מנחת חינוך ד:ג

1לפניהם וכו' קובעים ר"ח וכו'. ער"ם פ"ב ה"ב כ' ד"ת שאין מדקדקין בעדות החודש שאפילו קידשו את החודש ונמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש וכו' והטעם דאתם אפילו מוטעים עיין בלחם משנה ובספ"ג הי"ט כתב אבל מאיימין על העדים וכו' וכן אם יבאו עדים להזים את העדים שראוהו בזמנו קודם שקדשוהו ב"ד הרי אלו מאיימין על המזימין עד שלא תתקיים הזמה ויתקדש החדש בזמנו וכו' והיינו דהמזימין באו להזים הראשונים קודם שאמרו ב"ד מקודש מכל מקום מאיימין עליהם כיון דעפ"י החשבון נראה בזמנו ואם לא יועיל האיום בודאי כיון שהעדים המזימין עומדים בעדותן נפסלו הראשונים והוי כאילו לא באו כלל עדים ואין מקדשין ביום ל' בלא עדים ובפ"ב שכתב שאפילו נמצאו זוממין ה"ז מקודש היינו אם נמצאו זוממין לאחר שאמרו הב"ד מקודש אז הוי מקודש דאתם ואפילו מוטעים. הכלל מה שהב"ד עשו בדיעבד עשו ובפ"ג מיירי שהוזמו קודם שאמרו הב"ד מקודש וכ"מ בדברי הר"מ אם באו להזים קודם שקידשוהו ב"ד וז"נ פשוט. ועי' לח"מ פ"ג ה"א בסה"ד הקשה ד' הר"מ אהדדי דבספ"ג כ' עד שלא תתקיים הזמה ויתקדש החודש בזמנו משמע דאם נתקיימ' הזמה הוי החודש מעובר והא בפ"ב כ' דאפילו נמצאו זוממין ה"ז מקודש ותי' דמה"ת ה"ז מקודש אלא שחז"ל תיקנו לסתור הקידוש ע"ש. וא"י מי דחקו לזה ודאי בדיעבד ה"ז מקודש ולא תיקנו חכמינו זכרונם לברכה כלל ובפ"ג מיירי קודם שקידשו הב"ד בודאי אין מקדשין אם נמצאו פסולין אבל אם לאחר שאמרו מקודש בודאי ה"ז מקודש דאתם אפילו מוטעים וכבר כ' דהב"ד מה שעשו עשו הן שקידשו או עיברו שלא כדין כי כן גזירת הכתוב כנלע"ד פשוט.

2והנה עידי החודש מבואר בש"ס דר"ה ור"מ פ"ב דבעינן עדים כשרים כמו בכל התורה כול' וקרובים ופסולים אפילו פסולי דרבנן פסולים לעדות זו וגם צריכין דו"ח ע"ש בלחם משנה ור"מ ספ"א כי עדיף מד"מ כי שם עקרו רבנן הדו"ח מפני נעי"ד עיין ה' עדות סי' ל' וגם בעינן ב"ד סמוכין כדיני קנסות. ונראה פשוט כיון דהר"מ כתב דאין כשרים אלא עדים הראוים להעיד בכ"ד אם כן גם נוגעים בעדותן פסולין ומשכחת כאן נוגע ד"מ כגון ע"ע דנמכר קודם שש שנים בר"ח ניסן דשלמו השש שנים בתחלת ליל ר"ח ניסן ע' ש"ס ור"מ ה' עבדים והוא בא ביום שלשים לאדר להעיד שראה את החדש ואם יתקדש היום החודש יצא לחירות תיכף ואם עשה מלאכה בליל ל' כיון דלמפרע נשלם זמנו בלילה צריך הרב לשלם לו כפועל אבל אם לא יתקדש היום החודש אם כן צריך לעבוד את רבו כל היום אם כן ה"ז נוגע בעדות. וגם אם אמר ביום ל' אדר לרבו בעוד שהי' עליו לעבוד עד הלילה אהבתי את אדוני וכו' נרצע ועובד עד היובל אבל לאחר שש אם אמר אהבתי אינו נרצע עיין ר"מ פ"ג מה' עבדים ה"ט ונרצע באותו היום בסוף שש והוא אמר היום לאדון ונרצע ואח"כ אם יתקדש החודש אם כן הוי אחר שש כי נמכר בר"ח ניסן ותחלת ליל ר"ח נשלמו השש אם כן אינו נרצע ואפילו נרצע אינו כלום כיון דאמר לאחר שיצא לחרות אם כן ה"ל נוגע בעדות כי עתה חוזר וא"ר לעבוד וכשיתקדש היום החודש יצא לחרות. ועוד יש כמה גוונים דהנאה לאדם שיתקדש החודש היום כמו בשכירות וכה"ג נראה ודאי דהם פסולים דבין אם נוגע מטעם משקר ובין אם נוגע מטעם קרוב פסול והד' עתיקים ע' בח"מ סי' ל"ז וכאן קרובים פסולים וחשש משקר ג"כ פסולין דחז"ל עשו יותר תקנה כאן שלא לקבל אלא במכירין ואפילו קודם התקנה הו"ל כשאר עדות אבל לא גרע אם כן בודאי נוגע גרע ופסול והוא בכלל ד' הר"מ דאין כשר לעדות החודש אלא שני אנשים כשרים הראוים להעיד בכ"ד וא"צ לפרש דממילא משתמע כנלפע"ד פשוט. אך ז"פ דמיירי דידעינן שהיה לו הנאה אבל מן הסתם שבאו עדים ל"ח להו למשקרים ולנוגעים כמו בכל דוכתי רק אם ידעינן שהם נוגעים כנלפע"ד פשוט.

3ונראה דבעינן כאן גם עדות שיהיו יכולים להזימם אף דבדיעבד אם קידשו ב"ד עפ"י המוזמים המעשה קיים היינו משום אתם ואפילו מוטעים ואפילו מזידים ואם קידשו בלא עדים כלל ג"כ מעשיהם קיים אבל כיון דמה"ת בעינן שיהי' עדות כשרה צריך ג"כ עדות שאי"ל. וע' ש"ך ח"מ סי' ל"ג הכריע דגם בד"מ צריך עשאי"ל ואפילו להפוסקים דבממון א"צ אבל כאן שוה לדיני קנסות דבעינן סמוכין ודו"ח וכ"ז מן התורה אם כן צריך בודאי עשאי"ל. אמנם י"ל דזה יהי' תלוי בשני תי' התוס' ריש מכות גבי ב"ג שהקשו הא הוי עשאאי"ל ותי' כיון דלוקין שפיר הוי י"ל אם כן גם כאן נהי דל"ש דין הזמה לעשות להם כאשר זמם כי הם רצו שיהיו היום ר"ח ומה יוכל לעשות להם מכל מקום לוקין ארבעים אם כן הו"ל י"ל. אך י"ל דל"ש כאן כלל דין זה דמלקות דילפינן לה במכות ב' ע"ב מן והצדיקו את הצדיק שהעדים הרשיעו את הצדיק והמזימין הצדיקו את הצדיק דמעיקרא וכו' והיה אם בין הכות הרשע וכאן ל"ש כלל שהעדים הרשיעו את הצדיק ואפשר לא נוכל ללמוד כלל מלקות דהוא גזירת הכתוב דוקא בהרשיעו את הצדיק וכאן אינם באים להרשיע כלל לשום ב"א ומלאו דלא תענה מבואר שם דאין לוקין דהוי לאו שאב"מ ע"ש. אך קשה לפ"ז איך משכחת לה עדות החודש כלל כי הוא עשאאי"ל וכללא כייל הש"ס דכל עדות שאאי"ל אינו עדות כלל משמע בכ"מ דצריך עדים וכאן לא משכחת כלל. ואפשר דמ"מ לוקין מ' אף דל"ש והצדיקו מכל מקום ילפינן דבכל דוכתא עדים זוממין לוקין מ' אם כן שפיר הוי עשאי"ל. אך לתירוץ הב' של תוס' היכא דל"ש לקיים כאשר זמם א"צ עשאי"ל אם כן כאן נמי כיון דל"ש לקיים כאשר זמם א"צ עשאי"ל כלל אם כן נ"מ כאן דבעינן דו"ח עיין ר"מ סי' פ"א וא' אמר על איזה דו"ח א"י דמבואר בסנהדרין דבחקירות אם אמר א' א"י עדותן בטלה והטעם דהוי עשאאי"ל אם כן כאן אם נתפוס תי' הא' של תוס' בעינן עשאי"ל ואם א' אומר על החקירות א"י עדותן בטלה ולתי' הב' של תוס' דא"צ עשאי"ל אם כן אף שא' אומר א"י עדותן קיימת רק במכחישין זא"ז. וא"צ להאריך ע' סנהדרין וח"מ סי' ל' ובנוב"י ק' סי' ע"ב לענין אחר ע"ש שמבואר כן וה"נ כאן ויבואר עוד נ"מ לקמן ב"ה:

4ונסתפקתי אם באו עדים שנולדו בר"ח ניסן והיום בר"ח ניסן שלמו י"ג שנים ונעשים גדולים תיכף בתחלת ליל ר"ח עמ"ל פ"ב מה' אישות וש"ך סי' ל"ה ואו"ח סי' כ"ג והם באו ואמרו שראו הלבנה היום והיום הוא ל' לאדר היאך הדין אם צריכין הב"ד לקבל עדותן כיון דאם יקבלו עדותן ויקדשו ב"ד את החודש אם כן ר"ח היום וגם אתמול בלילה הי' ר"ח וכשהוא ר"ח הם גדולים כי בר"ח הם בני י"ג ומקדשין שפיר על ידן ושפיר מתקיים מצות קידוש עה"ר כיון דיתקדש החודש וה"ל גדולים ראו את החודש א"ד כיון דעתה הם עדיין קטנים ובשעת דו"ח הם עודם קטנים כי עתה עדיין אינו ניסן והם קטנים וקטנים אינם כשרין להעיד ונראה לפמש"ל לתי' א' של תוס' דבעינן כאן עשאי"ל ונתקיימה הזמה במלקות אם כן כאן אין מקבלין עדותן של אלו נהי דלאחר קידוש יהיו גדולים למפרע מכל מקום הוי עדות שאאי"ל כיון דאם יזימו אותן ועיקר הזמה הוא בגמ"ד קודם שנעשה מעשה כי לאח"ז הוא כאשר עשה ואין עושין דין הזמה כידוע אם כן צריך עשאי"ל בגמ"ד קודם שעשו מעשה וכאן אם יוזמו קודם שיאמרו הב"ד מקודש ולא יתקדש החודש הדר הו"ל קטנים ולא ילקו מ' כי קטנים אינם בני עונשים אם כן לא יתקיים כלל דין הזמה והו"ל עשאאי"ל אם כן אין מקבלין עדותן כלל אך לתי' הב' של תוס' שכתבנו דכאן א"צ עשאי"ל אם כן היאך הדין. ונ"ל דהברירה ביד הב"ד אם רוצים מקבלים עדותן ומקיימי' מצות קידוש עה"ר כיון דנעשים גדולים למפרע בשעת ראי' והגדה אך אם הב"ד רוצים לא יקבלו עדותן דלע"ע קטנים הם וזה אינם מצווים לקבל עדים שע"י הקידוש יהיו למפרע עדים והחיוב הוא על עדים כשרים אבל כאן שלע"ע אינם עדים וכי מוטל על הב"ד שיעשו עדים זה אין סברא כלל ומכל מקום אם רוצים יקדשו ומקבלין אותם כיון דלמפרע הם עדים כשרים והו"ל שפיר מקדשים ע"פ הראיה כנלע"ד. וז"פ דאף אם הב"ד רוצים לקבל עדותן כיון דנעשים גדולים למפרע היינו דוקא אם ראו הלבנה ליל ל' דנעשה ר"ח והלילה גם כן ר"ח והוי גדול בשעת ראיה אבל אם ראו הלבנה כ"ט סמוך לערב אף דבעדים כשרים מקדשים בכה"ג עיין ר"מ פ"ב ה"ט מכל מקום בעדים אלו ראיית כ"ט לא מהני דשעת ראייתם כ"ט לא יקבעו החודש ואיך נאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו ועדות החודש היא דאורייתא עח"מ סי' ל"ה איזה דברים נאמן להעיד מה שראה בקטנו וכאן ודאי א"נ וז"פ עוד י"ל דאם הקטן עבר עבירה באותו יום שנפסל לעדות ודאי אין מקדשין על פיו דעתה הוא קטן ואם יקדשו נעשה גדול ויופסל למפרע אם כן אין כאן עדות ולא הוי קידוש ע"פ ראיה כנ"ל ברור.

5עוד אני מסתפק אם ביום ל' של אדר באו עדים כשרים שראו את החודש כדי לקדשו היום ובאו עדים שנולדו קודם י"ג שנה בר"ח ועתה בר"ח ניסן נעשו גדולים ומזימין את העדים כשרים או שפוסלין אותם באיזה עבירה שראו היום שעשו העדים הכשרים האיך לידון בזה אם יקבלו הב"ד את העדים הכשרים מטעם זה כיון דאיכא עדים שפוסלין אותם הא אם לא יקדשו אם כן היום עוד אדר ולא ניסן ולא נעשו הפוסלין גדולים וקטנים א"י לפסול עדים וא"כ עוברים על המצוה שיש בכאן עתה עדים כשרים ואין מקבלין אותם ואם יקבלו הב"ד העדים ויקדשו החודש אם כן המזימין והפוסלין נעשו גדולים למפרע ואיפסלו להו הכשרים וקדשו עפ"י עדים פסולים והיאך יקבלו אותם הב"ד דיודעים דכשלא כדין יקדשו דהם עדים פסולים נהי דבדיעבד מקודש מכל מקום היאך יעשו לכתחלה לקדש ע"י פסולים ואם באמת לא יקדשו דהעדים פסולים הלא כיון שלא יקדשו אותם פוסלי' והמזימין קטנים והמעידים כשרים לכל עדות שבתורה והיאך לדייני' דייני להאי דינא. ונלע"ד כיון דבשעה שהעדים הכשרים באים ודו"ח אותם הם כשרין גמורין כי מצוה על הב"ד לקבל עדותן והוא מ"ע מן התורה לקבל עדות החודש ואי משום דיודעים דאם יקבלו עדותן יהיו פסולים ויקדשו שלא כדין ז"א דהא באמת אם יקדשו אף שהעדים יפסלו מכל מקום אין לב"ד שום מכשול כי החודש מקודש בדיעבד אפילו ע"י ניזומי' ופסולים כמבואר בר"מ וא"ד לשאר עדות שיש מכשול ע"פ עדים פסולים אבל כאן בדיעבד אין מכשול ועתה בשעת קבלת עדות הם כשרים וראוי לקדש ע"פ אף שלאח"ז יתגלה למפרע דהיו פסולים מכל מקום מקודש החודש כדינו אם כן כיון דבדיעבד כשר ולכתחלה כשרים ומצוה לקבל אותם נראה דמקיימים המצוה ויקבלו אותן ואח"ז אף שיפסלו אין כאן שום קלקול ע"י עדותן ודוגמא לזה מבואר בר"ן בכתובות פרק הכותב דאמימר סבר היכא דאיכא עליה כתובת אשה ובע"ח וליכא אלא חד ארעא לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן דיותר ממה שהאיש רוצה כו' ובבע"ח משום נע"ד והיינו באין בהם דין קדימה כגון דזמן שניהם שוה אבל אם יש לאשה דין קדימה גובאת כדינה וע"ש ובאה"ע סי' ק"ב וכ' שם הר"ן וא"ת כיון שהדין נותן שיחלקו איך גוזלים האשה משום הך סברא וי"ל דלוה ולוה אם קדם הא' וגבה מה שגבה גבה וכו' הלכך כיון שאילו הקדים עצמו וגבה היה הכל שלו אנו מגבין לבע"ח תחלה מפני הטעם הזה ותיכף שבא לידו אין זה גזילה כי מה שג"ג הוא מן הדין ע"ש וזה הטעם דאם יש לאשה דין קדימה דאף אחר שבא ליד הבע"ח היא נגזלת לא תיקנו חכמינו זכרונם לברכה שיגזלו האשה אבל באין ביניהם דין קדימה דבדיעבד אין כאן גזילה ע"כ מצד הסברא יכולים חכמינו זכרונם לברכה לתקן לכתחלה ואח"ז בדיעבד לא יהיה גזילה כלל וכ"כ הרא"ש שם ע"ש ואין כאן מקומו להאריך. אך על כל פנים יכולים חכמינו זכרונם לברכה מצד איזה סברא שנראה להם שיהיה ד"ז שיעשו כן אם לא יהי' מכשול אח"ז כמו התם דבדיעבד אין גזל ומצד הסברא יפ"כ של הבע"ח אם כן גם כאן לכתחלה מצד הסברא ודאי מצוה לקבל כיון שהם עדים כשרים אך לאחר שיקבלו נעשים פסולים מכל מקום בדיעבד החודש מקודש ואין שום מכשול כלל ע"כ עושים מצד הסברא שהוא עתה מצוה ומקבלין עדותן ומקה"ח והוא מקודש בדיעבד בכ"ע כנלע"ד וא"א להטעים יותר בהקולמוס וד' נכונים ב"ה הפוך וכו'. וד' הר"ן והרא"ש הבאתי רק לדוגמא ורק לעורר.

6וע' פ' ראוהו ב"ד וכתובות פ"ב וכ"מ מבואר דבקה"ח אין עד המעיד נעשה דיין דהוא דאורייתא וכ"פ הר"מ פ"ב ה"ט וע' תוס' כתובות כ"א ותוס' ב"ק צ' ותוס' סנהדרין ט' ור"נ ורא"ש וטוש"ע ה' עדות מביאים די"א הטעם דאין עד נ"ד דהוי עשאאי"ל דלא יקבלו הזמה ע"ע וכן עדים הקרובים לדיינים פסולים מה"ט דלא יקבלו הזמה על קרוביהם ועיין בראשונים ואחרונים והד' עתיקין. ולפמ"ש לתי' הב' של תוס' מכות א"צ כאן עשאי"ל אם כן למה אין ענ"ד וגם עדים הקרובים לדיינים יהיו כשרים אך יש עוד טעמים בזה ויש להאריך בזה וצריך קונטרס מיוחד להאריך בראשונים ואחרונים.

7ולענין עדות מיוחדת כגון שהשני עדים לא ראו כא' הלבנה או שאין אומרים העדות כאחד עב"י ח"מ סימן ל' וכמה דיעות דוקא בד"נ פסול עדות מיוחדת ולשאר עדיות כשר אם כן ה"נ כשר ולכמה דיעות דוקא בד"מ כשר עדות מיוחדת ולא בשאר עדות אם כן הכא פסול כי זה א"ד לד"מ וע' אה"ע סי' י"א והד' ארוכים בראשונים ואחרונים ובשו"ת.

8ואם בעדות החודש נצטרפו קרובים ופסולים עם עדים כשרים ודאי הדין כמו בכל עדות דנמצא א' מהם קאו"פ העדות בטל לכל חד כדא"ל או בראיה לחוד או דוקא אם הגידו כא' גם כן ע' שיטות אלו במס' מכות סוגיא דקו"פ וטוש"ע ח"מ סי' ל"ו. והנה בימי חורפי הקשיתי ק"ע בדרך החריפות אם נאמר דעדות מיוחדת וגם צירוף קו"פ פוסלים בקה"ח ואפילו לא ידעו זמ"ז ע' סי' ל"ו והנה בכל העדות אם היה צירוף קו"פ מבואר דוקא אם הפסולים נתכוונו להעיד פוסלים ושואלים אותם אם למחזי אתו או להעיד וע' ש"ך סי' ל"ו כ' דהא דאמרינן דאם הקו"פ באו לראות אינם פוסלין דוקא אם הכשרים נתכוונו להעיד אז אין הקו"פ שנתכוין לראות מבטל עדות הכשר שנתכוין להעיד אבל אם הכשרים ג"כ לא נתכוונו להעיד אף דבעדים כשרים א"צ כוונה להעיד מכל מקום כיון דיש קרובים ע"י צירוף פוסלים את הכשרים אף דהקו"פ לא נתכוין להעיד ג"כ יעו"ש, אם כן קשה בהא דמבואר במשנה ר"ה כ"ב ת"ק סובר קרובים פסולים לעה"ח ור"ש סובר כשרים ואר"י מעשה בטוביה הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אוא"ב ופסלו את עבדו דסברי קרובים כשרים רק מיוחסים בעינן וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו דקרובים פסולים ועבד משוחרר וגר כשרים ע"ש ולפי זה קשה דהב"ד של כהנים שקיבלו אוא"ב ופסלו את עבדו דעבד פסול אם כן איך קיבלו אוא"ב הא נפסלו בצירוף הפסול שהעבד נצטרף עמהם בראי' שראו כאחד דבקה"ח ג"כ בעינן ראו כאחד אם כן כולם פסולים אף הכשרים לפי דעתם נפסלו מחמת צירוף הפסול היינו העבד ועכצ"ל דשאלו אם להעיד בא ונתברר דהעבד לא אתי אלא למחזי אם כן לא נפסלו הכשרים בצרופו כיון שלא בא אלא לראות אם כן קשה כשבא לב"ד וקיבלו אוא"ע ופסלו בנו והאיך קיבלו אוא"ע הא נפסלו בצירוף קרוב דהיינו בנו ואי דחקרו דבנו לא נתכוין להעיד ולא בא רק לראות אם כן אין בנו פוסל הא לשיטת הש"ך אם הכשר גם כן אתי למחזי נפסל בצירוף הפסול אף שהפסול גם כן לא בא אלא לראות וכאן ע"כ העבד גם כן לא נתכוין אלא לראות דאל"כ לא היו הכהנים מקבלין אותו ואת בנו וכמש"ל וא"כ עתה אצל הב"ד דהעבד כשר מכל מקום לא נתכוין להעיד אם כן אף דהבן ג"כ לא נתכוין להעיד פוסל בצירופו להכשר שג"כ לא נתכוין להעיד להש"ך וכיון דהעבד ודאי לא נתכוון להעיד כיון שהכהנים קיבלו אותו ואת בנו נהי דלדעת הב"ד העבד כשר עכ"ז נפסל ע"י צירוף הבן ועיין באו"ת דעתו דעבד דאינו בתו"ע כלל א"פ בצירוף מכל מקום כאן מיירי במשוחרר דהו"ל עד כשר לכה"ת וע"כ דלא נתכוין להעיד אם כן אף דהב"ד הכשירו אותו נפסל מחמת צירוף הבן וב"ה נתפרסם הקושיא הזאת בין הלומדים ולא מנעתי לכתבו בח"ז אף שאין דרכי בכאן לבא בדרך החריפות אך לעורר ישמעו וכו' ועיין בנוב"י ק' א"ע סי' ע"ב האריך בזה ובדין עשאי"ל בד' התוס' מכות הנ"ל ולפום ריהטא נראים דבריו שם סותרים לד' לעיל והד' ארוכים וצריך חיבור מיוחד לברר וללבן. עיין ר"מ פ"ב ה"ח כ' אין מחשבין אלא בג' ואין מקדשין אלא בג' וחישוב נמי צריך ג' והיינו כר"א בסנהדרין י' ע"ב ואע"ג דלדידיה אתיא המשנה שם דאין מקדשין החודש כלל והר"מ פוסק כמ"ד בזמנו מקדשין אותו מכל מקום פסק כר"א בזה ע"ש בגמ':