מנחת חינוך שנז:ב

1שאין מחרימין אבל אם עבר והחרים כו'. ואפשר אין איסור להחרים רק קדשי שמי' כמבואר בלשון הר"מ כאן שאין לנו מקדש שנחזק בדקו כו' אבל חרמי כהנים שניתנים לכהנים מה חילוק בין היום לזמן המקדש אף שאין לנו משמורות כיון דאין קפידא כהנים זוכים בה אפשר דאף לכתחלה מותר ועראב"ד דאף קדשי שמים אם רוצים לפדותו כו' על כל פנים אינו רואה שום תקלה האידנא יותר מזמן המקדש אך נראה דיותר יש איסור האידנא ח"כ מח"ש כיון דצריכין אנו ליתן לכהן ואין לנו כהנים מיוחסים רק כהני חזקה ואין אוכלים בתרומה דאורייתא כמבואר בכתובות ובר"מ הל' תרומות וא"כ היאך יקיים מצות התורה. ובפדיון הבן ופ"ח אין ברירה דבא לו המצוה שלא מדעתו אבל שיחייב עצמו בתחלה שיתחייב ליתן לכהן חזקה זה בוודאי אסור ע"כ לא יחרים בזה"ז אף לכהנים. ואדרבא ק' על הא דעולא בש"ס דהוה יהיב כולהו לכהנים דס"ל סתם לכהנים הקי"ל דח"כ כ"ז שלא בא ליד כהן הוא קודש קדשים ומועלין בו אם כן היאך יתן לכהן ויהנה בו היאך נפקע איסור תורה וודאי ע"י כהן חזקה דאפשר לאו כהן הוא כמו שאינו אוכל בתרומה דאורייתא מה"ט ואפשר שם הי' כהנים מיוחסים אבל האידנא אם א' מחרים ח"כ צ"ע דאין לו תקנה כלל בכהן אך במטלטלין יגנזו עד שירקבו דפדיון אינו מועיל ובקרקע אין לו תקנה כלל ול"מ מה שנותן לכהן חזקה וצריך עיון גדול בזה"ז אם אירע שא' החרים ח"כ מה יעשה בוודאי אינו נותן לכהן כנ"ל ובאתי לעורר. ולשאול כבר כתבנו לעיל אם בחרמי כהנים מהני שאלה או אם אין לו פתח לשאול נראה דל"מ תקנה בנתינה לכהן וצ"ע. אך מכל מקום מצאתי תקנה בח"כ האידנא שיתן לכהן ומזכה לכל הכהנים שבעולם ע"י ובוודאי בעולם יש איזה כהן מיוחס ונפקע ההקדש דה"ל כאלו בא ליד הכהן ואח"ז יעשה הכהן מה שחפץ כי אין כהן אחר יכול להוציא מידו כי שמא אינו כהן ואפשר אף ע"י ישראל יוכל לזכות ואח"ז נותן לכהן כמו פדיון הבן כ"נ. ועיין בע"ז דף י"ג אהך ברייתא דאין מחרימין כו' פירש"י בחרם בה"ב דהשתא ליכא בהמ"ק כו' והתוס' ד"ה ואין כ' דיפה כיון דחרמי כהנים ליכא למיחש לתקלה שיכול ליתנו לכהנים ואין תקלה בדבר ובתוס' בכורות י"ג ד"ה ואין חזרו מדבריהם וכתבו אף בח"כ שייך תקלה דקודם שבא ליד כהן הוא קודש ולא פי' מה בין זה"ז לזמן המקדש ובתוס' יומא דף ס"ו ד"ה ואין דחו ג"כ פירש"י דמיירי בחרמי שמים אלא גם בח"כ שייך תקלה מה"ט שכתבו בבכורות והקשו זה מה חילוק יש בין זה"ז לזמן הבית ותי' דאז היו זהירין כי היה הרבה קדשים כו' או שהי' שכיח כהנים והוא דוחק וע' תוס' בכורות שם דמסקי דמטלטלין ירקבו רק בקרקעות נותנים לכהנים ע"ש ובעזרת הש"י מ"ש הוא אמת דוודאי בזה"ז דאין לנו כהנים ל"מ דלא יחרים לכתחלה אלא אפילו בדיעבד לא יתן מטלטלין ליד כהן דאסור לו בהנאה דלמא אינו כהן והמטלטלין ירקבו וקרקע אין תקנה ויניחנה בורה. הכלל אין תקנה לכהן ומקום הניחו לי מה"ש לפסוק הורא' אמיתית. ומכל מקום מצאתי לעיל תקנה לזכות ע"י אחר לכל הכהנים שבעולם דודאי יש בעולם כהנים אמיתיים. אך תקנה זו היא דנעשית חולין כיון שזכו בהם הכהנים ומכל מקום אינו של כהן ולשום אדם שימכור או לקדש בו אשה דשמא אינו שלו ושייך לכהן אחר. אך אפשר כולם מתייאשים מזה כי א"י להוציא מידו ע"כ הוא שלו אך ביאוש לחודי' אי קנה וגם בקרקע ל"מ יאוש וצריך אריכות. וגם בפה"ב בזה"ז אם נותן לו חפץ בפדיון בנו אפשר אינו שלו לקדושי אשה ולא ראיתי מי שהרגיש בזה. אך על כל פנים גם בפה"ב אם א' רוצה לצאת י"ש בשלימות ושמא אין זה כהן יזכה ע"י א' לכל הכהנים אמיתיים או מי שהוא אמת. אך באמת כיון שאין שום כהן יכול להוציא מידו מאי זכות הוא אך הזכות הוא שנעשה המצוה בשלימות ועיין בס' כרו"פ סי' ס"א כ' דלמה אנשי מעשה אין מקיימין מצות זרוע ולחיים וקיבה בח"ל וכ' דה"ט לפי שאין לנו אלא כהני חזקה ולפמ"ש יש תקנה לזכות לכהן אמת וע"ש שמביא בשם חתנו ז"ל שפדה בנו ונתן ג"כ זרוע ולו"ק. ולפמ"ש דזה אין ברירה אבל לחייב עצמו במצוה ל"ל לקנות בהמה ויתחייב להשיטות שנוהג ואינו מקיים המצוה בשלימות ולפמ"ש נכון הדבר וגם בפדה"ב. וע' פר"ח ופמ"ג אם מהני נתינה ע"י שליח הכהן וער"מ פ"כ מהא"ב בדיני כהני זה"ז. גם מסופק אני לפמ"ש בשם התוס' דגבי ח"כ ל"מ הרי עלי דהוי כאמירה להדיוט דהוא לכהנים אף דקודם שבא ליד כהני' הרי הוא הקדש מכל מקום העיקר הוא מתנות כהונה. אם כן אפשר בס' ח"כ ה"ל כספק שאר מ"כ כגון זרוע כו' וכגון ס' פה"ב ופ"ח דהוי ס' ממון ולקולא וממילא כיון דלא חל עליו נתינה לכהן מחמת ספק ממילא אין קודש ג"כ קודם ביאתו ליד כהן דדוקא בח"כ שיבאו ליד כהן גזירת הכתוב הוא דקודם הוא קדוש אבל כאן א"צ ליתנו ליד כהן דאינו קדוש כלל א"ד דהו"ל ספק קדוש וממילא ס' לחומרא אף לענין נתינה כדי להפקיע הקדושה וכ"ז שלא נתן ליד הכהן קדוש מס' וצריך ליתנו לכהן להפקיע קדושתו וגם ל"ש חזקת ממון אצלו כיון דהוא ספק קדוש וא"כ צריך ליתן לכהן מספק ג"כ וצ"ע. ועי' לעיל במצות מעילה פ' ויקרא כתבתי דבח"כ יש בהם מועל אחר מועל כיון דאין לו פדיון ע"ש. והנה לפי מה שהבאתי לעיל דעת הר"ם דבהקדש תכ"ד לאו כדבוד דמי אפשר גבי ח"כ נמי. או אפשר כיון דלא הוי הקדש דל"מ הרי עלי כמ"ש התוס' דעיקרו לכהנים לא הוי הקדש ויכול לחזור תכ"ד כמו בכהת"כ. וע' מ"ש לעיל בשם הר"מ דהמחרים ח"ע הוא והכהן שותפים בו והכסף משנה לא הראה מקומו ומצאתי שהוא בתוספתא דערכין. ועמ"ל מביא דעת רש"י דאין הקדש חל על פמש"פ ואפשר דח"כ חל כיון דהוא לכהנים או אפשר כיון דקודם הוא הקדש אינו חל וצ"ע: