מנחת חינוך תעד:א
מנחת חינוך · Minchat Chinukh 474:1
Open in the reader →1להוציא מעשר עני בשנה השלישית וששית וכו' ועז"נ מקצה וגו'. דיני מצוה זו מבוארים בר"מ פ"ו מה' מתנות עניים ובטיו"ד סי' של"א. וכ"ה בשנה השלישית מהשמטה ובשנה הששית אינו נוהג מע"ש רק אחר שמפרישין מע"ר מפרישין במקום מע"ש מעשר עני וכ"ז שלא הפריש מ"ע התבואה טבל. ודעת הר"מ פ"י מהלכו' מאכ"א דטבל הטבול למ"ע אינו במיתה רק בלאו וחייב מלקות והראב"ד הסכים עמו והתוס' ביבמות דף פ"ו נסתפקו בזה דאפשר ח"מ ג"כ אף שאינו טבול רק למ"ע ע"ש ואין כאן מקומו. ומ"ע לאחר הפרשה אין בו שום קדושה כלל רק שייך לעניים. והעניים עושים בו כל מה שיכולו הכלל הוא חולין גמור. ומבואר בר"מ ובטור מביאו דאין מוציאין אותו מארץ לח"ל שנא' והנחת בשעריך ונאמר והנחת וכו' הוא בבעה"ב וכתיב בשעריך והפסוק ואכלו הוא בעניים וכתיב בשעריך ע"כ אין מוציאין בשום ענין ולא נתבאר אם עברו והוציאו אם צריכים להחזיר ונראה דצריכים להחזיר לא"י וגם נראה דעוברים בלאו הבא מכ"ע אם כן אסורים העניים לאכול בח"ל דכתיב ואכלו בשעריך וצ"ע כי לא פרשוהו הראשונים. והנה הר"מ והרהמ"ח מונים כאן רק מ"ע א' והרמב"ן בסמ"ק של רבינו מונה ב' מ"ע א' ההפרשה כי היא טובלת וגם הנתינה לעני היא מ"ע בפ"ע והדברים ארוכים. ולענין המקומות שחייבים וזמן והרבה דינים ואיזה מינים חייבים מן התורה ור"ה אימת ודיני הפרשה שוה לתו"מ לכל הענינים חוץ מה שנתפרש בכ"א דינים מיוחדים. והנה כולם חייבים במצות עשה אפילו עני שבישראל מוציאין מידו וילפינן בחולין מקרא. ויש ב' מיני מעשר א' שמניח בגורן ומתחלק שם וא' שמחלק בביתו ע' תוס' חולין קל"א ובר"נ בנדרים דבימות הגשמים שלא יפסד מחלקו בביתו ובימות החמה מניחו בגורן והוא מותר והר"מ אינו מביא זמן לזה. וצ"ע כי בספרי נדרש מקראי ע"ש. וע' יבמות דף ק' בתוס' ודברי רש"י צ"ע. והמתחלק בגורן אין בו טוה"נ לבעלים ודעת הר"מ דעניים נוטלים בע"כ וצריך ליתן לעני הבא ראשון וכ"כ בפ"א מה' אלו לשו"פ דאין בהם טוה"נ לבעלים והעניים לוקחין בע"כ וע"ל במצוה רט"ז מה שעמדתי על לשון הר"מ והבאתי שיטת התוס' כאן שסוברים אפילו דברים שאין בהם טוה"נ לבעלים הרשות ביד הבעלים ליתן לאיזה עני שירצו דקרי שם ממון שאין להם תובעים ואי צריך ליתנו לתובעו הו"ל יש להם תובעים. ובדבר שיש לבעלים טוה"נ אפילו בא עני ולקחו שלא מדעת בעלים מוציאין מידו ובדבר שאין בו טוה"נ אם עבר העני ולקחו א"מ מידו. אבל הבעה"ב יש לו רשות ליתנו למי שירצה ע"ש. ודברי התוס' צ"ע הא מבואר במשנ' פ"ה דפאה אם מניח את הא' וכו' וכן אם מסייע לא' וכו' ה"ז גוזל את עניים ועז"נ אל תסיג וכו' ולדבריהם לכתחלה רשות ליתנו לאיזה שירצה וכבר עמדתי בזה לעיל ולדעת הר"מ ניחא דאין שלו כלל בדברים שאין בו טוה"נ. אך קשה על הר"מ שכ' כאן בהלכה י"א הי' לו מעשר בגורן ורצה ליתן לעני קרובו ומיודעו יש להפריש מחצה וליתן לו והחצי מחלקו וכו' והאיך יכול ליתנו לקרובו כיון דאין לו טוה"נ וצריך שיניח לכל העניים והוי כמו לשו"פ דבכה"ג הו"ל גוזל את העניים אם נותן לקרובו ולמיודעו וד"ז דהי' מציל וכו' מבואר במשנה פ"ח דפיאה מ"ו ופי' הרע"ב הי' מציל שאינו רוצה ליתנו לעניים שבאו כל מ"ע שבידו ורוצה להציל לקרוביו וכו' וא"י האיך רשאי לעשות כן הלא צריך ליתנו לעני ראשון לשיטת הר"מ והרע"ב בסתמא נמשך אחר שיטת הר"מ ובאמת הר"מ שם בפי' המשנה פי' דמיירי במצות עשה המתחלק בתוך הבית ובמתחלק בבית יש בו טוה"נ כאשר יבואר בעזה"י. אך כאן דכ' בגורן צ"ע והתוי"ט כ' דבפירוש המשנה הוא ט"ס וצ"ל בגורן כי בהדיא כ' כאן גורן. ולי צ"ע האיך יכול בגורן להציל לקרוביו כיון דאין לו טוה"נ צריך ליתנו לעני הבא ראשון. וצריך לעזוב כל מי שבא ליטול יטול וצ"ע. ומ"ע המתחלק בגורן צריך ליתן לכל עני שעובר עליו מן המעשר כדי שבעו שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו מבואר במשנה ובר"מ. וכמה השיעור כדי שביעה מבואר ג"כ במשנה ובר"מ ובהרהמ"ח כל מין כמה ואין להאריך. ואיני מבין לשיטת הר"מ כיון שאין לו טוה"נ והעניים נוטלים בע"כ אם כן האיך משכחת ד"ז דאין פוחתין מכדי שביעה מה לו לבעה"ב הלא כל עני יכול ליטול כמה שירצה ואין לבעה"ב רשות כלל רק מניח לפניהם אבל הוא האיך יכול לחלק כמו לשו"פ ואם עני רוצה נוטל את כולו אבל הבעה"ב אין לו כלל בזה. ובמשנה דפיאה פ"ה מבואר אין פוחתין וכו' כ' התוי"ט פירשו הר"ב והר"ש כשמחלקין מ"ע והדין עמהם דאלו בלשו"פ הדין לבוז וכו' אבל במצות עשה כתיב ונתת לגר וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים לשיטת הר"מ אם כן שוה מ"ע ללשו"פ ואין שום חילוק והדר' הק"ל. ומ"ש אבל במצות עשה כתיב ונתת הוא תמוה דונתת קאי על מעשר עני שבבית דיש לו טוה"נ אבל על מ"ע שבגורן לא קאי ונתת רק והנחת בשעריך עי' כאן במל"מ באריכות ותראה והוא מהירושלמי וכן בש"ס נדרים דפ"ב ע"ב וצריך עיון גדול. וד' רבינו הר"מ איני מבין כלל דלא משכחת ד"ז דאין להבע"ב רשות כלל ליתן ע' היטב ותראה ועי' נדרים בר"ן שם כתב במצות עשה המתחלק בתוך הגורן מניח בגורן וכל הרוצה ליטול יטול אם כן לא שייך ד"ז דאין פוחתין כלל ולד' התוס' שפי' אף שאין בו טוה"נ רשות בידו לחלק למי שירצה שייך שפיר דאין פוחתין. וכעת לא זכיתי להבין ד' רבינו ועיין בסוגיא נדרים שם תראה דמ"ע המתחלק בגורן שוה ללשו"פ ע"ש בר"ן וצריך עיון גדול. ולד' התוס' איני מבין בסוגיא דנדרים האיך רשאי מודר הנאה ליהנות בלשו"פ ובמ"ע דאין בהם טוה"נ הא כיון דרשאי ליתן לכל מי שירצה הו"ל הנאה ואפילו ויתור אסור במוה"נ וענין טוה"נ הוא אריכות גדול ואין כאן מקומו. ומ"ע המתחלק בתוך הבית יש בו טוה"נ ליתן לכל מי שירצה דכתיב ונתת וכו' ומוקמינן דקאי על המתחלק בבית דכתיב ונתת אם כן הוא הנותן ע"כ טוה"נ של בעה"ב. והמתחלק בבית א"צ ליתן לכ"א כדי שבעו רק כזית לכ"א ועיין במל"מ מה שפלפל אי כזית דוקא דצריך שיעור נתינה או אפשר כ"ש ע"ש באריכות. ומה שכתב הרהמ"ח באו איש ואשה לבית נותנים לאשה תחלה ופוטרין אותה ואח"כ נותנים לאיש כ"ה לשון הר"מ והוא מהש"ס דיבמות דף ק' ודקדק לכתוב באו לבית היינו כיון דטוה"נ שלו ויכול לחלקו כרצונו ע"כ תקנו חכמינו זכרונם לברכה שיקדים לאשה אבל בגורן אין שייך קדימה כי נוטלים מעצמם ואין לבעה"ב שום עסק בזה כמש"ל ועי' יבמות שם פרש"י ותוס' דבנתחלק בבית עסקינן ודברי רש"י צ"ע שם ע"ש. וד' הרב המחבר כאן צ"ע שכ' דין דנותנים לשבוע והיינו בגורן וכתב דהמתחלק בגורן אין בו כו' וכתב באו איש ואשה כו' לאשה קודם לאיש נראה דבגורן הדין כן ובאמת בבית דוקא הדין כן כמו שמבואר בר"מ כמ"ש. וע"ש בתוס' ביבמות נראה קצת דבריהם סותרים למ"ש בחולין דנראה מדבריהם דבשדה לא שייך חלוקה שהוא הפקר ובחולין סוברים ששייך חלוקה כי הרשות בידו לחלוק ע"ש וקצ"ע. ובמ"ע אין פורעים בהם מלוה וכו' ועיין בטור וביו"ד סי' רנ"ג דגם העני א"י לשלם חוב שלו מצדקה אם כן ה"ה ממ"ע אך הפי' בתוספתא פירשו הכסף משנה וב"י וט"ז וש"ך דקאי על בעה"ב ע"ש. ומעשר כספים היינו מכל מה שמרויח עי' תענית דף ט' בתוס' שם מביאין ספרי דהוא מן התורה ודעת הב"ח דאינו מן התורה ועיין בט"ז וכבר האריכו בזה ע' בס' משנ"ח ואי"ל. ע' במשנה דפיאה מי שליקט לצורך עני וכו' וחכ"א יתננו לעני הנמצא ראשון ועיין ב"מ פרש"י שאינו בעל השדה מיירי אם כן נראה דאף התוס' סוברים דבכה"ג דאם הוא אחר לא שייך דרשאי ליתנו למי שירצה דזה הזכות הוא רק לבעל השדה ואכמ"ל. ועי' בתי"ט פי"א דנדרים מ"ג כ' הא דמבואר כאן דמתחלק בגורן וכו' בד"ה בלקט וכו' אין דבריו מובנים. וכבר כתבתי לעיל דהרמב"ן מונה כאן ב' מ"ע הפרשה והנתינה והר"מ חושב זה מדיני המצוה. על כל פנים (פעם) איכא מצוה להניח בגורן דכתיב והנחת וגו' ובבית איכא מצות נתינה דכתיב ונתת וגו' מכל מקום אלו שניהם הוי חלקי המצוה פעם יניח בגורן ופעם יתן בבית כמו שמבואר בספרי שהביאו התוס' במקומות הנ"ל והו"ל מצוה א' אם תעיין בסמ"ק לרבינו והרמב"ן תבין וז"פ. וא"י ידי נתינה במצות עשה המתחלק בבית דצריך לקיים מצות נתינה כמו מת"כ. ונראה דאסור ליתן לחרש שוטה וקטן כיון דאינם קונים כלל ולא הוי דעת אחרים מקנה כיון דטוה"נ אינו ממון לא הוי דעת אחרת מקנה ע' בראשונים בב"מ בסוגיא דעומד בצד שדהו וע' קצה"ח סי' רמ"ג מביא דברי פר"ח בזה. ומ"ש הוא דהוי חוב לכהנים עיין שם באריכות אבל זה דהוא מ"ע בודאי אין הקטן זוכה דלא הוי דעת אחרת מקנה ע"ש. וע' עוד שכתב דנתינה בע"כ אי הוי נתינה יוצא בקטן אם כן כאן נמי ומסיק שם דנראה דמת"כ ל"מ נתינה בע"כ אם כן ה"נ ועי' ותבין ובאתי רק לרמוז ולעורר. ונוהגת מצוה זו בכל אישי ישראל והמקום והזמן שוה לכל תו"מ כמש"ל: