מנחת חינוך תסג:א

1לחקור בעדות חקירה גדולה כו' וע"ז נאמר ודרשת וחקרת כו'. מבואר בר"מ פ"א מהלכות עדות ובקצת פרקי' אח"ז ובחוה"מ סי' ל' ועוד במקומות מפוזרים. והדברים ארוכים ואכתוב בקיצור כדרכי בס"ד. והנה כל עדות הן ד"נ והן ד"מ כולן שוים בדין זה דצריכים דו"ח דכתיב משפט אחד כו' וזה מן התורה ורבנן תקנו בד"מ שא"צ דו"ח ונכתוב כאן רק הדינים מה"ת. הכלל כל עדות הן ד"נ והן ד"מ ומלקות וגלות כולם צריכים דו"ח מן התורה וג"כ עד אחד לשבועה. דע"א לשבועה דינו כמו שני עדים לכ"ד וכל הפסולים לעדות הן נשים והן קרובים וכו' פסולים בע"א לשבועה כידוע אם כן דין עדות יש לו וצריך דו"ח מן התורה וכן עדות קידוש החודש מבואר בר"מ פ"א מהלכות קדה"ח דצריכים דו"ח וע' שם בר"מ פ"ב דנראה מדבריו דא"צ דו"ח מן התורה בקדה"ח ועי' בלחם משנה שם שעמד בזה ועיין באו"ת סי' ל' דדעתו בדעת הר"מ דעדות החודש א"צ דו"ח מה"ת. וכתב הטעם דכל הטעם דדו"ח שיתקיים הזמה ובקדה"ח אפילו הוזמו הוא מקודש ע"ש בר"מ אם כן א"צ דו"ח. ובאמת דו"ח אין הטעם מטעם הזמה דגזה"כ הוא ובדיקות ג"כ מן התורה כמבואר בסנהדרין דף מ"א אף שאין הזמה תלוי בבדיקות כמו שמבואר שם והרבה פוסקים סוברים דבממון לא בעינן עדות שאי"ל ומכל מקום מבואר בש"ס דצריך דרו"ח מן התורה ועיין בש"ך בחוה"מ סי' ל"ג מה שמביא בשם נמ"י והמעיין בסוגיא יראה דרק לענין אם אמר א"י בחקירות הטעם משום עדות שאאי"ל אבל לכתחלה צריך דו"ח מגזה"כ ושאלת כו' ויש בזה אריכות גדול ע' בנו"ב סי' ע"ב ואני באתי בקיצור נמרץ במה שהאריכו האחרונים כי אין כאן מקומו להאריך. ובעדים של איסור דע"א נאמן ואפילו אשה וקרוב ובעד סוטה ובעד עגלה ערופה ובעדות אשה לכאורה באיסור דא"צ עדות כלל דכולם נאמנים ה"ה דא"צ דו"ח. ועיין בסוף יבמות גבי אין בודקין עידי נשים בדו"ח. ועיין בפוסקים ועיין בנו"ב דמביא דגם עדות בדבר שבערוה דצריך שני עדים דעת קצת פוסקים דאין צריך דו"ח. והנה ענין זה ארוך מאד צריך קונטריס מיוחד ובעזה"י כוונתי לדעת הנו"ב בהרבה דברים וא"י להאריך כאן רק בקיצור ע' בדבריהם ודברי הנו"ב ברורים כמ"ש לעיל דדרו"ח אין תלוי בהזמה דלכתחלה צריך דו"ח אף במקום שא"צ עדות שאי"ל רק דנ"מ באומר א"י באיזה חקירה דאז באם צריך עדות שאי"ל העדות בטל כיון דא"א לקיים דין הזמה ובמקום שא"צ הזמה כשר באמר א"י אבל מכל מקום דו"ח מן התורה כמו בדיקות שאין תלוי בהזמה ע"ש באריכות. וע"ש שכתב דממשפט אחד ילפינן רק ד"מ שוים לד"נ ולא שאר עדיות שבתורה אפילו דבר שבערוה רק קצת הראשונים סוברים דילפינן בדבר שבערוה דבר דבר מממון ע"ש ולא הביא מה דעתו בדעת הר"מ בעדות קידוש החודש שהבאנו לעיל ועיין באהע"ז סי' י"א וסי' י"ז וסי' מ"ב. והנה השבע חקירות ילפי' מקרא בסנהדרין דף מ' והם באיזה שמיטה ביובל ובאיזה שנה בשמיטה כו' וקצת קשה עלי לצייר דבר זה. הן אמת בב"ר דמנו יובלים ושמיטות היו העדים יודעי' באיזה שמיטה ביובל אבל בב"ש או לאחר חורבן עיין בר"מ פ"י מהלכות שמו"י דשיטות הגאונים שאין מונין כלל יובלות רק שמיטה ע"ש והיו דנין ד"נ בב"ש ודיני מלקות וקנסות כ"ז שהיו סמוכים עד אביי ורבא וגם באיזה עדות שצריכים גם האידנא דו"ח כגון בדין מרומה האיך יודעים באיזה יובלים וצריכים העדים לחשוב יובלו' מעת שהתחילו וזה דבר קשה הציור מאד ממש בכל העולם א"י האידנא חשבון היובלים כלל ואפילו שמיטות א"י האידנא לרוב העולם בח"ל רק יחו"ס הנוהגים שמיטת כספים. ונ"ל דבאמת אין מבואר בתורה מה הן החקירות רק דהתורה כתבה דצריך עדות שאי"ל דעי"ז מתיראים העדים לשקר ואמרו חכמינו זכרונם לברכה דצריך ז' חקירות שכולם הזמה תלוי' בם ואף שאמר אמש הרגו דשייך דין הזמה בלא החקירו' בכמה ביובל כו' מכל מקום עבדינן כרשב"א להטריחו ולהסיעו כו' וכ"ז במקו' ששייך הזיי"ן חקירות צריכים הב"ד לחוקרם וגם הזמה תלוי' בכולם אבל במקום דא"י לחקור באיזה חקירות די על כל פנים אם חוקרין בחקירות שיכול לבוא לידי הזמה ולא הקפידה התורה יותר רק אם יכולים לחקור אבל באין יכולים א"צ ועיין בש"ס דר"א סובר דצריך ח' חקירות ומסקינן דא"צ כיון דאמר באיזה שבוע כו' ה"נ דהחקירות הללו קבלה בידינו דצריך והיינו דכולם מביאים לידי הזמה אבל במקום דא"א אינו מעכב. והאידנא אם אומר בשנה זו ליצירה כמו שאנו מונין האידנא ובאיזה חודש כו' דעי"ז יכולים לבוא לידי הזמה די בכך ושאר החקירות אינן מעכבים כלל כמו דאם אמר א"י באיזה חקירה שאינו מגרע הזמה העדות קיים כמו שמבואר אח"ז בס"ד ומ"ל אם הוא אומר א"י או אם כולנו והב"ד יודעים שא"י בודאי העדות כשר אף דבאמש הרגו מכל מקום הב"ד חוקרין כדי להסיען כו' כרשב"א היינו דלמא יודעים ויאמרו ועי"ז יבואו לידי הכחשה ועי"ז תטרף דעתם ג"כ אבל בדבר שברור לנו שאינם יודעים לא שייך לשאול להם כלל רק בדבר שהזמה תלוי דאז בא"י בטל העדות אבל בדבר שאין הזמה תלוי אינו מעכב כלל כנ"פ דהאידנא אף במקום דצריך דו"ח ע' באהע"ז סי' י"ח א"צ לשואלם כלל באיזה שמיטה או באיזה שנה בשמיטה כן נראה פשוט:

2ומבואר בש"ס דבחקירות אם אחד מן העדים אמר א"י עדותן בטלה ובש"ס דף מ"ב אמרינן מכדי אידי ואידי דאורייתא מ"ש חקירות כו' ותירצו דבחקירות אם אמר א"י עדותן בטלה דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה וכו' ומבואר שם בדף מ' תניא אמר ר"י לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומר לו באיזה שבוע כו' אלא אע"ג דלא צריך רמינן עליה כרשב"א כו'. ונראה דאם אמר אמש הרגו אף דלכתחלה שואלין באיזה שבוע כרשב"א מכל מקום אם אמר א"י על החקירות הו"ל עדותן קיימת כיון דיכול להזימם ועיקר דהעדות בטל בא"י מחמת שלא יתקיים הזמה אבל באומר אמש או היום או אשתקד וכדומה על יום ידוע אם כן יכול להזימם רק מכל מקום לכתחלה דו"ח באיזה כו' כדרשב"א אבל בא"י בודאי עדותן כשרה כיון דיכול להזימם והו"ל חקירות כבדיקות דג"כ הם מן התורה מכל מקום בא"י עדותם קיימת כיון שאינו תלוי הזמה בהם ויכול להזימם כנ"ב. ובעזה"י מצאתי כדברי להדי' ע' בנו"ב שהביא דעת הרז"ה כן אם אמרו בשנה זו וא"י בכמה בשבוע וכן אם אמר אמש כו' אעפ"י שאין יודע בכמה בחודש עדותן קיימת והר"ן הקשה עליו הא מבואר בש"ס דאף אם אמר אמש הרגו צריך דו"ח באיזה שבוע כו' דכל הנהו ילפי' מקרא כו'. והנו"ב תירץ כדברינו נהי דלכתחלה צריכים דו"ח כרשב"א מכל מקום דברי הרז"ה נכונים דבאומר א"י כיון דיכול להזימם ה"ל כמו בדיקו' דג"כ מן התורה מכל מקום באומר א"י עדותן כשירה ה"נ. ועיין בקצה"ח סי' ל' שתי' על קושי' פני יהושיע דמפני מה תקנו זמן בגיטין הא בעינן דו"ח ותי' לשיטת הר"נ בחידושיו דאומר היום א"צ למיבדק באיזה שבוע כו' ה"נ. ובאמת זה מבוא' להדיא דאף באותו היום צריך דו"ח אך אם אמר א"י כשר כמ"ש הטעם אך חידושי הר"נ אין בידי לעיין בו וג"כ נכוני' דברי מ"ש לעיל בדבר שאם אמר א"י כשירה העדות כיון דיכול להזימם אם כן ביודעין שאין יודעין ג"כ כשירה ע' לעיל. והר"מ והרהמ"ח סתמו הדברים דכתבו דצריך ז' חקירות ואפילו אומר אמש או היום כו' ואח"ז כתבו דבחקירות אם אמר א"י פסול נראה דבכ"ע פסול. אבל דברי הרז"ה הסבר' מכריע כדבריו. וחוץ לז' החקירות הנ"ל ששוה בכל עדות יש עוד שאלות כגון עובד ע"ז למי עבד לפעור וכו' ובמה עבד. חילל שבת איזה מלאכה עשה. הרג את הנפש באיזה דבר הרגו וכו' עיין בר"מ. וז"פ דהשאלות הללו היינו דהם העידו דבר ברור בל"ז דיודעים דהרגו בכלי הממית אך אין אומרים באיזה כלי שואלין אותו באיזה כלי וכן באומרים דחילל שבת במלאכה גמורה דאל"ה ת"ל האיך יכולים להעיד דאפשר לא הי' בכלי כדי להמית או לא היה מלאכה או לא הי' עבודה כלל אע"כ דהעדים מעידים בדבר ברור ומכל מקום צריך לשאול השאלות הללו כדי לברר הדבר היטב אבל אם אין מעידין בדרך הזה ת"ל דאין עדות וזה עיקר העדות אלא ע"כ בגוונא דעיקר העדות בלא השאלות הללו ומכל מקום צריך לשאול בתורת דו"ח כן הוא פשוט. ודעת הר"מ כמו בחקירות השווים בכל אם ע"א אומר א"י עדותן בטילה ה"ה בדרישות אחרות כגון שאחד אומר לא הבנתי בכלי שהי' בידו וא"י במה הרגו העדות בטל והראב"ד השיגו בזה כי בבדיקות אין העדות בטל אם אמר א"י. והכסף משנה כתב דזה ל"ק דהר"מ ס"ל דהוי כמו חקירות כמו שנתבאר בפ"א אך הקשה למה העדות בטל באומר א"י כיון דאין הזמה תלוי בזה כמו שמבואר בגמרא דעיקר הטעם דבטל העדות בחקירות דהוי עדות שאאי"ל וכאן לא שייך זה והניח' בצ"ע. ועיין בלחם משנה ובמנ"ל שכתבו דוקא בחקירות בזמן ובמקום צריך לטעם דאאי"ל אבל כאן הוא גוף העדות ואינו עדות בל"ז. ואיני מבין דבריהם דודאי מיירי דהעד מעיד שהרגו בכלי שראוי לכך דבלאו הכי אם לא ראה כלל במה הרגו אין זה עדות כלל כי צריך אומד עיין בר"מ בפ"ג מהלכות רוצח וכן בוודאי צריכים העדים להעיד שחרש או קצר בשבת כשיעור וכדומה בשאר עבירות אם כן איני מבין כוונתם למה זה הוא העיקר מ"ל שהרגו בזה או בזה רק הוא מצוה לדרוש בזה אבל לעכב באומר א"י, א"י מאיזה טעם כיון שאין הזמה תלוי' בזה וגוף העדות בודאי כדינא דאי א"י איזה מלאכה עשה או איזה כלי אפשר שהרגו בכלי שאין בו כדי להמית או במלאכה אפשר שאינו מלאכה כלל ע"כ שכ"ז ידוע רק הדקדוקים א"י אם כן אמאי הוי זה גוף העדות ואיני מבין דבריהם. וכ"ז בשני עדים אם אמר אחד א"י בחקירות העדות בטלה דה"ל שאאי"ל ומכש"כ אם השנים אומרים א"י עדותן בטילה ואם יש שלשה עדים ושנים מהם כוונו עדותן והשלישי אומר א"י באיזה חקירה פוסק הר"מ כאן בפ"ב דתתקיים העדות בשנים היודעים והלחם משנה תמה דמבואר בגמר' דף מ"א ע"ב דד"ז דעדותן קיימת הוא דלא כר"ע ועיין ברש"י ובתוס' והר"מ פסק כר"ש דאין הזוממים ניזומים עד שיזומו כולם וכן כר"ע דנמצא קו"פ עדותן בטילה אם כן לפ"ז אף באחד אומר א"י היה ראוי להיות העדות בטל אף ששנים מכוונים עדותן ע"ש מה שתירץ והניח בצ"ע. ועיין באו"ת סי' ל' שפלפל בזה באריכות והוא ענין ארוך ומכל מקום אני לך. וכ"ז בחקירות ובענינים שהם בגוף העדות לשיטת הר"מ כמ"ש אבל בדיקות והיינו מה היה לבוש ההורג או הנהרג וכדומה דג"ז מן התורה דצריך לבדוק אותם בענינים אף דאינו שייך להעדות ולא להזמה דכתיב נכון הדבר אך אם אחד אומר ואפילו השני' אומרים אין אנו יודעים כיון דאינו גוף העדות ואין הזמה תלויה בזה העדות קיימת ורק לכתחילה צריך לבדוק מה"ת. עדים המכחישים זא"ז אפילו בבדיקות דזה אומר כלים שחורים היה לבוש וזה אומר לא כי אלא לבנים עדותם בטלה ומכש"כ אם מכחישים זא"ז בחקירות ואין חילוק בין חקירות לבדיקו' רק באומרי' א"י דבחקירות בטל ובבדיקות קיימת אבל בהכחשה בכ"ע אפילו בבדיקות העדות בטל. ואם יש ג' עדים שנים מכוונים עדותן והשלישי מכחיש אותם הן בחקירות והן בבדיקות גם כן עדותן בטילה כמו שנים המכחישין זא"ז ועיין בתומים שם דמביא תשובת רבינו הב"י דדעת חכם אחד דאם השנים המכוונים נתקבל עדותן בראשונה ואחר כך בא הג' המכחיש עדותן קיימת דאין דבריו של אחד במקום שנים. ודברי הר"מ היינו רק בבאו בב"א וע"ש פלפול ארוך. וע"ש עוד שהקשה קושיא עצומה הא מבואר בר"ה דף כ"ד ובשבועות דף מ"ח גבי קדה"ח אם אחד אומר גבוה ג' מרדעות ואחד אומר ה' מרדעות עדותן בטילה דהוי הכחשה גמורה ומצטרפין לעדות אחרת היינו אם בא שלישי ואמר כאחד מהשנים עדותן קיימת דאין דבריו של אחד במקום שנים וכאן היה הכחשה תחילה וא"כ מאי מהני צירוף שהם שנים הא א' יוכל להכחיש השנים אם לא באו השנים תחילה לדעת הר"מ וע"ש באריכות. והנה לברר ולהאריך צריך אריכות גדול ואין כאן מקומו ובאתי רק לעורר ומכל מקום אני לך. ועיין בס' טורי אבן בר"ה שם. ועיין בנו"ב שם דדעתו דבד"מ ואפילו בדיני קנסות א"צ בדיקות מן התורה כלל רק חקירות ודרישות ע"ש באריכות ועדות מוכחשת בבדיקות בד"מ כשירה. וד"מ האידנא לאחר שתקנו חכמינו זכרונם לברכה דא"צ דו"ח ע' בסי' ל' בראשונים ובאחרונים דהאריכו מאוד. ומ"ש הרהמ"ח לענין ממון נוהג בכ"מ ובכ"ז בזכרים כי להם המשפט ולא לנשים וכו' כבר כתבתי כ"פ בקבלו עליהם נשים ופסולים המצוה עליהם ג"כ. ומ"ש הרהמ"ח דד"נ מלקיות וקנסות נוהגת בארץ בזמן שהסנהדרין יושבין במקומם כבר כתבתי כ"פ דזה תמוה דד"נ אינו נוהג רק בזמן שהסנהדרין יושבים במקומם בלשכת הגזית. ואז היה דיני נפשות נוהג בח"ל ג"כ כמבואר בש"ס ובר"מ פי"ד מהלכות סנהדרין. ודיני מלקיות וקנסות נוהג תמיד אם יש דיינים סמוכים אף לאחר חורבן ובזה"ז לשיטות הסוברים לדעת הר"מ דיכולים לסמוך בהסכמת חכמי א"י עיין בר"מ פ"ג והדברים עתיקין. ועיין בר"מ פט"ז מהלכות סנהדרין ודברי הרהמ"ח תמוה בזה בכ"מ וכבר הגהתי' עלי' בכ"מ ובעזה"י אשנה פ"ז באריכות: