום תקלה נהרג אבל סקילה מנין לנו ונראה דנידון בחנק שהיא הקלה שבכולן אף דב"נ דינו בסייף היינו אם העונש על עבירה חייב' התורה סייף אבל אם העונש אינו מחמת העבירה רק משום הישראל מחמת תקלה וקלון די לו בחנק שהיא הקלה כנלע"ד. וגם אפ"ל דהגם דב"נ נהרג בע"א ודיין א' וכו' זה דוקא אי נהרג מחמת עבירה שמוזהר ילפינן דנהרג בע"א וכו' אבל אם נהרג כמו בהמה מכח תקלה אם כן כמו שור הנסקל צריך ב' עדים ודיינים כ"ג כד"נ עש"ס ור"מ ה"נ דדינו כבהמה צריך ב' עדים וכ"ג דיינים. ואם ב"נ בא על בת ישראל שלא נבעלה לבעלה ישראל רק היא מאורסה הדין כך אם היא נערה או קטנה מישראל חייב סקילה עליה גם הב"נ, אם הוא גדול וגם היא נערה שניה' נסקלים כי זה נלמד מאיש איש דזה ל"ש אצלם כי מאורסה אין להם אך נלמד דבישראלית המאורסה חייב הב"נ כמו ישראל אם כן חייבים סקילה ואם היא קטנה מאורסה הוא חייב סקילה והיא פטורה כמו בישראל. ואפשר ג"כ דאפילו אם בא על קטנה פחותה מב"ג המאורסת מכל מקום חייב אף דישראל א"ח בכה"ג מכל מקום בישראל הל"מ דזה לא נקרא ביאה אבל בב"נ דל"ש הל"מ אם כן ה"ל ביאה וחייב בכ"ע ונידון בסקילה. וג"כ אף שנידון בד"י מכל מקום נידון בע"א ודיין א' ובלא התראה כדין ב"נ רק נתרבה שמחויב ע"ז כמו ישראל ע' בגמרא. ואם הוא שוגג א"ח מחמת העבירה רק כמו בהמה אם כן אין דינו בסקילה כמש"ל וגם בכ"ג כמש"ל. ואם בא על מאורסה לישראל והיא גדולה או נכנסה לחופה דישראל בכה"ג בחנק או שהיתה בעולה קודם לכן הכלל אם לא נבעלה מבעלה אחר הקידושין דכל כה"ג לא נקראת בעולת בעל ובב"נ אינו חייב בכה"ג כי אצלם ל"ש מאורסה בלא בעילה החיוב דנתרב' מאיש איש חייב הב"נ כמו ישראל הכלל מה דל"ש אצלם נתרב' מאיש וכו' דינו כישראל או בסקילה או בחנק וחייב ג"כ על שלכ"ד כמו בישראל ואם א"ח כגון בשוגג דינו כמש"ל וא"צ לכפול הדברים. ונ"ל אם ב"נ בא על אשת חבירו הקטן לפמש"ל דלגבי ב"נ אין דין קטן פחות מי"ג דהוא בכלל שיעורין רק תלוי אם יש לו דעת אפילו קודם י"ג הוי בכלל מצות אם כן ה"נ אם הקטן הוא ב"ד ה"ל כאשתו ונהרג משום ודבק וכו' אך אם הקטן אין בו דעת נראה דגם ב"נ לא קני לה ולא הוי א"ח. אך אם ב"נ בא על אשת קטן ישראל כגון יבמה שבא עלי' קטן דבאמת יבום א"צ דעת רק התורה מיעטה אשת קטן ממיתה משום אשת איש לאפוקי אשת קטן כמש"ל זה דוקא בישראל אבל לגבי ב"נ נראה דהוי בכלל אשת חבירו ונהרג משום ודבק אך בשלא כדרכה פטור כי מחמת ודבק פטור שלכ"ד ומחמת עריות ישראל שנתרבה מאיש איש ג"כ פטור דישראל בכה"ג ג"כ פטור אם כן פטור בשלכ"ד כנלע"ד. ואפ"ל אם ישראל בא על אשת יבם קטן נהי דאימעוט מעונש ומאזהרה ג"כ מכל מקום עבר על עשה דודבק וכו' כמו ב"נ כמו אם בא על אשת ב"נ עובר על עשה זו כמ"ש בשם התוס':

3והנה במש"ל בפשיטות דגם אצל ב"נ על כל פנים צריך כוונה לקנות האשה ובל"ז ל"ה א"ח שו"ר בס' פר"ד דרוש א' מביא ירושלמי וב"ר דיש בזה פלוגתא ח"א בעינן כוונה לקנות וח"א דלא בעינן כוונה ע"ש שכ' דהר"מ פוסק דצריך כוונה. [שו"ר בתוס' ע"ז דף ל"ו ד"ה משום נשג"ז שהביא פלוגתא בירושלמי ומחלקים שם דוקא לענין שיהי' ב"נ חבירו חייב מיתה אם בא על העכו"ם שבא הוא עליה שלא בכוונה לשם אישות אבל לא שיהי' הישראל חייב בעשה דודבק באשתו ולא בא"ח שאינו חייב על העשה רק אם העכו"ם קנאה בביאה בכוונה. ולפענ"ד נר' לסברת הר"נ שכ' אע"ג דהישראל אינו חייב אם בא על עכו"ם א"א כשיטת הרב מכל מקום היא חייבת וא"כ ה"נ שבא עליה שלב"כ אפילו לשיטת תוס' שבא"א עכו"ם עובר הישראל בעשה רק באם העכו"ם בא עליה שלב"כ א"ע הישראל בעשה דלענין הישראל לא הויא א"א רק בכוונה מכל מקום היא חייבת דלענין עכו"ם הוי א"א וא"כ גם הישראל עובר משום לפ"ע כיון דהיא חייבת מיתה יע"ש בס' אב"מ סי' ט"ז שכתב ג"כ סברא זו]. וגם ראיתי שם שכתב דב"נ אינו קונה אשה בבעילה שלכ"ד וכתב שם כיון דאיתא בסנהדרין דב"נ שבא על אשתו שלכ"ד חייב מיתה וביאת איסור אינו קונה ובאמת הש"ס דחה זה דמי איכא מידי דישראל שרי ולב"נ אסור ומסקינן אלא א"ר הבא על א"ח שלכ"ד פטור ע"ש דנ"ח ע"ב אך אין משיבין על הדרוש אבל לדינא י"ל כיון דבאמת ליכא מידי וכו'. וגם הר"מ לא הביא זה אף דגבי מפרכסת נראה לכאורה דהר"מ אינו סובר מי איכא וכו' ומתיר לישראל ואוסר לב"נ ע"ש בלחם משנה מה שתירץ דהר"מ סובר ג"כ האי כללא אם כן כאן קונה הב"נ מן התורה שלכ"ד דהתורה ריבתה שני משכבות אם כן לגבי ב"נ ג"כ כנלע"ד. וע"ש עוד שנסתפק אם ב"נ הבא על ערוה שלו כגון על אשת אביו דנהרג עליה עבר"מ שם ונתכוין להיות לו לאשה אם הוי כאשתו לענין אם בא עלי' ב"נ אחר שיתחייב משום א"ח א"ד כמו בישראל אין קדושין תופסין בעריות ה"נ אינו אשתו כיון דח"מ עליה ע"ש דדעתו דאינו קונה אותה כיון דהוי ביאת איסור ומכל מקום צ"ע בד"ז. והנה במש"ל בשם התוס' דישראל הבא על אשת ב"נ דעובר משום לאו הבמ"ע ודבק באשתו וכו' מדברי הר"מ פ"ח מהלכות מלכים שכתב דיפ"ת מותר אפילו בא"א שאין אישות לעכו"ם נראה מדבריו דהטעם מפני שאין לו אישות כלל וא"ע כלל והתוס' מוכיחים מכאן דיש איסור מדאצטריך להתיר יפ"ת א"א אם כן דעת הר"מ דא"ע [צ"ע] ועלח"מ וע"ש בשער המלך מה שהקשה ע"ד הר"מ ובס' א"מ להקצוה"ח סי' ט"ז כתב דאף אם נאמר דא"ע על העשה מכל מקום איסור דאורייתא איכא דעובר על לאו דלפ"ע וכו' כיון דאצלה היא איסור ונהרגת ע"ז אם כן עובר הישראל משום לפ"ע ודבריו נכונים ומיישב בזה קושית השעה"מ ע"ש. ובמש"ל לשיטת הרמב"ן ורש"י ביבם קטן שבא על יבמתו קונה אותה מן התורה רק התורה מיעטה מא"א ולא אשת קטן דאינו נהרג הבועל זה דוקא כ"ז שהוא קטן אבל לאחר שהגדיל אף שלא בעל מכל מקום אשתו גמורה היא והבא עליה ח"מ כי באמת קונה אותה ענוב"י ת' שהוכיח כן מדברי הר"מ כאן וז"ב:

4והנה בדין בא על אשת ב"נ קטן באין בו דעת שכתבתי לעיל דל"ה א"ח דצריך כוונה לקנות אך באם הגיע לכלל צרור וזרקו עשו"ע ח"מ סי' רמ"ג דקטן כזה קונה בדעת אחרת מקנה ענוב"י מן התורה סי' נ"ד שפלפל מ"ט קידושי קטן אינם קדושין הא בדעת אחרת מקנה יש לקטן קנין וכתב הטעם דכתיב כי יקח איש אשה והוא גזירת הכתוב ובא"מ סי' מ"ד פלפל בזה וכ' דבשלמא בכסף או בשטר דנתינתו אינו כלום כמ"ש הרב המגיד בפכ"ט מה' מכיר' ושטר שלו ג"כ אינו כלום אבל למה לא יקנה בביאה והביא ד' הירושלמי דחרש קונה בביאה וכתב שם עפ"ד הר"נ בנדרים דאשה מפקרת עצמה לאיש דכתיב כי יקח איש אם כן אין זה ד"א מקנה ע"ש אם כן נ"ל דאשת קטן ב"נ אף דאין לו דעת מכל מקום כיון שהיא יש לה דעת קונה אותה דה"ל ד"א מקנה וכאן גבי ב"נ לא כתיב כי יקח איש וכו' ולא מוכח שהוא דוקא מצדו והיא מפקרת או כדברי הנו"ב אם כן הוי ככל הקנינים דקונה קטן בד"א מקנה והוי א"ח אבל ב"נ שוטה אינו קונה כלל כי שוטה אינו קונה בד"א מקנה כמבואר סי' רמ"ג וחרש קונה ג"כ בד"א מקנה אם כן ב"נ קונה אותה בביאה. והנה באשת ישראל אם מת בעלה או נתגרשה בגט אינה א"א ובב"נ אינו תלוי בגט אפילו אם היא אינה רוצית להיות אצלו בדיבור בעלמא ל"ה א"ח הן אם הוא אינו רוצה והן אם האשה אינה רוצית וזה מבואר כאן בר"מ ה' מלכים פ"ט ה"ח. ונ"פ דמיתת הבעל ג"כ מתירה מכ"ש ועפ"י בקידושין די"ג כתב דלמסקנת הש"ס דנפ"ל מקרא דמיתת הבעל מתיר אם כן דוקא בישראל אבל בב"נ אין מיתת הבעל מתירה ובאמת לפי המבואר כאן דאין הגירושין תלוי בבעל אלא אם גם היא אינה רוצית אינה אשתו אם כן מכ"ש במת דודאי אינה רוצית דבשלמא גבי ישראל דהגט ברצונו תלוי לא ידעינן מה"ב מגט אבל כאן דתלוי ברצונה ג"כ אם כן מ"ש מחיים אם תלך מאתו מותרת ומ"ש לאח"מ כיון דתלוי בה ג"כ ומכל מקום צ"ע. גם ראיתי שם בס' הנ"ל שכתב ג"כ בפשיטות דגבי ב"נ אינה נקנית לבעלה בבעילה שלכ"ד ולא כ' שום טעם לזה וא"י מנ"ל ועמש"ל דצ"ע דנראה דנקנית בשלכ"ד:

5והנה ז"פ דאם ישראל קידש ערוה שאין קידושין תופסין אפילו נבעלה לו אינה בכלל א"ח לחייב ב"נ עליה כי רק בב"נ אף על פי דאין לו אישות מכל מקום ה"ל אשת חבירו אבל בישראל אם אינה אשתו אין בכלל א"ח ונ"ל דע"כ שיש לו שפחה כנענית אף על פי שאין אישות לעבד מכל מקום ה"ל בכלל א"ח נגד ב"נ כיון שהי' בהיתר וישראל שיש לו אשה עכו"ם או ש"כ בודאי אינה בכלל א"ח כיון דליכא אישות כלל אף אם נאמר דאין איסור תורה בשפחה כדעת הר"מ ואין כאן מקומו מכל מקום נראה דאינה נקראת א"ח דאשתו היא ישראלית אבל עבד שא"י לישא ישראלית ה"ל ש"כ אשתו וא"כ לפ"ז נראה דעבד עברי שמסר לו ש"כ אף דמותרת לו מכל מקום כיון דאין לו קדושין עלי' ה"ל כישראל שיש לו ש"כ דאינה בכלל א"ח. וראיתי ברש"י סנהדרין נ"ז ע"א ד"ה נהרג עליו וכו' כ' דישראל שייחד ש"כ לע"ע ובא עליה ב"נ נהרג ע"ש מבואר מדבריו דהוי א"ח וע' נדה דמ"ז תוד"ה מסר להו כתבו דעבד מותר בעכו"ם וכן להיפוך ש"כ מותרת בעכו"מ אם כן נראה דבכה"ג מיקרי א"ח ובגוף דה"ת נראה דווק' לשיטתם דאינו אלא איסור דרבנן אם כן ל"ג בעבד ובשפחה אבל לשיטת הר"מ פי"ב מהלכות אישות דדרך חיתון עם עכו"ם עוברים על לאו דלא תתחתן רק אם בדרך מקרה או בדרך זנות הוא איסור דרבנן אבל דרך אישות הוא לאו אם כן נראה דגם בעבד ושפחה עוברים על לאו זה בעכו"ם אם הוא דרך אישות ואין כאן מקומו ואי"ה יבואר במקומו. והנה הר"מ בה' מלכים שם ז"ל ב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עלי' ה"ז נהרג עלי' משום א"ח ואינו חייב עלי' עד שיפשוט הדבר ויאמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להיתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהי' א"ח כגרושה שלנו וכו'. וד"ז מבואר בסנהדרין נ"ח ע"ב ולכאורה אמאי כאן מתחיל האיסור מדקרי לה וכו' והיתר משיפרע ראשה ובכ"מ תיכף מתחיל האיסור לאחר בעילה והיתר מתחיל משעה שהוא אינו רוצה או היא א"ר עיין ר"מ בהלכה זו. אך באמת ד"ז לא מיירי שהעבד בעל אותה לשם אישות רק מיירי דרבו ייחדה לו בזנות אצלו ומכל מקום כיון דהרב ייחדה לו והיא מיוחדת משיצא קול דהיא דבית פלוני ה"ז נהרג וכן אם הרב מפריש אותה ממנו חוזרת להיתיר' וכ"ה בש"ס שם דנ"ז גבי כי"ב דיפ"ת מאי הוא וכו' ב"נ שייחד לעבדו וכו' ופירש"י ד"ה נהרג משום גזל ואע"פ שאין זה בעילת בעל דאישות אלא בזנות כחמורו ובהמתו אם כן אינו חייב בזה משום א"ח אלא משום גזל כיון דייחדה לו וכ"ה שם בגמר' ע"ש דהוי גזל אך מל' הר"מ לא משמע כן ושם פירש"י עוד ש"כ שייחד ישראל לעבד עברי נהרג עליו ב"נ אף על פי שאין אישות לע"ע בש"כ מכל מקום [חייב] מטעם גזל. עוד פירש"י שם ישראל בישראל אסור דהיינו שפחה חרופה שחייבים עלי' אשם וצ"ע דשנה משנתו כר' ישמעאל בכריתות דש"כ לע"ע הוי ש"ח ובאמת לית הלכתא כוותי'. והנה נראה דהטעם משום גזל הוא דוקא בע"כ של העבד כמו שפירש"י שם קודם לזה יפ"ת היינו גזל שגוזלין את אשתו אם כן מרצונו שרי וזה הוא החילוק בין אם היא א"ח ע"י אישות לא מהני רצון הבעל דהוי כעריות דהתורה אסרה לב"נ אבל ייחד שפחה וכדומה מ"ש דאין בהם אישות א"ח רק משום גזל היינו בע"כ אבל מרצון הבעל לא מיקרי גזל ונראה דבכה"ג דנהרג משום גזל אף בביאה שלכ"ד נקרא ג"כ גזל ואם כן בבא על א"ח שלכ"ד דמבואר בש"ס ור"מ דפטור היינו מטעם ערוה פטור אבל מכל מקום חייב מטעם גזל אם לא שהי' מרצון הבעל אז פטור מטעם גזל ומחמת ערוה ג"כ פטור בשלכ"ד דגזירת הכתוב הוא:

6ודע דב"נ המאנס אשה אפילו פנוי' מכל מקום חייב מיתה משום גזל וכ"ה בר"מ ה' מלכים ספ"ט הל' ט' שכ' דמפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה מפני ששכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו עכ"ל ובאמת מה הי' להם לדון אותו דלא הוי ג"ע דדינה היתה אז פנוי' אם כן מה הי' שכם חייב ע"ז אע"כ כיון דהי' באונס הוי כמו גזל אם כן ה"נ הבא על הפנוי' שפטור אינו אלא במפותה דל"ה גזל אבל באונס חייב מטעם גזל ועיין כסף משנה שהביא בשם הרמב"ן דנהרג על שאנס ופיתה בת חבירו מחייב באונס ובמפותה גם כן היינו בעודה ברשות אביה דה"ל גזל אביה אבל גדולה פשיטא דל"ש במפותה גזל רק באונס הוי לי' גזלן ונהרג מטעם גזלן ואם כן אפילו שלכ"ד הוי גם כן גזל. כלל היוצא ממ"ש דב"נ דחייב על א"ח אם לא הי' מרצון הבעל או האשה חוץ מה שחייב משום א"ח חייב גם כן משום גזל ונ"מ דאף על שלכ"ד חייב וגם אפילו אם הוא בעל שלא לשם אישות כגון ייחד שפחה וכו' אבל אם הוא מרצון שניהם ל"ש גזל רק משום ערוה וא"ח על שלכ"ד ואינו חייב רק אם הוא בעלה לשם אישות כמ"ש. וגם כן בפנוי' באונס חייב משום גזל שגוזל אותה דזה הוא ג"כ בכלל ממון ע"ש בר"מ לענין גונב נפש ויש להאריך ואין כאן מקומו על כל פנים נ"ל מדברי רש"י בסנהדרין דצייר הכל בדרך היתר עכו"ם שייחד שפח' לעבדו או ישראל שייחד ש"כ לעבדו העברי ב"נ חייב עלי' דד"ז כיון דל"ה ג"ע דאין אישות רק הוא מטעם גזל דדוקא אם הוא אצלו בהיתר שייך גזל אבל אם הוא אצלו באיסור ל"ש גזל רק מחמת אישות אבל לא מטעם גזל כנלע"ד. ומ"ש הר"מ מאימתי תחזור להיתירה משיפרישנה ועיין בגמרא מבואר משתפרע ראשה נראה מדברי הר"מ דתלוי קצת ברבו כיון דהוא ייחדה לו עיין היטב בגמ' וברש"י ישמע חכם וכו'. וח"ע וחב"ח שקידש ישראלית מבואר בסי' מ"ד באה"ע דהוי ס' קדושין אם כן בין מן האירוסין או מן הנשואין כיון דהוי ספק בודאי אין ב"נ נהרג כי גם ב"נ אינו נהרג מספק. וגם ז"פ דעכו"ם שיש לו אשה ישראלית כיון דאין קדושין ל"ש כלל א"ח עיין לעיל ותבין הרבה דברים וא"צ לכפול. ואם ישראל קידש ח"ש וחב"ח דזהו שפחה חרופה דהבא עליה חייב אשם והיא חייבת מלקות עיין ר"מ ספ"ג מהא"ב. נ"ל אם נבעלה לבעלה ישראל הוי א"ח לענין ב"נ כיון דעכ"פ קידושין תופסין לענין מלקות ואשם אבל אם היתה מאורסה לבד לישראל כיון דמאורסה אין להם וזה מרבינן מאיש איש דחייב על עריות דידן כמו ישראל וזה ל"ה עריות גבי ישראל דישראל אינו ח"מ אם כן גם ב"נ א"ח. אך אם נבעלה לבעלה הוי בכלל א"ח דבעולת בעל יש להם ולא גרע מאשת עכו"מ דחייב ב"נ ויש הרבה ענינים לחקור ולא באתי רק לעורר ולהאריך צריך חיבור מיוחד.

7ואכתוב היוצא ממ"ש בקיצור. דב"נ בא"ח חייב משום שני דברים משום גזל ומשום א"ח רק אם הי' ברצון הבעל ואשה ל"ש גזל וחייב רק משום ערוה, א"ח ואפילו פנוי' באונס חייב משום גזל וכ"ה דבישראל ל"ש אישות כגון עריות אינו חייב כלום אף דגם בעכו"מ ל"ש אישות ומכל מקום חייב משום א"ח או אפילו באותן שאין עליה' אישות כגון עכו"מ בעכו"מ או עכו"ם בשפ"כ כיון דבהיתר הוא הו"ל א"ח ודוק' באותן שאין להם אישות לשום אדם כגון עכו"מ ועבד אבל בעבד עברי שיש לו אישות בישראלית ויש לו שפ"כ דאין לו בה אישות אף דהוא בהיתר אצלו מכל מקום אינה בכלל א"ח רק מטעם גזל כמו שפירש"י בסנהדרין שהבאתי לעיל וכ"ה דחייב מטעם גזל חייב אפילו שלכ"ד ומטעם ערוה א"ח אלא בכדרכה עמש"ל ותבין היטב. וגם נראה דאם בא על אשת ישראל שנכנסה לחופה ולא נבעלה כמבואר דדינו בחנק כיון דאין להם [ארוסה] ואתרבי מאיש איש דינו כמו ישראל היינו דוקא אם הי' ברצון הבעל והאשה דאין כאן גזל רק מחמת ערוה וכיון דלדידהו אין להם לא נוכל להעניש רק כמו בישראל חנק אבל אם הי' שלא מרצון הבעל או האשה חייב ג"כ משום גזל וגזל בב"נ חייב בסייף וסייף חמור מחנק ומי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמור וסייף חמור מחנק ונידון בסייף כנ"ב. ואם ב"נ בא על א"ח ונתגייר פטור כיון דאי עביד השתא לאו בר קטלא הוא ואם בא על נערה המאורסה בגיותו דחייב סקילה ונתגייר גם עתה חייב סקילה דלא אשתנה מיתתו ובאם בא בגיותו על אשת ישראל אחר בעילה דבגיותו הי' חייב סייף אך עתה אחר שנתגייר א"ח רק חנק דאי עביד השתא בר חנק הוא ואף דאשתני מיתתו דמעיקר' הי' סייף ואלו עביד השתא בחנק מכל מקום קלה בחמורה מישך שייך והוא הי' חייב החמור דהיינו סייף אם כן נידון עתה בחנק הקלה והדברים מבוארים בר"מ ה' מלכים. ולאו זה מג"ע שמחייב למסור נפשו ולא יעבור עיין ר"מ פ"ה מה' יסה"ת ובטוש"ע יו"ד סי' קנ"ז והאשה א"צ למסור נפשה כי היא קרקע עולם וב"נ א"צ למסור נפשו עיין ר"מ ה' מלכים ומש"ל פ' אמור מקד"ה. וחטא זו הוא מן החמורות שצריך יסורין ג"כ לכפרה עיין ר"מ הל' תשובה גם הוי חטא שבין אל"ח אם היה ברצונ' נאסר' על בעלה וחטא נגד בעלה ובאונס באשת ישראל דאינה נאסרת לבעלה מכל מקום חטא לה ובא"כ דנאסרה לו חטא נגדה ונגד בעלה ועמש"ל פ' נשא דיני תשובה: