מנחת חינוך שנז:א

1לדון כו'. עיין ר"מ פ"ו ופ"ח מה' ערכין ואכתוב בקיצור כדרכי. האומר על איזה דבר מנכסיו הן קרקע או מטלטל אפילו אמר על כל נכסיו ה"ז חרם לבה"ב או חרם לשמים הרי אלו יפלו לבה"ב ונפדים בשווייהם ויפלו הדמים לבה"ב והנכסים יצאו לחולין ככל הקדש בה"ב ואין לו דין שדה אחוזה להתחלק לכהנים כי זהו דין בפ"ע ואם אמר בלשון חרם לבה"ב נפדים בכ"ע בשווייהם וגם הבעלים אין מוסיפין חומש כי לא נזכר בכתוב חומש עיין בערכין י"ד ומועלין בהן ככל קדשי בה"ב ואפילו אם לא אמר ה"ז או אילו לחרם בה"ב רק אמר הרי עלי מנה לחרם בה"ב אמירתו לגבוה כו' כמו הרי עלי מנה לבה"ב וכ"כ תוס' תמורה דל"ב הובאו דבריהם כאן במ"ל ועיין בתיו"ט כאן במשנה ו' בד"ה ריב"ב כו' כתב בשם הר"מ בפי' המשנה דתמורה ז"ל ואל יעלה על דעתך שיש הפרש בין אמרם קדשי בה"ב ובין אמרם חרמי בה"ב לפי שהשמות משונים והענין א' כו' נראה מדבריו דיש לו דין כל קדשי בה"ב ובדבר שצריכין חומש מוסיפין גם בחרם חומש לא כמ"ש לעיל וא"כ לכל הדברים שוים לענין העמדה והערכה ושאר דברים שאין נפדים בעוש"ק כמו הקדשות ושאר דברים המבוארים בר"מ חוץ מה שמפורש דשדה אחוזה אם החרים אותה נפדה בערך הקצוב בתורה ואינה מתחלקת לכהנים. וקצ"ע כיון דראינו דלזה אינו שוה לשון הקדש ולשון חרם וגם עוד לענין שיבואר אח"ז אם כן אפשר אינו שוה לשום ענין רק דבר שנתפרש דהוא שוה אם כן אפשר אינו מוסיף חומש וכן העמדה והערכה דכתיב בפסוק לשון מקדיש וצ"ע. ומבואר בש"ס ור"מ דלא יחרים כל נכסיו ול"ד כל נכסיו אלא כל מין שיש לו לא יחרים כל המין כגון כל שדותיו או כל עבדיו או כל בהמתו או כל מטלטלין ומוכח מקרא ומבואר בש"ס דילן דר"א סובר דאפילו בדיעבד אינו מוחרם ואין חולק עליו אך הר"מ סובר דדוקא לכתחלה אבל בדיעבד מוחרם דבתוס' פליגי רבנן על ר"א והלכה כרבנן ואינו מבואר בש"ס רק חרם אבל הקדש אינו מבואר והפסוק מכל אשר לו מאדם כו' גבי חרם כתיב וגם בר"מ כאן מבואר ג"כ בחרם ולא בהקדש אך הר"מ בפ"ח כאן הי"ג כתב לעולם לא יקדיש ולא יחרים כל נכסיו והעושה כן עובר ע"ד חכמים שהרי הוא אומר מכל אשר כו' השוה דין הקדש לחרם מסברא עיין בדבריו הנעימים. וא"י להחרים רק דבר שהוא שלו לגמרי כגון שדה אחוזה או מטלטלין או עבדיו אבל אין אדם מחרים בנו ובתו כו' וכן שדה מקנה א"י להחרים וילפינן בש"ס מבהמתו מה בהמתו שיכול למכרה לעולם כו' וכ"ה בר"מ כאן פ"ו הכ"א ומבואר אפילו חרמי בה"ב א"י להחרים ואינו מוחרם כלל ובמקדיש שדה מקנה קדוש ונפדה בשווייה עד היובל כמבואר בר"מ כאן פ"ד ויש חילוק בין הקדש לחרם דהוא מגזירת הכתוב עיין לעיל דהקדש קדוש אפילו בשדה מקנה וחרם אינו חל כלל בשדה מקנה. ודבר פשוט דחרם לבה"ב מהני שאלה לחכם ככל הקדוש בקדושת פה דמהני שאלה כ"ז שלא בא ליד גיזבר וכן מופלא הסמוך לאיש חרמו לגבוה חרם כמו כל הקדש לשיטת הר"מ מן התורה ולשיטת הראב"ד אפשר מדרבנן וז"פ. עכו"ם אם החרים לבה"ב או לשמים נראה דדינו כדין הקדש עיין ר"מ כאן פ"א ובלחם משנה ומ"ל ונראה דדינו כדין המקדיש. ומבואר בש"ס דערכין דכ"ח דכהנים ולוים אין מחרימין או מטעם דהחרמים שלהם או מטעם דכתיב אחוזת עולם וכ"ה בר"מ כאן הטעם דכתיב אחוזת עולם כו' וזה דוקא בחרמי כהנים כיון דיוחלט או מטעם דהוא שלו אבל בחרמי שמים הוא כקדשי בה"ב גם הכהנים יכולים להקדיש כמבואר בש"ס ובר"מ דכהנים ולוים מקדישין לעולם וגואלים לעולם וכן הר"מ כ' ד"ז דכהנים ולוים אינם מחרימין באמצע דיני חרמי כהנים אבל חרמי בה"ב פשוט דהרי הם כשאר הקדש שהכהנים יכולים להקדיש וז"פ. והנה בערכין כ"ט גבי ההוא גברא דאחרים לנכסיו בפומבדיתא כו' ע"ש ברש"י דפירש שם לתרווייהו פריך מהברייתא דאין שדה חרמים נוהג אלא בזמן היובל כו' מבואר שם דדעתו דאף חרם בה"ב אינו נוהג בשדה של א"י רק בזמן היובל אבל בזמן שאין יובל אינו נוהג בשדה של א"י רק במטלטלין או בקרקעות שבח"ל נוהג תמיד. אבל דעת הר"מ וכ"נ דעת הרהמ"ח וכ"ד הראב"ד דד"ז דוקא בחרמי כהנים אבל בחרמי בה"ב נוהג תמיד עיין ר"מ כאן פ"ח ובלחם משנה ודינו כקדשי בה"ב דנפדה בד' זוזים וכבר ביארנו לעיל.

2וכ"ז שאמר בפירוש לחרם בה"ב או חרם שמים אבל אם אמר זה חרמי כהנים או חרם סתם ה"ז לכהנים שסתם חרמים לכהנים שנאמר כל חרם בישראל כו' כ"ה לשון הר"מ ובמשנה מבואר מפסוק כשדה החרם כו' עיין בכ"מ שהרגיש על הר"מ למה שביק הפסוק המבואר במשנה ונקט פסוק אחר ועיין בלחם משנה והרהמ"ח נקט פסוק שבמשנה ולדינא סובר הר"מ והרהמ"ח דסתם חרמים לכהנים ועבכ"מ תמה ע"ז דבש"ס דילן מבואר דהלכה דסתם חרם לבה"ב ועלח"מ ומ"ל. ודין חרם כהן כ"ה המחרים הן קרקע או מטלטלים לכהן או סתם לשיטות אלו דה"ל לכהן צריך ליתן לכהנים כתרומה וכ"ז שהוא בבית הבעלים הוא הקדש לכ"ד ומועלים בהם עמ"ל פ"ה דמעילה ואין לו פדיון ולא נמכר רק צריך ליתן לכהנים ומשבא ליד כהן ה"ז חולין לכ"ד והם נכסי כהן וצריך ליתן לכהנים שבאותו משמר שהחרים דאנשי משמר זוכין בו ובזה"ז שבטלו המשמרות יבואר לקמן בעזהשי"ת. ודברים אלו כגון שדה אחוזה וחרמים בוודאי יכולים הכהנים לחלוק שדה כנגד שדה וא"ד לקרבנות דשם גזירת הכתוב וגזל הגר ג"כ גזירת הכתוב הוא עיין בסוף ב"ק ובר"נ וז"פ. ומבואר בתוס' תמורה דל"ב דחרמי כהנים דוקא באמר ה"ז חל עליו שם חרם אבל באומר הרי עלי ח"כ אינו חל ולא אמרינן אמירה לגבוה כו' דזה הוי אמירה להדיוט ויכול לחזור ומובא במ"ל כאן. ומבואר בד' התוס' ל"מ דלא אמרינן אמירה לגבוה אלא אף נדר מצוה לא הוי וא"צ התרה כלל דכתבו דיכול לחזור. והנה אף על פי דכ"ז שהוא בבית הבעלים ה"ז קודש מכל מקום כיון דהעיקר ליתן לכהנים והוי חולין ל"ש אמירה לגבוה ולא נדר כלל עיין בר"ה סוגיא דבל תאחר דנחשב שם חרמין ורש"י פי' חרמי גבוה והתוס' פי' בין חרמי גבוה בין חרמי כהנים ואין כאן מקומו לפלפל. על כל פנים אף לדעת התוס' לא משכחת בחרמי כהנים רק אפריש ולא אקריב אבל באמר ולא אפריש ל"מ לה דאינו נדר כלל ע"ש בסוף הסוגיא. ואפשר לספק אם מופלא סמוך לאיש יכול להחרים לכהנים דאפשר זה לא הוי ככ"ד הקדוש בקדושת פה כיון דהוי חולין ביד כהן או אפשר כיון דהוי קדוש תיכף כ"ז שהוא בבית הבעלים ה"ל כהקדש ומופלא סל"א ג"כ יכול להחרים ח"כ וצ"ע. וג"כ אני מסופק דאפשר אף דמרבינן עכו"ם שנודרים נו"נ מכל מקום זה הוי רק מתנות כהונה אם כן אינו חל בעכו"ם שהחרים כי אינו מחויב בזה כלל או אפשר כיון דהוי הקדש ג"כ ה"ל בכלל הקדש והעכו"ם גם כן יכול להקדיש ונותן לכהני' וצ"ע (ע' בהשמטות). וזה נ"פ דחרמי כהנים כ"ז שלא ניתן ליד הכהנים וקדוש ע"פ יכולים הבעלים לשאול עליו כמו כל תו"מ קודם שבא ליד כהן כיון דהוא קדוש ע"פ ולאחר שבא ליד כהן ממילא א"י לשאול עליו כמו בכ"מ ופשוט. וישראל שהחרים ח"כ ובא ליד כהן הרי הוא של כהן לגמרי ויכול למכור ולהקדיש כי הוא שדה אחוזה שלו כי הוא שלו לעולם ואפילו אותו הישראל שהחרים לקחה מיד הכהן הוי בידו כשדה מקנה ויוצא ביובל להכהן וגם אם הקדישה ה"ל כהקדיש שדה מקנה וחוזרת לכהן ביובל כ"ה בש"ס ור"מ כאן. וא"י להחרים דבר שאינו שלו כגון בנו כו' ושדה מקנה דגזירת הכתוב כמ"ש לעיל ה"ה בח"כ. ופשוט דהמחרים חצי בהמתו הוא וכהן שותפים בו וכ"ה להדיא בר"מ דהמחרים ח"ע או ח"ש הכנעניות לכהנים הוא והכהנים שותפים בו אבל קדשי שמים יש דין אחר עיין ר"מ ואין כאן מקומו להאריך. ופשוט דה"ה ח"ע וחב"ח יכול הרב להחרים חלק העבדות כמו שיכול למכור עיין בהשולח גבי אקני' לבנו קטן וה"ל ח"ע של כהן וחב"ח אפילו למ"א ומכ"ש גבי שפחה דהוא כמו למ"ר דאין כופין וז"פ.

3ומבואר בגמרא דכהנים ולוים אין מחרימין דקרקעות אין מחרימין היינו שדה אחוזתם מערי הלוים דכתיב אחוזת עולם וכו' ולא יוכל להחליט ביד אחר וגם מטלטלין סובר ר"י דאינם מחרימין דאתקש לקרקעות דכתיב מכל אשר לו ומשדה אחוזתו מה שדה אחוזתו אינו מחרים דכתיב אחוזת עולם כו' אף מטלטלין אין מחרימין והיינו ח"כ וכן מבואר כאן בר"מ ה"ז וז"ל וכן הכהנים והלוים אין מחרימין בין קרקע בין מטלטלין שנא' כי אחוזת כו' ומטלטלין אתקש כו' ואין זה לשונו ממש ע"ש. ונ"פ דכהנים והלוים אינם בדין זה כלל דחרמי כהנים ואם כהן או לוי ירשו שדה מאבי אמם מישראל בעיירות אחרות אף דזה דינו ככל האנשים כמבואר בר"מ בסוף שמו"י מכל מקום לא עדיף ממטלטלין כיון דמקשינן מכל אשר לו לשדה אחוזתו מה שדה אחוזתו בערי הלוים אינו מחרים ה"ה אינו מחרים מטלטלין ושדות אחרות דלא עדיפי ממטלטלין. והוא פשוט אצלי דכהנים ולוים אינם בד"ז כלל כלשון המשנה והר"מ כהנים ולוים אין מחרימין ולא חילקו כלל כנ"פ וברור. ולפי זה נ"פ דה"ה כהן שזכה ביובל בשדה אחוזה או בשדה חרם נהי דהוי אצלו כשדה אחוזה שיכול להקדיש ואם הקדיש ולא פדה יוצאת לאחיו הכהנים כמו בישראל בשדה אחוזתו כמשי"ת בסמוך וכן למכור מכל מקום א"י להחרים ח"כ כמו מטלטלין שלו שא"י להחרים דאצלם אין דין חרמי כהנים כלל כנ"ל ברור כשמש. ועיין בערכין דף כ"ט ודף ל"ד ברייתא כשדה חרם לכהן תהיה אחוזתו מה ת"ל מניין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר כו' תהיה שלי כו' וע' רש"י דאם הכהן הקדיש שדה חרמו שזכה בה דיכול להקדיש דהוי כשדה אחוזתו והגיע יובל דיוצא לכהנים לא יאמר אני כהן ואזכה בה ומה כו' ת"ל כו' דאינו זוכה רק אחיו הכהנים כמו שדה אחוזה של ישראל דנתחלק לאנשי משמר כו' ע"ש היטב. והנה מבואר בשני מקומות אלו דאם הקדיש שדה חרמו ואינו מבואר אם החרים שדה חרמו דג"כ נתחלק לכהנים והיה עולה על הדעת כיון דהוא כהן וזכה בעצמו ת"ל וכו' אך באמת כמ"ש דהם אינם יכולים להחרים כלל אפילו מטלטלין ושדותיהם מישראל בירושה מחמת ההיקש ה"ה דאינם מחרימין שום דבר אפילו זכו בה מחמת ח"כ או שזכו ביובל כי אצלם אין דין ח"כ כלל מחמת גזה"כ. והנה ז"פ כמו שהדין בשדה חרם שזכה והקדיש דיוצאה לכהנים ה"ה בכהן שזכה בשדה אחוזה ביובל ג"כ הדין כן דאינו זוכה בו רק יוצאה לכהנים והא דנקט הקדיש שדה חרמו כו' כיון דיליף משדה החרם לכהן כו' נקט שדה חרמו אבל ה"ה שדה אחוזה שזכה ביובל כ"נ פשוט. וז"ל הר"מ כאן ה"ו כהן שהיה לו שדה החרם שזכה בה אחר היובל והחרימה ה"ז מוחרמת ויוצאה לאחיו הכהנים שנא' לכהן תהיה אחוזתו מלמד ששדה חרמו לו כשדה אחוזה לישראל שאם החרימה ה"ז מוחרמת מיד והרשימו הכסף משנה והלחם משנה דדברי הר"מ מברייתא הנ"ל וכתב הלחם משנה והביא הדין בכהן שהחרים אף דבש"ס נקט כהן שהקדיש דהכל א' ואין קפידא עכ"ל הלחם משנה. ודברי רבינו הר"מ נפלאו ממני דוודאי הש"ס נקט בדקדוק הקדיש דכהן שוה לישראל דיכול להקדיש שדה אחוזה שלו אשר לו מערי הלוים הנה וכן מטלטלים ככל ישראל אך היה עולה על הדעת דבמה שמקדיש יוצאה לכהנים והוא בעצמו כהן יזכה בה מכח ק"ו ע"ז למדין מקרא זה אבל חרם דאפילו מטלטלין אינו מחרים מגזירת הכתוב מהיקש מכל אשר לו בוודאי זה ג"כ מה שזכה הוא בכלל מכל אשר לו וא"י להחרים והיאך יחדש רבינו הר"מ דזה יכול להחרים מה שאינו מבואר בש"ס בפירוש אדרבא נקט לשון הקדיש בדקדוק גמור ומה זה שכתב הלחם משנה דהכל א' ולא קרב זה אל זה. גם סיום ד' הר"מ כשדה אחוזה ואם החרימה מוחרמת מיד כו' וזה אינו נזכר כלל בש"ס רק לכהן כו' דיוצאה לאחיו הכהנים ונשנה ונשתלש בלשון זה עיין בש"ס אבל שנלמוד דאם החרימה מוחרם מיד זה לא נזכר כלל בגמרא. ועוד תמוהים לי דברי הר"מ בתחלה שכתב כהן שהי' לו שדה החרם שזכה בו אחר היובל כו' מה ענין יובל לחרמים שכהנים זוכים בשדה חרמים תמיד הן קודם היובל והן ביובל ודין יובל שזוכה בו הכהן הוא במקדיש שדה אחוזה וזוכה בו בתחלת יובל אבל חרמים אינו ענין ליובל וגם מה זה אחר היובל הכלל דברי רבינו נפלאו ממני ולא זכיתי להבינם ותימה על נ"כ שסתמו ולא פי'. והנה ח"כ בשדה של א"י אינו נוהג היום אפילו החרים לכהנים אינו כלום כי שדה החרמים בא"י אינו נוהג אלא בזמן היובל כך נלמד מקרא רק מטלטלין בכ"מ וקרקעות שבח"ל הרי הם כמטלטלין וחל עליהם ח"כ בכ"ז אף היום ונותנים לכהנים הנמצאים באותו מקום כי אין לנו משמורות ואין חילוק בין חרם סתם או בפירוש לכהנים כי ח"ס הוא ג"כ לכהנים לשיטות הנ"ל ועיין ר"מ ספ"ח ובהשגות הראב"ד דעתו דהאידנא סתם ח' לשמים עיין בלח"מ. ואם בזה"ז דנותן לכל כהן שירצה אם יש לו טוה"נ וגם אם רשות ליתן לכהן קטן עקצה"ח סי' רמ"ג ואין כאן מקומו להאריך. ולשון הרב המחבר בשם הר"מ שאם החרים בח"ל מטלטלין סתם או קרקע לכהנים בפי' כו' אשגרת לישנא הוא דאין חילוק בין קרקע למטלטלין בסתם דבכל ענין הוא של כהנים: