מנחת חינוך ד:ו

1נמצא וכו' ועל מה מעברין וכו'. כ"ה בר"מ פ"ד ועל איזה סימנים מעברין את השנה לידע איזה שנה יעברו ע' סנהדרין י"א ע"ב על ג' דברים מעברין את השנה על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן ובדף י"ג יש סוברים דבעינן כל חג הסוכות בתקופה חדשה ע"כ אם רואין הב"ד שתקופת תשרי תפול באמצע החג מעברין את השנה ור"י ס"ל דאפילו מקצת תקופה חדשה בתוך החג די וע"ש אם יום תקופה מתחיל או גומר והיא סוגיא עמוקה. ומבואר שם דעל תקופה לבד או אביב לבד או פה"א לבד אין מעברין רק על ב' סימנים והא דפליגי אם כל החג בעינן או מקצת חג היינו לצרף התקופה עם עוד איזה סימן להת"ק אם חל תקופת תשרי י"ז בתשרי ויש עוד סי' אחד מעברין ולר"י דסובר מקצת החג סגי אפילו נופלת התקופה יום כ"א אין זה סימן רק אם נופלת בכ"ב הוי סי' ומעברין כשיש עוד סימן ובאין סי' אחר אף אם תפול התקופה לאחר החג אין מעברין דהוי סי' אחד וכל אלו סימנים דרשינן מקראי והן מן התורה וער"מ סוף ה"ד כ' אלו הדברים הם עיקר שמעברין עליהם ויש דברים אחרים ע"ש וכ"מ בסוף הפרק וע"ל.

2והאביב היינו שרואין שאין התבואה אביב בחג הפסח או פה"א כדרכן בעצרת זה הוי סימן פה"א וברש"י כ' הטעם דאביב הוי סימן דאם אין אביב בפסח אין להם ממה להקריב העומר ודחה זה אלא הטעם שנאמר שמור את חודש האביב אבל הר"מ כ' טעם זה וע"ש בסנהדרין י"ג ובר"ה כ"א שלח ר"ה ב"א לרבא כד חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברי' להשנה ולא תחוש לה שנאמר שמור וכו' שמור אביב של תקופה שיהיה בחודש ניסן דהיינו התקופה יהיה קצת בחידוש הלבנה של חודש ניסן אבל אם התקופה הוא בשיתסר כבר הלבנה ישנה בשעת אביב של תקופה ע"כ צריכין לעברו לשתא וכן ס"ל לאחרים בסנהדרין ועתו"ס דכאן מבואר דעל סי' זה לבד מעברין ובסנהדרין מבואר דב' סימנים בעינן לסי' דתקופת תשרי צריך עוד סימן ותקופת ניסן לחוד מעברין וע"ש שהקשו ע"ד והר"מ כתב דבהגיע תקופת ניסן בשיתסר מעברין השנה על אותו סי' לבד כדשלח ר"ה ב"א והנה אם תקופת ניסן נופלת בשיתסר בשחרית אז ממילא נופלת תקופת תשרי כ"ב לחודש עיין תוס' סנהדרין י"ג ד"ה ט"ז וכו' צא וחשוב ואם תקופת ניסן נופלת תחלת ליל שיתסר או בחצות ליל שיתסר נופלת תקופת תשרי כ"א לחודש והנה לדעת הר"מ אף אם נופלת תקופת ניסן תחלת ליל שיתסר מכל מקום מעברין אף דיהיה התקופה כ"א תשרי ואיכא מקצת החג בתקופה חדשה מכל מקום גזירת הכתוב דשמור וכו' וער"מ לא הביא הא דתקופת תשרי ועוד סימן מעברין כי לא משכחת לדידיה דיעברו על תקופת תשרי דאם תקופת תשרי נופלת אחר החג ועכ"פ בכ"א ממילא היה תקופת ניסן בשיתסר ועיברו על האי סימן לחוד ואם תקופת ניסן נפלה קודם לשיתסר ממילא תקופת תשרי בחג וא"מ אפילו עם עוד סימן דודאי הלכה כר"י ור' יהודה בברייתא ס"ל כוותי' אם כן אם התקופה נופלת ט"ו ניסן תקופת תשרי נופלת תוך החג ויום תקופה מתחיל כי כן ס"ל לר"י שם אם כן א"מ ואם תקופת תשרי נופלת לאחה"ח ממילא הי' תקופת ניסן בשיתסר ועיברו ע"ז לחוד וכיון דבגמרא הפלוגתא על תקופת תשרי עם עוד סימן וסובר ר"י דאם התקופה נופלת קודם כלות החג א"מ אפילו עם עוד סימן וה' כר"י והר"מ פסק בזה דתקופת ניסן עד שיתסר ממילא דאם התקופה קודם וזה הוי מקצת החג בתקופה חדשה ע"כ א"מ על תשרי אפילו עם עוד סימן א' ואם התקופה לאחה"ח א"צ סימן אחר דתקופת ניסן הי' בשיתסר ועיקר הפלוגתא בש"ס אי לא ס"ל כאחרי' ואפילו תקופת ניסן בשיתסר לא איכפת לן ועיקר הקפידה הוא על תקופת תשרי עם עוד סימן כי על תקופת תשרי לבד אין מעברין אבל לפסק הלכה כדשלח ר"ה וכו' ובתקופת תשרי פסקינן דמקצת החג די לא משכחת כלל שיעברו על תשרי עם עוד סימן דאם נופלת לאחר החג מעברין בלא שום סימן משום ניסן ואם תקופת ניסן היתה קודם שיתסר נופלת תקופת תשרי תוך החג די וא"מ אפילו עם סימן אחר.

3ועי' בהשגת הרמ"ה שם על הא דכתב הר"מ על ג' סימנים מעברין וכו' דהא ליתא דבהדיא תניא על ב' מהם מעברין ואי משום דשלח לי' ר"ה ב"א אי חזית דמשכת וכו' האי בתקופת טבת מיירי וכו' ואיני מבין השגתו הלא גם בר"מ מבואר דין זה של תקופת טבת ע"ז מעברין ואי השגתו על לשון הר"מ שכתב כלשון הברייתא והברייתא מיירי בתקופת תשרי אינה השגה דהר"מ נקט לשון הברייתא ומפרש היטב. ולומר דקו' היא אמאי לא הביא הר"מ דתשרי עם עוד סי' מעברין כבר כתבתי דלהר"מ אפילו בתחלת שיתסר מעברין אם כן אין נ"מ מתקופת תשרי וכמו שהארכתי לעיל וגם מ"ש אי משכא תקופת טבת עד ט"ז משכא ת"ת עד אחר החג היינו ט"ז בבוקר אבל הר"מ ס"ל אפילו אם חל בתחלת ליל שיתסר דאז התקופה נופלת בכ"א בחג ואיכא מקצת תקופה אם יום תקופה מתחיל מכל מקום מעברין משום תקופת ניסן דהוא גזה"כ. ס"ד השגת הרמ"ה אינו מובן לע"ד.

4אך יש להקשות על הר"מ שכתב דאי משכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן מעברין שתא דכתיב שמור וכו' דאביב יהי' בחידוש של לבנה ובאמת מבואר בסנהדרין דגם אם נופלת תקופת טבת ט"ו בניסן אין האביב בחידוש הלבנה דהש"ס מקשה נעברי' לאדר ותהי' התקופה בי"ד ומוקי בשיתסר דאף אם נעברי' לאדר תפול התקופה בט"ו ואין האביב בחידוש הלבנה ע"כ מעברין שתא וכ"מ ברש"י ר"ה אם כן אמאי לא כתב הר"מ דין זה דצריכין ליזהר שלא תפול תקופת ניסן בט"ו ואם משכה עד ט"ו צריכין לעבר אדר והיא מצוה מן התורה דשמור את חודש האביב אף דהר"מ אינו מביא לשון זה מכל מקום ודאי דין זה דאחרים הוא ובש"ס מבואר להדיא ד"ז. והנה דעת רש"י דעד י"ד יום וי"ד בכלל הוא חידוש הלבנה ואם התקופה נופלת בט"ו אם כן אין אביב נכנס בחידוש מעברין החודש ויהי' התקופה בי"ד ויום התקופה מתחיל ושייך יום י"ד לתקופה חדשה היינו תקופת ניסן אם כן התחילה התקופה בחידוש הלבנה ודעת תוס' דעד ט"ו וט"ו בכלל הוי חידוש הלבנה אך אם נופלת התקופה בט"ו ס"ל יום תקופה גומר ושייך לתקופת טבת ע"כ מעברין החודש ותהי' התקופה י"ד ונהי די"ד שייך לתקופת טבת דיום תקופה גומר מכל מקום ט"ו שייך לתקופה חדשה וט"ו הוא בחידוש הלבנה ע"ש רש"י ותוס' בסנהדרין ור"ה דכ"א. על כל פנים בנופלת בט"ו צריכין לעבר החודש אם כן אמאי לא הביא הר"מ ד"ז. וא"ל דהר"מ ס"ל כשיטת התוס' דט"ו בכלל נקרא חידוש הלבנה וס"ל ה' כר"י דיום תקופה מתחיל אם כן כשחל התקופה יום ט"ו א"צ לעבר אדר כי תקופת ניסן הוא בחידוש כי ט"ו שייך לתקופה והוי התקופה בחידוש הלבנה. אי אפשר לומר כן דא"כ בחל בשיתסר אמאי צריכין לעבר השנה נעברי' לאדר ותהי' התקופה בט"ו ודי בזה כי הוי התקופה בחידוש ע"כ צ"ל או דס"ל יום תקופה מתחיל ומכל מקום ס"ל כרש"י דעד י"ד הוי חידוש ולא יותר או אם ס"ל יום תקופה גומר וס"ל כתוס' דגם ט"ו הוא בכלל חידוש ומסתמא ס"ל ביום תקופה כר"י דהלכתא כוותי' וכפירש"י בר"ה דהלכה יום תקופה מתחיל אם כן סובר כרש"י דרק עד י"ד הוי חידוש הלבנה אם כן ט"ו כשחל התקופה מצריכין לעבר אדר וצ"ע אמאי לא הביא הר"מ ד"ז.

5ונראה דבאמת קו' הש"ס נעברי' לאדר אינו קושיא כ"כ ע"ש בסנהדרין בתוס' תמהו הא אחרים ס"ל בר"ה דאין מעברין חודש לצורך רק שנה מעברין לצורך וער"מ ספ"ג מבואר דעתו דגבי ניסן ותשרי אם נראה הלבנה ביום ל' אין מעברין בשום אופן ואפילו אם עיברו מקדשין למפרע ואפילו בשאר חדשים דוקא אם בדיעבד עיברוהו והוצרכו מניחין מעובר ע"ש בלחם משנה וע' פי"ח הי"א כ' וז"ל וכן זה שאחז"ל מעברין את החודש לצורך הוא בחדשים אלו שעושין לפי חשבון וכו' אלא בעת שיראה הירח בזמנו וכו' מקדשין לעולם עכ"ל אם כן ס"ל להר"מ דקו' הש"ס אליבא דכולהו תנאי כדעת ר"ת והיינו אם מעברין לצורך אבל לפסק הלכה דאין מעברין החודש מוטב לעבר השנה וצריכין לעבר השנה ולא יוכלו כלל לעבר החדש וס"ל כמש"ל בשיטת התוס' דט"ו הוי עוד חידוש הלבנה ויום תקופה מתחיל ע"כ כשחל בט"ו א"צ כלום אבל כשחל בשיתסר צריכין לעבר אף דדי בעיבור חודש מכל מקום א"מ החודש לצורך אם נראית הלבנה ואפילו על פי החשבון מכל מקום מוטב לעבר השנה דתמיד מעברין לצורך ובפרט דמעברין קודם יום ל' ואז א"י דאפשר לא יקדשו על פי חשבון כי תתראה הלבנה ביום ל' עיין ר"מ פח"י ותבין ע"כ מעברין השנה ובט"ו א"צ כלל כנלע"ד כעת וכ' רק למזכרת כי איני לומד כעת בעיון.

6ואיני מבין כעת פירש"י בר"ה ובסנהדרין דשמור את חודש האביב היינו האביב יהי' בחידוש הלבנה ואשמעינן קרא שיהי' התקופה תוך י"ד למולד הלבנה וכו' דאז נקרא חדשה ומכאן ואילך הוא ישנה ולתוס' עד ט"ו הוי חידוש על כל פנים דבר זה תלוי במולד הלבנה וכן פירש"י להדיא בר"ה דהחידוש הוא לתולדותיה ע"ש בלשון רש"י וא"כ אם חל התקופה בט"ו והוא לאחר י"ד למולד הלבנה הוי ישנה מאי מועיל מאי שמעברין החודש והוי ט"ו י"ד מכל מקום וכי נשתנה המולד אם כן מכל מקום הוי אחר י"ד יום מהמולד והוי ישנה וגם לדעת התוס' דט"ו יום הוי חדשה מה מועיל העיבור דמוסיפין ודוחין ר"ח מכל מקום הוא ישנה להמולד ובתוס' מביאין ראי' מנהרדעי דמברכין על החודש עד ט"ז וע' טוא"ח ה' ר"ח דנחשב מהמולד ולא מיום הקביעות ואם כן כאן דתלוי בחידוש הלבנה מה מועיל מה שדוחין הקביעות עוד יום והמולד לא נשתנה אם כן הוי ישנה לכל מר כדאית לי' כי הוא לאחר י"ד או לתוס' לאחר ט"ו אם כן מאי מקשה הש"ס ונעברי' לאדר הא משום העיבור לא תתחדש והוי ישנה וצ"ע. ודע הא דמבואר כאן דאם נמשכה התקופה עד שיתסר בניסן מעברין האי שתא תקופה זו מיירי בתקופת ר' אדא ועל תקופת ר"א היו הב"ד סומכין לעבר השנה עיין ר"מ פ"י ה"ו אבל תקופת שמואל נמשך עד אחר פסח ולית לן בה וזה מבואר להדיא במפרש פ"י ה"א באה"ד ובשו"ת משאת בנימין סי' כ"א דהא דשלח ר"ה וכו' זה תקופת ר"א אבל תקופת שמואל נמשך כ"פ עד אחה"פ וחשבון זה דר"א עליו היו סומכין חכמי התלמוד וגם האידנא בחשבונינו דאנו מעברין שנה ח' ולפי חשבון שמואל צריך לעבר שנה התשיעית רק אנו סומכין על תקופת ר"א. ותקופות הנדפסים בלוחות כדי ליזהר מלשתות מחמת התקופה הוא ע"פ חשבון שמואל ע' צ"צ סי' י"ד ופר"ח סוף הר"ח ע"כ התקופות שלנו נמשכים כ"פ לאחה"פ ול"ל בה. ועפ"י ר"ה הקשה היאך מצינו ידינו ורגלינו דכ"פ נמשך תקופת ניסן עד אחה"פ ותקופת תשרי עד אחר החג ועמ"ש בזה. וזה ימים רבים הי' בידי ס' יד דוד על סדר מועד מביא שם ד' הפ"י ותמה עליו דלק"מ דהש"ס מיירי לתקופת ר"א ותקופת ר"א אינה נמשכת ותקופות שלנו הנופלים לאח"פ ולאחה"ח הם לשמואל ואין כעת הספר בידי לעיין בו:

7והנה על האביב שביארנו שמעברין עם סי' פירות האילן שלש ארצות לענין סי' אביב ארץ יהודה עבר הירדן והגליל ואם הגיע האביב בשני ארצות ובא' לא הגיע א"מ ואם בשני ארצות לא הגיע האביב אף על פי שבא' הגיע מכל מקום מעברין כיון שבשני ארצות לא הגיע האביב ע' ש"ס ור"מ ושלש הסימנים הנ"ל הם מן התורה דדרשינן מקראי ע' בגמ'. ויש עוד דברים שמעברין מפני הצורך כגון מפני הדרכים ומפני הגשמים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות של ישראל שנעקרו ממקומם ועדיין לא הגיעו וכ"ז מפני תקנת קרבן פסח דאם לא יעברו לא יוכלו להגיע לירושלים לעשות ק"פ ועל א' מאלו הדברים מעברין עתו"ס סנהדרין י"א ד"ה מפני. והנה לכאורה קשה כיון דמה"ת א"מ אלא על ג' סימנים הללו ואם אין א' מג' סימנים א"מ היאך יכלו חכמינו זכרונם לברכה לעבר מפני איזה צורך ולעקור מועדים ממקומם לעשות מלאכה ביום טוב ולאכול חמץ בפסח ואכילת יוה"כ הא חכמינו זכרונם לברכה אין יכולים לעקור דבר מן התורה בקו"ע רק בשוא"ת ע' בהאשה רבה.

8אך באמת לק"מ כי ענין המועדים מסרה תוה"ק לב"ד אתם אפילו מזידים אם כן מה שהב"ד עושין אפילו שלא כדין כלל או שמעברין במקום שא"צ או שאינם מעברים במקום הצריך אין לך מועדים אלא אלו אם כן אין עוקרים כלל. הן אמת דאינו מבואר כאן פ"ד בר"מ לענין עיבור שנה דין זה דאתם אפילו שוגגים ואפילו מזידים רק בספ"ב מבואר לענין קה"ח וכן מבואר בר"ה גבי מעשה דר"ג ור"ע לענין קה"ח אם כן אפשר לענין עיבור שנה אינו נוהג דין זה דאתם. וראיתי בצל"ח ברכות ס"ג כ' ג"כ דין זה דאתם וכו' אינו אלא לענין קה"ח ולא לעיבור שנים דלא מצינו בגמרא ד"ז לענין ע"ש וגם בר"מ אינו מבואר אדרבא מצינו בגמ' דאם עיברוהו אינו מעוברת ע"ש ולפע"ד אינו (רק) [כך] חדא דאם ד"ז אינו בעיבור שנה היאך אמרי' דמעברין על כמה דברים והוא רק מדרבנן והיאך יכלו לעקור ד"ת בקו"ע כמש"ל. ועוד דמבואר ד"ז בברייתא בת"כ בסדר אמור פ"ט ה"ג לא היתה השנה צריכה לעבר ועיברו אנוסי' מנין שהוא מעוברת ת"ל אתם וכו' ובפרשה שלאחריה מבואר זה גם כן לענין קה"ח ואיך נוכל לחלוק על ברייתא מפורשת אף שאינו מפורש בש"ס דילן עיין ר"מ פי"ג מה' נדרים ה"א כתב הכסף משנה דבר תימה הוא לדחות ברייתא בספרי מפני שלא הוזכרה בש"ס דילן ומ"ש הצל"ח דמבואר בש"ס דילן דאם עיברוה אינה מעוברת ל"ק דאדרבא מסר הכתוב הדבר לב"ד אם כן חכמינו זכרונם לברכה יכלו לעשות כפי רצונם באיזה דברים אשר גזרו שלא תהי' מעוברת א"מ אף על פי שהב"ד מעברין מכל מקום עיקר הב"ד היינו ב"ד הגדול והם אמרו על כמה דברים לא תהי' מעוברת ובכ"ד תהא מעוברת ולא הוי עקירה כי תלוי הדבר בב"ד הגדול אם כן המועדים כתיקונם ואין לך מועדים אלא כמו שאחז"ל והם היו להם איזה סייג וגדר במה שאמרו בקצת דברים דאפילו בדיעבד לא תהי' מעוברת אבל מה שלא מצינו לחז"ל שיאמרו (רק דרך משל) שלא היתה השנה צריכה להתעבר כלל והם עיברוהו בודאי מה שעשו עשו כמבואר בת"כ אך היכא דחז"ל אמרו שא"מ כגון מפני הטומאה ע' בגמ' דלא רצו חכמינו זכרונם לברכה שיהיה מעובר מפני איזה טעם אף על פי שהב"ד עשו מכל מקום חכמינו זכרונם לברכה הם היו ב"ד הגדול ותלוי בידם ואם עושים המועדים על פיהם בכלל מה שאמרה תורה אתם וכו' כנלע"ד ברור ונכון. דאל"כ לא הי' כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לתקן ולעקור מועדים ממקומ' בקוע"ש אלא מפני שאמרה תורה אתם תלוי הכל בב"ד הגדול ותחז"ל הם ב"ד הגדול הפוך בה וכו'.

9ומה שלא הביא הר"מ זה סמך על שהביא דינים דחכ"א שמעברין וכל מה שאחז"ל שאינה מעוברת כגון לפני ר"ה דא"מ שהוא רק מדרבנן כמש"ל בשם הרמב"ן והיאך יוכלו חכמים לעבר או לגזור שלא יהי' מעובר ע"כ הדבר מסור בידיהם אם כן מבואר דהדבר מסור להב"ד הגדול. ומה שמביא הצל"ח ראיה מדה"ת ר"ה כ"א ד"ה לוי שהקשו על מ"ש בסנהדרין חזקי' ביקש רחמים ע"ע שעיבר השנה יום ל' של אדר ואסור הואיל וראוי לקבעו ניסן ול"א אתם אפילו וכו' ותי' דל"ש אלא כגון יום ל' או ל"א כשקובעין בא' מהם ר"ח לחסרו ולעברו שלא כדין או על פי עדות שקר עכ"ל. והביא הצל"ח ראי' דל"ש דין זה דאתם רק בקה"ח ולא בע"ש. ולענ"ד אא"ל כן בכוונת התוס' דה"ל להתוס' לתרץ בקיצור דהדין זה דאתם לא שייך בעיבור שנה. ולפי עניות דעתי כוונת התוספות בדרך זה ואגב אפרש כוונת התוס' בקושייתם שהקשו הא דעיבר ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן וכו' ול"א אתם וכו' מאי קשיא להו מאתם אפילו בלא הדרשה של אתם הא מבואר שם דביום ל' בדיעבד מעובר ע"ש בסנהדרין ועכצ"ל הא דביקש חזקיה רחמים על עצמו היינו על דעבר תקנת חכמים לכתחלה דא"מ אם כן מאי קשיא להו מאתם הא ביקש רחמים על שלא עשה כדין לכתחילה אבל בדיעבד מעובר כדין ומכל מקום ביקש רחמים ע"ע עיין ר"מ הי"ז והי"ח ועכצ"ל דהתוס' ס"ל דעל לכתחלה לא הי' צריך לבקש רחמים כיון דבדיעבד מעובר כמשמעות הגמ' בסנהדרין גבי אם מפני הטומאה עיברוהו ומה דביקש רחמים ע"ע שעיבר ביום ל' ש"א היינו דעיבר לאחר קידוש דבדיעבד ג"כ אינו מעובר ע"ש בסנהדרין במהרש"א שכתב כן וע"ז הקשו הא בדיעבד מעובר משום דרשה דאתם והתירוץ אמיתי לזה הקושיא דידוע גם בקה"ח דדרשינן אתם לכ"ע היינו דהתורה נתנה רשות לב"ד לקדש איזה יום משני ימים או ל' או ל"א אבל אין להם רשות לעשות ר"ח ל"ב או כ"ט ע"ז לא מהני עשייתם כמבואר בפשיטות בת"כ וכן יש זמנים שאין מקדשין החודש כגון בלילה וכן מקום שאין מקדשין כגון בח"ל ומבואר שאף בדיעבד ל"מ וה"ט דהתורה נתנה רשות לב"ד בזמן הראוי ובמקום הראוי על אלו השני ימים אבל שלא בזמן או שלא במקומו או יום אחר חוץ משני ימים הללו לא נתנה רשות וכן הדין לענין עיבור שנה דצריך להיות בזמן הראוי כגון ביום ובמקום הראוי ובא"י ודוקא לעבר אדר ולא חודש אחר וכן אם הגיע ניסן אין מעברין ובכ"ז ל"ש אתם דהתורה לא נתנה רשות אלא בזמן ומקום הראוי וכיון דסברינן עתה דביום ל' ש"א א"מ אף בדיעבד דהיינו לאחר שקידשו ניסן אם כן אין זה זמנו כלל ול"מ אתם רק אם עיברו בזמן הראוי אז מה שעשו עשוי בין לצורך או לא וזהו כוונת התוס' בתירוצם דוקא יום ל"א או ל' לחסר או לעבר שייך אתם אבל בע"א ל"ש אתם דאינו בזמן הראוי וה"נ כיון דעיבר בניסן ואינו זמן הראוי ל"ש אתם ואם כי התוס' קיצרו קצת מכל מקום זה כוונת'. ובל"ז האמת כ"ה דל"ש אם עיברו של"ב הראוי דרשה דאתם ואפילו בקה"ח שלא בזמנו ושלב"מ ול"ק קושית התוס' ובפרט שנוכל להעמיד כן בכוונת' אבל לומר שבע"ש ל"ש אתם לחלוק על ת"כ אין בידינו כח. ופשוט שבודאי תלוי בב"ד ואך בזמן הראוי ומקום הראוי על פי התורה כנלע"ד בעזה"י.

10ובמש"ל בשם המהרש"א דחזקי' ביקש רחמים ע"ע שעיבר ביום ל' אחר הקידוש שבדיעבד אינו מעובר וצ"ל אף דהגמ' מקשה על הא דעיבר ניסן וכו' וכי לית לי' לחזקי' זה ניסן וכו' אלא שטעה בדשמואל דהי' ביום ל' של אדר וא"כ כיון דהי' לאחר קידוש וכי ל"ל זה ניסן וכו' וצ"ל דבזה טעה כיון דהיה ביום ל' אף דהי' אחר הקידוש אבל לאחר יום ל' דנכנס ניסן בזה אין סברא להגמ' דטעה. אך ד' המהרש"א תמוהים שרש"י ברכות י' ע"ב ד"ה ניסן פי' וסלקא דעתיה שעיבר אחר שקידש החודש ומסיק דהי' ביום ל' של אדר ופירש"י ואף על פי שלא נתקדש החודש דעדיין לא באו עדים ע"ש הרי מפורש להדיא דעיבר קודם קידוש ועכצ"ל דרש"י סובר ג"כ כהר"מ פ"ד מה' ב"מ דביקש רחמים על לכתחלה אף דבגמ' מתחלה ל"מ כן אך התוס' בר"ה דמקשים מהתם עכצ"ל דמיירי אחה"ק דבדיעבד אינה מעוברת כמש"ל.

11ואין מעברין את השנה מפני השלג עיין ר"מ וא"מ את השנה מפני הטומא' אם הי' רוב הציבור טמאים וכו' אלא יעשו ק"פ בטומאה ואם עיברו מפני הטומא' מעוברת וע' סנהדרין מבואר שם דתליא אם טומאה הותרה בציבור או דחוי' והר"מ פ"ד מה' ב"מ פ' טומאה דחוי' מכל מקום פסק דא"מ לכתחלה כי מכל מקום יכולין לעשות בטומאה רק אם עיברוה מעוברת מה"ט אבל למ"ד טומאה הותרה אפילו בדיעבד אינה מעוברת אף דלכאורה מבואר שם בש"ס דלמ"ד טומא' דחוי' מעברין לכתחלה מכל מקום לפי המסקנא נוכל לומר דאף דדחוי' עכ"ז אין מעברין לכתחלה ע' שו"ת שאג"א סי' ל"ח וער"מ פ"ד מהלכות ב"מ כ' דלא נדחה אלא טומאת מת בלבד. וער"מ פ"ז מהק"פ ולחם משנה שם אם כן אם היו טמאין בטומאה אחרת שלא בט"מ ודאי מעברין אף לכתחלה דא"י לעשות הפסח וברש"י בסנהדרין במעשה דחזקי' פי' דהי' מחמת טומאה ע"ז אם כן שם מבואר הפלוגתא אי ט"ה או דחויה צ"ל דרש"י סובר דל"ד ט"מ אלא ה"ה כל טומאת מגע שוה לט"מ רק טומאת זבים והדומה דהוי טומאה היוצאת מהגוף ל"ש דחי' או הותרה ועלח"מ שם. אך דברי המפרש כאן בפרקין ד"ה ולא וכו' כתב שיתכן שלא יכלו לטהר עד הפסח בלא העיבור כגון שהיו מחוסרי כפורים ואין מצוי להם קרבנות והוא תמוה דא"כ אמאי א"מ לכתחלה דהר"מ כ' דיוכלו לעשות בטומאה. ובאמת מח"כ א"י לעשות בטומאה דטומאת של זב וחבירו מח"כ אין נדחים בציבור ומצאתי בשער המלך ה' ב"מ תמה על המפ' בזה.

12ויש דברים שאין מעברין עליהם את השנה אבל עושים אותם סעד לשנה שצריכה עיבור מפני התקופה או האביב ופה"א כגון מפני הגדיים והטלאים שעדיין לא נולדו או מפני הגוזלים וכו' א"מ אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד אומרי' שנה זו צריכה עיבור מפני התקופה או מפני האביב ופה"א. ועוד שהגדיים קטנים והגוזלות רכים עכ"ל הר"מ מבואר דדברים הללו אין מצטרפין כלל רק אם יש סי' התקופה דמעברין על אותו סי' לבדו או אביב ופה"א דמעברין ודברים הללו עוד מייפים טעם העיבור אבל באביב לחוד או פה"א לחוד א"מ אף דיש ג"כ דברים אלו מכל מקום אין מצטרפין אבל רש"י סנהדרין י"א ע"א ד"ה אבל כ' להדיא אם השנה צריכה להתעבר מפני א' מהדברים שמעברין עליהם וכו' ואמרינן לקמן על שתים מהם מעברין ועל א' מהם א"מ הללו גדיים וטלאים נעשים סעד ומצטרפי' לא' מהם ומעברין מבואר דאף לא' מהן מצטרפים סימנים הנ"ל וכ"נ מדה"ת ד"ה מפני הדרכי' ע"ש. ועיין בס' ת"ח שעמד בזה וכתב דלשון סעד ל"מ כן ומביא דברי הר"מ דמבואר להדיא דאין דברי' אלו מצטרפין כלל וכ"נ מרש"י ותוס' ר"ה כ"א ע"ב דהוא רק ליפות הטעם וע"ש שכתב דמה שמבואר אח"כ דר' ינאי וכו' מהודעין אנחנו דאמרי רככין וכו' וזימנא דאביבא לא מטי וכו' נראה דסי' אחד סגי בצירוף דברי' הללו וע"ש שכתב דאביב לחוד וזימנא דאביב לחוד זימנא דאביב היינו תקופת ניסן נמשך עד שיתסר בניסן דעל סי' זה לבד מעברין אבל במקום שצריך שני סימנים אין הדברים הללו מצטרפין כלל ע"ש.

13ואין מעברין את השנה בשנת רעבון דהכל רצים לבית הגרנות שלא להאריך עליהם איסור חדש וכן אין מעברין בשנת השמיטה וערש"י סנהדרין הטעם שלא להאריך עליהם איסור עבודת קרקע והר"מ כאן כתב הטעם כיון שיד הכל שולטין בספיחין לא ימצאו להקריב עומר ושני הלחם וע' ש"ס ור"מ דרגילין היו לעבר ערב שביעית ונראה דאף דלא היה שום סי' מכל מקום הרשות ביד הב"ד וכמש"ל. ודעת הר"מ הא דאין מעברין בשני רעבון וכן בשביעית דוקא מפני הגשמים ומפני הגשרים וכו' אבל מפני התקופה או אביב ופה"א מעברין אף בשנת רעבון ושנה שביעית כיון שהוא מן התורה עיין ר"מ כ' בלשון יראה לי בהט"ז וע"ש בהשגת הרמ"ה שתמה עליו מסוגית הש"ס דילפינן דא"מ בשנת רעבון מאלישע דלא הי' אביב ופה"א ומפני מה לא עיברוהו מפני שהיתה שנת רעבון מבואר להדיא אף דאלו הסימנים הם מן התורה מכל מקום אין מעברין ודלא כהר"מ ועיין בכסף משנה והוא תמי' גדולה על הר"מ ויש עוד להאריך בזה ואין כאן מקומו: