מנחת חינוך ד:ב

1שני ישראלים וכו'. ער"מ פ"ב שאם הב"ד ראו הלבנה בסוף יום כ"ט ועדיין הוא יום יכולים בעצמם לקדש בעוד יום ומקדשין להבא דהיינו ביום כ"ט מקדשין יום שלשים ואם הב"ד עצמם ראו ביום א"צ לקבל עדים דלא תהי' שמיעה גדולה מראי' ועיין בסוגיא שם וע"ע שם בר"מ דאין מקדשין החודש בלילה ואם ראו הב"ד או העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר ולכתוב כל הדינים אין צורך עיין בר"מ בפירקין אך איזה הערות אכתוב. הנה דעת הר"מ סוף פ"ג דאם הב"ד ישבו כל יום למ"ד ולא באו עדים והשכימו בנשף ועיברו את החודש כמו שביאר שם ואחר ד' או ה' ימים ואפילו בסוף חודש באו עדים רחוקים והעידו שראו את החודש בזמנו היינו ליל ל' מאיימים עליהם ומטריפין אותם בשאלות וכו' ומשתדלין ב"ד שלא יקדשו את החודש וכו' ואם עמדו העדים בעדותן אחר האיום חוזרים ומקדשין ומונים מיום שלשים הואיל ונראה הירח בליל למ"ד ואם הוצרכו ב"ד להניחו מעובר מניחין וכו' שמעברין את החודש לצורך ויש חולקין דאין מניחין אותו מעובר וכו' יראה לי שאין מחלוקת חכמים אלא בשאר החדשים חוץ מניסן ותשרי או שבאו העדים בניסן ותשרי לאחר שעברו המועדים שכבר נעשה מה שנעשה אבל בניסן ותשרי אם באו העדים קודם חצי חודש אין מאיימין עליהם וחוזרין ומונים מיום שלשים שאין מאיימין על העדים שנראה בזמנו כדי לעברו אבל מאיימין על עדים שנתקלקלה עדותן וכו' מאיימין עליהם כדי שיתקיים עדותן ויתקדש החודש בזמנו וכן אם באו עדים אחרים להזים את העדים וכו' הרי אלו מאיימין עליהם שלא תתקיים הזמה ויתקדש החודש בזמנו ע"ש בלשונו הזהב ובלחם משנה מאין הוציא הר"מ דינים אלו.

2ולפע"ד ד"ז דמקדשין למפרע יצא לו מסוגית הש"ס דלשיטתו מיושב היטב הסוגיא בלי שום קושיא ע"ש בר"ה כ"א ב' במשנה על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי שבהם שלוחין יוצאין לסוריא ובהן מתקנין את המועדות וכשהי' בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנות הקרבן עכ"ל המשנה ופירש"י ד"ה שבהם הלכך חשיבי ומה"ת מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהן ולא אכפת למלאן ולחסרן על פי עדים אך בשני חדשים אילו העמידו על ד"ת שכל המועדות תלויין בהם עכ"ל ובד"ה תקנת קרבן פי' של ר"ח שיקרב בזמנו ובגמרא על שני חדשים וכו' והתנן על ששה חדשים השלוחין יוצאין אמר אביי ה"ק על כולן שלוחין יוצאין בערב על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש תנ"ה וכו' ופירש"י הילכך על שאר חדשים אין חילול של עדים ממהר יציאת השלוחין וכשלא יבאו עדים היום ויתעבר החודש וכו' השלוחים יוצאים תיכף משתחשך אבל בניסן ותשרי אם העדים יחללו שבת ויתקדש החודש יצאו השלוחים תיכף בערב ואם לא יבאו ויתעבר החודש לא יצאו השלוחים עד מחר וכו' וא"ת וכו' כדי ליפות טעם החילול עיין היטב בסוגיא שם והנה לפי פשוטו דאם יחללו העדים את השבת יהי' ר"ח ביום שבת דהיינו ביום למ"ד ואם לא יחללו יהיה החודש ביום א' יום ל"א ויהי' החודש מעובר כפירש"י והתוס' קשה טובא א' למה בכל ר"ח אסרו רבנן לחלל את השבת כיון דהתורה התירה ומצוה איכא לקדש עפ"י הראי' כאשר דרשו כזה ראה וקדש ולמה אסרו חכמינו זכרונם לברכה במקום מצוה ולא מצינו בשום מקום שיהיו עוקרין ד"ת במקום מצוה אם לא משום סייג וגדר וכאן למה עקרו ולא הוי כמו מילה דהתורה התירה בשבת ול"ג חכמינו זכרונם לברכה נהי דגם במקום דהתירה התורה יכולין לאסור [עט"ז יו"ד סי' קי"ז וחו"מ סי' ג' וא"ח ה' ר"ה והד' עתיקין ואפילו אם נימא שלא כדבריו] מכל מקום במקום מצוה למה יאסרו כמו דלא אסרו הקרבנות ודומיהן ואי דמש"ה אסרו חכמינו זכרונם לברכה כיון דהמצוה תוכל להתקיים ביום א' דיבאו ביום א' ויתקדש החודש ביום א' זה אין סברא כלל דזה הוי מצוה שהחודש יהי' מעובר ומצוה שיקבלו העדות שיאמרו שראו ביום ל' סותר לעיבורם כמו שהארכתי לעיל דזה בודאי לא הוי קידוש על הראי' ע"ל ועוד אם מצאו איזה סייג מ"ט לא גזרו על ניסן ותשרי גם כן ואי מפני תיקון המועדות מה קלקול יש אם לא יחללו ויהי' החודש מעובר הלא בהב"ד הדבר תלוי אתם אפילו מזידים וכו' ומכ"ש משום סייג וגדר מותרים לכתחלה לעשות החודש חסר או מלא כי הקב"ה מסר להם ואין לך מועדים אלא אלו ומה קלקול שייך בזה וזה הוא קושית הגמרא עצמה ד"כ אי אמרת זימנין מלא וכו' נעברי' האידנא ונקדשי' למחר ולמה מחללין על ניסן ועל תשרי ואף דאמרינן שם מתיב ר"כ א"א זימנין מלא היינו דמחללינן וכו' מכל מקום קשה אדרבה דאכתי קושית הש"ס לא מתרצא דלמה מחללין נעברי' האידנא וכו' ועוד כשהי' בהמ"ק קיים מחללין על כולם מפני תקנת הקרבן מה קלקול יש אם יתעבר ויהי' ר"ח ביום א' ויקריבו ביום א' והנה לדעת רש"י כל התקנה הוא שיקריבו ביום ל' וגם המועדים יהיו מנוים מיום ל' וא"י למה יהי' עדיף יום ל' מיום ל"א כיון דהתורה מסרה לב"ד ואי משום מצוה לקדש עה"ר בשאר חדשים נמי וגם מבואר שם ד"כ דאמרינן משום תקנת קרבן ש"מ דלאו משום מצוה לקדש עה"ר ועוד קו' התוס' שם ד"ה על ניסן שהקשו ל"ל הטעם דמחללינן מפני השלוחין כדי למהר יציאתן ותפ"ל דע"כ צריכין לבא בשבת בחודש תשרי דאם לא יבאו ויהי' החודש מעובר היינו יום ל"א ביום א' בשבת אם כן איקלע יום ערבה בשבת ולא אד"ו ראש ע"כ צריכין לבא בשבת ע"ש עוד הקשו מ"ט אין השלוחין יוצאין על ניסן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש בשלמא היכי דנראה בעליל בליל למ"ד אף דהשלוחים יודעים דודאי יקדשו ב"ד מחר את החודש מכל מקום אינם יוצאין דלמא הב"ד ימלכו ויעברו את החודש ויהיו המועדים מקולקלים על ידם אבל היכא דלא קדשוהו ביום ל' למה לא יצאו תיכף במ"ש דהוא ל"א דהב"ד לא יכלו לדחות את החודש יותר וע"ש שתירצו בדוחק מזה יצא להר"ת שיטה זו דמקדשין למפרע ויהי' הסוגיא מיושב בריוח וס"ל דאם נראה הלבנה ביום ל' אם יש עדים אפילו אח"כ מקדשין יום ל' וזה הוי קידוש עפ"י ראי' דהב"ד מקדשין יום ל' כמו חשבונם וגם העדים מעידים כן אם כן שפיר דהתורה ציותה לחלל שבת בזמן המקדש דיש קרבן דאם לא יבאו ביום ל' בשבת לא יקריבו בשבת קרבן מוסף כי החודש מעובר ויקריבו ביום ל"א ובאמת העדים יבאו אחר כך ויעידו ויהי' למפרע ר"ח ביום ל' דהיינו בשבת ולא הקריבו קרבן מוסף כלל בר"ח וגם בזמן שאין בהמ"ק התורה התירה לחלל השבת דכן גזירת הכתוב אך חכמינו זכרונם לברכה בזמן המקדש לא היו גוזרין שלא יחללו את השבת דע"י הגזירה יתבטל קרבן מוסף אבל בזמן שאבהמ"ק ראו חכמינו זכרונם לברכה שאין שום סרך מצוה ונ"מ בחילול שבת ואי משום מצוה לקדש עפ"י ראי' דהיינו עפ"י עדים מכל מקום אם לא יחללו שבת העדים יבאו אחר כך ויהיו מעידין ויתקדש החודש ביום השבת דהיינו יום ל' ויעשו גם כן המצוה לקדש עפ"י הראי' כי הם יקדשו יום ל' כפי חשבונם וגם העדים מעידים כן אם כן אין שום מצוה בחילול שבת אסרו חכמים וזה בכל החדשים אבל בניסן ותשרי העמידו ד' על ד"ת שבהם השלוחים יוצאין כדי למהר הליכתן וסובר הר"מ דזה טעם נכון כיון דהוא גזירת חכמינו זכרונם לברכה ובמקום תיקון למהר השלוחין והיא תיקון המועדות לבני הגולה לא העמידו דבריהם.

3ואיני מבין מפני מה צריך רש"י לדחוק כדי ליפות הטעם כיון דבאמת הוא רק דרבנן והם אמרו והם אמרו והעמידו על ד"ת ואפשר היה קשה לרש"י קו' תוס' דיש טעם מרווח דלא העמידו ד' מחמת יום הערבה ע"כ פירש דטעם זה הוא סעד ויופי וברש"י לא משמע כן אבל הר"מ ס"ל כן ע"כ מחללין את השבת דאם יבאו עדים ביום א' ולא יחללו את השבת נהי דיהי' ר"ח ביום שבת מכל מקום אם יבאו בשבת ילכו השלוחין תיכף לצאת משתחשך אבל אם יבאו ביום מחר לא ילכו העדים עד יום מחר עד שישמעו מפי ב"ד מקודש דכן הדין בניסן ותשרי ע"כ מחללין את השבת ולשיטת הר"מ ל"ק קושית התוס' דבלאו הכי מחללין דיום ערבה מיקלע בא' דז"א לשיטת הר"ם אם לא יחללו שבת ויבאו ביום א' באמת יתקדש ר"ח ביום שבת ויהי' יום הערבה בחול וליכא קלקול בשופר דבלאו הכי אף דאין מחללין מכל מקום הב"ד עושין יום ל' ג"כ ר"ה כי שמא יבאו עדים קרובים בלא חילול שבת ע"כ עושים תמיד ר"ה ביום ל' ג"כ כמבואר במס' ר"ה וא"צ להאריך. ולשיטתו ל"ק נמי קושית התוס' למה החילול ממהר יציאת השלוחים ולמה לא יצאו תיכף משתחשך הא אין הב"ד יכולים לדחותו יותר ז"א להר"מ דהיאך יכולים לילך תיכף בליל ל"א דלמא יבאו מחר עדים שראוהו בזמנו אם כן יקדשו יום הל' או אפשר לא יבאו עדים ויהי' מעובר אם אינם יודעים מתי ר"ח אם ביום ל' או ביום ל"א ע"כ אם יתקנו חכמים שלא לחלל שבת אם כן אפשר למחר יבאו העדים ויהי' החודש ביום ל' ע"כ צריכין להמתין על הב"ד. ואל תקשה לך תמיד היאך הולכין שלוחין על חודש העיבור דלמא יבאו עדים אחר ג' או ה' ימים ויהי' מקודש למפרע זה לא שכיח כי ראיית הירח הוא סמוך לירושלים ולמקום הוועד עיין ר"מ ומ"פ ותמיד ל"ש כלל אפילו לבא ביום ל"א כמבואר במשנה פ"א נשתהו העדים לבא אבל מכל מקום היו באותו יום אבל אם אין מחללין את השבת בודאי יבאו העדים ביום א' היינו יום ל"א כי לא יוכלו להלוך ביום שבת ואם כן הב"ד יקדשו את היום למ"ד ע"כ אין הולכין השלוחין עד שישמעו מפי ב"ד. וזה שמבואר בש"ס מפי ב"ד מקודש לאו דוקא הלשון מקודש כי לדעת רש"י ביום ל"א ממילא אינו אומר הראב"ד מקודש אך זה נקרא הסכמת הב"ד כמש"ל.

4ולשיטת הר"מ מיושב הפשט בגמרא דף כ' דמקשינן שם ממשנה זו דמחללין את השבת אא"ב לעולם חסר היינו דמחללין דמצוה לקדש עה"ר ואם לא יבאו יקדשו הב"ד שלא עפ"י ולא יקיימו המצוה לקדש עפ"י עדים אא"א זימנין מלא וזימנין חסר נעברי' האידנא ונקדשי' למחר וקשה היאך יעברו הא מצוה לקדש עה"ר וע"כ פירש"י דהעדים יבאו ביום א' ויעידו וכ"כ לעיל דזה אין סברא כלל דהעדים יעידו על יום ל' ויעשו ר"ח ביום ל"א ויהי' זה בכלל המצוה ע"כ נראה דהר"מ לא ניחא לי' כפירש"י וגם לשון הגמרא שפת יתר נעברי' האידנא ונקדשי' למחר הל"ל בקיצור נעברי' לירחא וגם הלשון נקדשי' כיון דבאמת אין מקדשין בל"א אף על פי שכ' לעיל דל"ד לאמר מקודש רק הסכמת הב"ד מכל מקום אם יש ליישב שיהי' בדקדוק מה טוב ולשיטת הר"מ ניחא מאוד דהגמרא הכי מקשה בשלמא א"א דתמיד חסר אם כן יקדשו היום בלא העדים ע"כ מחללין כדי לקדש עפ"י הראי' אא"א זימנין מלא וזימנין חסר ל"ל לחלל נעברי' האידנא היינו יום זה של שבת נעברי' ונקדשי' למחר היינו ביום מחר יקדשו את השבת לר"ח והעדים יבאו ביום מחר ויקדשו למפרע ויהי' המועד כתיקון ביום ל' וגם יקיימו מצות קידוש עה"ר כי העדים מעידים על יום ל' והם יקדשו את יום הל' ומתרץ דאיקלע וכו' והפשט לשיטת הר"מ מתוק מדבש.

5אך קשה לשיטת הר"מ דבשלמא לרש"י דאם אין מחללין את השבת הוי החודש מעובר אם כן הטעם שמחללין את השבת מבואר במשנה שבהם מתקנים את המועדות היינו מכל מקום תיקון המועד שיהי' עפ"י הראי' ובזמנו עכצ"ל לרש"י כן ומ"ש השלוחים יוצאין הוא רק לסעד כפירש"י אם כן ניחא מה דמקשה הש"ס א"א זימנין מלא או חסר נעברי' וק' הא מבואר הטעם מפני השלוחין אע"כ ז"א טעם גמור רק סעד אם כן מקשה הש"ס שפיר אבל לשיטת הר"מ המשנה שאמרה מתקנים את המועדים אינו טעם כלל כי אף אם יבאו ביום ל"א יהי' החודש ביום ל' ונקבע החודש בזמנו אם כן עיקר הטעם מחמת יציאת השלוחין ול"ג חכמינו זכרונם לברכה ול"ק קושית רש"י דהשלוחין בעצמם אינם מחללין כמש"ל כיון דמן התורה מותרים לחלל רק חכמים גזרו וכל היכא דאיכא טעם ל"ג אם כן מאי מקשה הש"ס הכא נעברי' האידנא ולמה יחללו אי זימנין מלא וכו' דע"כ מחללין מחמת השלוחין אם כן קשה לשיטת הר"מ. אומר אני לך ולטעמיך לשיטת רש"י דהשלוחין אינו טעם גמור אבל לדידי' מפני תיקון המועדים הוא טעם גמור כדי שיהי' המועד ביום ל' אם כן ג"כ קשה קו' הנ"ל מאי מקשה דנעברי' הא מבואר הטעם במשנה שבהם מתקנים המועדים עכצ"ל דכאן סברת ר"נ דהמשנה אינה נותנת טעם כלל וזה אך מונה המעלות שיש לחדשים והוא דעת הרז"ה בס' המאור ע"ש שבהם מחללים את השבת ומתקנים את המועדים דהיינו דהב"ד רואים תמיד שיהי' בזמנו וגם השלוחים יוצאין בבוקר וכו' ובאמת לפי מסקנת הש"ס דאיתותב אלא תמיד זימנין מלא או חסר נוכל לפרש דהם טעמים ור"נ לא ס"ל כן כנלע"ד שיטת הר"מ בעזה"י והם דברים טובים ונכוחים רק עניני האיום שכתב הר"מ לא פרשתי עדיין ובאתי רק לעורר.

6והנה לשיטת הר"מ דמקדשין למפרע נראה לומר הא דפליגי תנאי במשנה בר"ה כ"ד ת"ק סובר בין שנראה בזמנו ובין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו וראב"צ אומר אם ל"נ בזמנו אין מקדשין אותו והלכה כראב"צ והטעם של ראב"צ שכבר קדשוהו שמים ועבתוס' סנהדרין יו"ד ד"ה שכבר דהפירוש שכבר קידשוהו שמים דביום ל' ממתינין ב"ד שלמעלה על ב"ד שלמטה ואינם מקדשין בשמים דלמא הב"ד שלמטה יעברו החודש אבל ביום ל"א דא"א שלא יקדשו היום מקדשין ב"ד שלמעלה בשחר ע"ש אם כן לדעת הר"מ דוקא אם על פי החשבון לא נראה ביום שלשים וא"ל דאפילו בראוים לראות רק באופן שגלוי וידוע למעלה שלא ראו עדים הלבנה (אך צ"ע דהבחירה ניתן ודלמא יבאו עדים בבוקר והב"ד שלמטה יעשו כפי המסור להם) אם כן ודאי ב"ד לא יקדשו ביום ל' רק יעברו דאפילו יבואו עדים מכל מקום אם על פי החשבון אינו נראה מכחישים העדים עיין ר"מ פ"א אם כן שפיר א"צ ב"ד שלמטה לקדש יום ל"א דמה"ט היו מקדשין ביום ל"א בשחר אבל אם על פי החשבון נראה ביום שלשים אם כן אם יבאו עדים ביום ל"א או אח"ז ויעידו הב"ד מקדשין את יום ל' אם כן ודאי אין הב"ד שלמעלה מקדשין יום ל"א דלמא הב"ד שלמטה יקדשו יום שלשים אם כן אם אפילו ביום ל"א רוצים הב"ד לעבר כיון דלא באו עדים עדיין מכל מקום צריכים שיאמרו מקודש כי הב"ד שלמעלה לא קידשו כמו שאין הב"ד שלמעלה מקדשין ביום ל' דלמא יעברו הב"ד כן ה"נ אין מקדשין יום ל"א דלמא הב"ד דלמטה יקדשו יום ל' וכן אפ"ל הכוונה בלשון ראב"צ אל"נ בזמנו אין מקדשין שכבר וכו' היינו אם באמת לא נראה על פי החשבון אבל אם באמת נראה אך העדים לא באו ביום ל' ויום ל"א רוצים הב"ד לעשות מעובר צריכים לקדשו כי הב"ד שלמעלה ל"ק בשחר כמ"ש והדברים נראים נכונים.

7אך בר"מ לא משמע כן חדא דה"ל לר"מ להשמיענו ד"ז ובפ"ג ה"ז כ' כשמעברין ב"ד החודש מפני שלא באו עדים כל יום ל' וכו' משכימין קודם עה"ש ועושין סעודת עיבור החודש וכו' ולשון מפני שלא באו עדים נראה דהחודש הי' נראה ביום ל' רק העדים לא באו אז עושין סעודת העיבור נראה דאין מקדשין וגם ספ"ג כתב כשהב"ד יושבים כל יום ל' וכו' והשכימו בבוקר וכו' והב"ד אין יושבים רק כשהלבנה נראה עפה"ח כמבואר פ"א מבואר דאף בכה"ג אין מקדשין דה"ל לר"מ לכתוב אם קידשו אלא מבואר דאין מקדשין בכ"ע ונלע"ד דלכך א"מ בכ"ע יום ל"א דאם ל"נ עפיה"ח א"מ שכבר קדשוהו שמים ובנראה ביום ל' ולא באו עדים כיון דלא קידשו יום ל"א עפי"ח ולא על פי עדים ואחר כך כשיבאו עדים יקיימו המצוה לקדש על פי הראי' כי יקדשו יום ל' עפ"י עדים המסכימים לחשבון ע"כ אם הב"ד יקדשו יום ל"א כיון דכתיב אשר תקראו וכו' דתלוי בהב"ד אפילו מזידים ומכ"ש דאם מעברין כדין בלא באו עדים והב"ד יאמרו גם כן מקודש ודאי אין סברא כלל אם יבאו עדים לחזור מהקידוש של ל"א ולחזור ולקדש יום ל' כיון דקדשו יום ל"א ע"כ א"מ אם כן אין עושין שום דבר ויכולים לחזור ולקדש ביום ל' אף על פי שעושין סעודה לעיבור מכל מקום אינו כמו הקידוש שאמרה תורה תקראו אותם שתלוי בהקריאה שלהם ע"כ אין מקדשין ואעפ"י שמבואר בר"מ דמאיימין על העדים מכל מקום אפשר דהעדים יעמדו בעדותן או בניסן ותשרי אין מאיימין ע"כ כשאין מקדשין הברירה יהיה ביד הב"ד אם ירצו יקדשו אז יום ל' ואם ירצו מכל מקום יהיה מעובר כמבואר בר"מ אבל אם יקדשו לא יוכלו לחזור בשום אופן ע"כ א"מ כי אין מצוה כלל (כי) במה שמקדשין עפה"ר כי הוא יום ל"א והלבנה נראית ביום ל' כמש"ל ע"כ מחזיקים הברירה בידם כדי שיוכלו לחזור ולקדש ובפרט בניסן ותשרי דמצוה לחזור מפני תיקון המועדות אבל אם יקדשו ודאי א"י לחזור ע"כ אין מקדשין אם כן א"מ יום ל"א בשום ענין כנלע"ד בעזה"י. ולפמ"ש נראה דאף לשיטת הר"מ מכל מקום בל"נ החודש יום ל' עפ"י החשבון אז יוצאים השלוחים תיכף משתחשך כי בודאי מחר ר"ח ועיין בבעה"מ ברי"ף:

8ולשיטת הר"מ דמקדשין למפרע ניחא נמי הא דאמרינן בר"ה דכ"א לוי איקלע לבבל בחד סר בתשרי אמר בסים תבשיל דבבלאי ביומא רבה דמערבא א"ל אסהיד א"ל לא שמעתי מפי ב"ד מקודש והנה המעשה היה דאצל ב"ב הם חשבו אלול חסר כי רוב שנים אין אלול מעובר ולוי בא ואמר כי בא"י עיברו הב"ד את החודש והוי היום יוה"כ ועיין בתוס' דהיה יוצא ביום ל' סמוך לחשיכה מהב"ד וכו' וידע שלא יקדשוהו אלא למחר מכל מקום כיון שלא שמע בב"ד מקודש לא רצה להעיד כמבואר דעל ניסן ותשרי אין השלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש והקשו עוד והיאך הניחם לאכול ביוה"כ שהוא ודאי איסור כרת ותירצו דאתם אפילו שוגגים והנה תי' התוס' תמוה מאוד דזה דנאמר על הב"ד יש בידם לקבוע החודש באיזה יום שירצו יום ל' או ל"א אבל לאחר שקבעו הב"ד ודאי כל ישראל מוכרחים לעשות יום טוב עפ"י קביעותם וכי כל מדינה ומדינה ח"ו יעשו יום טוב כרצונם וברשב"א הטעים קצת הדבר וצ"ע וגם מה שאמר לוי לא שמעתי מפי ב"ד מקודש דבחודש מעובר אין אומרים הב"ד מקודש אף שכתבתי לעיל דמקודש לאו דוקא רק הסכמתם ג"כ נקרא קה"ח מכל מקום אם נוכל ליישב הלשון מה טוב ולדעת הר"מ ניחא מאוד דבאמת כיון דברוב שנים אין אלול מעובר בודאי עפ"י החשבון נראית הלבנה ביום ל' וכך מחשבין הב"ד בתחלת השנה וגם בני בבל ג"כ בודאי היו חושבים ולפי חשבונם הי' יכול הלבנה להתראות ביום ל' של אלול ג"כ עשאו יוה"כ כדין יום יו"ד ליום ל' של אלול אך לוי הי' יוצא ביום ל' משחשיכה מהב"ד ולא באו עדים כ"ה ע"כ היה משער בדעתו שהחודש יתעבר וכן היה בודאי דליל ל"א הי' יום טוב אך הוא לא שמע מפי ב"ד מקודש לא רצה להסהיד כי אפשר באו עדים ביום ל"א והעידו על יום ל' וא"כ החודש באמת חסר והי' אתמול יוה"כ דבני בבל כיון דע"פ החשבון היה נראה הלבנה ביום ל' א"ל לא שמעתי מפי ב"ד מקודש וכבר כתבתי דבכה"ג דב"ד קובעים ביום ל"א גם כן יקדשו כיון דלא שייך שכבר קידשוהו שמים אך דאין הב"ד מקדשים כדי שיוכלו לחזור מכל מקום בודאי אם הב"ד רוצים לא יקבלו כלל עדים כי הם רוצים להיות מעובר דוקא אף על פי שמהר"מ נראה דבניסן ותשרי צריכין לקדשו ואין מאיימין מכל מקום נראה דהיא מצוה וא"צ לאיים אבל מכל מקום אם רוצים שיהי' מעובר תלוי בידם ואם כן בכה"ג צ"ל מקודש ביום ל"א כדי שלא יוכלו לחזור ע"כ אמר ל"ש מקודש וי"ל שקידשו למפרע את יום ל' והי' אתמול יוה"כ ונראה בודאי גם לוי הי' מתענה אתמול מפני חשש זה ואפשר הי' מתענה היום ג"כ כי לפי שכלו הי' נראה דעיברו ב"ד אבל מכל מקום לא ידע בבירור ע"כ לא אסהיד וב"ה הד' נכונים. אח"ז ראיתי בטו"א הקשה ג"כ על תי' התוס' והאריך מאוד וכ' ד"ז דלהר"מ ניחא דמקלמ"פ והביא ג"כ בשם השאלתות מפורש דלא רצו שני תנאים להעיד דלמא אמלוכי ולא יקדשו למחר ושוי' חסר ע"ש דדעת הגאון ג"כ כד' הר"מ דמקלמ"פ אך שכ' שם דדעת הר"מ בהא דקידוש למפרע תמוה ולפמ"ש בעזה"י דברי הר"מ נכונים וברורים וכמה שיטות הש"ס שהבאתי אתיין בריווח ע"פ דבריו:

9והנה המפרש פ"ב ה"ח הק' על הר"מ מהא דמבואר בר"ה ראוהו ב"ד וכל ישראל או נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר וכ"פ הר"מ ואי אמרת דמקדשין למפרע אם כן למחר מקדשין יום ל' ע"פ העדים והיאך מבואר כאן דה"ז מעובר ע"ש מה שתי' ובאמת ל"ק דהמשנה משמיענו כמבואר בגמרא דס"ד כיון דאפרסמא מילתא לא לעברוהו או כיון דנחקרו העדים תהוי מקודש כגמ"ד ולקדשי' בלילה קמ"ל ע"ש אם כן כוונת המשנה ה"ז מעובר היינו תיכף בליל ל"א החודש מעובר ואין לו דין מקודש ביום ל' וה"ל כמו שלא באו עדים היום כלל ויש הרבה נ"מ דאלו אמרינן הואיל ואפרסמא מלתא הוי מקודש או דהוי כגמ"ד והוי מקודש אם כן אין לאחר מעב"ד כלום ולא יוכלו לעברו דהב"ד שקידשו החודש ביום ל' שאמרו מקודש ודאי לא יכלו לחזור עיין ר"מ אבל כאן הו"ל כאילו לא באו עדים היום כלל וביום מחר תלוי ברצון הב"ד אם רוצים מקבלין עוד הפעם העדים ומקדשים יום אתמול ואם רוצים מעברים בשאר חדשים כמבואר בר"מ שאם יראו שהחודש צ"ל מעובר מניחין אותו מעובר וזאת משמיענו המשנה דאינו מקודש בודאי אלא מעובר כמו בכל חודש דל"ב עדים כלל כי אין עדותן נחשב כיון דלא קידשו ביום ולמחר הברירה ביד הב"ד מה שא"כ אי הוי אמרינן שנתקדש לא היו יכולים לעברו אם כן בשאר החדשים בודאי ניחא אלא אפילו בניסן ותשרי לשיטת הר"מ דאין בידם רשות לעברו מכל מקום גבי נחקר העדים יש נ"מ גדולה אי אמרינן דהוי כגמ"ד והוי מקודש אם כן הוי מקודש בודאי ואילו באו מחר עדים שפוסלים הראשונים בגזלנותא או שמזימין אותן ל"ה מועיל כיון שנתקדש עיין ר"מ פ"ב ה"ב דאם קדשו החודש על פי עדים ונמצאו זוממין מכל מקום החודש מקודש דאתם אפילו מוטעין ע"ש אבל לכתחלה אין מקדשין אם פוסלין את העדים כמבואר שם אם כן אמרה המשנה דהחודש מעובר ונ"מ אם באו עדים למחר ופוסלים עדות אלו אם כן הוי כאילו לא באו עדים אלו ביום שלשים והוי ר"ח ביום ל"א אבל אי אמרינן דהוי כגמ"ד ונתקדש בלילה לא הי' מועיל אף על פי שנפסלו ביום ל"א מכל מקום כיון דנתקדש אין לאחר מעב"ד כלום אם כן עיקר רבותא דאין החודש מתקדש עד שיאמרו הב"ד מקודש אבל לפ"ז הו"ל דין מעובר כמו בכל חודש שלא באו עדים ביום ל' ה"נ וגם הברירה ביד הב"ד.

10וגם בראו ב"ד וכל ישראל אף דמצוה שיקדשו למפרע למחר מכל מקום יש נ"מ אי הוי אמרינן דהוי מקודש כיון דאפרסמא מילתא אפילו דבראו ב"ד וכל ישראל אצ"ל מקודש כלל דל"צ חיזוק אם כן הוי יום ל' ר"ח ואשמועינן תנא דמתניתין דל"ה מקודש עד שיקדשו וכ"ז שלא קידשו החודש מעובר ונ"מ דנהי דמצוה על הב"ד קודם חצי חודש לקדש למפרע אבל אם הב"ד הם מזידין ואינם מקדשין למפרע או אנוסים אם כן מונין המועדים מיום ל"א אבל אי אמרינן דהוי מקודש היו מונין המועדים מיום ראשון ע"כ משמיענו דעדיין כיון דל"ק הוי החודש דין מעובר ואם למחר עד חצי חודש עברו הב"ד ולא קידשו יום למ"ד או שנאנסו מחויבים אנחנו למנות המועדים מיום שני אם כן ל"ק כלל על הר"מ וזה נכון ואמת בעז"ה ולזה העירני בני יחי'. וכ"נ מלשון הר"מ שם בה"ח שסיים שאין הראי' קובעת אלא הב"ד שיאמרו מקודש הם שקובעין עכ"ל וזה משמיענו המשנה דס"ד דהראי' היא קובעת אם כן ר"ח ביום ל' אלא הב"ד וכיון שלא אמרו מקודש הוי מעובר ואם הב"ד ל"ק למפרע צריכין אנו למנות המועדים מיום השני כי כ"ז שאין ב"ד מקלמ"פ הוי מעובר כנלפע"ד ברור ב"ה.

11אך קשה על הר"מ דלפי דבריו בניסן ותשרי מקדשין למפרע אף על פי שלא הקריבו מוסף ר"ח ור"ה אלא ביום ל"א וכשמקלמ"פ יום ל' אם כן הי' ר"ח ביום ל' מכל מקום לא משגחינן מה שנתקלקלו בקרבנות וגם להר"מ קודם חצי חודש מקל"פ ונתקלקלו ביוה"כ גם שעשו יוה"כ י"א לחודש ולא עשו התענית והקרבנות ביוה"כ כלל מכל מקום אין משגיחין ע"ז כדי שיתקדש החודש בזמנו ובאמת משנה מפורשת להיפך ע' ר"ה דף ל"ב בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום פ"א נשתהו העדים לבא ונתקלקלו הלוים בשיר ע"ש בסוגיא ולדעת הר"מ פ"ג דנתקלקלו ולא ידעו אם להקריב מוספים ע"ש ע"כ התקינו שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה אם כן עשו ר"ה ביום ל"א ולדעת הר"מ גם לאחר מנחה וגם ביום מחר ולאחר עשרה ימים היו מקדשין החודש ביום ל' אף על פי שנתקלקלו ובמשנה מבואר שהתקינו דלאחר אותו יום לא יהיו מקבלין עדות רק שיהי' ר"ח ביום ל"א וכ"פ הר"מ שם והיא קושיא עצומה. ואח"ז מצאתי בצל"ח על ביצה ד"ו הקשה קושיא זו וע"ש שכתב דווקא באותו יום שהוא שכיח שיבאו עדים ויהי' קלקול ע"כ התקינו שיהי' ביום ל"א ר"ח אבל שיבאו עדים רחוקים ל"ש ע"כ לא התקינו חכמינו זכרונם לברכה ונשאר הדבר על ד"ת שיקבלו עדות אף על פי שנתקלקלו ומכל מקום צ"ע ותמהני על המפרש והלחם משנה שלא הרגישו בזה וע"ש בצל"ח שהאריך.

12והנלע"ד לפי חומר הנושא דבאמת לכאורה תמוה מאוד דאם באו עדים אחר יוה"כ מקלמ"פ ולא עשו ר"ה ויוה"כ כלל ואין לך קלקול גדול מזה אלא נראה כיון דתוה"ק מסרה המועדים לבית דין אתם אפילו מזידים ואפילו מוטעים אם כן אין לך מועדים אלא אלו כי כן גזירת הכתוב אם כן כשלא באו ביום למ"ד ונעשה החודש מעובר על פי ב"ד כי כן הדין אם כן הקריבו קרבנות של ר"ח ביום ל"א וכן עשו יוה"כ ביו"ד לל"א ובאמת כדין עשו כיון דהב"ד מסכימים ואח"ז אף דהב"ד חוזרים ומקדשים יום ל' מכל מקום מה שהיו עושין הקרבנות יום ל"א וגם היו עושין יה"כ לחשבון כדין עשו כי כך גזרה תוה"ק וא"כ אף שמקל"פ אין כאן קלקול כלל ומכאן ולהבא צריכים לחשוב כמו שקידשו הב"ד את יום למ"ד אבל ע"כ [היכא] שקידשו הב"ד יום ל"א הוי החשבון יום ל"א ואף שמקל"פ מכל מקום אין כאן קלקול כלל ע"כ במשנה דפ"א נשתהו לבא ונתקלקלו ניחא מאוד דאם היו מקבלין היום העדים אם כן היום ר"ח ובאמת לא הקריבו מוספין וגם נתקלקלו בשיר ע"כ התקינו שלא יהיו מקבלין היום כלל אם כן החודש לע"ע מעובר ומקריבין יום ל"א קרבנות של ר"ח ובאמת אח"ז ביום ל"ב יכולים לקבל העדים ולעשות ר"ח ביום ל' מכל מקום הקריבו קרבנות כדינם אבל אם יקבלו העדים היום אם כן לא יקריבו כלל כי אין שהות מן המנחה ולמעלה ע"כ אין מקבלין היום ומקריבין למחר ואח"ז באמת קובעין ר"ח ביום ל' ומכל מקום אין כאן קלקול כי כ"ז שלא קבעו יום ל' הוי יום ל"א ר"ח. וגדולה מזו כתבו התוספות ר"ה כ"א ע"א ד"ה לוי שהבאנו ד' למעלה דבני בבל כיון דלפי חשבונם הי' אז יוה"כ מכל מקום אתם אפילו מזידים וכו' ונהי דתמהתי לעיל וכי היאך יכולים מדינה לעשות לפי חשבונם והלא תלוי בב"ד וכן תמה בס' ט"א ע"ש באריכות על כל פנים הב"ד בעצמם יכולים לקבוע אימת שירצו אם כן עד חצי חודש קבעו לפי חשבונם והיו כ"י צריכי' לעשות המועדים ע"פ קביעתם ואח"ז אף שחזרו וקידשו יום אחר מכל מקום ע"כ נעשה הכל כדין ע"כ מקדשין למפרע ואין כאן קלקול כלל, אבל אם יקבלו ביום ל' לאחר מנחה וא"כ נתוודע היום שהוא ר"ח והיום הוא לאח"ז ולא יוכלו להקריב ומחר הוא יום שלאחר ר"ח ולא יקריבו כלל ע"כ אין מקבלין היום אם כן למחר יקריבו קרבנות של ר"ח ואח"ז באמת מקבלין והוי ר"ח למפרע אתמול מכל מקום הקריבו כדין כמ"ש דהכל תלוי בב"ד כנלפע"ד לפי חומר הנושא. ובעזה"י אשנה פרק זה ולא מנעתי לכתוב לעורר ואם שגיתי ה' הטוב יכפר.

13ונראה ג"כ לפמש"ל אם באו עדים והב"ד רוצים להניח החודש מעובר דמבואר בר"מ דהרשות בידם בשאר חדשים חוץ מניסן ותשרי צריכים לקדש ולומר מקודש על יום ל"א ג"כ כי ל"ש הטעם שכבר קידשוהו שמים כיון דהברירה ביד הב"ד וגם הטעם שכתבתי דאין מקדשין ביום ל"א אם לפי החשבון נראה ביום ל' כדי שיהיה הברירה בידם לקדשו ביום ל' אבל עתה שהסכימו שיהי' מעובר ושמים לא קידשו ע"כ הם צריכים לקדש את היום ל"א כנלע"ד וער"מ פ"ג ה"ז כתב כשמעברין ב"ד את החודש מפני שלא באו עדים יום ל' וכו' היו עולין למקום מוכן ועושים שם סעודה וכו' ובהט"ו שם כ' ב"ד שישבו כל יום ל' ולא באו עדים והסכימו בנשף ועיברו וכו'. וד"ז דסעודת עיבור חודש הוא בסנהדרין ע' ע"ב. ונראה מדברי הר"מ דוקא אם עיברו את החודש מפני שלא באו עדים דהיינו שהי' ראוי להתראות הלבנה ביום ל' אך העדים לא באו וגם בהט"ו כתב ב"ד שישבו כל יום ל' וכו' ובאם עפיה"ח א"נ ביום ל' אין ב"ד יושבין כלל ביום ל' כמבואר פ"א ע"כ דוקא אם עפ"י החשבון היה נראה רק עברו מפני שלא באו עדים אז עושין סעודה אבל אם א"ר לראות ביום ל' אין עושין סעודה כלל כ"נ מבואר להדיא מדברי הר"מ ובאמת בגמרא שם אינו מוזכר חילוק ואפ"ל הטעם כיון דעיקר הסעודה לפרסם שהוא מעובר אם כן בכה"ג צריך פרסום כיון שרואים העולם שב"ד יושבין מבינים שהוא ראוי להתראות עפ"י חשבון אם כן סוברים שבאו עדים וקידשו ב"ד החודש וגם הרבה אנשים בקיאין בחשבון ע"כ צריך פרסום להודיע שהוא מעובר אבל אם עפ"י החשבון ל"נ ביום ל' אם כן הב"ד לא ישבו כלל ואין לך פרסום גדול מזה ע"כ ס"ל להר"מ דבכה"ג א"צ פרסום וא"צ סעודה ואפשר מצא הר"מ איזה ברייתא דמבואר כן ועיין בסנהדרין שם רמי שני ברייתות אהדדי דבאחד מבואר דאין לסעודה זו אלא בלילה ובא' מבואר דאין עולין לה אלא ביום ומשני כדאר"ח בר"א לבניו אחריפו ועולו אחריפו ופוקו וכו' ע"ש ברש"י מבואר דהיו הולכין לסעודה זו יום ל' קודם הלילה ויושבין שם בלילה והר"מ אין דעתו כן אלא היו משכימין בנשף קודם עלות השמש ובזה מקיים שני הברייתות דהוא יום לענין כל הענינים של תורה שצריכים להיות ביום מכל מקום הוא לילה ג"כ דלכתחלה מצוותם דוקא בנה"ח וגם לענין קריאת שמע הוי לילה אך לא הביא הר"מ דין זה דאחרופי ופוקו וגם למה נטה מדרך רש"י שהיו עולין קודם הלילה וע"ש וצ"ע על הלחם משנה שלא הרגיש בזה.

14והנה הדינים הללו שכתבנו דמקלמ"פ ושאר עניני' זה דוקא לכתחלה מצוה על הב"ד לעשות כך לקדש עפ"י עדים ושאר דברים אבל בדיעבד מה שעשו הב"ד עשו בין שקידשו או עיברו שלא כדין ער"ה אתם אפילו מזידים אפילו אנוסים או שוגגים אין לך מועדים אלא אלו וכ"מ בר"מ ספ"ב ב"ד שקידשו בין מזידים וכו' חייבים הכל לתקן המועדים על היום שקידשו בו ואפילו אם יודעים שטעו שאין הדבר מסור אלא להם ומי שציוה לשמור המועדים הוא ציוה לסמוך עליהם. והנה יש עוד הרבה הערות בעניני' אלו וזה כמה שנים החילותי לחבר קונטרס מיוחד על הפרקים אלו ולא גמרתיו ונאבדו העלין ומגמר בעתיקא וכו' וכתבתי כאן למזכרת לעורר לבות המעיינ' ישמעו ויוסיפו לקח ויגדיל תורה ויאדיר: